פסקי דין על אהרון שלום פרינטה | פסקי דין על תאג'ורי שמעון

5932/98 א     04/08/2003




א 5932/98 אהרון שלום פרינטה נ' תאג'ורי שמעון






בתי המשפט
1

א 005932/98
בית משפט השלום ירושלים
תאריך: 4.8.03

04/08/2003

כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון - גונן

לפני:
התובע
אהרון שלום פרינטה

בעניין:

נ ג ד
1 . תאג'ורי שמעון

2 . תאגו'רי שרה

הנתבעים
פסק דין
בפני
י תביעה לפינוי נכס, יחידת דיור מס' 29 (להלן: הדירה) שרכש אביו של התובע עבור התובע, ושלטענת התובע, פלשו אליה הנתבעים שלא כדין. הנתבעים רכשו את דירה 38 באותו מתחם, ולדבריהם כיוון שדירתם לא הייתה מוכנה קיבלו רשות להיכנס לדירה 29 שם הם מתגוררים עד היום.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. הנתבע ביקש לקבל רשות להגן בעיקר בשל טענתו כי לתובע אין כל זכות בנכס בו הוא מתגורר ואשר פינויו נתבע בתביעה. כב' הרשמת ת' נמרודי דחתה את בקשתו של הנתבע לקבל רשות להגן. הנתבע ערער על החלטה זו ובערעור הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של

פסק דין
לפיה תינתן רשות להתגונן אך ורק: "בשאלת מעמדו של המשיב [התובע שבפני
י - מ.א.ג.] בנכס נשוא התביעה, ותוך שמיעת עמדתו של המפרק" (פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 14.11.00).

1. רקע כללי
כדי להבהיר את גדר המחלוקת שבפני
י יש להציג רקע כללי לתביעה זו. הדירה נשוא המחלוקת ודירות נוספות נבנו ע"י עמותת שכונת קוטג'ים בשועפט (להלן: העמותה). אין מחלוקת כי הן אביו של התובע, הן הנתבעים, רכשו דירות מהעמותה. העמותה מצדה קיבלה את הקרקע ממינהל מקרקעי ישראל בהסכם פיתוח. לימים, ביום 20.2.97, מונה לעמותה מפרק, עו"ד דוד קירשנבוים (להלן: המפרק). המפרק עסק בעניין המחלוקת בין התובע לנתבעים שבפני
י, ועל כן הורה בית המשפט המחוזי כי תשמע עמדת המפרק.

המפרק הופיע בפני
י ביום 26.3.01 ותאר בבהירות, ובאופן אובייקטיבי את השתלשלות העניינים לגבי הדירה נשוא המחלוקת (פרוטוקול הדיון מיום 26.3.01 עמ' 1-3). המפרק העיד, עובדות שלמעשה אינן שנויות במחלוקת, ולפיהן נכנסו הנתבעים, משפחת תאג'ורי לנכס נשוא המחלוקת עוד בשנת 1996. מדובר היה בדירה מס' 29 בפרוייקט, הדירה שאותה רכש אביו של התובע. משפחת פריינטה כתבה למפרק מכתב עם מינויו בתחילת שנת 1997 ובו נאמר שידוע להם כי משפחת תאג'ורי נכנסה לדירה. המפרק הגיש תביעה לפינוי פולשים, בין היתר נגד הנתבעים שבפני
י, מש' תאג'ורי, שנבעה מכך שהנתבעים לא שילמו לעמותה את מלוא התמורה לה התחייבו בגין הדירה. כב' השופטת פרוקצ'יה קבעה, לאור המחלוקות העובדתיות בין הצדדים כי ההליך בו הוגשה התביעה, של מתן הוראות למפרק, אינו מתאים, והפנתה את התובע להגיש תביעה לפינוי הנתבע, אם רצונו בכך, זוהי למעשה התביעה שבפני
י. לימים שילמו הנתבעים את חובם לעמותה.

לדברי המפרק בחודשים מאי-אוגוסט 97, לאחר מינויו, נערכו במשרד מבקר המדינה ובמשרד השיכון חקירות ובדיקות על פעולת העמותה קודם לפירוק, ומה הביא לצורך בפירוק. חלק מהבדיקות נערכו לגבי שבע דירות, שנבנו מעל מספר הדירות המקורי (98 דירות) שקיבלה העמותה לבנייה במסגרת הסכם הפיתוח (להלן: הדירות הנוספות), שהוקצו ע"י חברת הניהול של העמותה לאנשים שלכאורה לא עמדו בקריטריונים ולא היו זכאי משרד השיכון. בין השבעה היו שלושת חברי חברת הניהול וארבעה מקורבים להם, ביניהם אביו של התובע. משרד השיכון לא אישר העברת דירות לשלושת חברי העמותה, אך אישר העברת דירות לארבעה, ביניהם התובע או אביו, שלא היו זכאי משרד השיכון, ובלבד שישלמו את מחיר הקרקע המלא (שכן העמותו קיבלו קרקע במחיר מוזל בשל היות החברים זכאי משרד השיכון.

עמדת משרד השיכון עולה הן מעדות המפרק, ממסמכים שהגיש לבית המשפט וכן, כפי שיפורט, מעדות נציגת משרד השיכון גב' צימרמן (ראו: מכתב המפרק מיום 14.8.97 סומן 3; מכתב ב"כ התובע למפרק מיום 15.2.98 סומן 4; מכתבו של המפרק מיום 16.2.98 סומן 5; מכתב ב"כ התובע מיום 2.3.98, סומן 6 וכן עדות המפרק בעמ' 1-3 לפרוטוקול).

המפרק היה סבור באותו מועד, והיה סבור כך גם עת העיד בפני
י, כי הפתרון הצודק והראוי הוא החלפת הדירות. זאת, בעיקר לאור העובדה שמשפחת תאג'ורי נכנסה לנכס עוד בשנת 1996, ללא התנגדות ממשית מצד התובע, שיפצה את הדירה, ואף הודיעה כי היא מוותרת על הדירה המקורית, דירה 83 אותה למעשה רכשה. במקביל התובע, המתגורר בצרפת, ונכון לאותו מועד לא עמד לעבור לדירה שרכש, להתגורר במקום. המפרק פנה (מכתבו מיום 20.4.98 סומן 7) לב"כ התובע והציע לו להחליף את הדירות בין הצדדים. לאחר מגעים שהתנהלו בין הצדדים לבין המפרק ומשלא הגיעו הצדדים להסכמה, כתב המפרק מכתב (מכתבו מיום 3.8.98 סומן 8), שבו הביע את צערו כי הצדדים לא הסכימו לפתרון זה, ופנה בבקשה למתן הוראות לבית המשפט.

ביום 28.8.98 פנה במכתב למפרק ב"כ החדש של התובע (מכתבו סומן 9), ובו חזר על סירוב התובע על ההצעה, וציין כי הוגשה התביעה בסדר דין מקוצר ע"י התובע, בה דורש התובע את פינוי הנתבע. כן ציין ב"כ התובע כי אין למרשו התובע כל חובות וכי הוא זכאי לקבל את הדירה. המפרק השיב (מכתבו מיום 30.8.98 סומן 10), כי לתובע יש חוב לעמותה, והוסיף:

"...דחיית פריינטה את הצעתי לחילופי דירות, איננה מוצדקת ואיננה תואמת את העובדות כפי שהינן היום" [הדגשה במקור - מ.א.ג].

דחיית הצעה זו, גורמת לבעיות קשות לעמותה שבפירוק, לבד מהסכסוך בין המשפחות המעורבות, אשר ניתן היה למונעו לו התקבלה הצעתי."

כב' הנשיא זיילר ניהל את הדיון בבקשת המפרק למתן הוראות. המפרק ראה שההחלטה מתעכבת, ובינתיים היה עליו לדאוג לסיום בניית דירה 83 (דירתה המקורית של משפחת תאג'ורי שלא היתה קיימת למעשה באותו מועד), והגיע עם הנתבעים להסכם (סומן 11).

בהסכם נקבע סכום החוב של הנתבעים לעמותה (למפרק), בניכוי ההשקעות שהשקיעו הנתבעים בשיפוץ והשלמת בנית דירה 29, הדירה נשוא המחלוקת. לאור העובדה שהליכים הן בפני
בית משפט זה, הן בפני
בית המשפט המחוזי בבקשה למתן הוראות היו תלויים ועומדים באותו מועד, הוסכם כי אם תדחה תביעת התובע, ימשיכו הנתבעים לגור בדירה, והמפרק יבקש מבית המשפט המחוזי, לאפשר לו לאשר לנתבעים לקבל את דירה 29 במקום דירה 83 שהוקצתה להם במקור. באם יאשר זאת בית המשפט המחוזי, ישלימו הנתבעים את מחיר דירה 29 כפי שנקבע באותו הסכם.

עוד נקבע כי אם תתקבל תביעת התובע, או אם לא יאשר בית המשפט המחוזי את החלפת הדירות, יפנו הנתבעים את דירה 29 תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין או ההחלטה, לפי העניין. במקרה כזה יקבלו הנתבעים מהמפרק את דירה 83 כשהיא ראויה למגורים, באם ישלמו את מלוא החוב. המפרק מצדו התחייב כי עד לסיום ההליכים לא תימכר או תאוכלס דירה 83. ההסכם אפשר לנתבעים בכל שלב לפני תום ההליכים המשפטיים לעזוב את דירה 29 ולקבל את דירה 83 ובלבד שישלימו את חובם כאמור.

ההסכם האמור הובא לאישור בית המשפט המחוזי, ובעקבות הוראת הנשיא זיילר, הוגש מסמך המתאר את השתלשלות העניינים בפרשה, וחוזר בעיקרו על הדברים שתוארו לעיל (סומן 12). ביום 19.1.99 אושר ההסכם ע"י כב' הנשיא זיילר.

המפרק העיד כי הנתבעים עמדו בכל תנאי ההסכם ושילמו את מלוא חובם לעמותה. כן הבהיר המפרק כי נכון למועד מתן עדותו שתי הדירות גמורות וראויות למגורים (למעט השלמות בדירה 83 שניתן לבצע בתוך שבוע ימים). עוד הבהיר המפרק כי דירה 83 קטנה מעט מדירה 29, אולם כאשר דובר על החלפה היה ברור כי זו תלווה בפיצוי כספי מתאים לאור ההבדל בשטח הדירות.

חזרתי וניסיתי לשכנע את הצדדים כי יאמצו פתרון ברוח הפתרון שהציע המפרק, אך הצדדים לא הגיעו לידי הסכמה. התיק נקבע להוכחות אך ורק בשאלה האם לתובע הייתה זכות לקבל לחזקתו מהעמותה את הדירה נשוא ההתדיינות.
הנתבע ביקש להביא עדים נוספים לעניין אופן התנהלות העמותה, וכן ביקש לחקור את העדים בעניין הסכם הרכישה בין אביו של התובע לעמותה. בהחלטתי מיום 26.3.01 הבהרתי כי במסגרת הדיון בהוכחות לא ידונו השאלות הנוגעות לאופן ניהול העמותה והשאלה הרלבנטית היא האם בידי התובע זכויות שקיבל בירושה מאביו לרכישת הדירה שבמחלוקת. החלטה נוספת באותה רוח ניתנה במהלך הדיון בהוכחות בה קבעתי כי הנתבע שאינו צד להסכם אינו רשאי במסגרת הליך זה לטעון לבטלות ההסכם בין אביו של התובע לעמותה, משהעמותה לא ביקשה לבטל את אותו הסכם, גם כאשר מונה לה מפרק. על החלטות אלו הוגשה בקשה לרשות לערער לבית המשפט המחוזי. בהחלטה מיום 6.6.01 אישר בית המשפט המחוזי החלטות אלו וקבע כי הדיון בתביעה יהיה מוגבל למה שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (בהסכמת הצדדים) בערעור על החלטת הרשמת.

2. טענות הצדדים
התובע טוען כי אביו המנוח רכש את דירה 29 כדין מהעמותה, קיבל את אישור משרד השיכון שהיה מותנה בתשלום ערך הקרקע המלא, השלים את חובותיו (למעט סכום שעליו להשלים עם קבלת החזקה בידרה והוא מתחייב לעשות כן), ירש את הנכס מכוח צוואה כדין מאביו ועל כן הוא זכאי לקבל לרשותו את הדירה שרכש אביו.

הנתבעים מצדם מעלים טענות הן באשר לחוזה בין המינהל לעמותה, הן לגבי החוזה בין אביו המנוח של התובע לעמותה, הן לגבי אישור משרד השיכון, לגבי הצוואה וכמובן לגבי זכאות התובע להירשם כחבר העמותה ולקבל את הדירה. הנתבעים טוענים כי משלא נחתם חוזה חכירה בין המינהל לנתבע ממילא לנתבע אין זכויות קנייניות בדירה ועל כן אין הוא יכול לתבוע את פינוי הדירה.

3. העדויות
במהלך הדיון בהוכחות העידו בפני
י גב' צימרמן ממשרד והשיכון, וכן מר סרברניק ממנהלי העמותה בזמנים הרלבנטיים לרכישת הדירה ע"י אבי התובע. יש לציין כי ב"כ הנתבעים חזר וניסה לחזור ולטעון טענות לעניין ניהול העמותה, שאלות, שכפי שהבהרתי בהחלטותי, שאושרו ע"י בית המשפט המחוזי, אינן רלבנטיות לעניין שבפני
י.

המפרק העיד כאמור כי התובע או אביו אכן רכשו את דירה מס' 29 והשלימו את חובם לעמותה, למעט סכום שעליהם לשלם עם קבלת החזקה בדירה. כן העיד המפרק כי הנתבעים רכשו את דירה 38 באותו פרוייקט, אולם כיון שדירתם לא הייתה מוכנה ובהעדר התובע נכנסו לגור בדירתו. המפרק הוסיף והעיד כי כיום שתי הדירות מוכנות וגם הנתבעים עמדו בחובותיהם לעמותה.

העד המרכזי שהעיד בעניין מלבד המפרק, היה מר סרברניק מר סרברניק נחקר בחקירה נגדית ע"י באי כוח שני הצדדים. מר סרברניק היה, על פי עדותו, אחד מהמנהלים בחברת הניהול שנשכרה לנהל את העמותה וכן אחד מהיזמים של העמותה (עדותו בעמ' 2 לפרוטוקול, שורות 1-10). כפי שאפרט, העד השיב תשובות מתחמקות שהנסתר היה רב בהן על הגלוי, וניכר היה בו שהוא אינו מעונין להשיב על שאלות הנוגעות לאופן ניהול העמותה, וניסה להרחיק עצמו ככל שיכול היה מהעניין בכלל, ומהסכסוך שבפני
י בפרט. לאור החקירות שהתנהלו בעניין העמותה ואופן ניהולה, אין פלא שהעד התחמק מלהשיב על מרבית השאלות. גם אם העד אינו בעל עניין בסכסוך בין שני הצדדים שבפני
י, הרי יש לו עניין שלא לפרט דבר באשר לאופן התנהלות העמותה, שכפי שעולה מהמסמכים ועדויות העדים האובייקטיבים (המפרק ונציגת משרד השיכון) היה, בלשון המעטה, בלתי תקין. עדותו העלתה תמיהות וספקות רבים לגבי המסמכים מכוחם טוען התובע לזכותו בדירה. תשובותיו היו מתחמקות, ולא הבהירו פערים וסתירות בין תאריכים ומסמכים שונים.

4. רכישת הזכויות בדירה
כפי שציינתי אביו של התובע רכש את הדירה נשוא הדיון מהעמותה, וכפי שהעיד המפרק, למעט הסכום האמור להשתלם עם מסירת הדירה שילם את מלוא התמורה עבורה.

הנתבעים העלו טענות רבות לגבי תוקפו של ההסכם, אולם, כפי שציינתי, בהחלטתי מיום 16.5.01, במהלך הדיון בהוכחות קבעתי כי שאלת תוקף ההסכם אינה רלוונטיית, כיוון שהנתבע אינו צד להסכם ואינו יכול לתקוף את ההסכם. החלטה זו כאמור אושרה בבית המשפט המחוזי.

עם זאת ברצוני לעמוד על עדותו של מר סרברניק לעניין מסמכי הרכישה. זאת, לא בכדי לקבוע האם ההסכם תקף אם לאו, שאלה שכאמור אינה נדרשת למחלוקת שבפני
י, אלא כדי להראות את אי הבהירות הנוגעת למסמכים השונים שהוצגו בפני
י, וכן להצביע על חוסר האפשרות לבסס ממצאים כלשהם על עדותו של העד סרברניק, שכפי שציינתי ניסה להתרחק ככל הניתן מהעניין.

חוזה הרכישה בין אביו של התובע, יוסף ג'ורג' פרינטה, לבין העמותה נחתם, על פי האמור בו ביום י"ד חשון תשנ"ד, שהוא 29.10.93. בשם הרוכש חתם העד, מר סרברניק, לדבריו על-פי יפויי כוח שקיבל מהרוכש. הסכם רכישה זה על נספחיו מעלה שאלות ותהיות רבות לגבי כשרותו וזהות הצדדים לו.

א. יפויי הכוח - העד סרברניק אישר כי על חוזה הרכישה של אביו של התובע, פרינטה יוסף ג'ורג', עם העמותה, הוא חתם הן כמנהל העמותה, הן בשם הרוכש על פי יפויי כוח (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 15-25). העד אישר כי יפויי הכוח שסומן נ/1 הנו ככל הנראה יפויי הכוח שניתן לו ע"י אביו של התובע, אולם לא זכר זאת בודאות, כן אישר העד כי אינו זוכר האם קיבל את ייפוי הכוח מאביו של התובע קודם שחתם בשמו על הסכם הרכישה, אך הוא מניח שכך היה (עדותו בעמ' 2 לפרוטוקול, שורות 13-18).

על פי התאריך הנקוב ביפויי הכוח נ/1 הוא נחתם ביום 11.10.94, כאשר חוזה הרכישה נחתם ע"י העד על פי אותו ייפוי כוח כאמור ביום י"ד חשון תשנ"ד, 29.10.93. כלומר, יפויי הכוח, מכוחו חתם מר סרברניק על הסכם הרכישה בשם הרוכש, נחתם רק שנה לאחר מועד הרכישה, מועד בו נחתם ההסכם ע"י מר סרברניק. העד נשאל כיצד יתכן שיפוי הכוח ניתן למעלה משנה לאחר החתימה והשיב: "זה לא נכון" (עמ'2 לפרוטוקול, שורה 25).

כפי שציינתי, תשובותיו של העד סתומות ומתחמקות. לעד הוצגה עובדה העולה מהתאריכים על המסמכים, כאשר ברור כי לפחות על פני המסמכים יפויי הכוח נחתם שנה לאחר חתימת ההסכם מכוח יפויי הכוח. העד כשנשאל על כך אינו מבהיר את נסיבות קבלת יפויי הכוח, או את נסיבות חתימת ההסכם. הוא מסתפק בתשובה לקונית כי הדבר אינו נכון. כל שהעד אמר לעניין זה הוא כי חתם ברגע שנאמר לו שיש יפויי כוח. העד אמר כי לא חשב שעליו לציין על גבי ההסכם את העובדה שהוא חותם על פי יפויי כוח, וגם לא זכר האם כשחתם היה בפני
ו יפויי כוח, בין מקורי ובין העתק (עדותו בעמ' 2 לפרוטוקול, שורות 24-32). העד לא ידע לומר מדוע בתיק המשתכן לא נמצא יפויי הכוח (עדותו בעמ' 3 לפרוטוקול, שורות 1-2).

ב. נספח ט"ז להסכם יפוי כוח להגשת תביעה - נספח ט"ז להסכם המצוי בתיק המשתכן, הינו יפויי כוח של אהרן פריינטה לעוה"ד שוסטר ומרינסקי המייפה את כוחם להגיש תביעה במקרה של הפסקת עבודה באתר. העד אישר כי חתם על אותו נספח ט"ז מכוח יפויי הכוח הנ"ל שניתן לו שנה לאחר מכן ע"י יוסף ג'ורג' פריינטה. והנה באותו יפויי הכוח להגיש תביעה, מופיע המשתכן "פריינטה אהרן" (שמו של התובע), כאשר העד סרברניק חתום עליו על פי יפויי כוח מאת יוסף ג'ורג' פריינטה. העד לאחר שעיין בנספח ט"ז השיב (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 8): "זה בלבול, הכל היה החלפה בן אהרן לג'ורג'". הא ותו לא. העד אינו מבהיר האם מדובר בטעות סופר, האם היה סבור בטעות כי שם הרוכש הוא אהרן, ובעיקר כיצד חתם על מסמך בשם אהרן פריינטה כאשר לכל היותר יש בידיו (וגם זה לא ברור לאור האמור לעיל), מסמך מאת ג'ורג' יוסף פריינטה? שוב תשובה סתומה המסתירה הרבה יותר מאשר היא מגלה ומעלה תמיהה נוספת לגבי תוקף וכשרות ההסכם (כפי שנראה מאוחר יותר מבהיר העד עניין זה, אולם תשובתו רק מערפלת את התמונה עוד יותר).

ג. נספח למחיר הדירה - לעד הוצגו שני מסמכים מאותו מועד (נ/2 ו-נ/3 שניהם מיום 5.6.94), שכותרתם "נספח מחיר הדירה" מסמך שהיה נספח להסכם הרכישה. מדובר בשני מסמכים זהים לחלוטין בתוכנם. ההבדל מצוי בחתימות ובחותמות השונות לחלוטין. שני המסמכים הודפס שם המשתכן "פריינטה אהרן ש." כאשר המילים "אהרן ש." נמחקו בקו, ומעליהן נכתב בכתב יד: "יוסף ג'ורג'".

העד נשאל ואישר כי הוא חתם על שני המסמכים בראשי תיבות (עדותו בעמ' 3 לפרוטוקול, שורות 10-11). העד אישר כי על נ/2 חתם כמנהל מטעם חברת הניהול, וחתימתו בראשי תיבות מופיעה בצירוף החותמת "איש ניהול אמנה בע"מ". העד נשאל מכוח איזה גוף הוא חתום על נ/3, והשיב: "לא יודע" (עדותו בעמ' 3 לפרוטוקול, שורה 15). העד נשאל מדוע יש שני מסמכים שתוכנם זהה, אולם החתימות והחותמות על כל אחד מהם שונות לחלוטין, והשיב: "לא יודע (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 17).

לאחר מכן הבהיר העד מדוע המסמכים נערכו, וחלקם נחתמו בשם אהרן שלום פריינטה, והשם שונה לעיתים לג'ורג' יוסף פריינטה ואביא מדבריו, המעידים, למצער על חוסר תום לב, ועל כך שבהחלט סביר כי יפוי הכוח מכוחו נחתם הסכם הרכישה ניתן שנה לאחר החתימה על ההסכם, ויתכן כי גם שינוי השם נעשה בשלב מאוחר יותר (עדותו בעמ' 3 לפרוטוקול, שורה 18 - עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 16):
"ש. יש לך הסבר למה השם הודפס על שם אהרון שלום גם בנ/2 ובנ/3 בעוד שהמתקשר הוא יוסף ג'ורג'?
ת. כתוב יוסף ג'ורג'.
ש. האם מופיעה חותמת או חתימה על יד השינוי?
ת. אני לא רואה.
ש. האם יש לך הסבר למה היה השינוי הזה?
ת. בהתחלה היה מתוכנן שיקנו את הדירה אהרון שלום בעצמו ולאחר מכן סוכם שאבא שלו יקנה את הדירה.
ש. לכן זה הודפס כך?
ת. בהתחלה, כי בתכנון המקורי רצינו שהוא יקנה את הדירה, אבל כדי הוא לא יאבד את הזכויות העולה אם הוא יעלה לארץ יותר מאוחר הוחלט שאבא שלו יקנה.
ש. כלומר, אתה הקפדת שיירשם השם הנכון בהסכם, עובדה שזה נמחק, האם זה נכון?
ת. לא הבנתי את השאלה.
ש. כשאתה חתמת על ההסכם ראית שההסכם מנוסח כך, השם אהרון שלום ובאותו מעמד תיקנת את זה ליוסף ג'ורג' כדי שזה ישקף נכונה?
ת. לא, זה לא כתב ידי.
ש. לא אתה שינית את זה?
ת. יכול להיות שבמזכירות ברגע שזה הוחלט הודיעו למזכירה והיא שינתה, זה לא כתב ידי.
ש. האם זה יכול להיות שבהתחלה חתמת בשם אהרון שלום?
ת. לא.
ש. השינוי הזה נערך על ידי המזכירה לפני החתימה?
ת. אתה שואל אותי ואני לא יודע.
ש. אתה חתמת על ההסכם, איך אתה לא יודע?
ת. אני חתמתי על יוסף ג'ורג'. יש דפים שנפלה בהם טעות ולא תיקנו.
ש. במקום שלא הופיע השם השם הוסף בכתב יד במעמד החתימה?
ת. לא יודע.
ש. יכול להיות שחתמת על ההסכם ריק?
ת. השם מופיע עשרות פעמים, אתה שואל אותי על פעם אחת ואני לא יודע".
(הדגשות שלי - מ.א.ג.)

כלומר, ההסכם, על נספחיו נערך כשמופיע בו שמו של התובע. איננו יודעים, כיון שהעד לא ענה לשאלות בעניין, מתי נחתם ההסכם והאם כשנחתם ההסכם שם הקונה היה שמו של התובע, אהרן שלום פריינטה, או שמו של אביו של התובע, יוסף ג'ורג' פריינטה. בחלק מהמסמכים שונה השם ובחלקם לא. איננו יודעים עם השינוי נעשה לפני או אחרי החתימה, ואיננו יודעים האם העד סרברניק חתם בשם התובע, שלא על פי זכות שבדין, כיוון שהתובע מעולם לא נתן לסרברניק יפוי כוח, או מכוח יפוי הכוח של אביו, שניתן, על פי האמור בו רק שנה ויותר לאחר תאריך חתימת החוזה. חוסר תום הלב פרוש מעל ההסכם.

ד. מפרטי הדירה - בתיק המשתכן הופיעו שני מפרטים של הדירה נ/4 ו-נ/5. מספר הדירה מופיע בשני המפרטים. בנ/4 מופיע שם המשתכן, פריינטה אהרן, בעוד שבנ/5 לא מופיע כלל שם המשתכן. המפרטים, על פי האמור בהם נחתמו שניהם ביום חתימת החוזה (יד' חשון תשנ"ד) והם זהים בתכנם, למעט החתימות והחותמות עליהם. העד אישר כי הוא חתום על נ/4 בשם המשתכן, אם כי לדבריו התאריך על נ/4 שגוי (העד לא הבהיר מהו התאריך הנכון), וכן אישר כי הוא חתום על נ/5 הן כאיש הניהול של אמנה בע"מ, הן בשם המשתכן. יש לזכור ולהזכיר כי שם המשתכן בנ/4 הוא אהרן פריינטה הבן התובע, בעוד שייפוי הכוח שניתן לעד שנה לאחר מועד החתימה, ניתן לו ע"י אביו, יוסף ג'ורג' פריינטה. העד נשאל גם לעניין זה מדוע מופיעים שני מסמכים עם אותו תוכן מאותו תאריך וחתימות וחותמות שונות ומשיב (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 24 - עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 16):
"ת. רואים ששם יש הרבה יותר חתימות, רואים מה מאוחר יותר, אני לא יודע למה.
ש. מה מאוחר יותר?
ת. נ/5 יותר מלא עם כל החתימות של כולם, ראם חתום בשניהם. בעמוד הראשון של נ/5 ראם חתום, ובנ/4 יש רק חותמת של ראם בלי חתימה, כך גם לגבי נתן ליפשיץ בנ/5 הוא חתום ובנ/4 יש רק חותמת. גם בעמוד האחרון של נ/4 יש חותמת של ראם וליפשיץ אבל אין חתימות, אבל בנ/5 יש חתימות של כולם.
ש. יש לך הסבר למה היו צריכים לחתום על שני הסכמים (שניהם בתיק המשתכן)?
ת. מושג בתיק המשתכן זה לא מושג, המפרק לקח את כל הניירות שהיו שם. הרבה פעמים מזכירה היתה מכינה את החוזים לחתימה, וקיבלה את החותמות גם של ליפשיץ וגם של ראם, הכינה הכל עד שהם יחתמו, אבל לאחר מכן אני רואה שיש ורסיה שניה, ואני לא יודע אם יש הבדל בין שני הוורסיות.
ש. ובכל זאת אתה חתמת על שתי הורסיות?
ת. כן.
ש. ולשאלתי הקבועה - יש לך הסבר מדוע במפרט הדירה בנ/4 מופיע פריינטה אהרון?
ת. זה אותו הסבר, מתוכנן היה פריינטה אהרון ושינו ולא תמיד תיקנו את המסמכים.
ש. לך היה יפוי כח בשם פריינטה אהרון מפריינטה אהרון?
ת. לא.
ש. ובכל אופן, בנ/4 חתמת בשם המשתכן?
ת. בשם ג'ורג'.
ש. אבל ההסכם כתוב פריינטה אהרון?
ת. ההסכם זה ההסכם עצמו, ושם כתוב ג'ורג'. אם בנספח מסויים שכחו לתקן, זה לא משנה את ההסכם".
נראה כי הדברים מדברים בעד עצמם ואין צורך להוסיף. הוכנו מסמכים עם חתימות, לא תמיד חתמו כולם על אותו מסמך. ברור הוא כי תאריך החתימה אינו רלבנטי אם החתימות התקבלו לאחר מכן. גם במקרה זה חתם העד סרברניק בשם המשתכן אהרן פריינטה התובע, מבלי שיש לו ייפוי כוח לעשות כן.

כאמור לעיל, מטרתי בהצגת מסמכי הרכישה לא הייתה לקבוע את תוקף ההסכם, שכן בשאלה זו לא ניתנה לנתבע רשות להגן, אלא רק בשאלת זכותו של התובע לקבל לחזקתו את הדירה שרכש אביו והוריש לו. אולם, הבאתי את הדברים כדי להצביע על הבעייתיות בעדותו של העד סרברניק.
5. זכותו של התובע לקבל את הדירה נשוא המחלוקת
כעת אנו מגיעים לשאלה שלמעשה היא היחידה בגינה קיבל הנתבע רשות להגן והיא האם היה זכאי התובע לקבל לחזקתו את הדירה נשוא המחלוקת.

העד סרברניק נשאל האם ידע כי התובע הינו תושב חוץ והשיב בחיוב. כן נשאל סרברניק האם ידע כי התובע אינו עונה על תנאי הזכאות של משרד השיכון והשיב: "כן, אבל זכותינו הייתה להכניס אנשים שאינם זכאים" (עדותו בעמ' 10 לפרוטוקול, שורה 29). הוא נשאל האם הוא מכיר את הסכם הפיתוח לפיו יכולים להרשם כחברים בעמותה ולקבל דירות רק זכאי משרד השיכון והשיב (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 4-5): "כן. אני מוכן להציג את המסמכים שהיה מותר לנו להכניס אנשים לא זכאים." למותר לציין שהתובע או מי מטעמו לא טרח להציד מסמכים המעידים על כך.

אז נשאל סרברניק האם התובע התקבל כחבר בעמותה, וגם כאן אביא מדבריו:
"ש. האם מר אהרון פריינטה התקבל כחבר בעמותה אי פעם?
ת. אני לא יודע, אני יודע שג'ורג' התקבל, אני יודע שחתמנו בשם ג'ורג'. בשעתו נקנתה הקרקע על שם אהרון, אבל מי שהצטרף לאחר מכן זה ג'ורג', הוא חתם על הסכם ההצטרפות.
ש. האם אתה יכול להסביר למה הכוונה שבשעתו הקרקע נקנתה בהתחלה על-ידי אהרון?
ת. זה לפי מיטב ידיעתי, לא טיפלתי בזה אישית. העורך דין של העמותה, עורך דין שוסטר, הוא קנה את הדירה בנאמנות עבור שמות של האנשים, הוא הגיש רשימה. לנו מתוך הניסיון של כל העמותות היה ברור שחלק מהאנשים נושרים אחר כך, ומי שלא יוכנס בשלב הראשון יצטרך לשלם מס רכישה פעם נוספת, לכן הוספנו גם מועמדים, אחד מהם היה אהרון פריינטה, ולכן בקניית הקרקע שמו הוכנס. לאחר מכן מי שבפועל החליט להצטרף זה ג'ורג'."

שוב רואים בלבול לא מוסבר, ואולי מכוון בין התובע לאביו, המופיע גם במסמכים השונים שהוגשו לרשויות, כפי שיפורט להלן.

א. מס שבח מקרקעין - ביום 26.8.92 כתב ב"כ העמותה דאז, עו"ד שוסטר, לשלטונות מס שבח מקרקעין מכתב בשם העמותה לעניין החבות במס שבח (המכתב סומן נ/6). למכתב צורפה רשימת הרוכשים, שעל פי המכתב: "שעבורם ובשמם התקשרה העמותה כנאמן עם מנהל מקרקעי ישראל". רוכש מספר 70 ברשימה הוא פריינטה הנרי, התובע. כלומר בשנת 1992 כשהעבירה העמותה את שמות הרוכשים, הרוכש היה התובע ולא אביו. תיקון בעניין זה לא נשלח מעולם לשלטונות מס שבח. סרברניק אישר כי אכן שמו של התובע דווח כמי שעבורו, בין השאר, תבנה דירה.

ב. מס רכישה - על העסקה דווח כנדרש לצורך קבלת פטור מתשלום מס רכישה. הדיווח נעשה ע"י ב"כ העמותה דאז, עו"ד שוסטר. שם הרוכש על פי האמור בטופס הוא "פריינטה". מספר תעודת הזהות המופיע הוא 430135228. הטופס נערך באפריל או מאי 1996. העד סרברניק נשאל האם הוא יודע מיהו הקונה שעליו דווח לשלטונות המס והשיב כי אינו יודע (עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 23). מספר תעודת הזהות של התובע, בכתב התביעה הוא 9570400. התובע לא הציג ראייה באשר למספר תעודת הזהות המופיע על טופס מס הרכישה ולמי הוא שייך.
גב' צימרמן, נציגת משרד השיכון נחקרה גם היא בנושא זכאות התובע להרשם כחבר בעמותה. גב' צימרמן, כמו המפרק, אינה נוגעת לעניין שבפני
י ואין לה כל עניין אישי בו. העדה נחקרה חקירה נגדית ע"י באי כוח התובע והנתבעים, ותארה במפורט את הדרישות הכלליות שהיו בפני
המשתכנים בכלל ואת הדרישות מהתובע בפרט.

אשר לעמותה ולדרישות מהמשתכנים העידה גב' צימרמן כי עמותה כדי להשתתף במכרז לקבלת הקרקע צריכה הייתה להיות רשומה כחוק, נדרשה להמציא רשימת חברים תוך ציון מי מביניהם עומד בתנאי זכאות משרד השיכון וכן האם מדובר בתושב ירושלים אם לאו, כן נדרשו דרישות פורמליות בנוגע לקיום הוראות חוק העמותות (עדותה בעמ' 19 לפרוטוקול, שורות 17-20(. גב' צימרמן אישרה כי משרד השיכון דרש כי המשתכנים יהיו חברים בעמותה. לדבריה העמותה בענייננו הגישה רשימת חברים. לדבריה היא אמנם לא בדקה את רשימת החברים, אך מהשתלשלות העניינים בהמשך עולה בבירור כי אביו של התובע או התובע לא הופיעו באותה רשימה (עדותה בעמ' 20 לפרוטוקול, שורות 1-3). העדה לא זכרה עניינים ספציפיים שנבדקו בזמנו בנוגע לעמותה, בשל תפקידה הכולל בחינה ובדיקה של עמותות רבות, וכן לאור הזמן הרב שחלף (הבדיקות בוצעו בשנים 94-95, העדה העידה בפני
י ביום 11.7.01).

לדבריה התברר בשלב מאוחר יחסית כי נוסף ל-98 הדירות שאושרו, הוספו דירות נוספות, ואז התנהלו חקירות של מבקר המדינה, רשם העמותות וכן חקירה משטרתית בעניין (עדותה בעמ' 20 לפרוטוקול, שורות 22-32). העדה אישרה שמתוך שבע הדירות הנוספות, לגבי שלוש דירות לא אישרו כלל את העברתם לאור הממצאים של מבקר המדינה לפיהם מדובר היה במנהלי העמותה שקיבלו אותן שלא כדין, ולגבי ארבע דירות נוספות (ביניהם דירת התובע) נקבע כי הן ימסרו בכפוף להשלמת מחיר הקרקע המלא (עדותה בעמ' 21 לפרוטוקול, שורות 19-30).

העדה אישרה כי התנאי שנקבע באותו מכתב ת/2 לגבי השלמת מחיר הקרקע למינהל, נגע אך ורק לצורך מתן הסכמת משרד השיכון, וכי המינהל עדיין יכול היה וצריך היה לבדוק תנאים אחרים על שמירתם המינהל מופקד (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 11-21).

לגבי התובע באופן ספציפי, העידה גב' צימרמן כי קיבלה מכתה מהמפרק (מכתבו יום 18.1.98 סומן ת/1), בו מסכם המפרק את המסקנות משיחות שנערכו בין הגורמים השונים ומבקש את אישור משרד השיכון למסקנות אלו. אשר לדירה נשוא הסכסוך שבפני
י כותב המפרק כי מסקנתו היא כי: "הלא זכאים....פריינטה (דירה 29) יצטרכו כתנאי לקבלת חוזה חכירה ע"ש לשלם למינהל את מחיר הקרקע, נכון ליום העיסקה". הגב' צימרמן השיבה למפרק (מכתבה מיום 21.1.98 סומן ת/2) לגבי אותה פיסקה במכתב המפרק כי: "מוסכם בתנאי שהארבעה המוזכרים בסעיף זה למכתבך יצטרכו כתנאי לקבלת חוזה חכירה ע"ש לשלם למינהל מקרקעי ישראל את מחיר הקרקע המלא, הכל לפי קביעת מינהל מקרקעי ישראל."

הגב' צימרמן אישרה בעדותה, כי תשלום מלא למינהל היה מבחינתם תנאי לקבלת חוזה חכירה (עדותה בעמ' 19 לפרוטוקול, שורות 1-10). כזכור, הדירות היו מיועדות לזכאי משרד השיכון, כאשר אביו של התובע לא היה זכאי משרד השיכון.

בסיום עדותה עמדה גב' צימרמן על בדיקות שערך משרד השיכון לגבי התובע (עמ' 23 לפרוטוקול, שורה 28 - עמ' 24 לפרוטוקול שורה 4). גב' צימרמן נשאלה האם הייתה משנה מתשובתה בת/2 לגבי התובע אם הייתה יודעת כי הרוכש, אביו של התובע אינו בין החיים, כי הוא מקורב לחברי חברת הניהול, שרכש את הדירה למטרות השקעה ושלא הוא ולא בני משפחתו, לרבות התובע התעתדו לגור בדירה, והשיבה:
"אני אגיד לך בכנות הכי גדולה, במסגרת העמותות היו הרבה מקרים, הרבה יחסית, של בוא נאמר, הרבה מקרים לא בהתאם להבנה שלנו כל התנהלות תקינה של העמותה. במקרה הזה היו שלושה [שאביו של התובע אינו ביניהם - מ.א.ג.], שהחריגה הייתי אומרת זועקת, ולכן לגביהם פשוט היה קשה להעביר את השמות שלהם. לגבי כל היתר, האם הוא מכר למישהו, האם הוא מת, האם זה הדו"ח שלו, האם זה הקרוב שלו, איך העבירו לו, מתי העבירו לו, לא נכנסנו לעובי הקורה של כל מקרה ומקרה, לא עשינו את זה...על פניו זה נראה לי מקרה דומה, אולי לתחושתך הוא יותר קשה, כי אתה מוסיף לי עוד כמה משתנים, מקרה דומה למקרים אחרים שהיו גם בעמותה הזו וגם בעמותות אחרות שבסופו של דבר החלטנו כן להעביר משום שנראה היה לנו שאותם אנשים, לפחות עשו את זה בתום לב ולא במזיד, וזה שונה מהשלושה שלהערכתי תום לב מהם והלאה".

כלומר, העדה הבהירה כי משרד השיכון כשנתן את האישור הפריד בין שתי קבוצות של בלתי זכאים. הראשונה, שלושת חברי העמותה שאת העברת הדירות לידיהם לא אישר משרד השיכון, לאור דו"ח מבקר המדינה שהצביע על אי סדרים בנוגע לאותן דירות. השניה, קבוצה של ארבעה מקורבים, ביניהם אביו של התובע, שאמנם לא עמדו בקריטריונים של זכאי משרד השיכון, אך רכשו את הדירות בתום לב ובתמורה. לגביהם אישר משרד השיכון את ההסכמים והעברת הדירות, אך התנה זאת בתשלום מלוא ערך הקרקע. בתשלום זה עמד התובע.

לאור העדויות ניתן לקבוע כי ככל הנראה, ועל אף הבלבול במסמכים, מי שאכן רכש את הנכס הוא אביו של התובע. אמנם, ככל הנראה הכוונה הראשונית הייתה כי הבן, התובע ירכוש את הדירה, אך בשל שיקולים של הטבות שונות שהיה עלול לאבד, רכש לבסוף האב את הדירה. זאת, למרות שלא בכל מסמכי הרכישה שונה פרט זה. האב נפטר, ועל פי הצוואה הוריש לבנו את זכויותיו בדירה נשוא המחלוקת. המפרק אישר כי האב, ובנו אחריו השלימו את החוב לעמותה בגין הדירה (למעט היתרה שתשולם עם מסירת החזקה) ועמדו בתנאי משרד השיכון לתשלום מלוא ערך הקרקע.

אשר לשאלה האם נרשם האב כחבר בעמותה, והאם זכאי הבן להירשם כחבר עמותה לא הובאו ראיות כמעט לבד ממסמכי העמותה. ובכן, ממסמכי המכרז (ת/1) עולה בבירור (כפי שגם העיד מר סרברניק וגב' צימרמן), כי העמותות שניגשו למכרז היו צריכות להגיש רשימת חברים, ככל העולה על רוחן. עם זאת נקבע כי יינתן ניקוד במכרז לעמותות בהן מספר זכאי משרד השיכון יהיה גדול יותר וכן לעמותות שבין חבריהם יהיו תושבי ירושלים. על פי טופס סיכום הנקודות של העמותה במכרז עולה כי כל החברים בעמותה, 84 במספר, הם זכאי משרד השיכון.

עם זאת אנו יודעים כי בתחילה היה מדובר על 89 דירות, וכן כי התובע ואביו מעולם לא ענו על הקריטריונים של זכאי משרד השיכון, ודירתם נוספה מעל לאותה מכסה של 89 דירות בשלב מאוחר יותר.

התובע הטיל את מירב המשקל בעניין זה על פרוטוקול מישיבת הנהלת העמותה וועדת הביקורת, מיום 19.7.93 (ת/4) בו הוחלט כי: "הדירות הנוספות ישלמו המחיר המלא עבור הקרקע (100%) ומעבר לכך יחשבו כחברים רגילים של העמותה". אמנם, איש מחברי הנהלת העמותה שהשתתף באותה ישיבה לא הוזמן לעדות, אך מעדויות המפרק והגב' צימרמן, אנו למדים כי הדירה שבמחלוקת באה בגדר אותן דירות נוספות הנזכרות בפרוטוקול. כלומר, אביו של התובע אכן התקבל כחבר בעמותה.

טען ב"כ הנתבע כי חברות בעמותה אינה עוברת בירושה. אין מקום לדון בשאלה זו ובחריגים לכלל האמור, שכן אנו דנים בשאלה האם לתובע זכות לקבל את הדירה מכוח ההסכם עליו חתם האב ומכוח הצוואה שהעבירה לתובע את הזכויות שרכש האב בדירה. על כן אם יתברר כי התובע זכאי מבחינת משרד השיכון והעמותה לקבל את הדירה לידיו מכוח הסכם הרכישה והצוואה, שוב אין חשיבות לשאלה הם הוא זכאי להרשם חבר בעמותה במקום אביו המנוח. אמנם, בתנאי המכרז נדרש כי המשתכנים יהיו חברים בעמותה. אולם, במקרה זה מדובר היה בדירות שנבנו לאחר מכן, מעבר למכסה, ולגביהם ניתן אישור מיוחד ע"י משרד השיכון.

מעדות הגב' צימרמן אנו למדים כי למשרד השיכון לא הייתה התנגדות לרשום מי שאינם זכאים כחברים בעמותה כך שיקבלו דירות, ובלבד שישלימו את מחירה המלא של הקרקע, כפי שעשה התובע. יש להדגיש כי משרד השיכון, לאחר ובעקבות חקירת מבקר המדינה, הפריד בין שלושת חברי ועד העמותה שקיבלו דירות כנראה שלא כדין, ולגביהם לא ניתן אישור לקבלת דירות גם כנגד תשלום, לבין ארבע דירות אחרות של מקורבים, ששילמו את תמורת הדירות ולגביהם התנה משרד השיכון את הסכמתו בתשלום מלוא ערך הקרקע. על כן, לאור העובדה שמשרד השיכון לא הביע התנגדות לזכאות התובע לקבל דירה, וכך גם המפרק ומינהל מקרקעי ישראל, הרי משהשלים התובע את התשלום המלא עבור הקרקע וכן את חובו לעמותה (למעט סכום שיחוב בו עם קבלת החזקה בדירה), התובע זכאי לקבל את הדירה אותה רכש אביו המנוח.

ב"כ הנתבע טען בסיכומיו, כי ההסכם בין העמותה לבין אביו של התובע היה הסכם למתן שירותי בניה, וכי על פי ההסכם עצמו, נקבע כי העמותה תפנה את המשתכן למנהל מקרקעי ישראל, כך שיחתם עמו חוזה חכירה. לטענת, כשיחתם חוזה כזה לא תהייה מחלוקת כי התובע הוא הזכאי לדירה, אך כל עוד לא נחתם חוזה כאמור, התובע אינו זכאי לכך. ב"כ הנתבע מפנה בעניין זה לעדותה של הגב' צימרמן לפיה אישור משרד השיכון נדרש, אך שיקול הדעת הסופי הוא של מינהל מקרקעי ישראל על פי קריטריונים של המינהל.

ובכן, ברור הוא כי מרגע שהוגשה תביעה זו לבית המשפט, לא יכול היה התובע לפנות למינהל לצורך רישום הדירה על שמו, שכן המפרק, שבא במקום העמותה לעניין הפנית משתכנים למינהל, היה מודיע כי ההליך מתנהל ועל כן יש להמתין לתוצאות ההליך ולא לחתום עם התובע חוזה חכירה, ובדין כך היה עושה.

הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי פרט למניעה זו הייתה מניעה נוספת על פי הקריטריונים של המינהל לחתום עם התובע על חוזה חכירה. לאור עדותה של הגב' צימרמן, בעניין זה הנטל הוא על הנתבע. התובע הוכיח כי המפרק, שבא מכוח העמותה, קבע כי התובע השלים את חובו לעמותה ועל כן העמותה מחויבת מכוח הסכם הרכישה להפנות אותו למינהל מקרקעי ישראל לצורך חתימה על הסכם חכירה. עוד הוכיח התובע כי משרד השיכון נתן הסכמתו לחתימה על הסכם חכירה עם התובע, בכפוף לתשלום מלוא ערך הקרקע אותו שילם התובע. בנסיבות אלו, על הנתבע היה להוכיח כי לו היה מבקש התובע לחתום חוזה חכירה, הייתה לכך מניעה, מעבר להליך המתנהל בפני
י. הנתבע, שהגיש בקשה להעדת עדים רבים נוספים, לא ביקש להעיד את נציג המינהל.

לאור כל האמור לעיל, התובע שירש מאביו את הדירה שאביו שילם עבורה את תמורתה במלואה (למעט תשלום שיש לשלם עם קבלת החזקה בדירה), והשלים את התשלום עבור הקרקע שהווה תנאי להסכמת משרד השיכון לקבלת חזקה בדירה, יש לומר כי התובע זכאי לקבל לחזקתו את הדירה נשוא המחלוקת.

הנתבעים יפנו את הדירה נשוא המחלוקת, עד ליום 30.9.03. מועד זה ניתן כדי לאפשר לנתבעים להתארגן לצורך פינוי הנכס.

הנתבעים ישלמו הוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בהליך זה וכן בהליך שהתנהל בפני
כב' הרשמת נמרודי בסכום של 4,000 שקלים בצירוף מע"מ כדין. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ו' באב, תשס"ג (4 באוגוסט 2003), בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.
ד"ר מיכל אגמון - גונן
, שופטת








א בית משפט שלום 5932/98 אהרון שלום פרינטה נ' תאג'ורי שמעון (פורסם ב-ֽ 04/08/2003)