פסקי דין על שטר מאיר | פסקי דין על כהן נינה | פסקי דין על צרפתי גלית | פסקי דין על חגיגי שרה |

32910/04 א     23/01/2005




א 32910/04 שטר מאיר נ' כהן נינה, צרפתי גלית, חגיגי שרה




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
032910/04

בפני
:
כב' השופט קליין מנחם
תאריך:
23/01/2005





בעניין:
שטר מאיר






התובע



נ
ג
ד




1 . כהן נינה

2 . צרפתי גלית
3 . חגיגי שרה





הנתבעים


פסק דין

בפני
תביעה שהוגשה כתביעה שטרית במסגרת בקשה לביצוע שטר בהוצל"פ ולאחר שניתנה בה הרשות להתגונן הדיון
הועבר להליך של "סדר דין מהיר".

לטענת התובע, הנתבעת 1 התגוררה בדירתו בשכירות חודשית משנת 1996 ועד ליום 14/2/2004 לטענתו, חוזה השכירות של הנתבעת הסתיים ביום 30/9/03 זו המשיכה להתגורר מבלי לשלם שכירות עד ליום 14/2/04.

עוד טוען התובע כי הנתבעת 1 לא שילמה בעבור חודש אוגוסט 2003 וכן לא שילמה שכירות מיום 1/10/03 ועד ליום 14/2/04. כמו כן לא שילמה חשבונות ארנונה, מים, טלפון חשמל וועד הבית. לטענתו, בשלב מסויים בעקבות לחץ ואיומים בלתי פוסקים מצד הנתבעת 1 ועקב מצב של חוסר ברירה שהפעילה עליו הנתבעת 1 חתם ביום 12/2/04 על התחייבות כי הנתבעת 1 תקבל מאת התובע סך של 2,000 ש"ח וכן התובע יישא בכל חובותיה של הנתבעת לעניין התשלומים וזו תפנה את דירתו עד ליום 15/2/04. כמו כן נקבע בהסכם כי לא יהיו לתובע כל טענות כנגד הנתבעת 1.

מנגד טוענת הנתבעת 1 כי התובע חתם
מרצונו הטוב על כתב ויתור על כל הכספים המגיעים לו וכי השיקים ושטרי החוב יוחזרו לנתבעת 1 עם עזיבת הדירה. לטענתה ההסכם נחתם במשרד
עורך דינו של התובע. עורך
הדין
אשר השטרות הוחזקו אצלו בנאמנות. לטענתה, לא עמד התובע בהסכם והגיש את השטרות להוצל"פ. עוד טוענת הנתבעת כי ההסכם נחתם לאחר מו"מ אמיתי שכן
התובע
היה חייב לה הפרשי שער דולר אשר לא הסכים להחזירם וכי במשך השנים הדירה סבלה מבלאי טבעי וחדירות מים אשר לא תוקנו.

הנתבעות 2 ו3 ערבות לשטר החוב, והגנתם כהגנת עושה השטר.

התביעה נוהלה בהליך ל "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה

פסק דין
זה מנומק, ככל הניתן, בתמצית כהוראת תקנה 214 טז' (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, לרבות התיאור המובא לעיל.

דיון:

טענתו המרכזית של התובע היא שההסכם עליו חתמו הצדדים ובו ויתור על זכויותיו בזמנים הרלוונטיים נחתם שלא מרצונו ותוך כפייה.

לצורך הדיון בשאלה האם מדובר בכפיה אביא את נוסחו שסעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי) , תשל"ג- 1973:

"(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפייה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכח או באיום, רשאי לבטל את החוזה."

על הטוען לבטלות החוזה בעילת הכפייה להוכיח לבית המשפט את היסודות לעילה זו:
i.
קיום חוזה תקף. (להלן:"היסוד הראשון")
ii.
קשר סיבתי- סובייקטיבי. (להלן:"היסוד השני") הכפייה הייתה אחת הסיבות להתקשרות בחוזה. המבחן להתקיימות הינו מבחן סובייקטיבי על התובע להוכיח קשר סיבתי בין הכפיה להתקשרות בחוזה (לעניין זה ראה: ע"א 78/81 שפיר נ' אפל, פ"ד לט (4) 149, 153. וכן
ע"א 350/72 עזיז נ' בצלציוני, פ"ד כז(1) 741)
iii.
כפיה בכח או באיום. (להלן:"היסוד השלישי")

האם עמד התובע בנטל המוטל עליו?

היסוד הראשון:

ההנחה היא שהכפייה אינה שוללת את האפשרות הבחירה בהתקשרות אלא רק מצמצמת אותה ראה: ז' צלטנר דיני החוזים של מדינת ישראל (חלק א') (תשל"ד),207 וכן: ג' שלו,דיני חוזים, מהדורה שניה (תשנ"ה),230.

הצדדים אינם חלוקים בשאלה כי קיים הסכם שנחתם במשרדו של עו"ד של התובע.

אמשיך
בניתוח היסוד השלישי וזאת לייעול הדיון.

היסוד השלישי:

התובע טוען כי נכפה עליו לחתום על הסכם הפשרה.

התובע בחקירתו מאשר כי הנתבעת גרה אצלו בדירה קרוב ל 8 שנים משנת 96 (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 2/12/04.)
בהמשך חקירתו מאשר כי הייתה רטיבות בדירה (עמ'1) וכי ניסה לסדר זאת בעבר אך לא יכל לערוב שיהיה בסדר (עמ' 2) עדותו זו מעלה כי אכן היו חילוקי דעות בקשר למצב המושכר עם הנתבעת 1.

התובע בעדותו עמ' 3 : " ישבתי עם השוטר, דיבר איתי לבד ואיתה לבד. הוא אמר לי ושכנע אותי שעדיף לי לסגור, לוותר על שכר הדירה שהיא חייבת לי."

בהמשך שאל ב"כ הנתבעת המלומד (עמ' 3):
"ש.
כלומר, היא עצמה לא שכנעה אותך אלא השוטר, ואז?

ת. אמרתי לו שאם אני מוותר אז איפה. הוא הלך ודיבר איתה וסוכם שנעשה את זה עם עורך דין."

התובע העיד כי הלכו לעו"ד מדואל קבענו להפגש אצלו במשרד ובסוף נפגשנו.
לשאלת ב"כ הנתבע, הבהיר
כי
"אף אחד לא התנהג כלפיי באלימות."

ביום 28/12/04 התייצב עורך דינו דאז מר מדואל ליתן עדות בבית המשפט.

בעדותו גולל את האירועים וטען בפני
בית המשפט כי התובע פנה אליו על מנת לפעול למימוש זכויותיו בנכס לאחר שלטענתו הפרה הנתבעת 1 את הסכם השכירות. לטענתו ביקש התובע לדעת עלויות הכרוכות בתביעה כנגד הנתבעת וכי נאמר לו שמדובר באלפי דולרים
ועורך הדין לא יוכל
להבטיח שיקבל את הוצאותיו בחזרה
(עמ' 11 לפרוטוקול מיום 28/12/04) בהמשך עדותו ציין
כי התובע יצר עימו קשר טלפוני
והבין כי התובע
לא יוכל להתמודד עם הנתבעת ושום דבר לא יפצה אותו על הנזקים הנגרמים לו
וכיוון שכך,הסכים עם כל דרישותיה של הנתבעת ומלבד שתצא מהדירה. עוד העיד עו"ד
מדואל
כי סירב לערוך בעצמו את כתב ההתחייבות שכן לא רצה להיות מעורב בהסכמות בין התובע לנתבעת כיוון שכל העניין לא היה
לרוחו. כמו כן לאחר שהתובע מסר את השיק לידיו על סך 2,000 ש"ח התחייב כלפי הנתבעת במסמך בכתב כי עם קבלת מכתב מהתובע כי הדירה פונתה על פי הוראות כתב ההתחייבות ימסרו לידיה השיקים. לטענתו הודעה מטעם התובע לא הגיעה למשרדו מעולם
שכן
התובע טען כי הנתבעת עזבה את הדירה כאשר יש בה נזקים, ולכן לא מסר לה את השטרות.

מר מדואל נשאל בחקירתו האם לפני החתימה על המסמך הבהיר לו שלא כדאי לו לחתום
תשובתו: " הסברתי לו את המשמעות המשפטית של הדבר הזה"

מהעדויות שהובאו בפני
ותמציתם הובא ב

פסק דין
זה עולה כי התובע חתם על ההסכם מרצונו החופשי. התובע השתכנע לעצתו של השוטר , שקל את צעדיו,
פנה לעורך דינו אשר הביא לידיעתו את משמעות חתימתו על מסמך הויתור וכי החתימה נתנה לאחר ייעוץ משפטי. התובע אף טען כי לא הופעל עליו כל לחץ ואיומים מצד הנתבעת. ההסכם שנחתם בין התובע לנתבעת הינו הסכם פשרה על מחלוקת כספים שבין הצדדים.
ד' פרידמן ונ' כהן בספרם, חוזים (חלקים א וב') (תשנ"א, תשנ"ג) עמ' 927 סבורים כי אם הייתה מחלוקת בתום לב והגורם המכריע לעריכת הפשרה היה הרצון לסיים את הסכסוך ולאו דווקא הכניעה לאיום, תעמוד הפשרה בעינה.


התרשמתי מעדותו כי חתם על ההסכם מתוך רצונו החופשי וכי עשה זאת על מנת לסיים את הסכסוך בין הצדדים שכן הנתבעת הייתה דיירת של התובע כ 8 שנים.

עוד התרשמתי כי ביטולו של ההסכם מצד התובע נעשה מתוך שכנוע עצמי שמדובר בהסכם רע
כלכלית
(מבחינת כדאיות העסקה)
וכי חש מנוצל ולא מתוך כפייה לה טען.
לא מצאתי בטענותיו של התובע כל לחץ או איום בלתי סביר או בלתי חוקי וכי התובע שקל את האפשרויות העומדות בפני
ו ובחר מתוך רצון חופשי בדרך בה בחר.

משלא הוכח היסוד השלישי מתיתר הדיון ביסוד השני , יסוד הקשר הסיבתי שכן מסקנתי היא כי לא הייתה כפייה וכי ההסכם נחתם מתוך רצון חופשי והחזרה
ממנו נעשתה אך ורק מתוך חרטה על כדאיות העסקה.

כמו כן גם עילת העושק אינה הוכחה שכן דורשת 4 יסודות מצטברים של קיום חוזה תקף, קשר סיבתי, ניצול, ומצב העשוק. לא מצאתי בדבריו של התובע ניצול, מצוקה או חולשה שכלית או גופנית או חוסר נסיון שכן התייעץ עם עורך דינו שקל והגיע למסקנות תוך שקילת כל האפשרויות שעמדו בפני
ו.

לא אוכל לסיים פסק דיני זה מבלי להתייחס במילים מספר
לעבודתו המצויינת של ב"כ הנתבעת המלומד אשר מונה ע"י
הלשכה לסיוע המשפטי
בכדי לייצג את הנתבעת. על אף כל הבעיות התקציביות, פעולותיה של הלשכה מאפשרות לציבור
אשר אין בידיו האפשרות הכלכלית לשכור ייצוג משפטי, להגיע לפתחו של בית המשפט
ולהעביר את טיעוניהם בצורה יעילה ומכובדת ובכך תורמת אף להגברת אמונם
של אותם אוכלוסיות במערכת החוק והמשפט במדינת ישראל.

לא הייתי מציין זאת אלמלא העובדה כי
פה ושם
נשמעים קולות אשר מבקרים את רמתם המקצועית הידע והניסיון של עורכי הדין הממונים ע"י הלשכה לסיוע משפטי. אני כשלעצמי אינני מקבל ביקורת זאת.
ב"כ הנתבעת המלומד אשר מונה ע"י הלשכה לסיוע משפטי הינו הדוגמא לכך כי בלשכת הסיוע המשפטי ממונים עורכי דין בעלי רמה מקצועית גבוהה.
ב"כ הנתבעת הטיב לטעון בפני
ניכר כי למד את החומר המונח בפני
ו וטען לגופו של עניין בצורה מקצועית. למען הסר ספק אין בדברי אלו כדי לרמוז או לבקר את
רמת מקצועיותו של ב"כ התובע המלומד שעשה עבודתו נאמנה.

לאור כל
האמור לעיל אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת 1 סך של 2,000 ש"ח + מ.ע.מ בעבור הוצאות
משפט
ושכ"ט עורך דין, ולנתבעת 2 ו-3,
500 ₪ כל אחת בעבור הוצאותיהם.

המזכירות תשלח

פסק דין
זה בדואר רשום לצדדים


ניתן היום י"ג בשבט, תשס"ה (23 בינואר 2005) בהעדר הצדדים.


מנחם קליין, שופט



קלדנית: שלומית שלום






א בית משפט שלום 32910/04 שטר מאיר נ' כהן נינה, צרפתי גלית, חגיגי שרה (פורסם ב-ֽ 23/01/2005)