פסקי דין על אלפי יפה | פסקי דין על אלפי יצחק | פסקי דין על בן אדירי שרה ואח' | פסקי דין על שמואלי דוד | פסקי דין על שמואלי אברהם |

19118/03 א     27/02/2005




א 19118/03 אלפי יפה, אלפי יצחק, בן אדירי שרה ואח' נ' שמואלי דוד, שמואלי אברהם




בעניין:

8



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
019118/03


בפני
:
כב' השופט ברנר חגי
תאריך:
27/02/2005




בעניין:
1 . אלפי יפה

2 . אלפי יצחק
3 . בן אדירי שרה
4 . בן אדירי ששון



התובעים ;


נ
ג
ד



1 . שמואלי דוד

2 . שמואלי אברהם


הנתבעים;

פסק דין
מבוא

1.
התובעים
1 ו-2 רכשו מהנתבעים דירה ברח' רומנילי 8, תל אביב על פי חוזה מכר מיום 2.10.1972. התובעים 3 ו-4 רכשו דירה מהנתבעים על פי חוזה מכר מיום 7.6.1976. הנתבעים הם קבלני בנין.

2.
הדירות לא נרשמו על שם התובעים במשך שנים רבות, מסיבות שלא זה המקום לפרטן. בעיקרו של דבר, המניעה היתה נעוצה בהתקשרות של הנתבעים עם אדם בשם יצחק לויט, שלטובתו נרשמה משכנתא על החלקה, ואשר לא שילם את חובו לנתבעים. הפרשה על גלגוליה השונים מעסיקה את בתי המשפט מזה קרוב משלושים שנה- תיק ה"פ
227/78 (מחוזי ת"א), תיק ה"פ
761/78 (מחוזי ת"א), ע"א 540/79 בבית המשפט העליון, ה"פ 62/82 (מחוזי תל אביב), ה"פ 1939/96 (מחוזי ת"א), ת.א. 7694/01 (שלום ראשל"צ), ולבסוף, התיק הנוכחי שהוא, כך ניתן לקוות, אקורד הסיום בפרשה.

3.
לעניננו, רלבנטי ההליך בתיק ה"פ 1939/96, שהתנהל בפני
כב' השופטת ש' סירוטה. בגדרו של הליך זה עתרו התובעים למחיקת המשכנתא שנרשמה לטובתו של לויט על החלקה. ביום 1.2.1998 ניתן

פסק דין
ע"י כב' השופטת ש' סירוטה, ולפיו מונה כונס נכסים, עו"ד מרדכי כהן, לשם רישום הזכויות בדירות על שם התובעים וייחוד המשכנתא לדירתו של לויט. כונס הנכסים הכין את המסמכים הדרושים לרישום המבנה הקיים על החלקה כבית משותף, ולשם כך נעזר בשרותיו של אדריכל. בית המשפט קבע כי התובעים ישאו בשכרו של האדריכל, אך נשמרת זכותם לתבוע אותו מהנתבעים. לענין שכרו של הכונס, הורה בית המשפט כי זה ייקבע לאחר רישום הבית המשותף.


בהחלטה מאוחרת יותר, מיום 25.10.1998, פסק בית המשפט כי שכרו של כונס הנכסים יעמוד על סך של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ. בית המשפט קבע כי השכר ישולם על ידי המשיבים באותו הליך, ואם אחד מהם לא יעמוד בתשלום חלקו, יוכלו המשיבים האחרים לתבוע ממנו. מפרוטוקול הישיבה עולה כי המבקש היה כונס הנכסים, והמשיבים היו שבעה במספר: התובעים שבפני
י, הנתבעים שבפני
י וכן לויט.

4.
בתביעה שבפני
י התובעים עותרים להשבת הכספים ששילמו לאדריכל ולכונס הנכסים. הם טוענים כי נאלצו לשלם לאדריכל סך של 22,350 ₪, במקומם של הנתבעים, ובנוסף נאלצו לשלם לכונס הנכסים סך של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ. לטענתם, על הנתבעים לשפותם בגין מלוא שכרו של האדריכל ובגין שליש משכרו של הכונס. על כן הם תובעים החזר כולל של 42,017 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.1998.

5.
ראוי לציין כי ביום 16.9.2001 הגישו התובעים תביעה לתשלום הפיצוי המוסכם לפי החוזים משנת 1972 ומשנת 1976. התביעה הכוללת עמדה על סך של 311,000 ₪ (ת.א. 7964/01 בבית משפט השלום בראשון לציון). ביום 15.5.2002 דחה בית משפט השלום בראשון לציון את התביעה על הסף, מחמת התיישנותה. יצויין כי עוד בגדרה של התביעה שנדחתה, טענו התובעים גם את טענותיהם הנוכחיות לגבי התשלומים העודפים ששילמו לכונס הנכסים ולאדריכל, אך לא תבעו שם את השבת הכספים, אלא כאמור, פיצוי מוסכם בלבד.

6.
התביעה הנוכחית הוגשה ביום 30.2.2003 ועמדה תחילה על סך של 200,000 ₪, שכן כללה ראשי נזק נוספים. הנתבעים הגישו בקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בית דין, בנימוק שפסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון מהווה מעשה בית דין החוסם את התביעה הנוכחית. בית המשפט (כב' השופטת ר' ניב) דחה את התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש בנימוק של מעשה בית דין. כמו כן, נדחתה התביעה לתשלום הוצאות המשפט שהיו לתובעים במסגרת תיק ה"פ 1939/96, בנימוק שצריך היה לתבוע אותן באותו הליך ולא כעת. לגבי השבת הכספים ששולמו לאדריכל ולכונס הנכסים נקבע כי זכותם של התובעים לתבוע סעד זה נשמרה להם על פי החלטת כב' השופטת סירוטה. בית המשפט הורה לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן ברוח החלטתו, והתביעה המתוקנת היא שעומדת כעת להכרעה. חשוב לציין כי בהחלטתה מיום 18.4.2004 קבעה כב' השופטת ניב כי בהסכמת הצדדים, במסגרת פסק הדין העיקרי תשקל מחדש החלטתה בענין סילוק התביעה על הסף.

7.
הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי לפי חוזי המכר היה על התובעים לשאת בכל ההוצאות הכרוכות ברישום הבית המשותף ורישום בעלותם בשתי הדירות, אך התובעים לא שילמו את החיובים הנ"ל. לגבי שכרו של הכונס, הם טוענים כי חלקם הנכון בשכרו של הכונס הינו רבע בלבד, ולא שליש כטענת התובעים, ועל כן שיעורו הוא 14,750 ₪ בלבד (ולא 19,667 ₪ כטענת התובעים). לגבי שכרו של האדריכל, הם טוענים כי אין בהחלטת כב' השופטת סירוטה משום הטלת חבות עליהם להשתתף בשכרו, אלא אך ורק שמירת זכות התביעה של התובעים כלפיהם, בלא להכריע מראש בגורלה של תביעה כזו. בכל מקרה, הם מבקשים לקזז מתביעתם של תובעים 3 ו-4 סך של 1,800 לירות אותו התחייבו לשלם עבור שכ"ט עו"ד ביום 2.10.1972, אך לא שילמו מעולם. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי יש לדחות את התביעה מחמת מעשה בית דין שיצר פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון.

8.
התובעים טוענים כי חלקם של הנתבעים בשכרו של הכונס הוא שליש ולא רבע, שכן הכונס טיפל בשלוש דירות: שתיים של התובעים ושלישית של הנתבעים (היא הדירה שנמכרה בשעתו ללויט). לגבי שכרו של האדריכל הם טוענים כי עוד בתיקי ה"פ 227/78 ו- 761/78 נפסק כי הנתבעים הם שיממנו לבדם את כל ההוצאות לצורך רישום הבית המשותף והדירות. לדבריהם, כב' השופטת סירוטה היתה ערה לכך, אך כדי לקדם את הרישום קבעה כי בשלב זה יישאו התובעים בשכרו של האדריכל תוך שמירת זכותם לתבעו מהקבלנים. לגבי הטענה בדבר מיצוי העילה, טוענים התובעים כי מדובר בעילת תביעה שונה- עילת השבה שנולדה בשנת 1998- השונה מן העילה של הפיצוי המוסכם שנולדה שנים קודם לכן.

9.
ברע"א 2094/04 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' מוחמד מושלב ואח'

תק-על 2004(4), 1087 ,עמ' 1089, נפסק:

"עילת תביעה אשר שימשה בסיס ל

פסק דין
נבלעת בו, ושוב לא יוכל בעל דין לבסס עליה תביעה משפטית נוספת. כלל ההבלעה (

merger
) הינו כלל יסוד בתורת "מעשה בית דין". הוא מונע בעד תובע שניתן בעניינו

פסק דין
מלתבוע פעם נוספת בעילת תובענה ששימשה יסוד לפסק הדין. אולם מקום שאותו מעשה או אותה עיסקה חוזית מצמיחים עילות תביעה נפרדות, רשאי תובע להגיש בגינן תביעות נפרדות אם בחר לעשות כן, וכלל השתק-עילה לא יחול, אף שיתכן שמכח השתק פלוגתא הוא יהא מנוע מלכפור בממצא כלשהו שנקבע בהתדיינות הקודמת בינו לבין בעל הדין שכנגד. השאלה אימתי מוליד מקור משפטי נתון עילת תביעה אחת או מספר עילות תביעה נבחנת על פי נסיבותיו של המקרה, ועל פי טיבו של אותו מקור... " (הדגשות אינן במקור)

במקרה דנן לא שוכנעתי כי עילת התביעה שנדונה בתיק הנוכחי היא אותה עילת תביעה שנדונה בבית משפט השלום בראשון לציון ונבלעה בפסק דינו. בתביעה הראשונה, עילת התביעה היתה פיצוי מוסכם בגין הפרת החוזים משנת 1972 ו- 1976. בתביעה הנוכחית עילת התביעה היא השבת כספים ששולמו בשנת 1998, בעקבות הליך משפטי ולצורך רישום הבית המשותף. המקור המשפטי שהצמיח את העילות אינו אותו מקור, גם אם מבחינה עובדתית, המקור לשתי התביעות הוא מחדלם של הנתבעים בענין רישום הזכויות בדירות. אכן, בעת שהוגשה התביעה הראשונה כבר התגבשה עילת התביעה הנוכחית, ולכן טוב היו עושים התובעים לו ריכזו את כל טענותיהם בתביעה אחת ולא פיצלו אותן, אך לא די בכך כדי לחסום את דרכם כיום, שכן לא ניתן לקבוע כי עילות התביעה השונות התמזגו והיו לאחת.

שכר טרחתו של כונס הנכסים

10.
החלטת כב' השופטת סירוטה בענין שכרו של כונס הנכסים היתה ברורה:

"שכר זה ישולם על ידי המשיבים ואם אחד מהם לא יעמוד בתשלום חלקו יוכלו המשיבים האחרים לתבוע ממנו".

בהמשך היא מציינת בהקשר של שכר הביניים ששולם לכונס הכנסים:

"החיוב היה לגבי כל המשיבים ועל כן יש להשלים את שכר הביניים..."

מכאן עולה כי בית המשפט התכוון שכל המשיבים יישאו בחלקים שווים בשכרו של כונס הנכסים.

11.
אינני מקבל את טענת התובעים, לפיה יש לחלק את העלות לפי מספר הדירות. לפי טיעון זה, על הנתבעים לשאת בשליש מהחיוב, הואיל ודירה אחת מבין השלוש היא בבעלותם. אכן, שורת ההגיון נותנת כי החיוב היחסי יחושב לפי מספר הדירות ולא לפי מספר המשיבים, כטענת התובעים, אלא שהחלטת כב' השופטת סירוטה מתייחסת במפורש למשיבים ולא לדירות, והחלטה חלוטה זו, לטוב ולרע, היא שיוצרת את מקור החיוב ומכאן שיש להיצמד אליה כלשונה. הואיל והיו שבעה משיבים באותו הליך, והם ארבעת התובעים, שני הנתבעים ולויט, הרי שחלקם של הנתבעים בשכרו של כונס הנכסים הוא שתי שביעיות בלבד. מאותה סיבה אינני מקבל את טענת הנתבעים כאילו חלקם היחסי בשכרו של כונס הנכסים הוא רבע בלבד, בנימוק שעסקינן בארבע קבוצות (קבוצת התובעים 1 ו-2, קבוצת התובעים 3 ו-4, קבוצת הנתבעים וקבוצת לויט), שכן בית המשפט לא ביקש בהחלטתו לחלק את המשיבים לארבע קבוצות.

12.
הואיל ושכרו של הכונס היה 59,000 ₪ (כולל מע"מ), הרי שחלקם היחסי של הנתבעים בשכרו הינו 16,857 ₪, וזהו הסכום שהתובעים זכאים להשבתו.

13.
ניתן רק להצטער על שהתובעים לא מצאו לנכון לבקש הבהרה מכב' השופטת סירוטה בזמן אמת, דבר שעשוי היה למנוע את הצורך שערכאה אחת תידרש לפרש את כוונתה של ערכאה אחרת, מקץ שבע שנים.


שכר טרחת האדריכל

14.
לגבי שכרו של האדריכל
קבעה כב' השופטת סירוטה:


"המבקשים [התובעים- ח.ב.] ישאו בשכרו. עם זאת נשמרת זכותם של המבקשים לתבוע אותו מהקבלנים [הנתבעים- ח.ב.]"


מקובלת עלי טענתם של הנתבעים, לפיה כב' השופטת סירוטה לא ביקשה להכריע לגופו של ענין מי אמור לשאת בשכרו של האדריכל, והותירה ענין זה לתביעה נפרדת, לכשתוגש. מסיכומיהם ניתן להבין כי הם מודים בכך שחלה עליהם חובת תשלום של שליש משכר האדריכל- סך של 7,450 ₪, וטוב שכך, שכן אין שום סיבה שהתובעים יממנו את הוצאות האדריכל בגין הדירה השלישית, שנמכרה ללויט (אך נותרה בבעלות הנתבעים) ולא להם.

15.
התובעים טוענים כי על הנתבעים לשאת במלוא שכרו של האדריכל, וזאת משום שדבר זה הוא פועל יוצא של פסקי דין חלוטים בתיקי ה"פ 227/78 ו- 761/78, בהם נפסק כי הנתבעים הם שיממנו לבדם את כל ההוצאות לצורך רישום הבית המשותף והדירות. עיינתי בפסק הדין שניתן ע"י כב' השופט חלימה בתיק ה"פ 761/78 ואין בו כדי לבסס טיעון זה. התובע שם היה לויט ולא התובעים שבפני
י, ובית המשפט לא דן בשאלה מי יישא בהוצאות הרישום. גם פסק הדין בתיק ה"פ 227/78 (כב' השופטת אבנור) אינו קובע מי יישא בהוצאות הרישום, מעבר למתן הנחיות לכונס הנכסים דאז כיצד יש לרשום את הזכויות.

16.
לעיצומו של ענין, בס' 13 לחוזי המכר משנת 1972 ומשנת 1976 נקבע מפורשות כי הקונים הם אלה שישאו בהוצאות רישום הבית המשותף, ועל כן מבחינה מהותית, חובה עליהם לשאת בשכרו של האדריכל בנוגע לדירות שרכשו.

17.
על כן, לא נסתרה טענתם של הנתבעים כי חלה עליהם חובת תשלום בשיעור של שליש בלבד משכרו של האדריכל, בגין הדירה שנותרה בבעלותם, קרי, סך של 7,450 ₪ בלבד.


טענת הקיזוז

18.
משום מה, לא מצאתי כל התייחסות בסיכומי התובעים לטענת הקיזוז שמעלים הנתבעים. טענה זו
מכוונת כלפי התובעים 3 ו-4 לבדם, ולפיה לא שילמו לנתבעים סך של 1,800 לירות כשכר טרחת עו"ד ביום 2.10.1972.

יחד עם זאת, לגופו של ענין, אין בסיס לטענת הקיזוז. ראשית, מדובר בשינוי חזית, שכן הטענה לא פורטה בכתב ההגנה המתוקן. בע"א 579/85 משה אריאן ואח'
נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
פ"ד מ(2), 765 ,עמ' 767-768 נקבע:

"טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן."

טענת הקיזוז של הנתבעים בכתב ההגנה המתוקן אינה ממלאת אחר דרישה זו.

שנית, בחוזה המכר נקבע כי תשלום זה יבוצע בגין הוצאות הרישום, אלא שהנתבעים התחייבו לבצע את הרישום בתוך שנה ממסירת החזקה בדירה לקונים, דבר שלא התרחש בפועל.

שלישית, וזה העיקר, בפועל הנתבעים לא טיפלו ברישום ומי שעשה זאת היה כונס הנכסים עו"ד כהן, כעבור לא פחות מ- 26 שנה. התובעים למעשה נשאו לבדם בהוצאות האדריכל בגין הכנת המסמכים לצורך רישום שתי הדירות שרכשו, כך שאין כל סיבה לקזז מהחוב כלפיהם תשלום בגין שרות שהנתבעים
לא סיפקו, ואשר התובעים נאלצו בסופו של דבר לממנו מכיסם. במה דברים אמורים? כזכור, התובעים שילמו לאדריכל עבור הטיפול בשלוש הדירות, למרות שרכשו רק שתי דירות. כפי שנקבע לעיל, התובעים זכאים לשיפוי בגין שליש מהתשלום ששילמו לאדריכל, שהרי אין כל סיבה שיממנו רישומה של דירה שלישית שלא רכשו. מכאן נובע כי גם לאחר שהנתבעים ישפו את התובעים בשליש משכרו של האדריכל, הלכה למעשה התובעים מימנו לבדם את מלוא שכרו של האדריכל בנוגע לרישום שתי הדירות שרכשו.

זאת ועוד, עצם העלאת הטענה מצד הנתבעים נגוע בחוסר תום לב, שכן הם לא קיימו את התחייבותם כלפי התובעים במשך למעלה מ- 20 שנה ואין כל ראייה כי דרשו אי פעם את התשלום הנטען כעת בסיכומיהם.

סיכום

19.
סוף דבר, על הנתבעים לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

(א)
סך של
16,857 ₪ בגין חלקם בשכר טרחתו של הכונס, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 25.10.1998 (מועד פסק הדין של כב' השופטת סירוטה).

(ב)
סך של 7,450 ₪ בגין חלקם בשכר טרחתו של האדריכל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.6.1998 (מועד התשלום בפועל על ידי התובעים).

20.
הנתבעים ישלמו לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

21.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום י"ח ב אדר א, תשס"ה (27 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים



חגי ברנר, שופט








א בית משפט שלום 19118/03 אלפי יפה, אלפי יצחק, בן אדירי שרה ואח' נ' שמואלי דוד, שמואלי אברהם (פורסם ב-ֽ 27/02/2005)