פסקי דין על מנדלסון מאיר | פסקי דין על שאולי אורי

159949/05 בשא     27/03/2005




בשא 159949/05 מנדלסון מאיר נ' שאולי אורי




בעניין:
1



בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
בש"א 159949/05

בש"א 160624/05
ת.א 200451/02

בפני
:
כב' השופטת אחימן יעל


27/03/2005





בעניין:
מנדלסון מאיר
ע"י ב"כ עו"ד ד. קירשנבוים

מרח' ז'בוטינסקי 7, "מגדל אביב", רמת- גן
התובע



נ
ג
ד



שאולי אורי
ע"י ב"כ עו"ד יצחק ש. אבוהב

מרח' ארלוזורוב 111, תל-אביב
הנתבע



החלטה לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד - 1984


ב"כ התובע פנה בבקשה לתיקון טעות שנפלה ב

פסק דין
שניתן על ידי ביום 17.3.05.
לפי האמור בבקשה, נפלה טעות בקביעת סכום החיוב לתשלום על ידי הנתבע
בהתעלם מכתב התביעה המתוקן שהוגש בתיק אשר הועמד על הסך של 380,000 ₪.

ב"כ הנתבע בדברי תגובתו לבקשה מסכים כי נפלה טעות במתן פסה"ד אלא שלדבריו אין להורות על תיקון פסה"ד אלא בגבולות הסך של 200,000 ₪ וזאת לאור הצהרת ב"כ התובע כמפורט בס' 4 לתגובתו. ב"כ הנתבע לא הסתפק בדברים אלה אלא טרח והגיש בקשה נוספת מטעמו לתיקון פסה"ד באופן שזה יועמד על הסך של 200,000 ₪ במקום הסך של 184,770 ₪ כפי שנעשה.

בנסיבות אלה, ולאחר ששני הצדדים מסכימים כי אכן נפלה שגגה בציון סכום החיוב בפסק-הדין אין הצורך בתיקון פסק-הדין שנוי עוד במחלוקת. לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים ביחס לתיקון המתבקש סבורני כי בהתחשב בשיקולים שפורטו בפסק הדין, נכון להגביל את היקף זכאותו של התובע ל"תחום ההודאה" של הנתבע בהצהרתו שניתנה בהליך המשפטי הקודם. לפי זה יש לתקן את היקף החיוב שנקבע בפסק הדין ולהעמידו על הסך של 200,000 ₪ .
התיקון ייעשה בפרק הסיכום בסכום הנקוב וכן בעמוד 45 לפסק הדין השגוי על מנת שדרך החישוב של הסכום המתוקן תהיה בהירה.

ניתנה היום 27/3/2005 בהעדר הצדדים.



יעל אחימן, שופטת












בעניין:
מנדלסון מאיר
ע"י ב"כ עו"ד ד. קירשנבוים

מרח' ז'בוטינסק 7, "מגדל אביב", רמת-גן
התובע



נ
ג
ד



שאולי אורי
ע"י ב"כ עו"ד יצחק ש. אבוהב
מרח' ארלוזורוב 111, תל אביב
הנתבע

פסק - דין מתוקן


ההכרעה בתביעה שבפני
נעשתה בשני חלקים. החלק הראשון והמרכזי של ההכרעה ניתן כ

פסק דין
חלקי ביום 14.3.04 בו קבעתי כי התובע זכאי למחצית רווחי המועדון במלון דן להלן: ("המועדון"), בניכוי הסכומים ששולמו לו ע"י הנתבע וזאת לתקופה של 6 חודשים מיום 19.6.98. חלקו הנוסף של פסק הדין אמור להכריע בשאלת היקף רווחי המועדון
לו זכאי התובע. לצורך קביעת היקף זכאותו של התובע עתר הלה למתן חשבונות, ולעריכת חקירה אשר על פיה יחוייב הנתבע בסכום של 141,900 ₪ קרן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ובסה"כ 184,770 ₪.

מתן חשבונות וקיום חקירה הנדרשים לשם קביעת היקף חיובי הנתבע, בהתאם לחלקו הראשון של פסק הדין, הינו עניין מקצועי מובהק, וכמקובל במקרים מסוג זה, הוריתי בסמוך לאחר מתן פסק הדין החלקי על מינויו של רו"ח יואל כהן (להלן: "רואה החשבון") כמומחה מטעם בית משפט לביצוע החקירה בעניין, והמצאת חוות דעת.

רואה החשבון אשר מונה ביום 24.5.04 הודיע לבית המשפט ולצדדים כי לצורך חקירה בדבר רווחי המועדון לתקופה הרלוונטית, ומתן חוות דעת הינו נדרש לעיין בכל מסמכי ניהול החשבונות של המועדון, לרבות ספר תקבולים ותשלומים, שוברי
חשבונית קבלה, סרטי קופה רושמת, רשימת לקוחות וספקים לסוף שנה, מלאי לסוף שנה, תיק תיעוד חוץ, רשימת תנועת מלאי של כרטיסי טיסה למועדון, צילום דו"ח שנתי שהוגש לשלטונות המס בשנת 1998 וצילום שומת המס שהוצאה ע"י פקיד שומה לשנת 1998 וכן כל החוזים הקשורים למועדון (שכירות, העסקת בעלי מקצוע, רכישת רכוש קבוע וכד'), (להלן: "המסמכים").
לפי צו בית המשפט היה על הנתבע להמציא לרואה החשבון את המסמכים באופן מיידי. בתגובה לצו בית המשפט העביר הנתבע לרואה החשבון באמצעות בא-כוחו
את מכתבו של רואה החשבון מטעמו מר אברהם חכם (להלן: "חכם"). במכתבו זה כותב חכם לרואה החשבון, כי הינו מצרף מסמכים הנמצאים ברשותו אשר "לדעתו יכולים לחסוך בדיקות נוספות". לפי חכם בדקו שלטונות מס הכנסה את המסמכים והנתונים לשנת 1998 ולאחריה הוצאה שומה סופית שעל פיה הוכפלה ההכנסה המוצהרת ע"י הנתבע. לפי מכתבו של חכם, הרווח הכללי שנקבע ע"י מס הכנסה לכל עסקיו של הנתבע כולל המועדון הינו 82,588 ₪.
משלא הומצאו המסמכים כנדרש, הודיע רואה החשבון לבית המשפט כי אין באפשרותו לבצע את הבדיקות הנדרשות וממילא אין באפשרותו לגבש את תוצאות חקירתו לכדי חוות דעת.
עם שובי לבית המשפט לאחר תום תקופת השבתון, הוגשה מטעם התובע בש"א
158289/05 וכותרתה "בקשה למתן פסק-דין". בבקשתו טוען התובע כי הואיל והנתבע לא המציא את המסמכים כנדרש על ידי רואה החשבון, מתבקש בית המשפט לתת

פסק דין
סופי המחייב את הנתבע במלוא סכום התביעה.
בקשתו של התובע פורטה ונומקה, ובדיון שהתקיים בפני
עוד הוסיף על האמור בה כמתועד בפרוטוקול בית המשפט.
בפתח הדיון שנקבע בבקשה, הופיע ב"כ הנתבע ובידיו מסמך תגובה שלא הוגש קודם לכן לתיק בית המשפט והוצג לעיוני לראשונה באולם בית המשפט. מסמך זה לא הוגש בסופו של עניין לתיק, שכן ב"כ הנתבע הכתיב את עיקר טיעוניו בענין לפרוטוקול. (לצערי הרב כשאני מעיינת כעת בפרוטוקול מסתבר שהדברים לא נרשמו באופן מלא, אולם הם זכורים לי היטב כיוון שההחלטה נכתבת בסמוך לקיום הדיון). הטיעון המרכזי שהועלה בשלב זה ע"י בא-כוח הנתבע, נוגע לגילוי ולפיו השמיד הנתבע את כל המסמכים החסרים, ולפיכך התבקש בית המשפט לקבל את שומת מס ההכנסה כתחליף לחוות הדעת
שלא ניתן לערוך בהעדר המסמכים.

בא-כוח התובע טען בדברי הסיכום והתגובה שלו באולם בית המשפט, כי אין לקבל את הסברי הנתבע להשמדתם של המסמכים, ויש לקבוע כי אלה הושמדו על ידיו במטרה להכשיל את ההליך המשפטי.

בא-כוח הנתבע הסביר בדברי הסיכום והתגובה שלו כי החלטתו של הנתבע שלא לשמור את המסמכים, נעשתה בתום לב, וזאת לאור ההסדר אליו הגיע עם מס הכנסה בעניין שומת המס שלו.

מהלך זה שבו נקט הנתבע, איננו מניח את הדעת, אם לנקוט לשון המעטה, שכן עפ"י חוק הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) – 1973, ותקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות)
- 1976 חובת הנישום הינה לשמור את מסמכי מערכת החשבונות לתקופה של 7 שנים מתום שנת המס שאליה היא מתייחסת ללא קשר להסדרים שנערכו. תקופה זו לא חלפה בעת הגשת התביעה, ואף לא לאחריה.
יתרה מזו, כתב התביעה הוגש בספטמבר 2002, ואם השמיד הנתבע את המסמכים לפני הגשת התביעה, הרי עשה זאת לאחר פרק זמן קצר יחסית. הימנעותו של הנתבע מלאזכר בכל דרך שהיא בכתב הגנתו את השמדת המסמכים, הגם שאלה נדרשו בלשון ברורה כבר בעת הגשת התביעה, מעלה ספקות קשים לגבי אמיתות גירסתו. גם אם תמצא לומר כי המסמכים הושמדו לאחר הגשת התביעה, ודבר השמדתם נשמר בסוד עד לשלב הסופי של ניהול התיק, כי אז נראית התנהלותו של הנתבע כבלתי סבירה בעליל.

בנסיבות שבהן השמיד הנתבע את המסמכים במועד שאינו ידוע ללא כל הצדקה חוקית ומבלי שהדבר גולה בלא אף אחד משלבי הדיון, נראית המסקנה הסבירה כי מדובר במהלך מכוון שנועד למנוע את בירור התביעה עד תום.

על רקע דברים אלה, נראית בקשתו של הנתבע שהוצגה בפני
היום לקבלת מסמכי ההסדר שערך עם מס הכנסה כתחליף לחוות הדעת החשבונאית שאמורה היתה להערך עפ"י כללי החשבונאות המקובלים כגובלת בעזות מצח. ודוק. הנתבע שגרם להיעלמותו של החומר הראייתי המקורי והרלוונטי, מבקש להכתיב תחליף ראייתי בלתי קביל, שאינו משקף בהכרח את ההכנסות האמיתיות של המועדון. מדובר בהסדר שנעשה במשרדי מס הכנסה שעל פניו דחה את דיווחיו של הנתבע, הוסיף על הערכותיו של הנתבע סכום כפול לגבי שנת 1998 ויחס את שיעור ההכנסה הגבוה ביותר דווקא לשנה המאוחרת ביותר מבין שנות ההסדר כפי הנראה משיקולים של הקלה בתשלום הפרשי הצמדה וריבית ע"י הנתבע.

אין איפוא, כל בסיס לקבלת חלופה ראייתית זו, אשר גם מבחינה מקצועית לא התקבלה על דעתו של רואה החשבון כהולמת.

בית המשפט נדרש איפוא להתמודדות עם "הריק הראייתי" שנוצר בנסיבות המתוארות וזאת מבלי שיהא רשאי להימנע ממתן החלטה בחינת "בל יצא חוטא נשכר".
מבחינה ראייתית מצויים אנו איפוא,
במצב שבו לתובע גירסה לגבי היקף הרווחים ולפיה עמדו הכנסותיו התיפעוליות של המועדון בתקופה הרלבנטית על הסך של
150,000 ₪ לחודש, וזו הוצגה בתצהיר עדותו הראשית של התובע. הנתבע לעומתו אשר נמנע כל העת מלהציג גירסה מפורטת לגבי רווחי המועדון (ראה כתב הגנתו ותצהיר עדותו הראשית) טוען כיום לראשונה לרווח כולל של 82,588 ₪ לכל עסקיו, ללא כל אבחנה. לכאורה, לאיש מן הצדדים אין תמיכה ראייתית עצמאית בחומר הראיות שלו. יחד עם זאת,
לגירסת התובע קיימת תמיכה עקיפה בעדותו
של הנתבע שעה שזה אינו מכחיש את עדותו של התובע בעניין זה של היקף רווחי המועדון, כשהוא מאשר במרומז את הערכתו, ואומר: "... סעיף 20 לכתב התביעה עולה, כי לתובע אומדן ברור לגבי הכנסותי שלהן לטענתו הוא שותף ...וכו'".
חיזוק נוסף משמעותי ביותר לגירסת התובע בענין רווחי המועדון מצוי בעצם פעולת ההשמדה של המסמכים האותנטיים שנעשתה ע"י הנתבע.
אם הימנעות מהבאת ראיה מחזקת את גירסת הצד שכנגד, השמדתה מקל וחומר.
לעניין זה ראה ע"א 641/87 מד' (1) 245, ע"א 55/89 מד' 4 602, ע"א 1087/96, ע"א 795/99 נד' 3
117.

מדובר איפוא בכלל ראייתי בסיסי ביותר, מעוגן היטב בפסיקה רבת שנים, אשר בהתקיימו נוצר חיזוק של ממש לגירסת הצד שכנגד.
ואם לא די בכל אלה, כי אז קיים חיזוק נוסף לגירסת התובע באשר להיקף רווחי המועדון בעדותו של הנתבע (להלן:
"ההצהרה") שנמסרה
בתצהיר בהליך משפטי נוסף שהתנהל בין הצדדים, ובו הצהיר בהמרצת פתיחה (מחוזי ת"א) 363/98 כי למועדון רווח תפעולי של 90,000 ₪ לחודש, באותה שנה נשוא ההכרעה שבפני
. לפי ההצהרה עמדו רווחי המועדון לכלל התקופה הרלבנטית (6
x
90,000 ש"ח) על הסך של 540,000 ₪ וחלקו של התובע לפי זה הינו 270,000 ₪.
גם בהתחשב בעובדה שבתקופה הנ"ל נוהל המועדון על ידי התובע אין בכך כדי לפגום בעוצמתה של הראייה ובכך שקיומה מהווה תרומה משמעותית לחיזוק גירסת התובע, באשר להיקף רווחי המועדון.

ב"כ התובע הדגיש את היותה של ההצהרה הנ"ל בבחינת השתק כלפי הנתבע, אשר בהסתמך עליו מנוע זה מלהעלות כל טענה סותרת. ואכן, עפ"י כללי המניעות שמקור השראתם בחובת תום הלב המשתרעת על כל ההליכים, נראה כי בנוסף לכל האמור לעיל, מושתק הנתבע בנסיבות שנוצרו מלטעון כנגד הצהרתו הנ"ל.
הגם שבעת הדיון נטיתי לייחס לטיעון זה את המשקל המכריע, מצאתי לאחר מחשבה נוספת כי נכון יותר להתייחס להצהרה הנ"ל, כנדבך נוסף בחיזוק שנוצר לגירסת התובע מאשר כנימוק העומד בפני
עצמו.

במאזן הראייתי הכולל זכתה גירסת התובע כפי שהוצגה בכתב תביעתו למשקל ראייתי עודף על פני גירסת הנתבע. יחד עם זאת מצאתי כי בחישוב הזכאות הפרטני נכון להגביל את היקף זכאותו של התובע ולהעמידו על הסכום הנקוב בהצהרת הנתבע לפי התחשיב שפורט לעיל ביחס לחלקו של התובע, בניכוי הסך של 70,000 ש"ח ששולמו ובסה"כ 200,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 15.4.98 ועד ליום הגשת התביעה.

בשולי הדברים, נכון להתייחס לבקשה נוספת שהונחה על שולחני מטעם הנתבע ובה מתבקש בית המשפט לעכב את מתן פסק הדין וזאת בהתייחס לבקשת תיקון הפרוטוקול שהוצגה.
בבקשה זו מתבקש בית המשפט לציין בפרוטוקול כי במהלך הדיון שהתקיים קיבל שיחה טלפונית מרואה החשבון, והפסיק לצורך כך את הדיון. דברים אלה נכונים. שיחת הטלפון עם רואה החשבון נערכה במהלך הדיון, על מנת לוודא כי הלה מודע לדרישת הנתבע לקבלת הסדר שומת המס שנערכה במס הכנסה כתחליף להצגת המסמכים. מעבר לכך חזר בשיחה זו רואה
החשבון על עמדתו שהוצגה בכתב לתיק בית המשפט.



לסיכום:

בהתחשב בשיקולים כמפורט לעיל, מצאתי כי נכון להעמיד את היקף זכאותו של התובע לרווחי המועדון על הסך של 200,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 15.4.98 עד ליום הגשת התביעה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

עוד יחוייב הנתבע בהחזר הוצאות משפט (אגרה) לפי הסכום שנפסק בתוספת שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.

פסק הדין
יישלח
לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום 27.3.2005 בהעדר הצדדים.


יעל אחימן, שופטת










בשא בית משפט שלום 159949/05 מנדלסון מאיר נ' שאולי אורי (פורסם ב-ֽ 27/03/2005)