פסקי דין על סלמן דוד

7484/02 פ     23/01/2005




פ 7484/02 מדינת ישראל נ' סלמן דוד




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
פ
007484/02


בפני
:
כב' השופטת רביד גיליה
תאריך:
23/01/2005





מדינת ישראל
בעניין:

המאשימה





נ
ג
ד



סלמן דוד



הנאשם








הכרעת דין

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של איומים, בכך שבתאריך 30.3.02
איים באוזני קובי סינוואני, אחי אשתו (להלן: "המתלונן") על הורי אשתו באומרו: "אני עוד אקבור את ההורים שלך, אתה עוד תראה".

ראיות התביעה מבוססות על עדותו היחידה של המתלונן שבה פרט את נסיבות האירוע, כמו גם את מערכת היחסים שלו ושל בני משפחתו עם הנאשם.
לדברי המתלונן, לאורך שנים שהנאשם משליט אוירה של פחד וטרור על הוריו, שהם גם הורי אשת הנאשם, וזאת על רקע מערכת יחסים בעייתית שיש לנאשם עם אשתו. לדברי המתלונן, הנאשם הפך את הוריו לבני ערובה או למי שאמורים לתת את הדין בשם בתם כשהוא מפעיל כלפיהם אלימות מילולית ופיזית.
המתלונן הסביר, כי בנושא זה היו תלונות רבות במשטרה אך זו גילתה אוזלת יד בטיפול בנאשם ובמניעת המצב.

אשר ליום האירוע, לדברי העד, הוא ביקר בבית הוריו ונודע לו מפיהם כי הנאשם הגיע למקום בשעה מוקדמת יותר ועשה שערורייה במקום. בצאתו מבית הוריו בדרכו חזרה לביתו בעודו נוסע על הכביש בסמוך לבית הוריו נתקל העד בנאשם כשהוא מגיח לעברו מפינת הרחוב. לדברי המתלונן הנאשם אמר לו באותה הזדמנות "היום אני קובר את ההורים שלך" .
לטענת העד, הוא ידע שהנאשם הוא אדם מסוכן, שבעבר מימש את איומיו ולכן החליט שלא ניתן לעבור על הדברים לסדר היום ופנה בתלונה למשטרה.

הנאשם כפר בביצוע העבירה מיוחסת לו וטען כי מדובר בעלילה בגלל
רצונו של המתלונן להתנקם בו על רקע הסכסוכים שיש לנאשם עם אשתו, אחותו של העד.
הנאשם טען כי המתלונן ובני משפחתו מתנכלים לו ומגישים נגדו תלונות סרק. מה עוד שבעבר הוא עצמו היה קורבן לאלימות מצדם.

בטרם בחינת העדויות וניתוחן ראוי לציין, כי היה קושי רב לנהל את ההליכים בתיק זה בשל אי התייצבות חוזרת ונשנית מצד הנאשם לדיונים, עד כדי הצורך בשלב מסוים להתלות את ההליכים נגדו.
עוד ראוי לציין, כי בחודש פברואר 2004 עם חידוש ההליכים בתיק, לבקשת ההגנה, הוריתי על קבלת חוות דעת פסיכיאטרית אודות הנאשם, אך הנאשם לא התייצב לבדיקה בפני
הפסיכיאטר המחוזי.

לאחר ששמעתי את עדותו של המתלונן בתיק זה אני נותנת אמון בדבריו. המתלונן מסר עדות ברורה שניכרו בה היטב אותות האמת ואף המצוקה האמיתית שלו למול התנהגות הנאשם לאורך שנים כלפי בני משפחתו.
האפשרות שהעד בחר לפנות למשטרה דווקא באותו עיתוי, על מנת לייחס לנאשם בכזב מעשה מינורי גרידא, של השמעת איומים כלפי הוריו (אפילו לא כלפיו אישית)- אינה מתקבלת על דעתי.


למולו של המתלונן, גרסת הנאשם הייתה לאקונית ומתחמקת, נעדרת כל פירוט לגבי עובדות האירוע נשוא כתב האישום. פרט לכפירה גורפת וכללית, שבמהלכה התייחס הנאשם אל אירועים קודמים בינו לבין משפחת המתלונן, לא סיפק הנאשם גרסה עובדתית משלו לגבי נסיבות האירוע הרלוונטי.

עיון בדברי הנאשם במשטרה מגלה סתירה לוגית. הנאשם, עת כפר בביצוע המעשה, טען, כי ההורים של קרן אשתו הם כמו הוריו. באותו הבל פה הוא המשיך ואמר, כי הם לא רצו שבתם תתחתן אתו (ראה ת/1 ש' 14-16).

אינני מתעלמת מכך שבפני
נו גרסה מול גרסה כאשר הרשעת הנאשם מתבקשת על סמך עדות יחידה, ועם זאת, לאחר שהזהרתי עצמי, הגעתי למסקנה כי יש אשמת הנאשם הוכחה מעבר לספק סביר בהסתמך על עדותו האמינה של המתלונן.

סיכומו של דבר, אני מוצאת את הנאשם אשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום ואני מרשיעה אותו בביצועה.


ניתנה היום י"ג בשבט, תשס"ה (23 בינואר 2005) במעמד הצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום.


רביד גיליה
, שופטת











פ בית משפט שלום 7484/02 מדינת ישראל נ' סלמן דוד (פורסם ב-ֽ 23/01/2005)