פסקי דין על יהודה גביש | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

6560/07 בל     03/02/2009




בל 6560/07 יהודה גביש נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב – יפו
בל 006560/07


בפני
:
כב' השופט שמואל טננבוים


04/02/2009





יהודה גביש

בעניין
:



המערער

נ
ג
ד


המוסד לביטוח לאומי



המשיב

פסק
דין
1.
זהו
ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נכות בעבודה)
מיום 15.10.07
אשר קבעה כי יש להפחית את נכותו של התובע ב- 50% בגין "מצב קודם" וכי אין להפעיל בעניינו של המערער את תקנה 15 ולפיכך נכותו עקב תאונת העבודה מיום 27.7.03 הינה 15%
צמיתה.



רקע עובדתי

2.
א.
המערער יליד 1965, קבלן בניין במקצועו.
ב.
המערער נפגע בתאונת דרכים ביום 22.7.03. תאונה זו הוכרה כתאונת עבודה.
ג.
ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 20.11.05 כי למערער נכות זמנית נפשית בשיעור של 20% מיום 1.6.05 ועד ליום
30.6.06 . המערער ערער על החלטה זו וביום 16.2.06 קבעה ועדה רפואית לעררים כי למערער נגרמה נכות צמיתה בשיעור 30% לפי סע' 34 ד' לתקנות הביטוח הלאומי ( קביעת נכות לנפגעי
עבודה), התשט"ז –1956 ( להלן: " התקנות" ) וזאת החל מיום 1.6.05.

כמו כן ביקשה הוועדה את חוות דעת ועדת הרשות
לעניין הפעלת תקנה 15 מאחר והמערער טען כי אינו עובד עקב מצבו.

ד.
ביום 31.5.07 התכנסה בשנית הועדה לעררים כשבפני
ה פרוטוקול הועדה הקודמת וכן דו"ח
וועדת הרשות לעניין תקנה 15.

במסקנותיה קובעת הוועדה :

" הוועדה עיינה בדוח סיכום החקירה אשר הראה כי הנבדק הגיע לאתרי הבניה משתמש בג'יפ פז'ארו מפואר. על שמו מספר רכבים כולל אאודי מפואר בצבע שנהב. בבעלותו גוררים לסירת קטנוע. לציין שחלק מהרכבים הנ"ל נרכשו בתקופה שלאחר הבניה. אחד מהעובדים העיד שהתובע עובד בחריצות רבה. הוא הגיע לאתר בניה של חב' אילנות הקריה כאשר בהצהרה מ- 28.2.06 מציין שהיה מנהל פרויקטים בחברה זו אך מאז התאונה לא עובד. עובד אחר מציין שבמהלך כל תקופת עבודתו מ- 5/04 – 9/05 התובה התנהג באופן נורמטיבי כקבלן/ מעסיק, הגיע לאתר הבניה, פיקח על העבודה, שילם משכורת, נהג במרצדס מפואר. התרשמות דו"ח החקירה כי הנבדק מעצים את נכותו כדי לזכות באחוזי נכות גבוהים. ההפקדות בחשבון מעידים על הכנסה גבוהה.
ממצאים אלו לא רק שלא מהווים עילה לקבלת ת' 15 הם מעוררים ספק חמור בנוגע לאמינותו של הנבדק ולכן גם לאמינות הממצאים".

לאור האמור המליצה הוועדה על ביצוע הסתכלות במסגרת יחידת הערכה של בית החולים תל- השומר או בית החולים איכילוב, כאשר נושא תקנה
15 ידון לאחר קבלת הדו"ח.

ה.
ביום 15.10.07 התכנסה הוועדה לעררים בפעם השלישית לאחר
שקיבלה לידיה את דו"ח האבחון. במסקנותיה קובעת הוועדה:
" הוועדה עיינה בממצאי דו"ח אבחון רב מקצועי ממחלקת אשפוז יום פסיכיאטרית (שיבא) ממנו עולה כי לנבדק אין כיום תסמונת
p.t.s.d

במבדקי
mmpi
התקבלה הגזמה משמעותית בדיווח הסימפטומים. הנבדק מעט לשתף פעולה בקבוצת הטיפול במהלך האשפוז וכן הייתה התרשמות של אישיות נרקיסיסטית. עלה כי היה גם מסובך בפלילים. כל אלו בנוסף לממצאי דוח החקירה מצביעים על חוסר אמינות, הגזמה ויש לציין כי גם בבי"ח שיבא צוין כי הפגיעה ממנה סובל הנבדק היא בעוצמה בינונית, והתאונה תורמת להערכתם ל- 50% ממצבו.
נכותו הכללית היא בשיעור 30% לפי סע' 34 ד' ממנה יש להפחית 50% דהיינו 15% לפי סע' 34 ב'- ג' מותאם ( מצב קודם ). סך נכותו מהתאונה הנדונה 15%.

מאחר והנבדק עובד אין מקום לתקנה 15 ".


על החלטה זו הוגש הערעור שבפני
.

עיקרי טענות המערער

3.
א.
שגתה הוועדה בכך שהפחיתה 50% מנכותו בגין מצב קודם. בפני

הועדה לא עמדו
כל נתונים שהיו יכולים לבסס קביעה של "מצב קודם". בדו"ח האבחון מביה"ח שיבא אין דיון או הנמקה או ביסוס לאותה הערה שהתאונה תורמת אך ב- 50% למצבו וכי יש לייחס את שאר הפגיעה בתפקוד לגורמים שאינם קשורים בתאונה. היפוכו של דבר המערער שירת שירות חובה ומילואים, עבר שורה ארוכה של אכשרות בתחום הבניין. עד לפציעתו בתאונה עבד במקצועו תחילה כשכיר ואחר כך כעצמאי, היה הבעלים והמנהל של חברת בניה מצליחה. עד לפציעתו היה בריא בנפשו ולא הייתה לו כל נכות נפשית שהיא.

המערער לא הוזמן ולא נדרש להתייחס כלל לשאלת ה"מצב הקודם"
באופן זה נשללה ממנו זכות הטיעון בהקשר זה.

ב.
שגתה הוועדה בכך שלא הפעילה את תקנה 15. עקב הפציעה בתאונה חלה ירידה דרסטית בכושר עבודתו והכנסתו של המערער. הוועדה כמו גם ועדת הרשות
לא שמעו את עמדת המערער וגרסתו לעניין ממצאי החקירה. הוועדה הסתמכה על שמועות, סברות ועדויות מפוקפקות מבלי לתת למערער הזדמנות להגיב ולהשמיע דברו.
העובדה כי המערער עובד אינה כשלעצמה מהווה עילה לשלילת הפעלת תקנה 15 שכן השאלה הרלוונטית היא האם חלה ירידה בכושר העבודה ובהכנסות.

במסגרת סיכומיו ביקש ב"כ המערער אף להוסיף כי יש להפעיל את תקנה 15 רק על פי גילו של המערער שהוא כיום בן 44.

דיון והכרעה
4.
בית דין זה מוסמך לדון, בערעורים על החלטות ועדות רפואיות לעררים, בשאלות משפטיות בלבד. בית הדין אינו משים עצמו מומחה לרפואה וככלל, קביעותיה של ועדה רפואית בדבר דרגת הנכות מחייבות את בית הדין והוא נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות או להמיר שיקול דעתה הרפואי של הועדה הרפואית בשיקול דעתו (סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"); דב"ע נו/27-01 יואב אלקסלסי נ' המוסד לביטוח לאומי
, עבודה ארצי כרך כט(4) 112).


בית הדין במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד
נ'
המוסד, פד"ע לד'
213). כלומר, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. (ד"ר שאול קובובי "רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה", מהדורה שניה, עמ' 195).

5.
ההלכה בעניין ניכוי בגין "מצב קודם" קובעת כי : " אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף.
לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל. משלא הסתמכה הועדה על נתונים מוכחים שאובחנו במערער טרם קרות תאונת העבודה, והמצביעים על "מצב קודם" התואם סעיף מסעיפי הליקויים (לרבות תוך התאמה), לא היה מקום לנכות אחוזי נכות בשל מצב קודם מנכותו הכוללת של המערער."
( דיון
נג/ 46-01 מרגוליס יצחק נ' המל"ל, כו , 364 )


הוועדה אינה מוסמכת לקבוע מצב קודם על סמך אומדן בלבד, כגון זקיפת כדי מחצית נכותו של הנפגע. יש צורך במסמכים או בדיקות רפואיות על מנת לעגן קביעתה של מצב קודם. בית הדין יתערב רק אם הקביעה אינה מעוגנת די הצורך בראיות. באין ראיות כאלה לא תנכה הוועדה אחוזי נכות בגין העבר.

(דב"ע לו/ 392/01 פולק נ' המל"ל לקט ועדות רפואיות עמ' 124 אשר הובא בתיק בל 2193/00 גרבלי משה נ' המל"ל, פס"ד מיום 27.1.09).

לאחר שעיינתי בכל החומר שהונח בפני
ובכלל זה בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי נפל פגם בעבודת הוועדה לעררים בכל הקשור לניכוי "מצב קודם".


הוועדה אמנם נסמכה על דוח אבחון רב מקצועי אולם שלא כדרישת הפסיקה לא ערכה "חשבון עובר ושב" למערער ולא קבעה על סמך נתונים מוכחים במסמכים רפואיים מה היה מצבו הקודם של המערער עובר לתאונה וכיצד נוצר .
מקביעת הוועדה לא ברור מהם המסמכים עליהם נסמכת הוועדה או נסמכו עורכי דוח האבחון בבית החולים
שיבא בקביעתם כי יש לנכות מנכותו של המערער אחוזי נכות בגין מצב קודם.

בהתאם להלכה הפסוקה אין לנכות למערער אחוזי נכות בגין מצב קודם שעה שאין בנמצא נתונים אשר מבססים ומוכיחים כי אכן קיים מצב קודם אשר בגינו נקבעו אחוזי נכות.

7.
לאור האמור לעיל עולה כי הוועדה לא נימקה החלטתה כיאות. הלכה פסוקה היא, כי הנמקה צריך שתהייה כזו שממנה ילמד לא רק רופא אחר הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא שגם בית הדין יוכל לעשות כן.

8.
לפיכך, ערעורו של המערער בעניין זה מתקבל כך שהתיק יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתדון מחדש האם יש מקום להפחית את דרגת הנכות בגין מצב קודם על סמך נתונים מוכחים אשר היו קיימים אצל המערער במועד סמוך לתאונה. הוועדה תפרט
ותנמק
החלטתה.

9.
באשר להפעלת תקנה 15 - תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 קובעת, בין היתר, כלהלן-
"(א)
הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה על מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע...ו
(ב)
הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו".נ
10.
את הפעלת תקנה 15 אמורה הועדה לשקול
"לפי מבחנים אובייקטיביים הקשורים באותו מקצוע. לשון אחר, יש לשקול באיזו מידה פועלת הפגימה הקונקרטית באדם שבאותו מקצוע, במידה רבה יותר מאשר באדם אחר שבעבודתו אין לפגימה משקל מיוחד" (דב"ע לה/333 – 01 בנימין נ' המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע ז' 361, 364).

בהתאם לפסיקה אמורים להתקיים אחד מהשניים: אי יכולתו של הנכה לחזור לעבודתו, או ירידה ניכרת בהכנסתו שלא לזמן מוגבל ( דב"ע נא/11-01 דאוד מוחמד עלי נ'
המוסד לביטוח לאומי
, עבודה ארצי כרך א (2) 162).נ

ביחס לגיל – נפסק כי חלופה זו רלוונטית כאשר הנפגע אינו חוזר לעבודתו, ומתעוררת שאלת יכולתו למצוא עבודה אחרת בהתחשב בין היתר בגילו:
"תקנה 15 לעניין חלופת הגיל, רלבנטית בעיקרו של דבר, כאשר הנפגע אינו חוזר לעבודתו ומתעוררת שאלת יכולתו למצוא עבודה אחרת בהתחשב בין השאר בגילו .
המבקש לענייננו חזר לעבודתו, כך שבנסיבות המקרה לא היה מקום להפעלת תקנה 15 על פי חלופת הגיל"

(בר"ע 1540/02 גיא גונן נ' המוסד לביטוח לאומי
, עבודה ארצי, לג (31) 36).

11.
במקרה דנן
נכתב בפרוטוקול הוועדה שאימצה את דוח ועדת הרשות כי התובע חזר לעבודתו ומתנהג כקבלן וכמעסיק נורמטיבי וכי ההפקדות בחשבון והרכבים מעידים על הכנסה גבוהה.



לפיכך קבעה הועדה לעררים כי אין מקום להפעלת תקנה 15. נוכח האמור
לעיל, לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הועדה שעה שלא המליצה על הפעלת תקנה 15.
חלופת הגיל
שבתקנה 15 רלבנטית כאשר הנפגע לא חוזר לעבודתו ומתעוררת שאלת
יכולתו למצוא עבודה אחרת
בהתחשב, בין השאר, בגילו. כאשר המערער חזר לעבודתו, לא היה מקום להפעלת תקנה 15 על פי חלופת הגיל .




סיכום

12.
הערעור מתקבל באופן חלקי כמפורט בסעיף 8 לעיל, כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה על מנת שתדון מחדש בשאלה האם יש מקום להפחית את דרגת הנכות
בגין מצב קודם, על סמך נתונים מוכחים אשר היו קיימים אצל המערער במועד סמוך לתאונה.
הוועדה תפרט ותנמק החלטתה .


נוכח התוצאה אין צו להוצאות.

ניתן היום ט' בשבט, תשס"ט (3 בפברואר 2009) בהעדר צדדים.


שמואל טננבוים
, שופט


קלדנית : יוסף שולמית







בל בית דין אזורי לעבודה 6560/07 יהודה גביש נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 03/02/2009)