פסקי דין על בארי סילברשטיין | פסקי דין על משרד הביטחון ק. תגמולים

1209/04 וע     03/08/2006




וע 1209/04 בארי סילברשטיין נ' משרד הביטחון ק. תגמולים




בעניין:

1



בתי המשפט


ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט – 1959
בתל אביב – יפו
וע 001209/04


בפני
:
כב' השופטת עינת רביד
, יו"ר
ד"ר חנינא קכל – חבר
עו"ד שמואל בריצמן - חבר


17/08/2006




המערער
בארי סילברשטיין

בעניין:

משה קופרשטיין
ע"י ב"כ עו"ד



נ
ג
ד

המשיב
משרד הביטחון – ק. תגמולים



מיכאל ארן

ע"י ב"כ עו"ד



החלטה
1.
זהו ערעור על פי סעיף 33 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 על החלטת קצין תגמולים מיום 16.11.04, לפיה אין קשר בין הנוירופתיה של עצם האולנריס ו-

cts
ביד ימין (להלן: "הפגיעה בעצב האולנרי") ובין החבלה מיום 27.8.03 וכן כי לא קיימת נכות בצוואר הקשורה לחבלה הנ"ל. קצין התגמולים הסתמך בהחלטתו על החלטת ועדה רפואית מיום 4.11.04. יש לציין מייד, כי ד"ר לין, המומחה מטעם המערער, וכן ב"כ המערער בסיכומיו לא התייחסו לקשר בין החבלה לבין נכות בצווארו של המערער, ולכן יש לדחות את הערעור בסוגיה זו. ההחלטה להלן תדון בקשר שבין התסמינים מן העצב האולנרי לבין החבלה.
2.
המערער נולד ביום 15.6.57 בארה"ב ועלה לארץ בשנת 1972. המערער התגייס לשירות סדיר ולאחר מכן למשטרת ישראל. המערער התגייס למשטרת ישראל בספטמבר 1978 והוצב במחלק הבילוש במטה מרחב דן, שם שירת עד שנת 1983. משנת 1984 ועד שנת 1987 הוצב במטה מרחב דן כסייר תנועה. בין השנים 1988 עד 1991 פרש מן המשטרה וחזר אליה בשנת 1992 לשירות בתחנת הרצליה, לסיור. בשנת 1994 שירת במדור קליעה כחצי שנה ולאחר מכן חזר לתחנת הרצליה לסיור ושירת כמפקד יחידת סיור עד לשנת 1999. על פי תצהירו מיום 1.3.04 המערער עדיין משרת במשטרה.
3.
תיק זה מתייחס לחבלה שארעה למערער ביום 27.8.03, כאשר רכב על קטנוע משטרתי לכיוון המרינה בהרצליה שם הוא משרת כמפקד שיטור קהילתי. על פי תצהירו, כאשר רכב על הקטנוע בכביש איילון לכיוון צפון, בסוף כביש איילון בסיבוב ימינה לכיוון הרצליה פיתוח, האט את מהירות הנסיעה, נכנס לעקומה ימינה ולפתע איבד שליטה על הקטנוע, תוך כדי החלקה על כתם סולר, שהיה בנתיב הימני בסיבוב, ונפל על הכביש (להלן: "החבלה"). מייד לאחר החבלה, הוא פונה לחדר מיון שם לא נמצאו בבדיקה ראשונה פגימות הדורשות טיפול, אולם לאור תלונותיו נבדק שנית ונמצא סובל משבר בעצם הבריח הימני וכן מהגבלה בתנועות המרפק הימני המלוות בכאבים, כאשר הרופא המטפל איבחן תהליך דלקתי במרפק ימין ולכן שנה לאחר התאונה נותח במרפק. כתוצאה מאותה חבלה הוכר המערער על ידי הועדה הרפואית כסובל "ממצב אחרי שבר של עצם הבריח בכתף ימין שהתרפא ללא הגבלה בתנועות" – אחוז אחד, "מצב אחרי ניתוח מרפק טניס לאחר חבלת יד ימין ללא הגבלה בתנועות" (מותאם) – אחוז אחד. המערער טוען בפני
נו כי נותרה לו כתוצאה מן החבלה נכות נוספת בשל פגיעה בעצב האולנרי, אשר לא הוכרה ע"י המשיב כקשורה לחבלה.
4.
על מנת להבין תיק זה ננסה להסביר מעט מהו "העצב האולנרי". לשם כך נתחיל ב"מקלעת הזרוע" (

brachial
), הנמצאת בכתף, ומורכבת מהעצבים
c5-c8
וחלק מ-
t1
ומספקת את העצבים לזרוע וליד, כאשר שמות העצבים הם רדיאלי, מדיאני ואולנרי. עצבים אלה מובילים מן המח אימפולסים (הוראות) לשרירים שמניעים את הזרוע, אמה היד והאצבעות, ובכיוון ההפוך הם מובילים מהיד למוח תחושת כאב, מגע וטמפרטורה. העצב האולנרי עובר מן הזרוע בצד הפנימי של המרפק, דרך תעלה הקרויה תעלת המרפק (
cubital tunnel
). פגיעה בעצב כאן גורמת לתסמונת תעלת המרפק. משם ממשיך העצב בצד הקדמי והפנימי של האמה, על מנת לחדור דרך תעלה בשורש היד. לאחר שהוא יוצא מתוך התעלה הוא מספק תחושה לזרת וחצי מאצבע 4. שיתוקם גורם לאובדן תחושה באצבעות הנ"ל ולאובדן קואורדינציה בתנועת האצבעות מלווה בחולשה של היד. לאורך כל מסעם מן הכתף ועד האצבעות, העצבים יכולים להיות מגורים במקומות רבים הן ע"י משיכה ויצירת מתח על הסיבים והן ע"י לחץ ממוקם שעוצר את זרימת האימפולסים אל היד דרך העצבים.
5.
הועדה רפואית מיום 4.11.04 בדקה את המערער והסתמכה על המסמכים הבאים בכל הנוגע לפגיעה בעצב האולנרי:
·
צילום המרפק הימני מ – 14.10.04 – ב.מ.פ;
·
צילום עמוד שדרה צווארי מיום 14.10.04 – הפחתת הלורדוזיס הפיזיולוגית, נזקים דיסקוגנים בחוליות צוואריות 4-5, 5-6, 6-7.
·
אישור רפואי של האורטופד ד"ר רק עופר (מסמך 103-104 לת"ר).
·
בדיקת

emg
מיום 19.10.04 אשר מצאה נוירופתיה של עצם האולנריס הימני במידה קלה ותסמונת תעלה קרפלית ימנית קלה. עצבים קרניאלים ללא ממצאים.
כמו כן הועדה מצאה כי תנועות הצוואר חופשיות לכל הכיוונים ואין דלדלול בשרירים של חגורת הכתפיים ובידיים. החזרי כח שרירים - שמורים, ירידה בתחושה בחלק חיצוני של אמה ימנית וכף יד ימין כולל אצבע 4, 5 מימין. הועדה הרפואית הגיעה למסקנה כתוצאה מהבדיקות כי אין קשר בין הפגיעה בעצב האולנרי והחבלה.
6.
המערער הגיש לנו חוות דעת של ד"ר ערן לין. אשר לפגיעה בעצב האולנרי כותב ד"ר לין, כי התלונות על תופעות נימלול באצבעות האולנריות מימין הינה בעקבות החבלה. הוא מצא ממצא קליני (סימן טנל חיובי) לפגיעה בעצב האולנרי בתעלה הקוביטאלית (היבט פנימי של המרפק) מימין. עוד הוא ראה שתי בדיקות מהירויות הולכה (

ncv
) מהתאריכים 19.10.04 ו – 16.2.05 בהם נמצאה עדות חשמלית לפגיעה בעצב האולנרי בגובה המרפק (האטה של מהירות ההולכה במעבר דרך המרפק). עוד הוא מציין כי בבדיקת מהירות ההולכה מתאריך 16.2.05 נמצאה גם עדות חשמלית לפגיעה אפשרית בעצב האולנרי באזור חגורת הכתף הימנית. לכן, סבור ד"ר לין כי קיימת פגיעה בדרגת חומרה קלה בעצב האולנרי והוא מוצא גם קשר ישיר בין פגיעה זו לחבלה. הוא מסביר כי קיימות מספר אפשרויות לפגיעה: האחת, בתאונה ארעה פגיעה ישירה בשורש של חוליה צווארית 8 (
c8
) או בעצב האולנרי באזור חגורת הכתף הימנית, חבלה זו היתה בעוצמה מספקת לגרום לשבר לעצם הבריח. השניה, כתוצאה מאותה חבלה והשבר בעצם הבריח, נוצר גם שטף דם, אשר גרם ללחץ על שורש חוליה צווארית 8 או העצב האולנרי. בשלישית, הפגיעה במרפק ימין בעת הנפילה בתאונה היתה במנגנון של וואלגוס סטרס וכתוצאה מכך נגרמה מתיחה של העצב האולנרי. לפיכך קובע ד"ר לין בחוות דעתו
כי יש לראות את הפגיעה בעצב האולנרי כקשורה לתאונה.
7.
המערער נבדק גם ע"י ד"ר לובושיץ שנתן חוות דעת מגיבה לחוות דעתו של ד"ר לין, אשר נושאת את התאריך 21.8.05. ד"ר לובושיץ אינו מקבל את עמדתו של ד"ר לין כי קיים קשר בין הפגיעה בעצב האולנרי לבין החבלה. ד"ר לובושיץ מציין כי עפ"י הרישומים, תלונותיו של המערער על כאבים באספקט המדיאלי של המרפק הימני הופיעו לראשונה כשנה וחודשיים לאחר מועד התאונה. ד"ר לובושיץ בוחן את ההסברים שנתן ד"ר לין לאפשרות לקשר בין התאונה לבין פגיעה בעצב אולם מוצא שאף לא אחד מן ההסברים מתאים לארוע. אשר להסבר הראשון לפיו היתה פגיעה בשורש של עצב חוליה 8, הרי שלדעת ד"ר לובושיץ במקרה כזה צריכים היינו לצפות למעורבות של שורשים נוספים ולא רק של חוליה צווארית 8. כמו כן, התסמינים היו מופיעים סמוך מאוד למועד התאונה. אשר להסבר השני, לפיו היה זה שטף דם גדול בעקבות השבר והוא שלחץ על השורש של חוליה צווארית 8, הרי גם במקרה כגון זה כותב ד"ר לובושיץ יש לצפות להופעת התסמינים מייד או בסמוך למועד הופעת שטף הדם. אולם, הרישומים מעידים על הופעת תסמינים שנה לאחר מועד החבלה. אשר להסבר השלישי, ולפיו למערער נגרמה מתיחה טראומתית של העצב האולנרי באזור המרפק בעקבות הנפילה, כותב ד"ר לובושיץ כי אין כל הוכחה למתיחה שכזו. וד"ר לובושיץ אף מוצא הוכחה כי המצב היה הפוך, דהיינו הממצא היחיד היה פצע שפשוף באמה בצידה הלטראלי, כלומר, החבלה במרפק, אם היתה, היתה מסוג וארוס סטרס, שאינה יכולה לגרום לנזק לעצב האולנרי בצידו המדיאלי של המרפק. כמו כן, גם חבלה מסוג זה לדעת ד"ר לובושיץ צריכה היתה לתת אותותיה במועד התאונה או מייד לאחריה.
8.
במהלך הדיון והחקירה הנגדית של ד"ר לובושיץ התברר, כי ד"ר לובושיץ התייחס בחוות דעתו לתחומים רבים, אשר כלל לא נתבקש להתייחס אליהם והוא הסביר זאת בכך שלא ראה את החלטת קצין התגמולים. יש לציין כי הגיע הדבר לידי כך, שגם בנוגע לפגימות שהועדה הרפואית וקצין התגמולים הכירו בהם כקשורות לתאונה, כמו כתף ימין ומרפק הטניס, קבע ד"ר לובושיץ בחוות דעתו, בניגוד לדעתם, כי אין מקום למצוא קשר בין החבלה לבין הנכות, אשר כאמור הוכרה עוד קודם לכן ע"י המשיב. דרך התנהלות זו של ד"ר לובושיץ בתיק זה הינה אחת הסיבות לכך, שהועדה מעדיפה את חוות דעתו של ד"ר לין.
9.
בניגוד לעמדתו של ד"ר לובושיץ, הועדה מוצאת כי האפשרויות שהציע ד"ר לין לקשר בין החבלה לבין התסמינים הקשורים לעצב האולנרי, הינם מתקבלים על הדעת. אין מחלוקת, כי התובע נפגע בצד ימין של הגוף ומנגנון הפגיעה יכול היה לכלול את האפשרויות שמציע ד"ר לין. נתנו גם אמון בעדותו של המערער, אשר עמד על כך שהוא התלונן כבר בתחילת הדרך על בעיית הנימלול (ר' עמ' 1 לפרוטוקול). לכן, אנו מקבלים את עדות המערער כי תופעות הנימלול היו עוד קודם לתאריך, שבו צויינו לראשונה בתיק קופ"ח.
10.
אין מחלוקת בין הצדדים כי קיימים ממצאים אובייקטיבים לתחושת הנימלול והן שתי בדיקות מהירות ההולכה (

ncv
) מהתאריכים 19.10.04 ו – 16.2.05. אין גם מחלוקת כי למערער לא היתה בעיה שכזו לפני התאונה. הועדה גם קיבלה את עדותו של המערער כי החל להתלונן על כאבים שכאלה בסמוך לתאונה. הועדה גם מקבלת במקרה זה את חוות דעתו של ד"ר לין ואת האפשרויות שהציע לתמיכה בקשר בין החבלה לבין התסמינים ומעדיפה אותה על פני חוות דעתו של ד"ר לובושיץ. נזכיר כי הועדה קובעת את העדפתה זו לאחר ששמעה את שני המומחים. קשה לקבל את עמדתו של ד"ר לובושיץ המסתמך על כך שבנושא שטף הדם יתכן מצב שיש פגיעה ללא שטף דם (ר' עמ' 17 שורה 12-11), אולם כידוע יתכן מאוד מצב שבו הפגיעה, השבר, ילווה בשטף דם ולכן קיימת סבירות גבוהה יותר דווקא לקשר בין השבר ושטף הדם שעמו לבין הפגיעה בעצב. הועדה מקבלת את ההסברים הקושרים בין הפגיעה בכתף, דהיינו פגיעה בשורש עצבי של חוליה 8, או ישירה או כשטף דם, לבין התסמינים.
11.
גם עפ"י ההלכה המשפטית ניתן במקרה כזה, שבו המערער עבר ארוע של חבלה של ממש בפלג גוף ימין, חבלה שכללה הן את הכתף והן את המרפק, לקבוע כי קיים קשר סיבתי משפטי הגיוני בין אותה חבלה לבין התסמינים כתוצאה מפגיעה בעצב האולנרי שהופיעו בצד ימין בסמוך לחבלה. נזכיר עוד כי על פי הלכת קליג' גם אם אין אסכולה רפואית התומכת בקשר שיבתי ברמה של "מתקבל מאד על הדעת", הרי ניתן עדיין להוכיח קיומו של קשר סיבתי שכזה בין תנאי השירות הספציפיים לבין הפגימה או המחלה (רע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים במשרד הביטחון, פ"ד נ(1) 529 539-540 וכן רע"א 8373/96 רפאל מאיר נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(1) 931, 950).ב
נראה כי מקרה זה שבו היתה חבלה לצד הימני של הגוף באזור שבו עובר העצב האולנרי ולאחר החבלה החלו תסמינים של פגיעה בעצב האולנרי, הרי שהמערער הרים את נטל ההוכחה גם לתנאי שרות ספציפיים במקרה זה.


סוף דבר
הערעור מתקבל ונקבע קשר של גרימה בין הנוירופטיה של
עצם האולנריס ו –
cts
ביד ימין לבין החבלה מיום 27.8.03 שארעה במסגרת שירותו במשטרה. הערעור נדחה בכל הנוגע לצוואר.
המשיב ישלם למערער את הוצאות חוות הדעת (עד לסכום של 3,000 ₪) כנגד קבלה מקורית וזאת בתוך 30 יום מיום שתוגש למשיב הקבלה המקורית.
המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה ע"י ב"כ המשיב.
התיק הרפואי מוחזר למשיב.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום ט' באב, תשס"ו (3 באוגוסט 2006) בהיעדר הצדדים.

ד"ר חנינא קכל

חבר



עינת רביד
, שופטת

יו"ר הועדה



עו"ד שמואל בריצמן

חבר



קלדנית: סמדר







וע ועדת הערעורים לפי חוק הנכים 1209/04 בארי סילברשטיין נ' משרד הביטחון ק. תגמולים (פורסם ב-ֽ 03/08/2006)