פסקי דין על יעקב שמעון | פסקי דין על משה ברוכי |

8058/09 בש     15/02/2009




בש 8058/09 מדינת ישראל נ' יעקב שמעון, משה ברוכי




בעניין:

1



בתי המשפט


בית המשפט המחוזי בירושלים

לפני כב' השופט רפאל יעקובי
ב"ש 8058/09

(פ 314/09)



בעניין:
מדינת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד ג'. אש


המבקשת



נ
ג
ד


1. יעקב שמעון
ע"י ב"כ עו"ד ת. סננס
2. משה ברוכי


ע"י ב"כ עו"ד ש. חצרוני


המשיבים

החלטה
החלטה זו מתייחסת לבקשה לעצור את שני המשיבים עד תום ההליכים בת.פ. 314/09.


בתיק הפלילי הנ"ל מואשמים שני המשיבים בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, על יסוד העובדות הבאות:

"1. בתאריך 1.1.09 בשעה 14:20 או בסמוך לכך, ברח' מרדכי אלקחי 410, גילו הנאשמים כי לרכב בו התכוונו לסוע, מסוג גולף שמספרו 5341136 (להלן: הרכב) הוצמד באמצעות מגנט מטען חבלה. הנאשמים פירקו את המטען מהרכב באמצעות מוטות ברזל והותירו אותו בשיחים לצד הדרך.

2. הנאשמים חשדו כי ליוסי מלכה יש חלק בהטמנת המטען.
3. בשעה 21:45 הגיעו הנאשמים ברכב לצומת הרחובות שמואל מאיר ודרך חברון בירושלים. אותה עת עמד ברמזור רכב מסוג טויוטה לנד קרוזר בו נהג יוסי מלכה.
4. הנאשמים יצאו מן הרכב, ניגשו לטויוטה ומשכו את יוסי מלכה ממושב הנהג. לאחר שהוציאו את יוסי מלכה מהרכב היכו אותו הנאשמים, דקרו אותו בפני
ו ובירך שמאל שלו.
5. כתוצאה ממעשי הנאשמים נגרם ליוסי מלכה חתך עמוק מן הרקה סמוך לאוזן ועד ללחי בסמוך לעין בצד שמאל של פניו באורך של 10-12 ס"מ וחתך נוסף בירך שמאל מעל הברך באורך של 4-5 ס"מ.
6. במעשיהם האמורים לעיל, פצעו הנאשמים את יוסי מלכה בכוונה להטיל בו מום ולגרום לו לחבלה חמורה".
בדיון שהתקיים ב-8.2.09 נשמעו באריכות טענות בכל הקשור לראיות לכאורה, תוך שהוסכם, כי לגבי סעיף 1 לפרק העובדות הנ"ל יש ראיות לכאורה (ע' 1, ש' 7-8), וכן כי "אם ייקבע שיש ראיות לכאורה, אין מחלוקת שיש עילת מעצר" (ע' 4, ש' 5). בהמשך לכך, ולנוכח רצונו של ב"כ המבקשת להגיש מעטפה מסוימת, הוסכם, כי ביום 15.2.09 יהיה שימוע של החלטה שתתייחס רק לנושא הראיות לכאורה, וכי "אם ייקבע שיש ראיות לכאורה, תימסר המעטפה כבקשת ב"כ המבקשת, וניתן יהיה להשלים טיעון לעניין חלופת מעצר במועד השימוע" (ע' 13, ש' 1-7).


לאחר שקילת המכלול בנושא הראיות לכאורה הגעתי לכלל מסקנה, כי יש ראיות לכאורה. עם זאת, לטענות שונות של הסניגורים ולספקות שונים שהעלו ביחס לראיות יש מקום לתת משקל, העשוי להשפיע כשתישקל השאלה אם יש מקום לשקול חלופת מעצר, אם לאו.

ככלל, עצם קיומם של קשיים ואפילו תמיהות ביחס לראיות, אינו שולל, מניה וביה, את האפשרות שהראיות הן בעלות פוטנציאל להרשעה ועונות לדרישה של ראיות לכאורה (ראו והשוו, למשל: בש"פ 3086/01 חמדאן נ' מ"י תקדין עליון 2001(2) 330). במקרה דנן אין בטענות הסניגורים כדי לשלול מעמד כנ"ל מחומר הראיות ולהביא לכך שכבר מכח אותן טענות תידחה הבקשה למעצר עד תום ההליכים. ברם, יש בטענותיהם כדי לפעול באורח חלקי, כפי שצוין לעיל.
על מצב עניינים כגון דא נאמר בפסיקת בית המשפט העליון כי:
"גם מקום שיש ראיות לכאורה, יש לתת את הדעת ליחס בין עוצמת הראיות לכאורה לבין מידת ההגבלה על חרות הנאשם. ככל שהראיות לכאורה חזקות וחד-משמעיות יותר, כך גדלים הסיכויים, שבהתקיים שאר התנאים המקימים עילת מעצר, לא יורה בית המשפט על חלופת מעצר; וגם ההיפך הוא נכון – מקום שבחינת חומר החקירה, אפילו בשלב הלכאורי, מעוררת ספקות וסתירות, הדבר מהווה שיקול לכך שבית המשפט יעדיף חלופת מעצר על פני מעצר, גם בהתקיים כל התנאים למעצר"
(בש"פ 5837/00 חטואל נ' מ"י, תקדין עליון 2000(3) 745).


בהקשר דומה נאמר כי:
"אף שנראה לי כי הראיות בתיק החקירה עונות על דרישת קיומן של ראיות לכאורה לשם מעצרו עד תום ההליכים, אין הן מצויות ברף הגבוה במדרג הראיות הלכאוריות... הראיות יכולות, כמובן, לקבל תוקף ומשקל מלא עד כדי שתבאנה להוכחת אשמת העורר מעל לכל ספק סביר, לאחר שתעבורנה את כור ההיתוך של המשפט. אף על פי כן, יש באמור לעיל כדי להטות את הכף לשקילת חלופת מעצר"
(בש"פ 8131/01 אבו גרדוד נ' מ"י, תקדין עליון 2001(3) 2211).
וראו גישה דומה ויישומה גם בבש"פ 6853/01 מ"י נ' אוקנין, תקדין עליון 2001(3) 1040; בש"פ 10080/01 אפללו נ' מ"י, תקדין עליון 2001(4) 878, ועוד.

אסביר להלן כיצד הגעתי למסקנה דלעיל ביחס לראיות שבתיק דנן.


הדרך בה נבחנת השאלה אם יש ראיות לכאורה הינה מבט כולל על מכלול הראיות (ראו, למשל: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מ"י, פ"ד נ(2) 133; בש"פ 2653/99 זיאד נ' מ"י, תקדין עליון 99(2) 64), תוך שנקבע גם, כי "אין זה מתפקידו של בית המשפט, לעת הזו, לעסוק בניתוח מפורט ומדוקדק של הראיות המסבכות את המשיב בעבירות המיחסות לו" (בש"פ 6187/95 מ"י נ' אל עביד, תקדין עליון 95(3) 653). בחנתי את הראיות באופן שבו יש לבחנן, תוך שהייתי ער גם לפרטים שאליהם התייחסו באי כח הצדדים, אשר עמדו ברקע, לכל אורך הדרך.

ככלל, גם ראיות נסיבתיות עשויות לספק את שנדרש בעניין ראיות לכאורה ולהוביל למעצר, ובמיוחד כשמדובר בכמה וכמה ראיות כאלה, המשתלבות זו בזו (ראו, למשל: בש"פ 9877/03 מ"י נ' עקירו, תקדין עליון 2003(4) 252 והאסמכתאות הנזכרות שם).


במקרה דנן יש לכל הפחות פסיפס של ראיות נסיבתיות, המצטרפות זו לזו ומשתלבות זו בזו. הדבר עולה ממה שראו ומסרו עדי התביעה 10-12 (אשר ציינו גם נתונים ספציפיים לגבי מספרי כלי הרכב המעורבים ולגבי שעות וזמנים), כשהוא מצטרף אל מצבו של הקרבן הלכאורי בשעות סמוכות לאירועים הנ"ל, כפי שעולה גם מחומר הקשור בבית החולים לעניין מצב הקרבן הלכאורי והמועדים הרלבנטיים. כשלכל אלה מצטרף הרקע שאין לגביו מחלוקת, המצוין בסעיף 1 של עובדות כתב האישום (בעניין מציאת המטען), אשר בו כשלעצמו, ובמיוחד יחד עם האזנת הסתר 256, יש כדי לבסס חשד אפשרי, כמצוין בסעיף 2 של פרק העובדות הנ"ל, הרי שמתקבל פסיפס אשר יש בו להוביל למסקנה כי יש ראיות לכאורה במידה העשויה להוביל למעצר. בכל הנוגע למשיב 1 פסיפס זה גם זוכה לחיזוק משתיקתו בחקירה. על אף שזכותו של משיב זה, כמו כל משיב, לשמור על זכות השתיקה, הדבר עלול לפעול לחובתו בכל הקשור למעצר, שכן בשתיקתו נמנע השותק מלהפריך חשדות המיוחסים לו (ראו, למשל: בש"פ 1618/07 זגורי נ' מ"י, תקדין עליון 2007(1) 3246, והאסמכתאות הרבות המוזכרות שם). בטענות בעניין הבעלות על הרכב, אשר בו נטען כי נסעו המשיבים במועדים הרלבנטיים אין כדי לקעקע פסיפס לכאורי זה. זאת לנוכח הודעת אותו בעלים נטען (צביקה פרנקל), אשר פתח פתח לאפשרות שהמשיב 2, שהוא בן משפחתו, נהג ברכב אז (ראו הודעתו ובעיקר בגיליון 1, ש' 10).


החולשות המסוימות העשויות לסייע למשיבים ביחס לבקשה דנן נמצאות בעיקר במה שמסר מי שנטען שהיה הקרבן (כעולה מהודעתו ומהודעת אשתו). לכך מתווספים חלק מסימני השאלה שהעלו הסניגורים לגבי פרטי הודעותיהם של עדי תביעה 10-12 הנ"ל, וגם מחדלים מסוימים מצד המבקשת (בעניין חוות דעת לגבי הסכין, בנוגע לרשימת חומר החקירה ובקשר לאיחור במסירת תעודת החסיון).



לנוכח כל שנאמר עד כה, השורה התחתונה של החלטה זו היא כאמור לעיל, בסעיף 4 של החלטה זו.


ניתנה היום, כ"א בשבט תשס"ט, 15 בפברואר 2009, במעמד המתייצבים.

תיק החקירה מוחזר לב"כ המבקשת.



רפאל יעקובי
, שופט







בש בית משפט מחוזי 8058/09 מדינת ישראל נ' יעקב שמעון, משה ברוכי (פורסם ב-ֽ 15/02/2009)