פסקי דין על גדי שרון | פסקי דין על מלון הנסיכה אילת לקסן ישראל בע"מ

105684/00 א     05/08/2003




א 105684/00 גדי שרון נ' מלון הנסיכה אילת לקסן ישראל בע"מ




7
בתי המשפט
א 105684/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
05/08/2003
תאריך:
כב' השופטת ח. וינבאום וולצקי

בפני
:

גדי שרון

ע"י ב"כ עוה"ד ר. צביקל ואח'

בעניין:
התובע

נגד
1. מלון הנסיכה אילת לקסן ישראל בע"מ

2. הדר חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד צ. רפפורט ואח'
הנתבעות

החלטה

1. מבוא

בפני
תביעה שהגיש התובע על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לו, בעת שביקר בנתבעת (להלן: המלון). הנתבעת 2 הינה מבטחת המלון.

התובע יליד 1967.

ביום 9.9.99 הגיע התובע עם משפחתו לבילוי במלון. לטענתו, בדרכו לצאת מחניון הנתבעת נפל לפתע מחסום החניה על ראשו.

החלטה זו עוסקת בשאלת האחריות בלבד.
2. גרסת התובע

א. התובע העיד כי עם הגעתו למלון "הוריד את בני משפחתו בפתח המלון ונציג המלון הפנה אותי לחניון. הוא לא נתן לי כרטיס מגנטי להיכנס לחניון".
עוד העיד כי כאשר נכנס לחניון לא ראה את המחסום. לאחר שקיבל את המכה בראשו נח במשך 10-15 דקות על המדרכה ליד החניון ולאחר מכן נכנס למלון. על פי עדותו גם משנכנס למלון נח בלובי ולאחר מכן התלונן בפני
פקידת הקבלה על האירוע.
ב. ה"בל בוי" הורה לו להחנות רכבו בחניון מבלי שניתן לו כרטיס כניסה לחניון.
ג. הפתח דרכו יצא הוא פתח היציאה היחיד. .
ד. הסימון האמור להיות "מעבר חציה" אינו ברור דיו שכן "מרוחים" עליו סימנים אחרים שאינם ברורים, מכאן שלא ניתן לראות כי מדובר במעבר חציה.
ה. הנתבעת לא הביאה כל ראיה לתקינות המחסום ובדיקות תיקנות שנעשו למחסום.
ו. מדובר במקרה של "הדבר מדבר בעד עצמו" ועל כן נטל ההוכחה עובר לכתפי הנתבעת.

3. גרסת הנתבעת:

א. מר זיו גולדשטיין, מנכ"ל הנתבעת העיד כי בחניון כ - 80 מקומות חניה כאשר דרך היציאה היחידה לאורחים הינה דרך הפתח דרכו יצא התובע.
ב. גם אם ירד המחסום הרי שאין בכך כל פגם, שכן אנשים סבירים אינם מהלכים מתחת למחסום העשוי לרדת, אין זה מקובל והתובע לקח על עצמו סיכון.
ג. עדות התובע היא עדות יחיד של בעל דין מעונין.
ד. היתה דרך יציאה אחרת להולכי רגל והיא מעבר החציה.
ה. התובע איננו אמין וישנן סתירות בין כתב התביעה, התצהיר ועדותו.
ו. התובע לא הבחין במחסום ועל כן רשלנותו התורמת הינה בשיעור 100% ויש לדחות התביעה.

4. המסגרת הנורמטיבית

התובע מבקש להטיל אחריות לנזקו על הנתבעת מכוח עוולת הרשלנות הקבועה בסעיף 35 בסימן ד' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הקובע כך:

"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח-יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה".

לעוולת הרשלנות, שלושה נדבכים:
קיומה של חובת זהירות של המזיק לניזוק. הפרה של חובה זו ונזק שנגרם כתוצאה מהפרת חובת הזהירות.

סעיף 36 קובע כי: "החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף".

הפסיקה מבחינה בין חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית.

חובת הזהירות המושגית נקבעת על-פי מבחן הצפיות, היינו האם אדם סביר היה צריך לצפות להתרחשות הנזק. לאחר קביעתה של חובת הזהירות המושגית יש לבדוק האם בנסיבות המקרה הספציפי מוטלת חובת זהירות על הצדדים.

לאחר בחינת וקביעת חובת הזהירות המושגית והקונקרטית יש לבחון את הקשר הסיבתי.
כן מבקש התובע לטעון כי בנסיבות הענין הרי שמדובר במקרה של "הדבר מדבר בעד עצמו" על פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין נ"ח ועל כן עובר נטל ההוכחה לנתבעת - להוכיח כי לא התרשלה.

5. דיון

מר זיו גולדשטיין העיד כי אינו יודע מתי הוצב השלט להולכי רגל - האם לפני או אחרי מועד קרות האירוע, כן לא ידע מר גולדשטיין לומר אם בסיס המחסום עומד מאחורי קיר החניון או ליד הקיר. מעיון בתמונה 2 נראה כי בסיס השער נמצא מאחורי הקיר ועל כן שעה שהמחסום מורם לא ניתן להבחין בוודאות שיש מחסום ושהוא מורם מאחר והוא מעין "נשען" על הקיר המהווה מעין רקע.

הנתבעת צריכה היתה לצפות כי בעת תקלה במחסום וכאשר הוא "נשאר מורם" יחצו אורחי המלון - אשר החנו רכבם בחניון- בכניסתם וביציאתם את החניון לאו דווקא בצידו והיכן שמסומן מעבר חציה ועליו כאמור "מרוחים" סימנים נוספים. אדם המבקש להיכנס למקום מסוים כאשר אין בנמצא שער/מחסום, טבעי שיעבור באמצע אם לא ראה כל חשש מכך או לא הוזהר בין אם על ידי שלט ארעי שמוצב במקום ובין על ידי עובד המקום שיוצב על מנת להזהיר העוברים ושבים. מכאן, שבמקרה דנן התגבשה חובת הזהירות הקונקרטית.

מן הראיות עולה שבחניון הנדון המחסום "עולה" עם העברת כרטיס מגנטי במתקן המיועד לכך. לאחר שנרשם בקבלה. כרטיס זה משמש גם כמפתח לפתיחת החדר והוא ניתן לאחר שהאורח נרשם בדלפק הקבלה.

מעובדת אי היזקקותו של התובע לכרטיס/מפתח לשם כניסתו לחניון ניתן להניח כי באותה השעה היתה תקלה במחסום.
בהעדר דו"ח מטעם מתחזקת המחסום או מטעם הנתבעת באשר לתקינות המחסום לא ביססה הנתבעת טענתה כי המחסום היה תקין באותו מועד.

הנתבעת אף לא טרחה להביא אישור מאותם אנשים שהיו אמונים על בדיקות המחסום ותחת זאת שלחה את מנהל המלון שהיכרותו את החניון שיטחית ועל חלק מהשאלות אף לא ידע להשיב.

לפיכך, לא נסתרה טענתו של התובע כי המחסום "נפל" עליו.

כך גם לא הוכח כי התמרור שהוצב עבור הולכי רגל היה במקום במועד האירוע.

כפי שעולה מהתמונות שהוגשו הרי שסימון מעבר החציה דהוי והוא נטמע בין שאר הסימנים המסומנים על הכביש. עוד עולה כי המחסום מוסתר על ידי קיר כאשר הוא מורם.

אך טבעי הדבר כי אדם שנכנס לחניון אשר אינו סגור קרי, המחסום אינו חוסם את הכניסה, יבקש לצאת באותה הדרך בה נכנס. במיוחד לאור העובדה כי זו הדרך היחידה בה ניתן היה לצאת מהחניון.

על התובעת היה לדאוג להצבת שלטי אזהרה מהמחסום עוד בכניסה לחניון.
חובה היה על הנתבעת לדאוג לכך שכאשר המחסום מקולקל יעמוד שם שומר או שלא תתאפשר הגישה לחניה מכאן שהנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע בכך שלא דאגה לאמצעי בטיחות נאותים בשעה שהמחסום היה מקולקל ועל כן אחראית היא לנזק שנגרם לו.
משעה שתקלה גרמה למחסום "להישאר מורם" היתה צריכה הנתבעת לנקוט בצעדים המתאימים שצוינו לעיל על מנת להימנע ממקרים כגון דא. משלא עשתה כן ומשירד המחסום לפתע ובהפתעה הרי שמתקיים הקשר הסיבתי בין ההפרה לנזק.
6. עדות יחידה של בעל דין:

הנתבעת טוענת כי עדות התובע היא עדות יחיד בכל הנוגע לאופן קרות התאונה באשר לא אשתו ולא אף אחד אחר היו עדים להתרחשות התאונה.
סעיף 54 לפקודת הראיות קובע חובת הנמקה כאשר מדובר בעדות יחיד של בעל דין שאין לה חיזוק או סיוע.

מנגד, הנתבעת לא מצאה לנכון להעיד את מתחזקי המחסום או את קצין הביטחון שתחקר את התובע מיד לאחר תלונתו על האירוע.

מכאן שהנתבעת נמנעה מהבאת ראיה וניתן להסיק שראיה זו לא היתה פועלת לטובתה.

הימנעות הנתבעת מלהעיד את האנשים שהיו אמונים על תחזוקת המחסום ו/או בדיקתו או את הקב"ט - משמשת חיזוק לעדות התובע ומכאן שלא קם הצורך בחובת הנמקה שכן כבר אין עסקינן בעדות יחיד.

למעלה מן הצורך אציין שעדות התובע עשתה רושם אמין.

לעניין זה ראה ספרו של כבוד השופט קדמי על הראיות, חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת , תשנ"ט-1999, בע"מ 1043.

7. סוף דבר

ראיתי לקבל התביעה ולקבוע כי על הנתבעות החובה לפצות התובע בגין נזקיו תולדת האירוע מיום 9.9.99.
הצדדים יתייצבו לישיבת קדם משפט לצורך המשך דיון בשאלת הנזק ביום 30.10.03 שעה 08:30.

המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום ז' באב, תשס"ג (5 באוגוסט 2003) בהעדר הצדדים.
ח. וינבאום וולצקי
, שופטת

הדסה/קלדנית








א בית משפט שלום 105684/00 גדי שרון נ' מלון הנסיכה אילת לקסן ישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 05/08/2003)