פסקי דין על יבולי גליל בע"מ | פסקי דין על פרי מבח"ר חברה לאריזה וקירור | פסקי דין על עו"ד אברהם גילדר |

60637/03 א     28/09/2004




א 60637/03 יבולי גליל בע"מ נ' פרי מבח"ר חברה לאריזה וקירור בע"מ, עו"ד אברהם גילדר




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
060637/03


בפני
:
כב' השופט ד"ר ורדי קובי
תאריך:
20/01/2005




בעניין
:



יבולי גליל בע"מ

התובעת


נ
ג
ד






1. פרי מבח"ר חברה לאריזה וקירור בע"מ


2. עו"ד אברהם גילדר


הנתבעים

החלטה

1.
בפני
בקשה מאת הנתבע 2 לסילוק התביעה על הסף כנגדו.

(תביעה בעילת רשלנות אישית).
אין מחלוקת שביום 21.3.99 מונה הנתבע 2 ע"י ביהמ"ש המחוזי בתל אביב ככונס נכסיה של הנתבעת 1, במסגרת בקשה למימוש שיעבוד אג"ח, וכן שבשנת 2002 הסתיים הליך כינוס הנכסים והנתבע 2 סיים את תפקידו ככונס נכסיה של נתבעת 2.

א.
תמצית טענות הצדדים:
לטענת הנתבע 2, טרם הגשת התביעה שבכותרת היה על התובעת לקבל אישור להגשתה מביהמ"ש שמינה את הנתבע 2, ביהמ"ש המחוזי, ואין נפקא מינה אם שוחרר הנתבע 2 מתפקידו ככונס נכסים אם לאו.
לטענת הנתבע 2 ההלכה האנגלית, אשר על פיה קיים צורך באישור ביהמ"ש הממנה טרם הגשת תביעה כנגד כונס הנכסים בגין התנהלותו בהליך הכינוס, אומצה בדין הישראלי.

לטענת הנתבע 2 כפי ששחרור מפרק מתפקידו משחררו מאחריות למעשה או מחדל בניהול ענייני החברה, כך שחרור כונס מתפקידו ע"י ביהמ"ש, פוטר אותו מחבות בגין התנהלותו במסגרת הליך הכינוס בתפקידו ככונס.
לטענת הנתבע 2 רק בידי ביהמ"ש של כינוס, שמינה את עו"ד גילדר ופיקח על פעולותיו, הכלים לבחון את עילות התביעה כנגדו בראי הליך הכינוס, תוך היכולת להכריע באם אכן קיימת עילת תביעה נגד כונס הנכסים אשר מצדיקה הגשת תביעה אישית כנגדו אם לאו.
לטענת הנתבע 2 תביעת כונס הנכסים בלא קבלת אישורו של ביהמ"ש הממנה עלולה להביא לתביעות סרק בלתי מוצדקות כנגדו ואי יכולתו של כונס הנכסים למלא תפקידו כראוי בלא מורא.

מנגד, טוענת התובעת כי אין צורך באישור ביהמ"ש המחוזי שמינה את כונס הנכסים לשם הגשת התביעה דנן.
לטענת התובעת ההלכה המחייבת האחרונה מביהמ"ש העליון קבעה כי אין צורך באישור ביהמ"ש שמינה את כונס הנכסים לשם הגשת תביעה נגד כונס הנכסים וזו גם ההלכה הראויה.
לטענת התובעת פסיקת בתי המשפט המחוזיים והשלום אשר הנתבע מפנה אליהם רלוונטית כולה לסיטואציה בו תיק הכינוס עדיין מתנהל, ולפיכך יש הצדקה בכך שביהמ"ש המנהל את הליך הכינוס יהיה מעורב בתביעה המוגשת בענין.
לטענת התובעת במקרה דנן, הנתבע 2 אינו משמש ככונס מאז חודש יוני 2002. לפיכך אין כל הצדקה לפנות לביהמ"ש המחוזי לשם קבלת אישור לתביעת הנתבע בגין רשלנות והפרת חובת האמונים.
לטענת התובעת אין בנסיבות הענין להקיש בין הדין על מפרק או נאמן בפשיטת רגל לבין כונס נכסים.
לטענת התובעת אין להגביל את זכות הגישה לערכאות מבלי שנקבעה ההגבלה ע"י המחוקק, בחוק מפורש, או לכל הפחות לפי חוק מכוח הסמכה מפורשת בו.

2.
לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה וזאת מן הנימוקים כדלקמן:

א.
מדובר בסוגיה משפטית שקיימות לגביה דעות שונות של שופטים שונים בערכאות השונות.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שרוב פסקי הדין המצדדים בצורך בקבלת רשות ביהמ"ש הממנה את בעל התפקיד (ובתי המשפט לא נוהגים לסלק את התביעה על הסף אלא לכל היותר להפנות את המבקש לקבל את רשות ביהמ"ש הממנה) עוסקים במקרים של פירוק, פשיטת רגל ודנים במעמדם של מנהל מיוחד/מפרק.

זאת ועוד, לגבי כונסי נכסים מדובר במקרה שלנו במקרה שבו שוחרר כונס הנכסים מתפקידו ותיק הכינוס נסגר כבר לפני כשנתיים ימים ולא מדובר בתיק פעיל שקיים ועומד בביהמ"ש, כשהשופט שמינה את כונס הנכסים כבוד השופט סגן הנשיא ד"ר קלינג כבר פרש מכס השיפוט, כך שלא ניתן להיעזר גם בהיכרותו את פרטי התיק. כמו כן, מדובר בתביעה של נושה עצמאי ולא של החייב, כך שלא ניתן להצביע על אותם נימוקים שיפים וטובים אולי כלפי תביעה של החייב.

ב.
לא ניתן להתעלם שפסק הדין היחיד של ביהמ"ש העליון הדן בצורה ברורה וחד משמעית בנידון ר"ע 74/86, אתא טכסטיל בע"מ (בכינוס נכסים) נ' לוי שטראוס בע"מ, פד"י מ (2) 301 (להלן: "פס"ד "אתא טכסטיל"), קובע מפורשות שלהבדיל מהמצב בפירוק שיש קביעה מפורשת בחוק לאי פתיחת הליך אלא ברשות ביהמ"ש אין הוראה דומה לעניין חברה שבכינוס ואין מניעה עקרונית להגשת התובענה נגד החברה וכונסי הנכסים שבכינוס בכל ביהמ"ש לו הסמכות העניינית לדון בעניין, תוך קביעה שהדרישה במשפט המקובל לקבל את רשות ביהמ"ש שמינה את כונס הנכסים היא רק כלי עזר פרשני בישראל.

ג.
ואכן, אין בישראל חקיקה המגבילה את הגשת התביעה כנגד כונס הנכסים בביהמ"ש המוסמך מבחינת סמכות עניינית, כל זמן שלא שונה מצב זה בדרך של חקיקה יש לפרשו לטעמי באופן שלא מצמצם את זכות הגישה של התובע לביהמ"ש ובלא ליצור "מערכת סינון" נוספת שיכולה למנוע את זכות הגישה החוקתית לביהמ"ש במקרה של אי קבלת רשות על ידי ביהמ"ש שמינה את כונס הנכסים. פגיעה בזכות הגישה ראוי שתעשה באופן ברור ומפורש בחקיקה, וכל זמן שלא נעשתה כך יש לפעול על פי הכללים הרגילים הקבועים לעניין הסמכות העניינית.

לטעמי, אם הדין מעוניין להעניק לכונס נכסים שמונה על ידי ביהמ"ש חסינות ו/או פריבילגיה של "מערכת סינון" של תביעות, עליו לעשות זאת באופן מפורש בדרך של חקיקה בהתאם להסדרים מיוחדים שקיימים בנושא זה כלפי מפרק / מנהל מיוחד (ראה לדוגמא סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג – 1983).

לא מדובר גם בעניין טכני של מתן רשות אם לאו, שכן אי מתן רשות על ידי ביהמ"ש שמינה את כונס הנכסים מסלקת למעשה את התביעה על הסף כנגד כונס הנכסים.

ד.
הנה כי כן, הן המצב החקיקתי והן פסיקת ביהמ"ש העליון מצביעים על כך שאין מניעה לתבוע כונס נכסים ללא קבלת רשות של ביהמ"ש הממנה את הכונס, ובוודאי שהדברים נכונים במקרה שהכינוס הסתיים זה מכבר ומדובר בנושה ולא בחייב, כמו במקרה שבפני
.

זאת ועוד, גם בפסק הדין של כב' סגן הנשיא ד"ר לויט בפש"ר (ת"א) 40/97, שביט נ' רביב עמק חפר תשתיות ובניה (1982) בע"מ, תקדין מחוזי 99 (2) 65535, שעליו מסתמך ב"כ המבקשת כמחזק את הצורך בקבלת אישור ביהמ"ש הממנה, דן פסק הדין במקרה של פש"ר / פירוק ומנהל מיוחד ולגבי כונס נכסים ישנה התייחסות מפורשת של כבוד השופט לויט בעמודים 14-15 לפסק הדין, שהנושא לא הוסדר בחוק תוך ציטוט של כבוד השופט זוסמן בע"א 56/68 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ' מוסכי בריסטול בע"מ ואח', פד"י כ"ב (1) 598, בעמ' 604 ש"במקרים מסויימים אף יוכל הניזוק לתבוע את כונס הנכסים בבימ"ש אחר" ושהמעמד השונה של כונס הנכסים בישראל המתמנה על ידי ביהמ"ש לבין מעמדו של כונס הנכסים באנגליה (שלרוב מתמנה על ידי הנושא המובטח) מחייב עמדה ישראלית עצמאית, וה"שורה התחתונה" של כבוד השופט לויט הינה:
"נראה שאין הכרח לתבוע את כונס הנכסים דווקא בביהמ"ש שמינה אותו (עניין אתא לעיל).
ה.
יש גם קושי עם קבלת רשות של ביהמ"ש הממנה את כונס הנכסים שמונה במקרה כזה לא בתיק של פירוק או פשיטת רגל, אלא למימוש אג"ח. כך יכול להיות מצב של מינוי כונס נכסים על ידי ביהמ"ש שלום, ראש ההוצל"פ בהתאם לטיב העניין והסמכות העניינית. האם בכל מקרה שבפני
נשלח את התובע לקבל רשות מביהמ"ש השלום / ראש ההוצל"פ שמינה אותו כדי שיוכל לתבוע את כונס הנכסים?, לטעמי לא ואותו רציונאל חל גם על מינוי כונס נכסים על ידי ביהמ"ש המחוזי, בוודאי בנסיבות התיק שבפני
.

ו.
ישנו גם קושי עם העברת התיק לביהמ"ש המחוזי על ידי לצורך מתן רשות ביהמ"ש המחוזי להגשת התביעה כנגד כונס הנכסים, שכן, לכאורה לא מדובר בהעברה מחוסר סמכות עניינית היוצרת "לא יעבירנו עוד", ולכאורה מצוי ביהמ"ש המחוזי עקב ההעברה במצב נתון שעליו לתת החלטה בנושא הרשות.
והנה, אם ביהמ"ש המחוזי סבור שאין צורך כלל במתן רשות הרי למעשה יוחזר התיק אחר כבוד לביהמ"ש השלום.

ייתכן והדרך הראויה הינה שהטוען שיש צורך ברשות ביהמ"ש שמינה את כונס הנכסים יפנה בבקשה בעניין זה לביהמ"ש שמינה את כונס הנכסים ב"בקשה למתן הוראות", שהוא זה שיכריע בשלב ראשון, בשאלה אם יש צורך ברשות אם לאו, ובשלב שני יכריע במידת הצורך האם יש ליתן רשות, בלא שהנושא הועבר אליו על ידי בימ"ש שלום בצירוף החלטה שיש להכריע בכך.

במקרה דנן, הנתבעים לא נהגו כך ומשבחרה התובעת את ה"מגרש" והגישה את התביעה לביהמ"ש השלום, אין מקום לטעמי "לזרוק את הכדור" לביהמ"ש המחוזי, בנסיבות של המקרה בפני
שהכינוס הסתיים מכבר, השופט הדן בתיק כבר פרש ומדובר בתובע בנושה ולא בחייב.

3.
התוצאה הינה שאני דוחה את הבקשה.

הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בהמשך ההליכים.
ניתן היום 28/9/04, בהעדר הצדדים
.
המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים בדואר רשום
.

_______________
ד"ר קובי ורדי, שופט
סגן
–
נשיא






א בית משפט שלום 60637/03 יבולי גליל בע"מ נ' פרי מבח"ר חברה לאריזה וקירור בע"מ, עו"ד אברהם גילדר (פורסם ב-ֽ 28/09/2004)