פסקי דין על כלל חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על צדוק שושנה | פסקי דין על אליהו חברה לבטוח |

34495/06 א     19/09/2006




א 34495/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' צדוק שושנה, אליהו חברה לבטוח בע"מ




בעניין:

4



בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
034495/06


בפני
:
כב' השופט י. קורן
תאריך:
19/09/2006



בעניין:
כלל חברה לביטוח בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד לוי

תובעת

נגד


1 . צדוק שושנה

2 . אליהו חברה לבטוח בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד אפלבוים
נתבעות
פסק-דין


בפני
תביעה על סך כ- 7,500 ₪ שיסודה בתאונת דרכים מיום 8.4.99.

במסגרת התאונה נגרם לרכב המבוטח ע"י התובעת, נזק בחלק האחורי של דופן ימין, כתוצאה מהתנגשות עם רכב הנתבעות.

התובעת טוענת, כי הרכב המבוטח היה בנסיעה. רכב הנתבעות, אשר היה במצב עצירה בימין הדרך,
סטה באופן פתאומי שמאלה אל נתיב נסיעתו של רכב התובעת, בשעה שהאחרון חלף משמאלו, ופגע בו בדופן ימין.

הנתבעות טוענות, כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, הואיל והתאונה אירעה ביום 8.4.99, ואילו התביעה הוגשה רק ביום 6.6.06.

לגופו של עניין, טוענות הנתבעות, כי האחריות לתאונה מוטלת על הנהג ברכב המבוטח, אשר עקף את רכב הנתבעות, סטה ימינה, והשתפשף בפינה השמאלית הקדמית של רכב הנתבעות באמצעות הדופן הימנית האחורית שלו.

על טענת ההתיישנות משיבה התובעת, כי דינה להידחות, הואיל ובין הצדדים התקיימו הליכי בוררות שהחלו בחודש 1/06 והסתיימו במחיקת התביעה ביום 24.4.06. הליכי הבוררות הסתיימו בשל הודעת הנתבעת 2 כי הנתבעת 1 מכחישה אחריותה לתאונה ואינה מוכנה לשלם השתתפות עצמית.

בדיון מיום 11.9.06 ניתנה החלטה, לפיה, שאלת ההתיישנות תידון במסגרת פסק הדין,
ולא כטענה מקדמית. בהמשך אותו דיון, נשמעו עדי הצדדים, אשר העידו על נסיבות התאונה.

ראוי לציין, כי במקרה זה עומדת שאלת ההתיישנות במלוא עוזה, שכן, על שאלה זו יקום ויפול דבר. לשון אחרת, אם אקבל את טענת ההתיישנות, תידחה התביעה, ולעומת זאת, אם תידחה טענת ההתיישנות – תתקבל התביעה, שכן, לגופו של עניין, אין בפי הנתבעת טענות הגנה של ממש.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שבפני
החלטתי לקבל את התביעה, כלפי הנתבעת 2 ולדחות את התביעה כלפי הנתבעת 1.

בטרם אתייחס לשאלת ההתיישנות, אתייחס לתביעה לגופה.

אני מעדיף את עדות עד התביעה על פני עדות הנתבעת 1. עדותה של הנתבעת 1 היתה מבולבלת ומלאת סתירות. הנתבעת העידה, כי לא סטתה ממסלול נסיעתה, אך הדבר עומד בסתירה לתרשים שמסרה הנתבעת 1 לנתבעת 2 בשנת 99' בסמוך לאחר התאונה.

שוכנעתי, כי רכב הנתבעות סטה שמאלה מנתיב נסיעתו ע"מ לעקוף רכב שעצר בימין הדרך. תוך כדי סטייה זו, פגע רכב הנתבעות ברכב המבוטח ע"י התובעת, אשר חלף לשמאלו.

כאמור, נמצאת התביעה עומדת או נופלת על שאלת ההתיישנות.

השאלה העומדת להכרעה בעניין זה היא – האם הליכי הבוררות שהתקיימו מ- 1/06 ועד 4/06 מפסיקים את מירוץ ההתיישנות, אם לאו.

התשובה לשאלה נעוצה בס' 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, סעיף שכותרתו "תובענה שנדחתה".

וכה לשון הסעיף:

"הוגשה תובענה לפני בית-משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".

בסעיף 1 לחוק, סעיף ההגדרות, נאמר, כי: "בחוק זה – בית משפט – כל רשות שיפוטית או בורר...".

משמע, האמור בס' 15 לחוק, חל גם על הליכי בוררות.

כל שנותר איפוא לברר הוא, האם מחיקת התביעה במסגרת הליכי הבוררות הינה בגדר תובענה שנדחתה, כמשמעה בס' 15 לחוק, אם לאו.

ברע"א 68/89 צור חב' לביטוח בע"מ נ. סרסור
ג'ומעה ואח',
פ"ד מג(2), 624, נפסק מפי כב' השופט לוין, כי במונח "תובענה שנדחתה" האמור בס' 15 לחוק ההתיישנות – לא יתפרש הדיבור "נדחתה", כמשמעו בתקנות סדר הדין האזרחי, ויש לפרשו כך שהוא כולל את כל המקרים שבהם מגיעה התובענה לקצה, מכח החלטת ביהמ"ש, בנסיבות שבהן לא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה. בכך, מעדיף השופט לוין את
פסיקת המיעוט על פני פסיקת הרוב בהליך קודם שהתנהל בביהמ"ש העליון בעניין זה (ע"א 522/77).
ראוי לציין, כי השופט לוין אינו מתייחס בדבריו להליכי בוררות, לגביהם, לכאורה, חלה ההלכה שנפסקה בע"א 522/77, לפיה, אין בקיומם כדי להפסיק את מירוץ ההתיישנות, אך דומני, כי מתוכן דבריו עולה, כי לו היה המקרה נדון בפני
ו, היה קובע, כי יש להחיל את האמור בס' 15 לחוק ההתיישנות, גם על הליכי בוררות, שנפסקו מכל סיבה שהיא, ולא רק במסגרת "דחיית התובענה", במובנו הצר של מונח זה. מסקנה זו מתחייבת מן ההנמקה של השופט לוין, אשר מבהיר, כי בכל מקרה בו התנהל בפועל הליך, שבו גילה התובע את דעתו בתוך תקופת ההתיישנות, שהוא עומד על זכויותיו... אפשר לראות את ההליך החדש שהוגש כהמשך של ההתדיינות הקודמת.

במקרה שבפני
נו, החל הליך הבוררות בטרם תמה תקופת ההתיישנות, וההליך הופסק במחיקת התובענה, לפי בקשת הנתבעת 2. אני סבור, כי בנסיבות אלה, טענת התיישנות עולה כדי שימוש בחוסר תום לב בזכות שבדין, בניגוד למתחייב מהוראות ס' 61 ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.

דומני, כי בנסיבות בהן הופסקו הליכי הבוררות, מנועה הנתבעת 2 מלהעלות את טענת ההתיישנות.

לסיכום עניין זה, אומר, כי דין טענת ההתיישנות להידחות, הן מחמת הפרשנות של ס' 15 לחוק התיישנות, לפי פסיקת ביהמ"ש העליון, והן מחמת עקרונות היסוד הכלליים, בדבר תום לב ומניעות.
אשר למניין תקופת ההתיישנות, הרי שלאחר שנקבע, כי הליכי הבוררות מפסיקים את מירוץ ההתיישנות – טרם חלפה תקופת ההתיישנות במועד הגשת התביעה ביום 6.6.06. זאת, בהתחשב במשך תקופת הבוררות, ובאמור בס' 16 לחוק ההתיישנות. (תקופת ההתיישנות לאחר עיכוב לא תסתיים לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו חדל העיכוב).

אפס, כל האמור לעיל, לעניין הפסקת מירוץ ההתיישנות – נכון לגבי הנתבעת 2, אשר בינה לבין התובעת התקיימו הליכי בוררות. אין הדבר כן, לגבי הנתבעת 1, אשר לא היתה צד להליך כלשהו מול התובעת, ועל כן, לגביה – חלה תקופת ההתיישנות, ודין התביעה להידחות על הסף.

סוף דבר, מחמת שטענת ההתיישנות נדחתה (לגבי הנתבעת 2), ולאחר שקבעתי, כי לגופו של עניין, יש להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעות -
תשלם הנתבעת 2 לתובעת את הסכומים הבאים:
4,917 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 14.4.99;
אגרת משפט בסך 279 ₪, צמוד מיום 6.6.06;
שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪, כולל מע"מ, והחזר הוצאות העד מטעם התובעת בסך 300 ₪.
התשלום ישולם תוך 30 יום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.
ניתן היום, 19 בספטמבר, 2006 (כ"ו באלול תשס"ו).
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

________________________
ישי קורן, שופט
בימ"ש השלום ת"א - יפו







א בית משפט שלום 34495/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' צדוק שושנה, אליהו חברה לבטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/09/2006)