פסקי דין על אליאס שאול | פסקי דין על אליאס דוד | פסקי דין על אליאס יגאל |

122923/00 א     05/02/2002




א 122923/00 אליאס שאול ,אליאס דוד ,אליאס יגאל נ' מדינת ישראל - משרד החינוך




1
בתי המשפט
א 122923/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
תאריך:
כב' השופטת יהודית שבח

בפני
:

1 . אליאס שאול

2 . אליאס דוד

3 . אליאס יגאל

בעניין:
תובעים
נ ג ד
מדינת ישראל - משרד החינוך
נתבעת
החלטה

החלטה זו דנה בבקשת התובעים לתיקון כתב התביעה וכן בטענתה של הנתבעת לפיה בית משפט זה איננו מוסמך לדון בתביעה שכן הסמכות העניינית נתונה לבית הדין לעבודה.

הרקע לתביעה:
התובעים, שלושה אחים, הנם מורים למקצועות הטכנולוגיים אשר הועסקו במועדים הרלוונטיים לכתב תביעה זה בבתי ספר על-יסודיים שונים במדינה.
הנתבעת, הנה הממונה על קביעת דרגת שכרם של עובדי הוראה ובכללם התובעים וכן אחראית על מתן רשיונות הוראה.

טוענים התובעים כי הנתבעת, אשר הכירה בתואריהם האקדמיים כמזכים אותם בדרגת שכר אקדמית ואשר הנפיקה להם, כנדרש, רשיונות הוראה בהתאם, הודיעה לאחר מספר שנים ובאופן חד צדדי כי ההכרה מוטעית ולפיכך בטלות כל ההטבות שניתנו לתובעים, באופן רטרואקטיבי.
לטענת התובעים, התנהגות הנתבעת הסבה להם נזקים כספיים ואחרים, הן בשל הפסד הזמן, העמל והממון בגין תקופת לימודיהם לתואריהם, הן בשל ההפסד הממוני אותו נאלצו לשאת בגין חיובם בהחזרי תשלומים והן בגין עגמת הנפש וההשפלה שספגו עת נושלו ממעמדם.

הנתבעת טוענת כי הגורם המוסמך לבדיקת הסוגיה האם תואר אשר לא הוענק על ידי מוסד אקדמי ישראלי, לרבות שלוחות, שקול לתארים שניתנו על ידי מוסדות אקדמיים ישראליים - הנו המחלקה להערכת תארים ודיפלומות בחו"ל (להלן: "המחלקה"). לטענתה, מחמת טעות לא הועברו התארים של התובעים לבחינת המחלקה כמתחייב, אלא אושרו על ידי מי שאינו מוסמך לכך אצל הנתבעת, במחלקת כוח אדם בהוראה.
משגילתה הנתבעת את הטעות, תיקנה טעותה וביטלה ההכרה בתארים ברשיונות ההוראה שניתנו לתובעים.

בש"א 123123/01:
התובעים עתרו לבית המשפט בבקשה להתיר להם לתקן את כתב התביעה.
לטענת התובעים, בעקבות צו הדדי שניתן על ידי בית המשפט לגילוי מסמכים ולעיון, התגלו לתובעים עובדות חדשות אשר לא היו בידיעתם בזמן הגשת כתב התביעה, ובכלל זה נודע להם כי החלטת הנתבעת לנשלם מתואריהם, התקבלה על ידה בניגוד מוחלט לעמדת ועדת החריגים שמונתה ע"מ לדון בעניינם.
בכתב התביעה המקורי עתרו התובעים לפיצוי בגין נזקים אשר נגרמו להם בשל פעולותיה ומחדליה של הנתבעת.
התובעים עותרים לתיקון כתב תביעתם ומבקשים כסעד עיקרי, כי בית המשפט יורה על בטלות החלטת הנתבעת בדבר ביטול ההכרה בתואריהם של התובעים ולחייבה לשלם לתובעים את מלוא הכספים המגיעים להם בגין ההפרשים במשכורותיהם.

על פי הדין והפסיקה בבוא בית המשפט להכריע האם לאפשר לבעל דין לתקן את כתב טענותיו עליו לבחון האם התיקון יאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. המגמה בכגון דא, היא מקלה ואין מכבידים על צד המבקש לתקן את תביעתו (ראה לעניין זה ע"א 3092/90 אגמן נ' פלדבוי, פ"ד מו (3) 214 ועוד רבים אחרים).
במקרה דנן, לאור השלב המקדמי שבו נמצא ההליך והואיל והתיקון המבוקש קשור לזכות מהותית נשוא התובענה נראה כי ראוי ונכון לאפשר לתובעים לתקן את כתב תביעתם.

בש"א 130675/01:
הנתבעת עותרת לבית המשפט בבקשה למחוק חלק מכתב התביעה המתוקן מחמת חוסר סמכות עניינית, ולחילופין להורות על העברת אותו חלק לבית הדין האזורי לעבודה.
1. לטענת הנתבעת, הסעד הנוסף הנתבע בכתב התביעה המתוקן הנו סעד הצהרתי המופנה כלפיה ולפיו עליה להצהיר על השבת ההכרה בתואר כמזכה תוספות דירוג ושכר - סעד אשר הסמכות לדון בו נתונה לבית הדין לעבודה, ולו בלבד.
עוד טוענת הנתבעת כי הואיל והתובענה כוללת סעדים אשר הנם בסמכות טריבונלים שונים, היינו בית משפט זה ובית הדין האזורי לעבודה, מן הדין להפריד את התביעות, בהתאם לסעדים אפילו מדובר באותם צדדים ובאותה מסכת עובדתית.

2. התובעים טוענים כי אין מדובר במתן סעד "יש מאין", כהגדרתם, בו מתבקש בית המשפט לחייב את הנתבעת להכיר בתואריהם של התובעים כי אם מדובר באכיפת החלטה שהתקבלה כדין על ידי הנתבעת לאשר את תואריהם.
עוד טוענים התובעים כי הנתבעת השתהתה בהגשת הבקשה ולפיכך אחרה את המועד לטעון לחוסר סמכות עניינית וכי ההלכות עליהן נסמכת זו האחרונה אינן נוגעות למקרה דנן וניתן לאבחן כל אחת מהן מתביעה זו.
כן טוענים התובעים כי מקום בו ניתנה הבטחה שלטונית או הונפק רשיון, בין אם להבטחה או לרשיון אלו יש השלכה על שכרו של התובע ובין אם לאו, שוב אין עילת התביעה נובעת מיחסי עובד מעביד ו/או מיחסי עבודה, אלא נובעת היא מחובתה השלטונית של הרשות לקיים הבטחתה.
בנוסף, טוענים התובעים כי גם אם תתקבל הטענה כי הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה, הרי שעסקינן בסמכות מקבילה ולא בסמכות ייחודית.
עוד טוענים התובעים לסמכות נגררת מאחר וכדי להכריע בסעד הכספי, נדרש בית המשפט לבחון האם נפל פגם בהחלטתה של הנתבעת לבטל את ההכרה שנתנה זה מכבר לתובעים ולפיכך רשאי בית המשפט לדון בסעד זה מכוח סמכותו הנגררת.60221
כן מועלת טענה לפיה פיצול הדיון יגרור את הצדדים להתדיינות כפולה ומיותרת, לרבות מצב בו יתכן ויינתנו פסקי דין סותרים ולפיכך הפורום הנאות לברור התביעה הוא בית משפט זה.

3. סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט 1969 (להלן: "החוק") מגדיר את העניינים שלגביהם הקנה המחוקק לבית הדין לעבודה סמכות דיון ייחודית כדלקמן:
"24. (א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון -
(1)בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]".

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק קבע בבג"צ 6977/98 השכלה ותואר בע"מ ואח' נגד שר החינוך והתרבות והספורט ואח' (דינים עליון, כרך נ"ז, עמ' 275) כי:
"כאמור, בשנים האחרונות חלו שינויים מהפכניים בתחום ההשכלה הגבוהה בעקבות הפרטתה והתרחבות הפעילות של מוסדות פרטיים זרים בישראל מתוך מטרות מסחריות. אין להתפלא אפוא שידי הוועדה מלאו עבודה. ...ייאמר מיד, כי יש חשיבות גדולה לפעילותה של הוועדה, שאמנם אינה רשות סטטוטורית, אך מפעילה סמכות מנהלית כ"גוף לווייני"... הנחיותיה והחלטותיה הפרטניות נוגעות באופן בלעדי ליחסי עבודה, ולכן, עקרונית, סמכות השיפוט מצויה גם בידי מערכת בתי הדין לעבודה, על פי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969." (ההדגשה שלי - י.ש.).

4. לטענת התובעים, בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד מעביד וגם אם תתקבל הטענה לקיום יחסי עובד מעביד, הרי שהתביעה דנן אינה נוגעת למחלוקת הנובעת מיחסי עבודה שבין הצדדים, אלא צומחת מכוח התחייבות שלטונית של הנתבעת. משכך, לטענתם, מוסמך בית משפט זה לדון בתביעה.
לטענת הנתבעת, התובעים הגדירו את מהות תביעתם כתביעה הצהרתית וכספית וכן באחד מהסעדים הנתבעים, המופיע בסעיף 35 לכתב התביעה המתוקן, מתבקש בית המשפט על ידם
"להורות על בטלות ההחלטה הפגומה ולחייב את הנתבע להשיב לתובעים את מעמדם, תואריהם, ורשיון ההוראה שנשלל מכל אחד מהם ולהעביר לבעלויות המעסיקות את התובעים את משכורותיהם כפי שאמורות היו להיות משולמות להם לולא התקבלה החלטה פגומה".
הנתבעת מפנה את בית המשפט להחלטת כבוד השופטת חיות בבית המשפט המחוזי בתל אביב בהפ' 001277/00 שרון פאוור ואח' נ' מדינת ישראל-משרד החינוך ואח', שם נדונה סוגיה דומה לענייננו. באותו עניין התייחסה כבוד השופטת חיות לשאלת הסמכות העניינית לדון בעתירה כגון זו המובאת כאן והנוגעת להכרה בתואר הניתן על ידי מוסד אקדמי זר, לצורך דירוג ושכר וקבעה, כי לנוכח ההלכה אשר נקבעה בבג"צ 6977/98 וכן לנוכח גישתו של בית המשפט העליון בעניינים נוספים בהם עלתה אותה שאלה, נראה כי הסמכות לדון בסעד המבוקש כנגד הנתבעת מסור לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה ואינו מצוי בסמכותו העניינית של בית משפט זה.

5. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הנני סבורה כי התובענה, ככל שהיא נוגעת לסעד ההצהרתי לפיו מתבקש בית המשפט להורות על בטלות ההחלטה הפגומה של הנתבעת והנוגעת להכרה בתואר הניתן על ידי מוסד אקדמי זר לצורכי דירוג ושכר - מצויה זו בתחום סמכות השיפוט של מערכת בתי הדין לעבודה על פי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 וזאת לאור ההלכות אשר פורטו לעיל.

6. לטענת התובעים שהועלתה בתגובתם לבקשה, לפיה השתהתה הנתבעת בהגשת הבקשה ולפיכך אחרה את המועד לטעון לחוסר סמכות עניינית, אין מקום.

לעניין זה התייחס ד"ר י. זוסמן בספרו , "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, בעמוד 419 כדלקמן:
"הנתבע רשאי להגיש את בקשתו בכל עת שהיא, אך ככל שיקדים הרי זה משובח...יתוארו מקרים, בהם בית המשפט לא ימתין ליזמת הנתבע, אלא ידחה תביעה על דעת עצמו. תביעה שהוגשה לבית המשפט אשר אין לו סמכות לדון בה, מבחינה עניינית, שתיקת הנתבע אינה יכולה לרפא את הפגם, ואין טעם שבית המשפט יברר את התביעה בשלמותה כדי לפסוק בסוף, כי לא היתה לו הסמכות להיזקק לה".

מן האמור לעיל עולה כי בית המשפט רשאי היה ואף צריך היה לעורר מיוזמתו את שאלת הסמכות העניינית, אף אם הנתבעת לא היתה מעלה טענה זו, ולפיכך טענה זו של התובעים דינה להידחות.

7. הואיל והתובענה כוללת הן סעד הצהרתי אשר הנו בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה והן סעד כספי, הרי שראוי כי מכלול הסעדים יתבררו יחדיו וזאת על מנת למנוע פיצול הדיון וכן התדיינות כפולה. פיצול הדיון עלול להביא למצב בו יינתנו פסקי דין סותרים.

8. התוצאה:
הואיל ושאלת גובה הפיצוי הכספי מהווה תוצאה ישירה של ההחלטה לעניין הסעד ההצהרתי בדבר בטלות ההכרה בתארים של התובעים, הרי ראוי כי מכלול הסעדים ידונו יחדיו.
אשר על כן, הנני מורה על העברת הדיון בתובענה לבית הדין לעבודה.
הוצאות הבקשה תלקחנה בחשבון עם סיומו של ההליך.

המזכירות תשלח העתק החלטה לצדדים
ניתנה היום כ"ג בשבט, תשס"ב (5 בפברואר 2002) בהעדר הצדדים.

שבח יהודית, שופטת









א בית משפט שלום 122923/00 אליאס שאול ,אליאס דוד ,אליאס יגאל נ' מדינת ישראל - משרד החינוך (פורסם ב-ֽ 05/02/2002)