פסקי דין על התביעה הצבאית | פסקי דין על אימן עבד אל קאדר מחמד חרוב | פסקי דין על אמג'ד עלי מחמוד זיד |

1103/09 עמ     29/01/2009




עמ 1103/09 התביעה הצבאית נ' אימן עבד אל קאדר מחמד חרוב, אמג'ד עלי מחמוד זיד




בית המשפט הצבאי לערעורים
בית המשפט הצבאי לערעורים




ע"מ 1103/09
באזור
יהודה
והשומרון


ע"מ 1105/09


ע"מ 1118/09




ע"מ 1120/09

בפני
השופט: סא"ל יורם חניאל
בעניין:

התביעה הצבאית
- עוררת (באמצעות ב"כ קמ"ש שרי טל
)
נגד

1. אימן עבד אל קאדר מחמד חרוב
, ת"ז 904198389


2. אמג'ד עלי מחמוד זיד
, ת"ז 901096461

משיבים (באמצעות ב"כ עו"ד מוחמד זחאלקה
)
ובעניין:
1. אימן עבד אל קאדר מחמד חרוב
, ת"ז 904198389
2. אמג'ד עלי מחמוד זיד
, ת"ז 901096461
עוררים (באמצעות ב"כ עו"ד מוחמד זחאלקה
)
נגד

התביעה הצבאית

- משיבה (באמצעות ב"כ קמ"ש שרי טל
)

עררים על החלטת ביהמ"ש הצבאי יהודה (בפני
כב' השופט רס"ן שמעון לייבו)

בתיקים מס' 1013/09 ו-1012/09 מיום 15.01.09

(עררי התביעה התקבלו
עררי הסנגוריה נדחו)

תאריך הישיבה: 20 בינואר 2009, כ"ד בטבת התשס"ט.

החלטה

בתאריך 28.12.08 נעצרו
אימן עבד אל קאדר מחמד חרוב

ו-
אמג'ד עלי מחמוד זיד

(להלן "המשיבים") כשהם מבקשים לחלוף במחסום רנטיס, בדרכם לשטחי מדינת ישראל. המשיבים אשר לא היה ברשותם היתר כדין לצאת מן האזור, נסעו יחד עם אחרים ברכב ישראלי בו נהג מי שהייתה בידו תעודת זהות ישראלית והיה מורשה לצאת ולבוא מכאן לכאן.
בנסיבות אלו ולאחר חקירה קצרה בעניינם, הצליחה התביעה הצבאית
להגיש נגד המשיבים כתב אישום ואגב כך דרשה את מעצרם עד תום ההליכים. אולם ביהמ"ש לא נעתר לבקשה זו והורה לשחרר כל אחד מהמשיבים בהפקדה כספית במזומן בסך 8,000 ₪ ובהמצאת ערבות צד ג' על סך 5,000 ₪ נוספים.
תמימות דעים הייתה בין הצדדים ביחס לתשתית הראייתית אשר עמדה בבסיס כתב האישום. יחד עם זאת, השאלה אשר עמדה לדיון ביקשה לחדד את סוגית עילות המעצר, את הערכת המסוכנות ואת עוצמת החשש כי המשיבים ימלטו מן הדין לו ישוחררו.
אין כל ספק כי הדיון זוטא שהתקיים אגב הדיון בשאלת מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים, נולד אגב הפרקטיקה הנוהגת כהלכה, כי בעבירה דוגמת זו אשר יוחסה למשיבים, אין הצדקה למעצר עד תום ההליכים. בתי המשפט ברכו על המוגמר כי הסתבכות בעבירה זו בלבד, אינה מצביעה על מסוכנות יוצאת דופן ומאידך ניתן להסיר בקלות את החשש כי המשיבים ימלטו מן הדין, זאת, אגב בחינת חלופת מעצר והנחת תנאים מגבילים אשר יבטיחו את התייצבותם לדיון. על כן, רק טבעי היה שהסנגוריה תדרוש מביהמ"ש להתנהג ע"פ פרקטיקה זו. התנהגות שגם ביהמ"ש נגרר אליה בהיסח הדעת.
בנסיבות אלו, משבא ביהמ"ש לכלל החלטה והורה לשחרר את המשיבים דנן, חרף קיומו של עבר קודם לא התקבלה דעתו אצל התביעה הצבאית
אשר בחרה לערור ולדרוש את מעצרם המיידי של המשיבים.
כבר בפתח הדיון אציין כי גם אני השתכנעתי על פני הדברים, בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית לביסוס האמור בכתב האישום. יחד עם זאת, והגם כי העבירה המיוחסת למשיבים, אכן, אינה מצדיקה כשלעצמה מעצר עד תום ההליכים, דומני כי עדיין קיים חשש כי המשיבים יבקשו להימלט מאימת הדין, זאת, נוכח העובדה כי תלוי ועומד נגדם מאסר על תנאי מן העת האחרונה.
ביהמ"ש דלמטה כאמור, לא הסכים לעצור את המשיבים עד תום ההליכים, הן משום שמצא כי המאסר המותנה חל על עבירה מושלמת וכי עתה, עניין לנו, בעבירת ניסיון, הן משום עובדת שחרורם של שניים אחרים אשר מצמיחה טענת הפליה והן משום הטעם כי בסופו של דבר לא הכיר במסוכנותם של אלה.
הגם כי אינני מסכים לטעמיו של השופט דלמטה בנוגע לסוגית הפעלת המאסר המותנה, הרי שלפי דעתי ניתן היה להצביע על הצורך במעצר מטעמים אחרים. מי אשר חרב נתלתה מעל לראשו, יקפיד במשנה זהירות פן יכשל בכיבוד התנאי. אין המדובר בסתם שמירת חוק וכיבוד הכללים הנורמטיביים אשר קבעה החברה, אלא הקפדת יתר על עצמו, על משפחתו ועל הסובבים אותו, כדי שיחלוף הזמן והוא יצליח להסיר מעליו, את העונש אשר הוטל עליו לרצות, טרם יזכה למחילה.
מאידך, משכשל ולא עמד בהוראות החוק, אף הפר תנאי שהיה מונח על צוואריו, משדר הנאשם כי אינו נוטל חלק באותם כללים נורמטיביים אשר קבעה החברה וכי יש לו כללים משלו כיצד לשמור על החוק. בנסיבות אלו, אין כל ספק כי ביהמ"ש, לא יוכל להקל עימו ואף יבוא לבחינת ענייניו באופן מיוחד ומדוקדק. דומני, כי רק מן הטעם הזה היה על בימ"ש קמא לקבל את דרישת התביעה הצבאית
ולהורות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים.
וככל שנוגעים הדברים ל
אימן עבד אל קאדר מחמד חרוב

, מסגרת עברו הקודם, כוללת את תיק ביהמ"ש שומרון 3503/08. הנ"ל נעצר בתאריך 16.8.08 והורשע בעבירת ניסיון ליציאה משטח צבאי סגור ללא היתר. ומשהודה והורשע גזר ביהמ"ש את עונשו ל-45 ימי מאסר בפועל, חודש מאסר על תנאי למשך שנתיים ו-500 ₪ קנס. את תקופת המאסר בפועל סיים אימן חרוב זה מכבר, אף שילם את הקנס, אולם ככל שנוגעים הדברים לתנאי לא הצליח הנ"ל לעמוד בתנאי שקבע ביהמ"ש וחזר על עבירה זו בפעם נוספת, נשוא הדיון שלפניי.
גם
אמג'ד עלי מחמוד זיד

בעל עבר קודם. בעברו עבירות רכוש אשר בגינן אף ריצה מאסר בפועל, יחד עם זאת בעת האחרונה, ב-1.7.08 נגזר דינו לשלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים וקנס כספי בסך 500 ₪, לאחר שהורשע בעבירת יציאה משטח סגור ללא היתר. כבר כעת נציין כי מאסר מותנה זה עמד לדיון בבימ"ש קמא וביהמ"ש נפל לכלל טעות בקובעו כי אין התנאי בר הפעלה. כך או כך למשיב המדובר תלוי ועומד גם תיק נוסף בבימ"ש שומרון, בגין עבירה דומה לעבירה המדוברת בענייננו, אולם המשיב לא התייצב לדיון ולפיכך המשך המשפט נדחה.
בסוגיה שנפלה לדיון אגב המאסר המותנה של שני המשיבים דנן, סבורני כי שגה ביהמ"ש דלמטה בהחלטתו. לא יכולה כל מחלוקת על כך כי בבוא העת יהיה רשאי ביהמ"ש קמא להפעיל את עונשי המאסר על תנאי של שני המשיבים ואף את המאסר על תנאי של אמג'ד זיד מתיק 1135/08, הגם כי מדובר בתנאי על עבירה מושלמת. שכן, המבחן להפעלת התנאי אינו טכני, אלא מהותי. ועל כן יש לראות את מטרת העונש המותנה שנגזר לנאשם ככזה שנועד להרתיעו לא רק בביצועה של העבירה המושלמת, אלא גם מפני ניסיון לעבור עבירה זו.
בסוגיה זו, עוצבה ההלכה כי: "המאסר על- תנאי מופעל שעה שהנאשם עובר בתקופת התנאי עבירה שנקבעה בגזר הדין ומורשע בה. במצב הדברים הטיפוסי עובר הנאשם ומורשע בעבירה הזהה במספרה לזו שפורטה בתנאי. זהו המצב הרגיל אך לא היחיד." כך נראה המצב בענייננו, שהרי התנאי של אמג'ד זיד קיים לנוכח הרשעתו בעבר, בעבירה מושלמת שעניינה יציאה ללא היתר משטח צבאי סגור ואילו היום עומד הוא לדין בעוון ניסיון לעבור עבירה זו. אולם ביהמ"ש המשיך וקבע כי: "המבחן להפרתה של עבירת התנאי הוא מהותי ולא טכני- פורמאלי. ההשוואה הראויה היא בין יסודותיה של עבירת התנאי, כפי שהן מופיעות בחוק, לבין היסודות אשר התקיימו בהתנהגותו של הנאשם. לפיכך, העונש המותנה יופעל לעתים גם כאשר לא נמצאה זהות "טכנית" בין העבירה שבוצעה לעבירת התנאי. הלכה זו אומנם נקבעה במצב בו העבירה שבוצעה טומנת בחובה את כל יסודותיה של עבירת התנאי, אולם, להשקפתי, השוואה כזו מתקיימת, מבחינה מהותית, גם שעה שהנאשם מבצע ניסיון שלם מבחינתו להפר את עבירת התנאי, וכל שמפריד בין התנהגותו לבין ביצועה המושלם של העבירה היא התקיימותה של תוצאה או נסיבה, אשר ממילא אינן בשליטתו..." (ע"פ 4517/04+4571/04 אחמד מסרואה נ. מד"י)
אשר על כן ולנוכח כל האמור לעיל, יתכן כי בנסיבות רגילות לא היה צורך במעצר המשיבים עד תום ההליכים, יחד עם זאת ומשנדרש ביהמ"ש להתייחס למכלול הנסיבות, סבורני כי עברם הקודם אינו מאפשר לסתור את חזקת המסוכנות הנובעת ממעשיהם. אותם אלו אשר חטאו בפעם הראשונה, יפה היה ששולחו לבתיהם, אולם אין הדברים כן במשיבים שלפנינו לגביהם יש חשש ממשי כי יחזרו לסורם וכי יימלטו מאימת הדין לו ישוחררו.
אשר על כן,
אני מקבל את עררי התביעה הצבאית
ודוחה את עררי הסנגוריה ובהמשך אני מורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.

ניתנה היום, 29
בינואר 2009, ד' בשבט התשס"ט,

בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

_________________
שופט
רמ"שית: לש+עג+עא









עמ בית המשפט הצבאי 1103/09 התביעה הצבאית נ' אימן עבד אל קאדר מחמד חרוב, אמג'ד עלי מחמוד זיד (פורסם ב-ֽ 29/01/2009)