פסקי דין על חסין סעיד חסין חאלד | פסקי דין על ארז א.ל.י.ט. הנדל"ן יזום תיווך נכסים והשקעות בע"מ

4220/07 דמ     07/01/2009




דמ 4220/07 חסין סעיד חסין חאלד נ' ארז א.ל.י.ט. הנדל"ן יזום תיווך נכסים והשקעות בע"מ




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א
דמ 004220/07


בפני
:
כב'

השופטת לאה גליקסמן
– סגנית הנשיאה
נ.צ (עובדים) מר גדעון הבר
נ.צ (מעבידים) גב' דרורה ויסמן


07/01/2009





בעניין
:
חסין סעיד חסין חאלד

התובע


נ
ג
ד


ארז א.ל.י.ט. הנדל"ן יזום תיווך נכסים והשקעות בע"מ

הנתבע


פסק דין

1.
בפני
נו תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, דמי הבראה, דמי חגים והחזר הוצאות נסיעה.
2.
התובע העיד בתצהירו כי הוא עבד אצל הנתבעת מחודש דצמבר 2003 עד חודש יולי 2005; הוא עבד בממוצע 22 ימים בחודש, אך הנתבעת דיווחה לשירות התעסוקה על מספר קטן יותר של ימי עבודה;
השכר היומי ששולם לו עמד על סך של 170 ₪ ולא על 134 ₪ כפי שדווח לשירות התעסוקה; הוא
עבד במשך כל תקופת עבודתו למרות הסגר, עת הגיע למקום העבודה
בלי רישיון עבודה, ובתקופות שהיה סגר הוא עבד אולם לא נמסרו לו תלושי שכר והנתבעת לא דווחה על עבודתו לשירות התעסוקה; בחודש יולי 2005 פג תוקף רשיון העבודה שלו אולם הנתבעת לא טרחה לחדשו, וכך פוטר.
3.
לכתב התביעה צורפו תלושי שכר של התובע, וכן אישורי עבודה. אישורי העבודה היו בתוקף בתקופה 15.12.03 עד 15.3.04; 23.6.04 – 23.9.04; 23.1.05 –
23.4.05; 12.4.05 – 12.7.05; 4.7.05 עד 4.10.05.
4.
מנהל הנתבעת מר ארז עמרם העיד בתצהירו כי עבודתו של התובע לא הייתה רצופה אלא חלו בה הפסקות, והוא עבד מספר משתנה וקטן

מ- 22 ימי עבודה בחודש. ימי עבודתו הם הימים המפורטים בדו"ח שירות התעסוקה (נספח א' לתצהיר מר ארז עמרם); הנתבעת דאגה לחדש את רישיונו של התובע ואף חידשה אותו לתקופה יולי
2005 עד אוקטובר 2005. התובע הפסיק להגיע לעבודה מבלי שסוכם על כך וללא מתן הודעה מוקדמת לנתבעת; התובע התפטר מעבודתו ובכל מקרה לא עבד תקופה רצופה בת שנים עשר חודשים ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת; התובע אינו זכאי לדמי הבראה כי לא השלים שנת עבודה;
תביעתו של התובע לדמי חג היא סתמית ובלתי מפורטת, ובחלק מהחודשים בהם חלו חגים כלל לא עבד;
התביעה להחזר הוצאות נסיעה אינה מפורטת, והתובע לא הוכיח את הסכום הנתבע.
5.
על יסוד התרשמותנו מעדותם של התובע ומנהל הנתבעת ועל יסוד כלל החומר שבתיק אנו קובעים כמפורט להלן.
6.
תקופת העבודה והיקף העבודה:


על פי דיווחי שירות התעסוקה, התובע עבד אצל הנתבעת בחודשים ינואר 2004 עד מרץ 2004, יוני 2004 עד ספטמבר 2004, ינואר 2005 עד יולי 2005, בהיקף קטן בהרבה מההיקף הנטען בתצהירו של התובע. התובע לא הביא כל ראייה לתמיכה בטענתו בעניין תקופת עבודתו והיקף עבודתו. בהקשר זה יש לציין כי בסעיף 5 לתצהירו הצהיר התובע כי ברשותו כרטיסי נוכחות "שנמצאים ברשותי וברשות עובד שעבד בשירותו", אולם התובע לא הציג כרטיס נוכחות כלשהו. כן אישר התובע בעדותו כי לא עבד בכל חודש 22 יום כנטען בתצהירו,
אלא עבד בכל חודש בין 18 יום
ל – 22 יום (ע' 6, ש' 11, 21). התובע גם לא זימן עדים לתמיכה בגרסתו. בהעדר ראייה לסתור את הנתונים שבדו"ח שירות התעסוקה, אנו קובעים כי התובע לא הוכיח את תקופת העבודה והיקף העבודה שנטענו על ידו. לפיכך, אנו קובעים שתקופת עבודתו של התובע והיקף עבודתו היו כמפורט בדו"ח שירות התעסוקה (נספח א' לתצהיר מנהל הנתבעת), דהיינו 14 חודשים לא רצופים, בהם עבד 179 ימים. (על פי נתוני שירות התעסוקה, בחודש ינואר שולם שכר בעד 20 ימי עבודה ולא בעד 15 ימים המפורטים בטור "ימי הופעה").
7.
שכרו של התובע:

התובע טען בתצהירו כי שכרו עמד על סך של 170 ₪ ליום ולא על סך של 134 ₪ ליום, על פי האמור בדו"ח שירות התעסוקה. גם לעניין זה לא הציג התובע ראייה כלשהי לסתור את גרסת הנתבעת, ולא הוכיח את טענתו. אשר על כן אנו קובעים כי שכרו היומי של התובע עמד על סך של 134 ₪. יצויין, כי שכר זה אינו נופל משכר המינימום ליום בתקופת עבודתו של התובע.
8.
פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת:

התובע טען כי פוטר מעבודתו. יש להדגיש, כי התובע לא טען לאקט של פיטורים, דהיינו כי ניתנה לו הודעת פיטורים, אלא טען כי בחודש יולי 2005 פג תוקפו של רישיון העבודה שלו והתובעת לא חידשה אותו. מכאן, כי לטענת התובע פיטוריו באו לידי ביטוי בכך שהנתבעת לא חידשה את רישיון העבודה שלו. טענה זו אינה מתיישבת עם הראיות שהוגשו לתיק, שכן על פי הראיות שצירף התובע לכתב התביעה היה לו רישיון עבודה לתקופה מיום 4.7.05 עד יום 4.10.05 לעבוד אצל הנתבעת. גרסתו בעדותו (ע' 7 ש'
5 – 7) כי האישור שהיה לו בוטל עקב סגר שהיה ביולי 2005 וכי היה על הנתבעת להוציא לו רישיון חדש לא הוכחה, וכן לא הוכח שהיה סגר בחודש יולי 2005. לפיכך, אנו דוחים את התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.
9.
דמי הבראה:

אכן, חלה הפסקה בעבודתו של התובע בין החודשים אוקטובר 2004 עד ינואר 2005. אולם, לא הוכח כי היה ניתוק של יחסי העבודה בתקופה זו, וכי אין מדובר בהפסקה ארעית מוסכמת של קשר העבודה. לפיכך, לעניין הזכאות לדמי הבראה יש לראות את התקופה כתקופה רצופה, כאשר התובע זכאי לתשלום יחסי של דמי הבראה בהתאם לתקופת עבודתו ולחלקיות משרתו. התובע עבד בסך הכול 14 חודשים, והיקף משרתו הממוצע היה 12.78 ימים בחודש, דהיינו כחצי משרה. בהתחשב בתקופת עבודתו ובהיקף המשרה הוא זכאי ל- 3 ימי הבראה, כאשר התעריף ליום הבראה הוא 307 ₪. לפיכך, התובע זכאי לדמי הבראה בסך של 921 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.7.05 ועד למועד התשלום בפועל.
10.
דמי חגים:

בהתאם לנתוני תקופת עבודתו, התובע זכאי לדמי חגים כמפורט להלן:
10.1.
9/04 – 4 ימים (2 ימי ראש השנה, יום
כיפור וסוכות ).

10.2.
4/05 – 1 יום (חג שני פסח חל בשבת).

10.3.
5/05 – 1 יום (חג העצמאות)

10.4.
6/05 – 1 יום (שבועות).
בעד ימי חג זכאי התובע לשכר בעד שבעה ימים, בסך של 945
₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.7.05 ועד למועד התשלום בפועל.


11.
נסיעות

:
11.1.
אין מחלוקת כי מנהל הנתבעת היה מסיע את התובע מהמחסום לאתר העבודה ומאתר העבודה למחסום. התובע טען כי הוא זכאי להחזר הוצאות נסיעה בסך של 20 ₪ ליום עבודה, הוצאות נסיעה בתחבורה ציבורית ממקום מגוריו למחסום.
11.2.
מנהל הנתבעת העיד
כי על פי הסיכום על התובע היה להגיע למחסום, וניתנה לו הסעה מהמחסום לאתר העבודה ולכן אינו זכאי להחזר הוצאות נסיעה. ב"כ התובע הוסיף בסיכומיו כי התחשיב שבכתב התביעה אינו נכון, שכן הוא מבוסס על תקופת עבודה של 20 חודש ועל 22 ימי עבודה בחודש, כאשר התובע עבד בסך הכול 173 ימים. כן נטען כי לא הובאה כל ראייה לעניין עלות הנסיעה.
11.3.
בהתאם להוראות צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה "החזר ההוצאות לא ישולם למי שמוסע לעבודה על חשבון המעביד או מטעמו. מוסע העובד לכיוון אחד בלבד (לעבודה, או ממנה) יהיה זכאי עד למחצית הסכומים הנ"ל". במקרה הנ"ל, העובד הוסע על ידי המעביד אולם הוסע רק חלק מהדרך (מהמחסום לאתר). אנו סבורים, כי אם העובד מוסע חלק מהדרך, חלה על המעביד חובה לשלם לו החזר הוצאות נסיעה לקטע הדרך בו אינו מוסע. גם לא ניתן לקבל את הטענה כי שכרו של התובע כלל החזר הוצאות נסיעה, כיון ששכרו של התובע היה גבוה בשקל וחצי משכר המינימום לאותה תקופה, וכידוע שכר המינימום אינו כולל תשלומי החזר הוצאות. יש להדגיש, כי הסכום הנתבע על ידי התובע גם אינו חורג מהסכום המגיע לעובד כהחזר הוצאות נסיעה על פי הוראות צו ההרחבה.
11.4.
עם זאת, משקבענו כי הנתונים הקובעים בעניין ימי עבודתו הם נתוני שירות התעסוקה, הוא זכאי להחזר הוצאות נסיעה בעד ימי העבודה שהוכח שעבד על פי נתוני שירות התעסוקה. לפיכך, התובע זכאי להחזר הוצאות נסיעה בסך של 3,580 ₪ (179 * 20). לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.7.05 ועד למועד התשלום בפועל.
12.
סוף דבר:

התביעה מתקבלת חלקית ואנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פסק הדין:
12.1.
דמי הבראה

– סך של 921 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.7.05 ועד למועד התשלום בפועל.
12.2.
דמי חגים


- סך של 945 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.7.05 ועד למועד התשלום בפועל.
12.3.
החזר הוצאות נסיעה

– סך של 3,580 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.7.05 ועד למועד התשלום בפועל.
13.
לאור התוצאה – אין צו להוצאות למי מהצדדים.



14.
הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 15 יום מהמועד בו יומצא להם פסק הדין.

ניתן היום, 7.1.09,
בהעדר הצדדים.

נ.צ. (עובדים)
לאה גליקסמן
, שופטת
נ.צ. (מעבידים)
מר גדעון הבר
סגנית הנשיאה
גב' דרורה ויסמן












דמ בית דין אזורי לעבודה 4220/07 חסין סעיד חסין חאלד נ' ארז א.ל.י.ט. הנדל"ן יזום תיווך נכסים והשקעות בע"מ (פורסם ב-ֽ 07/01/2009)