פסקי דין על תמר טובה מרקוביץ | פסקי דין על תמר בולגנים

8409/02 דמ     08/06/2003




דמ 8409/02 תמר טובה מרקוביץ נ' תמר בולגנים




1
בתי הדין לעבודה
דמ 008409/02
בית הדין האזורי לעבודה בת"א-יפו
08/06/03

כבוד השופטת שרה מאירי

נ.צ. מר ג. בשור
בפני
:

תמר טובה מרקוביץ

בעניין:
התובעת
ל. הרשקוביץ

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
תמר בולגנים
הנתבעת

בעצמה
פסק דין
1. ביום 13.11.02 הגישה התובעת כתב תביעה כנגד הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורין בסך 2,646 ₪, לאחר תקופת עבודה ממרץ 2001 ועד תחילת אוגוסט 2002, כשבתחילה עבדה 4 שעות ביום (חצי משרה) ובתחילת 2002 נכפה עליה לעבור ל-3 שעות ביום (שלוש שמיניות משרה), אח"כ נדרשה לפצל עבודתה לשעתיים בבוקר ושעה בצהריים, ובחודש יולי 2002 הודיעה לה הנתבעת כי תעבוד רק בימי ו'.
משהתנגדה התובעת, ומשהנתבעת לא נעתרה לכך, הודיעה התובעת, תוך מתן הודעה מוקדמת, כי היא מתפטרת.

2. ביום 22.1.03 הגישה הנתבעת כתב הגנה בו נטען כי התובעת לא עבדה כסייעת בגן, אלא עבדה כפנסיונרית בת 66 על בסיס שעות ולפי 20 ₪ לשעה, לא עבדה לפי היקפי משרה, מה גם שלא חל שינוי בשעות עבודתה, ועבדה מפוצל במשך כל תקופת עבודתה. נטען עוד כי בספטמבר עבדה מס' השעות הגדול בשנת 2002, הוכחש כי נתנה הודעה מוקדמת, אלא ב-1.10.02 הגיעה לגן, פתחה בצעקות וגרמה לבהלה בגן, זרקה המפתחות וגרמה לקושי בתפקוד ולבהלה, עד שנדרשה הנתבעת לכדורי הרגעה ולהתרוצצות לחיפוש מחליפה.
משהתפטרה בלא הודעה מוקדמת חייבת היא לנתבעת, הודעה מוקדמת.
הנתבעת טענה עוד כי התובעת דרשה לקבל כסף במזומן ללא תלושים ודרשה העלאת שכר ומשהנתבעת סרבה - נטשה התובעת העבודה.

3. ביום 26.1.03 נתקיים דיון לפשרה בפני
כב' הרשמת ה. יהלום, דיון שלא צלח, והתיק הועבר למותב זה לשמיעתו.
ביום 9.4.03 נשמעה עדות התובעת ועדות העד (להלן: "יצחק"). הנתבעת העידה לעצמה.

4. לאחר עיון בכל החומר שבפני
נו - להלן הכרעתנו:
א. התובעת טוענת כי נאמר לה שתעבוד רק בימי ו', וכי אין יותר עבודה בשבילה. העד העיד שהיה מביא לתובעת עתונים בימי ו' כך עד ספטמבר או אוקטובר.
הנתבעת טענה כי התובעת עבדה בשעות גמישות, ובאוקטובר, כיוון שהיו לה בייביסיטרים אחרים ויותר שעות עבודה - החליטה להתפטר, ולא רצתה לעבוד עם תלושים; ב-1 לאוקטובר היא כבר לא עבדה, אך לבקשת הנתבעת שגבה נתפס - באה לעבוד בימים ה, ו, א, כי היחסים היו טובים.
נטל ההוכחה על התובעת, שטענה בתביעתה כי התפטרה בדין פיטורין (סעיף 10,11).
מנגד, בפני
נו טענה כי נאמר לה שאין עבודה אלא רק ביום ו', וכי הנתבעת אמרה לה שאין לה יותר עבודה בשבילה.
ב. הנתבעת טענה כי התובעת החליטה להתפטר בגלל עבודות אחרות שהיו לה ומאחר ורצתה לקבל כסף ללא תלושים. כאמור, הנטל על התובעת.
התובעת לא שכנעה אותנו כי אכן פוטרה, כמשתמע מדבריה בפני
נו, ואף לא כי התפטרה בדין פיטורין ? כטענתה בתביעה.
בפועל, אין בפני
נו ראיות לכך כי הנתבעת צמצמה שעות / ימי עבודתה של התובעת.
משכך - משלא הוכח בפני
נו כי התובעת התפטרה בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתה, ומשלא הוכח כי נתנה התראה לנתבעת לתיקון הרעה נטענת, בטרם הפסקת עבודתה - אין לנו אלא לדחות התביעה.
ג. נבהיר כי קביעתנו מבוססת על נטל ההוכחה בלבד.
לא שוכנענו, מנגד, מאמינות עדותה של הנתבעת.
העובדה כי התובעת החליפה הנתבעת ל-3 ימים, עת נתפס לאחרונה הגב, מלמדת יותר מכל על כך כי התובעת לא פוטרה מעבודתה כטענתה בפני
נו. העובדה כי התובעת "בן-אדם" כהגדרת הנתבעת, אינה סותרת האמור.
הדבר מסתבר עם עזיבת עבודה, אלא שלא הוכח כי התפטרה עקב הרעה בתנאיה.
ד. התובעת עבדה באוקטובר 3 ימים, עבורם קבלה שכר. הנתבעת טענה שמדובר בימי ה, ו, א. לאחר 1/10.
מנגד, מעדות העד, אין חולק כי גם בעבר עבדה התובעת בימי ו'.
נזכיר כי אין בפני
נו נתונים כדי להראות צמצום בהיקף משרתה של התובעת (ראה דו"ח לשנת 2002). גם מריכוז שעות עבודתה (ראה נספח להגנה) אין לראות הרעה מוחשית בתנאי עבודתה (כטענת התובעת).
הנה כי כן, ככל שהטענה מתייחסת לסה"כ השעות לחודש או לפיצולן (בוקר ואחה"צ) או לעבודה רק בימי ו' - אין בפני
נו ראיות להוכחת אף אחת מטענות אלה, ודאי כשהמסמכים אינם מוכיחים כלל הנטען.
ה. ראוי לומר כי שכרה הממוצע של התובעת, לפי ממוצע חודשי של שעות עבודתה (ב-12 חדשי עבודה, 10/01-9/02), עומד ע"ס של 1,380 ₪ (20 ₪ x 69 שעות = 12: סה"כ שעות 828.5).
ממילא, לו היתה זכאית לפיצויי פיטורין, היתה זכאית התובעת, עפ"י חישובנו לסך של 1,955 ₪ ולא כנטען בתביעתה.
נזכיר עוד כי התובעת עבדה 17 חודשים ועבדה בחודש ספטמבר 2002 כעולה מתלוש ספטמבר (אף שטענה כי עבדה רק עד תחילת אוגוסט), ומנגד, עבדה ממאי 2001 כעולה מתלושי השכר.
התובעת אף עבדה כאמור 3 ימים באוקטובר, כעולה מהתלוש ומאשור הבנק על פרעון התשלום.
ו. ראוי היה לטעמנו כי הנתבעת תציג עדותה של העובדת הנוספת, ודאי כזו העובדת אצלה, שתעיד על אופן הפסקת העבודה (כטענתה), וזאת, על אף קביעתנו כאמור, שבוססה על נטל ההוכחה.
ז. לאור כל האמור - נדחית התביעה.
משקבענו כאמור לא מתוך שכנוע בגרסת הנתבעת, אלא משלא שוכנענו בגרסת התובעת, שעליה הנטל להוכיח תביעתה ומשלא שוכנענו באמינות עדותה של הנתבעת - לא ראינו ליתן צו להוצאות.

ניתן היום ח' בסיון, תשס"ג (8 ביוני 2003) בהעדר הצדדים.

ש. מאירי - שופטת, אב"ד

נ.צ. - מר ג. בשור
קלדנית - מירי קמחג'י








דמ בית דין אזורי לעבודה 8409/02 תמר טובה מרקוביץ נ' תמר בולגנים (פורסם ב-ֽ 08/06/2003)