פסקי דין על יוסף מלכה | פסקי דין על אביב עזרא | פסקי דין על אבי אלגריסי |

5466/04 בש     08/03/2005




בש 5466/04 מדינת ישראל נ' יוסף מלכה, אביב עזרא, אבי אלגריסי




בעניין:

9



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
ב"ש
005466/04


בפני
:
כבוד השופטת אמסטרדם יהודית
תאריך:
08/03/2005





בעניין:
מדינת ישראל





המבקשת


נ
ג
ד



יוסף מלכה

אביב עזרא

אבי אלגריסי






המשיבים


החלטה
א. פתח דבר

הבקשה שבפני
מטעמה של המבקשת, היא להורות על חילוט הערבויות אשר הופקדו במסגרת הערבויות לשחרורו של משיב 1 ממעצר בתנאים מגבילים, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 19.8.04 (בש"פ 4047/04 אשר ניתנה על ידי כב' השופט יצחק יצחק), וזאת לאור הימלטותו של משיב 1 מן הדין.

כתב האישום בתיק דנן מייחס למשיב 14 אישומים בגין קשירת קשר לביצוע פשע, שימוש במסמך מזויף, ניסיון לבצע הונאה בכרטיסי חיוב, נסיון לקבל דבר במרמה, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

לצורך מתן החלטה בבקשה, נדרשת התייחסות להשתלשלות העניינים בתיק דנן:

1.
כתב האישום כנגד משיב 1 הוגש בתאריך 27.3.03 (ת.פ. 3761/03).
עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה למעצרו של משיב 1 עד תום ההליכים
(ב"ש 1714/03).

2.
ביום 9.4.03 נעצר משיב 1 עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 3761/03.


3.
ערר שהגיש לביהמ"ש המחוזי בת"א – נדחה בתאריך 21.4.04 (ב"ש 91310/04).

4.
בתאריך 6.8.03 דן ביהמ"ש העליון בערר שהגיש משיב 1 על מעצרו עד תום ההליכים. בהחלטת בית המשפט העליון נקבע כי משיב 1 ימצא בחלופת מעצר שתפיג חשש למסוכנותו – חלופת מעצר שתוצע על ידי שירות המבחן אשר תוצע על ידי שירות המבחן.

5.
ביום 2.9.03 הורה ביהמ"ש המחוזי כב' השופט ח. כבוב (ב"ש 91467/03) על שיחרורו של משיב 1 בערבויות בתנאים מגבילים, ובין השאר נקבע, כי עליו להמצא במשך כל שעות היממה בביתו ברחוב שער ציון 11/10 חולון, בפיקוח רעייתו.

6.
משיב 1 הפר את תנאי השחרור בערובה, והמאשימה עתרה לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

בית המשפט המחוזי בהחלטתו בב"ש 91687/04 דחה את הבקשה לעיון חוזר.

7.
משיב 1 חזר והפר את תנאי השיחרור בערובה, והמאשימה חזרה וביקשה מבית המשפט לעוצרו עד תום ההליכים.
בתאריך 22.10.03 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של משיב 1 למעצר בית במשך כל שעות היממה, אך חילט סך של 10,000 ₪ מהפקדה שהפקיד משיב 1, וכן חולט סכום נוסף של 30,000 ₪ מערבות צד ג' של הערבים המפקחים עליו.

8.
בתאריך 13.4.04 נעצר משיב 1 לאחר שחזר והפר את תנאי שחרורו, ובית המשפט הורה בתאריך 21.4.04 על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו בתיק דנן.

9.
בתאריך 1.8.04 דן ביהמ"ש העליון (כב' השופט י. עדיאל, בבש"פ 6764/04) בבקשה של המאשימה להאריך מעצרו של משיב 1 מעבר לתשעה חודשים. ביהמ"ש העליון האריך מעצרו של משיב 1 ב- 45 ימים נוספים, אולם קבע, כי המשיב יוכל להשתחרר קודם למועד זה בחלופת מעצר בתנאים ובהגבלות שיקבעו ע"י ביהמ"ש השלום.

10.
בתאריך 19.8.04 הורה ביהמ"ש (כב' השופט יצחק יצחק בב"ש 4047/04) על שיחרורו של משיב 1 במסגרת חלופת מעצר בביתו בתנאים הבאים:

א.
הפקדת ערבות עצמית בסך 100,000 ₪.
ב.
הפקדת ערבות צד ג' בסך 50,000 ₪, שתיחתם על ידי שני ערבים.
ג.
מעצר בית מלא בביתו של משיב 1 בפיקוח רעייתו.
ד.
הוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד משיב 1, והוא הצטווה להפקיד את דרכונו.

11.
ביום 10.10.04 ניתנה הכרעת דין כנגד משיב 1 ושותפו יגאל אקוקה (כב' השופטת ח. כוחן), ולפיה הורשע משיב 1 ב– 13 מתוך 14 האישומים בהם הואשם.

12.
בתאריך 31.10.04 הודיע עו"ד ירום הלוי – ב"כ משיב 1, במכתב שנשלח באמצעות הפקסימיליה לעו"ד שוורץ מפמת"א כי בהמשך לשיחה עימו מאותו יום בשעה 14:15, המשיב עזב את ביתו, ולדברי אשתו, היא גילתה עובדה זו כשקמה משנתה בתאריך 31.10.04 סמוך
לשעה
06:50.

13.
בתאריך 2.11.04 לא התייצב משיב 1 לישיבת בית המשפט בפני
כב' השופטת ח.כוחן, שהיתה קבועה לטיעונים לעונש, ובא-כוחו ציין, כי: "אין לי מושג מדוע יוסי מלכה לא התייצב היום. הקשר בינינו נותק לפני מספר ימים. אני לא יודע היכן הוא, ועדכנתי
כבר את חברי מיום ראשון בבוקר שהוא נעלם".

14.
לאור הפרת משיב 1 את תנאי השחרור בערובה, עותרת ב"כ המבקשת לבית המשפט להורות על חילוט הערבויות שהופקדו לצורך הבטחת מילוי תנאי שחרורו:

א.
ערבות עצמית של משיב 1 על סך 100,000 ₪.
ב.
הפקדה במזומן שהפקיד משיב 1 בסך 10,000 ₪.
ג.
שתי ערבויות צד ג' בסך 50,000 ₪ כל אחת, אשר נחתמו
על ידי משיבים 2 ו – 3, בב"ש 4047/04.

ב. גדר המחלוקת

אין מחלוקת כי במקרה שבפני
נו אכן הופרו תנאי הערובה, ומשיב 1 נמלט מן הדין, ולא אותר עד היום.

לטענת ב"כ המבקשת, בתאריך 31.10.04 הודיעה אשתו של משיב 1 לבא-כוחו, כי בעלה נעלם
מביתם המשותף שם היה אמור לשהות בתנאי מעצר מוחלט כאשר משיבים 2 ו – 3 הינם ערבים לקיום תנאי הערובה.
כפי שכבר צויין לעיל, משיב 1 היה עצור עד תום ההליכים בת.פ. 3761/03 של בית משפט השלום תל אביב, שוחרר על ידי בית המשפט העליון למעצר בית במשך כל שעות היממה, ובתקופת מעצרו היפר מספר פעמים את תנאי שחרורו בתנאים מגבילים.

ב"כ המבקשת הפנתה את בית המשפט להכרעת דינה של כב' השופטת כוחן, לפיה משיב 1 ושותפו (יגאל אקוקה) שימשו מבצעים
או "חיילים" בכנופיית עבריינים, קיבלו לידיהם כרטיסי אשראי מזוייפים, ומשכו במהלך יממה אחת 7,500 משיכות כספים בכספומטים בארץ – משיכות כספים בהן הוצאו כ–
10 מליון ₪.

שותפו של משיב 1 בכתב האישום, נידון על ידי כב' השופטת כוחן ל- 36 חודשי מאסר, כאשר בית המשפט ציין שחלקו של השותף היה קטן בהרבה מזה של משיב 1, והלה "נגרר ונשלט על ידי משיב 1".
ב"כ המבקשת הדגיש, כי משיבים 2 ו – 3 ידעו כי הם חותמים על ערבות עבור משיב 1, וכי כספם יחולט
אם הלה יפר תנאי השחרור בערובה.

ב"כ משיב 1 עותרת בשמם של רעיית משיב 1 לרחמי בית המשפט, בציינה כי היא נותרה לבדה לאחר שבעלה עזב את הבית, ועליה לכלכל את שלושת ילדיהם. עתירתה הופנתה לבקשת חילוט ערבותו של משיב 1 בסך 100,000 ש"ח. שכן לגבי 10,000 ₪ הודתה מפורשות, כי: "אנו לא מעיזים להתנגד לבקשה לחילוט הסכום שהופקד" (עמוד 6 שורה 5).

בעת הדיון בבקשה לא נכחה אשתו של משיב 1 בבית המשפט, ולדברי באת-כוח משיב 1, היא נאלצה לעזוב את בית המשפט עקב סיבה דחופה שלא פורטה.
אשתו של משיב 1 לא הגישה תצהיר או מסמכים המפרטים את מצבה הכלכלי. למעט אמירה ורבלית מצד ב"כ משיב 1, לא הובאו בפני
בית המשפט נתונים על הנכסים שברשות האשה :
נכסי דלא-ניידי ומקרקעין, מצב חשבון בנק, תלושי משכורת וכיו"ב.

לטענת משיב 2, הוא לא היה מודע למהות החתימה על ערובה עבור משיב 1, והוא התבקש על ידי גרושתו – אחותו של משיב 1 - לחתום ערבות עבור אחיה על מנת לאפשר שיחרורו ממעצר. לטענתו, הוא לא הסתכל על מה הוא חותם, לא היה מודע לכך כי הוא חותם על ערבות בסך של 50,000 ₪, ועשה כן לאחר שהופעל עליו לחץ משפחתי.
מדברי משיב 2 עלה, כי משיב 1 שימש לו כאח, הוא ביקר את משיב משיב 1 בביתו כחצי שנה לפני חתימתו על הערבות עבורו, אך לאחר חתימתו -
לא ראה עוד את משיב 1.

ב"כ המבקשת חולקת על טענה זו, ולדבריה, משיב 2 היה מודע לכך שמשיב 1 מפר את תנאי השחרור בערובה ויוצא את ביתו, וזאת מאחר ופגש אותו מס' פעמים בבית המלון "מנדרין",
בו התגורר משיב 2, וזאת בתקופה בה אמור היה משיב 1 לשהות במעצר בית מוחלט בביתו.

לטענת משיב 3, הוא התבקש על ידי אחותו - אשתו של משיב 1, לבוא לבית המשפט על מנת לחתום על הערבות. הוא הגיע לבית המשפט באיחור, ואז פתחו בפני
ו את חלון המזכירות, הוציאו אליו את טופס הערבות, והוא חתם עליו מבלי שנתן דעתו לסכום הנקוב בו.

לדברי משיב 3, מצבו הכלכלי כיום קשה, הוא נשוי ואב לילדה בת שנה, משתכר סך של 4,500 ₪ לחודש, והסכום בסך 50,000 ₪ עליו חתם במסגרת הערבות מהווה עבורו סכום דמיוני השווה
ל- "מליון שקל".


ג.
הפן המשפטי

יש לדחות טענת משיב 2, כי לא היה מודע למהות החתימה ולסכום הערבות, וכן לטענת משיב 3 כי חתם על הטופס מבלי ליתן דעת לסכום הערבות, וזאת על פי מה שנקבע בהלכה הפסוקה:

ראה: ע"א 467/64
אולגה אסתר שוויץ נ' סנדור שושנה בלץ ואח'
פד"י י"ט (2) 113, (117):

"בד"כ דין הוא שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך, ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא.
זאת ועוד: הלכה פסוקה היא כי טענת "לא נעשה דבר", לא תועיל למי שאינו טורח לקרוא תוכנו של המסמך שעליו הוא חותם, אך מודע לטיבו של המסמך".
(ראה ע"א 779/87
נח בליט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'
פד"י מ"ד (3) 304, 310 - 311.

וכן:

"גם טענת המבקשת, כי לא קראה את שטר המשכנתא בטרם חתמה עליו, הגם שלא היתה כל מניעה כי תעשה כן – אין בה כדי לסייע בידה, שכן חזקה על אדם שחתום על חוזה, כי הוא יודע את תוכנו"
.
ע"א 16/80
לולו נ' סלומון
פד"י ל"ז (4) 70; ע"א 685/88
קוטרמן נ' קרן תורה ועבודה
פד"י מ"ז (2) 598, 602.

סעיף 48 (א) לחסד"פ (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: "חסד"פ – מעצרים).
קובע בזו הלשון:

"שחרור בערובה הוא תנאי שהמשוחרר יתייצב...לדיון במשפט... או לנשיאת עונשו בכל
מועד שיידרש, וכן שיימנע מלשבש הליכי משפט".

(במאמרו של פרופ' ברכיהו ליפשיץ, משפטים כ"ט (פברואר 1998) 239 (בעמ' 249) נקבע:

"תכליתה של הערבות הנדרשת, לפי חוק זה, היא להבטיח את האינטרס הציבורי של הבטחת התייצבותו של הנאשם לבירור דינו בבית המשפט, ולהטיל מורא וחשש על המשוחרר בערובה כי במידה שלא יקיים את תנאי השחרור, יבואו הרשויות בחשבון עם רעיו שחתמו עבורו".

סעיף 51 לחסד"פ–מעצרים קובע, כי הפרת אחד מהתנאים המנויים בסעיף 48 (א), תגרום לחילוט הערבות.

ב- ת.פ 1184/02 מ"י נ' סרגיי בן אלכסנדר מטטוב (לא פורסם) ציין בית המשפט המחוזי (כב' השופט כבוב):

"אחריות רבה מוטלת על הערבים באשר הם, לפי חוק המעצרים, ורק עליהם מוטלת אחריות זו. לכן, אל להם להקל ראש בקבלתה והסכמתם לתיתה".

בב"ש 3834/04
מ"י נ' סמיר בן בדווי אחרינו
(לא פורסם), נקבע:



"חילוט ערבויות נחוץ כדי שגם הנאשם ומפקחיו, וגם הציבור כולו יכירו וידעו שערבויות אינן ניתנו לתפארת המליצה בלבד, רק כדי ליצור על פי צלוחית את הנייר שעליו הן כתובות, וכי בבוא עת פקודה, יחולט הפיקדון או חלקו. הדבר חשוב גם כדי להגן על ה"מוסד" הנקרא מעצר בית, שכן ככל שירבו ויעצמו מפירי התנאים של מעצר הבית, כך ירפו ידיהם של השופטים להסכים להמיר מעצר במעצר בית".

על פי ההוראה שהיתה קיימת בסעיף 48 (א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, רשאי היה בית המשפט להחליט על חילוט העירבון "כולו או מקצתו" לטובת המדינה.

בב"ש 3367/03
מדינת ישראל
נ' רמי חיימי (לא פורסם) קבעה כב' השופטת נ. דסקין מבית משפט השלום פ"ת:

"הימנעות בית משפט, מקום בו הוא מוצא כי תנאי השחרור הופרו באופן בוטה, כפי שנמצא כאן, מלהורות על חילוט ערבויות, יש בה כדי להוות אמירה עמומה ומגמגמת לגבי תכלית הערבויות. שהרי הערבויות נועדו להבטיח, שאכן מי שמתחייב לעמוד בתנאי שחרור יעשה כן, ומשלא יקויימו תנאי השחרור - חשוף הנאשם לחילוט הערבויות. כל מסקנה אחרת תביא ליציאת בת קול שגויה מבית המשפט, אשר יהיה בה כדי להטעות את הנאשם, וכן להטעות נאשמים פוטנציאליים, כי הערבות ניתנה מהשפה אל החוץ, ואין בה ממש".

בבש"פ 653/98
רינה גרבי נ' מ"י
תק-על 4412/98, נקבע כי בית המשפט רשאי לחלט גם חלק מהעירבון, גם אם הדבר לא נקבע מפורשות בסעיף 51 לחסד"פ-מעצרים.

באשר לטענת אשתו של משיב 1 ודברי משיב 3, כי מצבם הכלכלי קשה, ועל כן יש מקום להמנע מחילוט הערבויות –

ראה: בש"פ 7568/96 ישאייב נתיק נ' מ"י פד"י נ' (4) 441 (עמ' 442 מול האות "ד") שם נקבע בית המשפט העליון (כב' השופט טירקל):

"שיקולים כמו מקורם של כספים שהופקדו על ידי מי ששוחרר בערובה, או מצבם הכלכלי של מי שנתנו לו את הכספים, אין בהם כדי להשפיע על ההחלטה במקרה כזה".

בחתימתם על הערבות, יצרו הערבים מצג בפני
בית המשפט, כי הם מסוגלים לקיים את ערבותם, שאם לא כן לא היה בית המשפט מורה על שיחרורו של משיב 1 ממעצר.
אשר על כן, לא תשמע טענתם של הערבים היום, כי אין הם מסוגלים לקיים את ערבותם עקב מצבם הכלכלי.
לא יתכן כי יועבר מסר מבית המשפט, לפיו ערבויות ניתנות מן השפה אל החוץ, כאשר הערבים אינם בעלי יכולת כלכלית לקיימן.
זאת ועוד, אם לא ניתן יהיה לחלט הערבויות שנקבעות על ידי בית המשפט – לא יאבו שופטים להתיר שחרור עצורים למעצר בית.
לאחר ששקלתי את טענות ב"כ משיב 1, באת-כוח המבקשת ומשיבים 2 ו –3, ולאור המקובץ לעיל, אני מורה על חילוט הערבויות שניתנו בב"ש 4047/04 כדלקמן:

א.
ערבות עצמית שנחתמה על ידי משיב 1 בסך 100,000 ₪.
ב.
הפקדה במזומן בסך 10,000 ₪ שהופקדה על ידי משיב 1.
ג.
ערבות צד ג' שנחתמה על ידי משיבים 2 ו- 3, בסך 50,000 ₪ כל אחת.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לב"כ המבקשת - עו"ד דולב, ב"כ משיב 1 - עו"ד הלוי, ולמשיבים 2 ו- 3.


ניתנה היום כ"ז ב אדר א, תשס"ה (8 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.




י. אמסטרדם, שופטת








בש בית משפט שלום 5466/04 מדינת ישראל נ' יוסף מלכה, אביב עזרא, אבי אלגריסי (פורסם ב-ֽ 08/03/2005)