פסקי דין על קדומים 3000 חברה לבנין בע"מ | פסקי דין על "אמינות" עיצוב וייצור רהיטים | פסקי דין על שלמה שאלתיאל |

50511/04 א     01/08/2006




א 50511/04 קדומים 3000 חברה לבנין בע"מ נ' "אמינות" עיצוב וייצור רהיטים בע"מ, שלמה שאלתיאל




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
050511/04
01/08/2006

בפני
:
כב' השופט מרדכי בן חיים






קדומים 3000 חברה לבנין בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
דורון ניר-צבי
התובעת

נ
ג
ד


1. "אמינות" עיצוב וייצור רהיטים בע"מ

2. שלמה שאלתיאל




הנתבעות


פסק דין

א.
מהות התביעה ועיקר טענות בעלי הדין

1.
עניינה של תביעה זו הוא ביחסי שכירות ושיתוף פעולה מקצועי בין בעלי הדין.
2.
התובעת טוענת בכתב תביעתה כי ביום 1.9.02 התקשרה בהסכם עם נתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"), חברה בשליטתו המלאה והבלעדית של הנתבע מס' 2 (להלן:"הנתבע"), לפיו השכירה לנתבעת נכס במבנה תעשיה בקדומים אשר שימש את הנתבעת כנגריה (להלן:"הנגריה").
3.
במסגרת ההסכם האמור התחייבה הנתבעת ליתן עדיפות מוחלטת וזכות קדימה לעבודות נגרות שתזמין התובעת. כנטען בכתב התביעה, השתבשו יחסי בעלי הדין ולגירסת התובעת, נותרה הנתבעת חייבת לה סכומים שונים כדלקמן:
1)
יתרת דמ"ש בגין שבעת חודשי השכירות האחרונים בסכום של 60,091 ₪.
(2)
החזר מקדמה בסך 25,000 ₪ ששילמה התובעת לנתבעים בעבור עבודות נגרות שלא בוצעו.
(3)
החזר סכום בסך 17,040 ₪ אשר לקוחותיה של התובעת העבירו כנטען לנתבעים באמצעות התובעת ע"ח עבודת ביצוע מטבחים שלא נעשתה.

4)
אי תשלום מיסי ארנונה וצריכת חשמל מסכום כולל של 9.411 ₪.
4.
התובעת ממשיכה וטוענת כי מכח זכותה עפ"י ההסכם ועל מנת להקטין את נזקיה, הודיעה לנתבעת ביום 12.1.03, על הפסקת תקופת השכירות בתוקף מיום 7.4.03, ולגירסתה סכום הפיצויים המגיעים לה בגין הפרתו היסודית של ההסכם ו/או פיצוי נזיקין עומד "לצורך אגרה" ע"ס 20,000 ₪.
התובעת עתרה איפוא לחייב את הנתבעת בסכומים המצטברים בסך של 131,542 ₪.
5.
אשר לנתבע, טענה התובעת כי בדיעבד הסתבר לה, כי כל פעולותיו כבעלים ומנהלה של הנתבעת היו בבחינת "תרגיל עוקץ" שנועד להוציא כסף מן התובעת ולהעלם.
בנתון לכך, טוענת התובעת כי יש לחייב את הנתבע מכח התעשרותו האישית, שלא כדין, מכח עוולת התרמית וכן בדרך של הרמת מסך.
6.
בכתב ההגנה שהגישו הכחישו הנתבעים את טענת התובעת וכפרו בזכותה לגבות מהם סכום כלשהו.
הנתבע עתר לדחיית התביעה נגדו בהעדר יריבות.
אשר לסכומים שנתבעו ע"י התובעת, טענו הנתבעים, כי ביצעו עבודות נגרות כנגד הסכום ששילמה להם התובעת ואף ביצעו עבודות מטבחים בתמורה שהעבירו לנתבעת אנשים אשר הוגדרו ע"י התובעת כלקוחותיה.
7.
הנתבעת הוסיפה וטענה כי שילמה את מלוא דמי השכירות, ארנונה וצריכת חשמל ומים, וכי התובעת החליפה ביום 18.12.02 או בסמוך אליו את מנעולי הנגריה, מנעה כניסה של הנתבעים, ומנהל התובעת אף כפר בקיומו של הסכם שכירות עם הנתבעת.
8.
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובעת הוליכה אותה שולל ולא העבירה לה לביצוע עבודות נגרות מטבחים.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי הנתבעת נוסדה ביוזמת התובעת ומנהלה ללא שהנתבע פגש אי פעם את התובעת ומנהליה וכי אחיו של הנתבע (להלן:"ניסים") הוא שחתם על הסכם שכירות עם התובעת לגבי אותה נגריה.
9.
הנתבעת טוענת כי מיום 18.12.02, הושכרה החנות לצד שלישי בעוד שהתובעת מערבת בה ציוד מלאי עסקי ועבודות מוגמרות של הנתבעת בסכום של 58,000 ₪ ואף גרמה לא פעם נזקים בהיקף של 80,000 ₪.
עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.
ב.
המחלוקת
1.
בחינת עילות החוב הנטען ע"י התובעת ומידת הוכחתן.
2.
סוגיית חבותו האישית של הנתבע.
ג.
דיון וממצאים
1.
הסכם השכירות והחיובים הנגזרים ממנו
1.1.
אין חולק כי הסכם השכירות נחתם ביום 1.9.02 דמי שכירות שהותנו בהסכם מסתכמים לסך של 1,500 דולר בתוספת מע"מ (סעיף 8 להסכם). בסעיף 19 להסכם נקבעה חובת הנתבעת לשאת בתשלומי ארנונה, צריכת מים וחשמל וכו'.
1.2.
בעדותו בפני
הודה מנהל התובעת נחמן זולדן (להלן:"זולדן") כי הוא חתם על המסמך מיום 15.12.02. (סומן נ/2) ולפיו אישרה התובעת כי דמי שכירות שולמו עד ליום 30.8.02.
1.3
בתצהירו ובעדותו בפני
טען הנתבע כי התובעת מנעה ממנו כניסה למושכר החל מיום 18.12.02 או בסמוך לכך. גירסה זו אושרה בעקיפין במהלך עדותו של זולדן שהעיד:
"אני לא נעלתי את המושכר, במנעול, על מנת להרחיק את הנתבע מהצרה הזו, אמרנו לך שזה נעול כי ראינו עם מי יש לנו עסק ואחיך המשיך לעבוד שם". (עדות זולדן בעמ' 6,9 לפרוטוקול ישיבת יום 22.11.05).
1.4
על חלקן של האח ניסים במערכת זו עוד ידובר להלן, אולם כבר בצומת זו של הדיון ברור כי טענת התובעת בדבר יתרת חוב דמ"ש בעבור 7 חודשים הופרכה וכי בניגוד לטענתה בכתב התביעה התובעת הביאה את הסכם השכירות לידי גמר כבר ביום 18.12.02, בכך שמנעה את כניסת הנתבעת ואפשרה לניסים לעבוד בנגריה.
1.5
אני פוסק איפוא, כי, הנתבעת נותרה חייבת לתובעת דמ"ש בעבור התקופה שמיום 1.9.02 ועד ליום 18.12.02, דהיינו, סך כולל של 5,350 דולר שווה ערך לסכום של 30,099 ₪ כולל מע"מ בשיעור 17%).
2.
תשלום התובעת לנתבעת בסך 25,000 ₪
2.1.
הנתבעת הודתה בקבלת סך 25,000 ₪ מן התובעת ע"ח עבודות נגרות, אך לגירסתה ביצעה עבודות נגרות בגין סכום זה (סעיף 7 לתצהיר הנתבע).
בעדותו טען זולדן כי הנתבעת לא ביצעה שום עבודה בגין סכום זה (שם בקצה עמ' 7).
2.2
הנתבע העיד:
"ה – 25,000 ₪ שולמו ע"ח עבודות, אין משהו ספציפי, זה היה אחרי ביצוע העבודה. זה שולם עבור עבודה שבוצעה במשך שלושה חודשים". (שם בעמ'12).
גירסתו של הנתבע לפיה ביצעה הנתבעת עבור התובעת עבודות שוות ערך לסך 25,000 ₪, לא הוכחה בפני
.
הלכה היא, ואין עוררין עליה, כי בעל דין הטוען טענה חשובה לענייננו במשפט, נושא בנטל הראיה להוכיחה (השוו י.קדמי בספרו על הראיות עמ'
1443-1441).
אני פוסק איפוא כי על הנתבעת להשיב לתובעת סך של 25,000 ₪ אשר
שולמו לה מבלי שהתקבלה תמורה כנגדם.
3.
החזר סכומים ששולמו ע"י לקוחות
3.1
זולדן – טען בתצהירו כי לקוחות התובעת אשר בשמם נקב, העבירו לנתבעת באמצעות התובעת סך 17,040 ₪ לביצוע מטבחים, אך העבודה לא בוצעה (סעיף 8 לתצהיר זולדן).
3.2
גירסה זו, בדבר מעורבותה כביכול של התובעת בעסקאות עם לקוחות ספציפיים הוכחשה ע"י הנתבעים בתצהיר הנתבע.
3.3
בעדותו של זולדן (עמ' 5,6, לפרוטוקול) לא עלה בידיו לבסס את גירסתו בדבר מעורבות התובעת בעבודות עבור לקוחות. יתר על כן, כאשר עומת עם הנטען בסעיף 8 לתצהירו, מודה זולדן:
"אתה מפנה לסעיף 8 לתצהירי ושואל אם התובעת העבירה כסף לנתבעת 1. המשפחות שפורטו בסעיף הם שהעבירו את הכסף לנתבעת" (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 11 - 10).
3.4
הנה כי כן, לא עלה בידי התובעת לבסס עילה משפטית כלשהיא כנגד הנתבעת בסוגיה זו, מה גם שלא עלה בידה לבסס את נתוני הסכומים שפרטה.
3.5
ב"כ התובעת מצא בדברי הנתבע (עמ' 11-10 לפרוטוקול) הודאה בדבר מעורבות כספית של התובעת במימון הזמנות לקוחותיה.

עיינתי בעדותו זו ומצאתי כי גם אם עולה מעדותו של הנתבע כי התובעת נתנה לו סכום של 6,000 ₪ בעבור כל מטבח (גירסה המנוגדת לגירסתו של זולדן בשם התובעים) נעשה בדבר על דרך של קיזוז בדמי השכירות.

לאור קביעתי דלעיל כי הנתבעת חייבת במלוא דמי השכירות לתקופה שעד ליום 18/12/02, אין להשית על הנתבעים חיוב זה, באשר תהא בכך משום כפילות.

אשר על כן אני דוחה את תביעת התובעת בפריט זה.
4.
חובות ארנונה צריכת חשמל ומים
4.1
בגין פרט זה תבעה התובעת בכתב תביעתה סך 9,411 ₪.
בעדותו הודה זולדן כי את חשבונות החשמל שילמה חברה אחרת שבשליטתו ולא התובעת (עדותו בעמ' 7 שורות 13 –12) פשיטא שאין התובעת רשאית לתבוע את חשבונות צריכת החשמל.
4.2
אשר למיסי ארנונה וצריכת מים: כמושכל ראשון אציין כי כל החשבונות הנ"ל שצורפו ע"י התובעת נוקבים בשמו של ניסים שאלתיאל (אחיו של הנתבע) כמי שחייב בתשלום ; זולדן בעדותו אישר עובדה זו, אך הוסיף כי הנתבע נטל אחריות על חובות אלו משחתם על חוזה השכירות (שם בעמ' 7 שורות 18-17), וכי התחייבות זו מעוגנת בסעיף 19 של ההסכם
;
בעדותו אישר הנתבע כי הנתבעים לא נשאו בתשלומי מיסים וארנונה (שם בעמ' 11).
4.3
חרף הודאה זו, הגעתי למסקנה כי כל עוד לא הוכח שהחייב בתשלום כלפי המועצה (ניסים שאלתיאל) לא שילם את החוב וכי התובעת נאלצה לשאת בתשלום במקומו, אין לתובעת עילת תביעה נגד מי מבין הנתבעים בגין פרט זה.

אני דוחה איפוא פרט זה.
5.
פיצויים כלליים
5.1
לא עלה בידי התובעת לנמק ולבסס את עילתה לתבוע מן הנתבעים תשלום בלתי זניח בסכום של 20,000 ₪.
לא הוכח בפני
כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות ולבטח לא הוכחה תשתית ראייתית כלשהיא לתביעת פיצויי נזיקין או פיצויים בגין הפרת חוזה.
5.2
נהפוך הוא, בעדותו טען הנתבע כי התובעת היא שהפרה את הסכם השכירות בכך שהחליפה את המנעולים ונעלה את דלת הנגריה (עדותו בעמ' 12), והתובעת הודתה בכך ולו במקצת.

אשר על כן, אני דוחה פרט זה בתביעה.
6.
על יסוד המקובץ עד כאן, אני פוסק כי הנתבעת חייבת לתובעת את הסכומים כדלקמן:

(1)
יתרת דמי שכירות
30,099
₪
(2)
החזר סכום ששולם ללא תמורה
25,000 ₪

סה"כ
55,099 ₪
7.
טענה בדבר חבותו האישית של הנתבע
7.1
התובעת העמידה את עילתה לחיובו האישי של הנתבע על שני אדנים:

א.
מירמה והתעשרות שלא כדין.
ב.
התחייבות אישית כלפי התובעת.
בנוסף לכך טענה התובעת כי יש להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת ולחייב את הנתבע כבעל המניות היחיד בנתבעת.
7.2
הדיון בסוגיה זו מחייב להידרש ולו בקצירת האומר למעורבותו של אחי הנתבע (ניסים) אשר התובעת ביקשה ככל יכולתה להצניע הן בהבאת גירסתה והן בסיכומיה.
7.3
מן הראיות שבפני
עולה כי ניסים חתם עם התובעת על הסכם שכירות זהה בעיקרו ביום 23.6.02 (מוצג נ/3) לתקופה של שנתיים ימים.
בחקירתו טען זולדן כי קיים מו"מ ישיר עם הנתבע, גירסה זו הוכחשה בתוקף ע"י הנתבע (סעיף 12 (ג) לתצהירו).
זולדן טען בעדותו כי "כל הסיפור" התחיל עם אחיו של הנתבע (ניסים) ששכר את החנות ואמר כי יקים חברה.
7.4
זולדן ממשיך ומעיד:
"אז ניסים בא אלי עם שם של חברה ואמר שאחיו, דהיינו, שלמה שאלתיאל
הקים חברה ושלמה נכנס למגפיים של ניסים" (עדותו בעמ' 5 לפרוטוקול).
7.5
מסתבר כי בכך לא התמצתה מעורבותו של ניסים, שכן, זולדן עצמו מעיד כי אמר לנתבע:
"אמרנו לך שזה (הנגריה) נעול כי ראינו עם מי יש לנו עסק ואחיך (ניסים) המשיך לעבוד שם".
7.6
ב"כ התובעת הודיע בשם מרשתו כי חתימת הנתבעת על הסכם השכירות ביטלה את ההסכם עם ניסים (מוצג נ/3, שם בעמ' 12), אלא שלא מצא לנכון להתייחס לעובדה כי ניסים חזר ותפס חזקה בנגריה מאז יום 18.12.02.
7.7
ניסים לא נקרא להעיד על ידי מי מבעלי הדין, הנתבע הסביר זאת בטענה כי הוא ואחיו צהובים זה לזה (שם בעמ' 12).
זולדן אשר בעדותו נסמך לא אחת על דברים שנאמרו לו כביכול על ידי ניסים – לא טרח לזמנו כעד מטעמו, הגם שהדגיש כי אפשר היה לזמנו ובתשובה לשאלות בית המשפט מדוע לא זימנו למתן עדות השיב:
"לא רציתי ליצור מריבה בין האחים" (שם בעמ' 5).
7.8
גירסתו של זולדן אינה אמינה בעיני ונחה דעתי כי לא בכדי נמנע מלהתייחס לניסים כלל ועיקר בתצהיר עדותו ואף נמנע מלזמן אותו למתן עדות.
7.9
אני נותן אמון בגירסת הנתבע, לפיה, זולדן לא קיים עימו כל מו"מ וכי ההסכם נחתם ע"י בעלי הדין לא במעמד אחד (עדות הנתבע בעמ' 10).
יתר על כן, מעדותו של זולדן עולה כי הוא ציפה לכך שחברה בשליטת ניסים תפעיל את הנגריה (שם בקצה עמ' 8, וכן תשובתו של זולדן ושאלת בית המשפט בעמ' 9).
7.10
מן המקובץ עולה כי התובעת צפתה כי הנגריה תופעל ע"י ניסים באמצעות חברה בשליטתו, וממילא ניטל עוקצה של הטענה לפיה הקמת הנתבעת הינה בבחינת "תרגיל עוקץ" שנועד להוליך שולל את התובעת.
7.11
לאור הממצא שקבעתי ולפיו לא התנהל למעשה כל מו"מ בין זולדן (בשם התובעת) מזה ובין הנתבע מזה, הרי שטענת התובעת, לפיה, הנתבע רימה אותה – תלויה על בלימה. מכל מקום, לא עלה בידי התובעת לבסס את טענתה, כי רכיבי עילת התרמית התקיימו לגבי הנתבע מעבר לפעולתו כאורגן הנתבעת, באופן המצדיק חיובו בגין עוולה זו.
(השוו: ע.א. 407/89 צוק אור נ. קאי סקיוריטי, פד"י מ"ה (5) 661 וכן ע.א. 4612/95 מתתיהו נ. שטיל, פד"י נ"א (4) 769).
7.12
אשר לטענת הרמת המסך, נחה דעתי כי לא התקיימה עילה ליישום עילה זו, אשר מחייב התקיימותם של נסיבות מיוחדות.
(השוו: ע"א 9916/02 בן מעש נ. שולדר, תק – על 2004 (1) 938).
בנסיבות שבפני
, לא הוכח כל ניצול לרעה של האישיות המשפטית (הנתבעת), או נטילת סיכון בלתי סביר ע"י הנתבע בהפעלת עסקי הנתבעת.
7.13
לא הוכחה בפני
הטענה כי, הנתבע שלשל לכיסו הפרטי כספים שנועדו לנתבעת וכי גירסתו כי היסב את השיק שנתנה לו התובעת לסוחרי עצים (שם בעמ' 12) לא נסתרה, מכאן שלא הוכחה גם עילת התעשרות שלא כדין על ידו.
7.14
הניסיון הנוסף לבסס חבות אישית של הנתבע עוגן בטענתו של זולדן לפיה חתם הנתבע על ההסכם באופן אישי ורק לאחר מכן נוספה חתימת הנתבעת, אלא שגירסה זו עורערה בחקירתו הנגדית של זולדן, אשר חזר בו מטענתו (עמ' 8 שורות 16 – 15). ניסיון נוסף לבסס טענה זו על יסוד העובדה שנספחי ההסכם נחתמו עוד קודם לרשומה של הנתבעת, מתעלמת מהודאתו של זולדן בתצהירו, לפיו נחתם ההסכם ביום 1.9.02 בין התובעת לנתבעת (סעיף 5 לתצהיר) ומכאן שאין כל בסיס לטענתו הסותרת לפיו נחתם ההסכם באופן אישי בין התובעת לנתבע (סעיף 12 לתצהירו).
יתר על כן, בתשובה לשאלת בית המשפט אישר זולדן במפורש כי ההסכם נחתם לאחר שהנתבעת הוקמה (שם בעמ' 9).
7.15
על יסוד כל המקובץ עד כאן, אני פוסק כי לא עלה בידי התובעת לבסס חבות אישית כלפי הנתבע.
אני מקבל את התביעה בחלקה נגד הנתבעת ומחייבה לשלם לתובעת את הסך של 55,099 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על סכום זה החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
אני דוחה את התביעה כלפי הנתבע.
הנתבעת תשלמו לתובעת את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 7,500 ₪.
הודעה זכות הערעור.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום ז' באב, תשס"ו (1 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים



בן חיים מרדכי, שופט


קלדנית:אילה חירות






א בית משפט שלום 50511/04 קדומים 3000 חברה לבנין בע"מ נ' "אמינות" עיצוב וייצור רהיטים בע"מ, שלמה שאלתיאל (פורסם ב-ֽ 01/08/2006)