פסקי דין על חאלד סאלח דארי |

1415/05 בש     26/01/2005




בש 1415/05 חאלד סאלח דארי נ' מדינת ישראל




בעניין:

1



בתי המשפט



בבית משפט השלום בירושלים
בש 001415/05


בפני
:
כבוד השופט רם וינוגרד
תאריך:
26/01/2005




בעניין
:
חאלד סאלח דארי



ע"י ב"כ
עו"ד מוסטפא יחיא


המבקש


נ
ג
ד


מדינת ישראל



ע"י ב"כ
מר אופיר טישלר

המשיבה



החלטה


1.
רכבו של המבקש נתפס ביום 12.12.04 שעה שנהג בו בן-דודו, איאד דארי. בן-הדוד נעצר עד לתום ההליכים במסגרת ת.פ. 5062/04 בחשד לביצוע עבירות של נסיון לגניבת רכב, החזקת מכשירי פריצה, תקיפת שוטר ועבירות נלוות, וזאת לאחר שהגיע למקום ביצוע העבירות נשוא כתב האישום באמצעות רכב הרשום על שם המבקש. הרכב נתפס בשל החשד כי נעברה בו עבירה. המבקש עותר לבית המשפט כי יפעיל את סמכותו על פי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969 (להלן: הפקודה), ויורה על השבת התפוס.

2.
המשיבה מתנגדת לבקשה. טענותיה, בקליפת אגוז, הן כי הבעלים הרשום של הרכב אינו הבעלים האמיתי. המבקש, כך טוענת המשיבה, לא השתמש ברכב מעולם, כעולה מהודעתו, והעמיד את הרכב לרשות בן-דודו שהוא הוא הבעלים האמיתי של הרכב. המבקשת מוסיפה וטוענת כי אם וכאשר יורשע בן-הדוד בדין, בכוונתה לעתור לחילוט הרכב על פי סעיף 39 לפקודה. היעתרות לבקשת המבקש תסכל אפשרות זו, מה גם שהמבקש מצהיר כי בכוונתו למכור את הרכב.

3.
עיון בהודעת המבקש במשטרה ביום 19.1.05 מעוררת תהיות של ממש בנוגע לבעלותו ברכב. המבקש טען בהודעתו כי את הרכב קיבל מדודו ביום 28.11.04, שבועיים לפני מועד העבירות נשוא כתב האישום, וזאת לאחר שהעניק לו "דרך" ברוחב מטר וחצי ובאורך 12 מטרים (הכוונה, כך נראה, לזיקת הנאה לצורך מעבר – ר.ו.). בתמורה ל"דרך" קיבל המבקש סכום של 5,000 ₪ ואת הרכב (שורות 2-6). לא נערך כל מסמך בכתב בנוגע להעברת ה"דרך" והתמורה (שורות 24-25). הוא מסר כי בכוונתו למכור את הרכב, מאחר והוא מתעתד להתחתן והוא זקוק לכסף (שורות 6-7 להודעה). בהמשך השיב כי אין לו רשיון נהיגה (שורות 10-11), וכי קיבל את הרכב לצורך מכירתו, אף כי למעשה לא תלה עליו שלט והסתפק בחיפוש בכפר אחר קונה, באופן שלא הובהר (שורות 12-13, 26-27). עוד טען כי אף לא אחד השתמש ברכב מאז רכש אותו ביום 28.11.04, ושני זוגות המפתחות היו אצלו (שורות 14-15). לאחר מכן טען כי פעם אחת בלבד נתן את הרכב, לבן-דודו שנתפס ברכב ביום 12.12.04 (שורות 16-18). בהמשך שב בו מטענתו זו, והשיב כי "כל פעם שהוא רצה הוא לקח את ההונדה, היה לו מפתח כל הזמן לרכב הזה והוא איאד היה לוקח את הרכב כל מתי שהוא רצה וגם בלי לשאול אותי" (שורות 21-22).

4.
תשובות סותרות אלה, כמו גם ההודאה כי למעשה נהג הנאשם ברכב מנהג בעלים, כשהוא מחזיק במפתחותיו ונוהג בו בכל עת, ללא רשות, מטילה ספק של ממש בטענות המבקש אודות בעלותו שלו ברכב. לעניין זה יש לזכור כי רישום הבעלות ברכב אינו קונסטיטוטיבי, וכי בבוא בית המשפט להכריע בבקשה מעין זו עליו להתייחס לבעלות הממשית ברכב, ולא לזו הרשומה (ע"פ 524/77 מזרחי נ' מדינת ישראל
, פ"ד לב (2) 682, 693).

5.
עם זאת, אף בהנחה כי הרכב אינו בבעלות המבקש, אין פירושו של דבר כי יש לקבל את טענות המשיבה ולהשאיר הרכב בהחזקתה. לא בנקל יורה בית המשפט על השארת הרכב התפוס בידי המשטרה, אף אם זה נתפס כדין ותוך שימוש אוי בסמכות על פי סעיף 32 לפקודה, וזאת כאשר ניתן להשיג מטרה דומה באמצעות "חלופת מעצר" מתאימה (רע"פ 1792/99 גאלי נ' מדינת ישראל
, פ"ד נג (3) 312, 324). אף לו נניח כי תוכח אשמת הנאשם, ותוגש בקשה לחילוט הרכב (שאז יש להניח כי יתקיים דיון של ממש בנוגע לשאלת הבעלות ברכב), אין פירוש הדבר כי על הרכב לשהות בידי המשיבה בכל אותו זמן. לעניין זה די אם נזכיר כי "הפגיעה ברכושו של אדם על-ידי נטילתו ממנו, על-מנת להבטיח אפשרות חילוט בעתיד, היא פגיעה ברכושו ובקניינו ולפיכך יש לנקוט אותה רק כאמצעי אחרון ובהיעדר אמצעים חלופיים" (בש"פ 7715/97 חג'ג' נ' מדינת ישראל
, פ"ד נב (1) 14, 17-18). לפיכך על בית המשפט לשקול אם לא ניתן להשיג אותה מטרה עצמה באמצעים חלופיים, בטרם "יעצור" הרכב עד לתום ההליכים כנגד הנאשם.

6.
בנסיבות העניין, ולנוכח הספק הרב הקיים בנוגע לזהות הבעלים מחד, כמו גם לנוכח העובדה כי אין טענה כי המבקש נטל חלק בעבירות נשוא כתב האישום (וספק רב עד מאד אם ידע עליהן), והחשש כי הרכב יפגע באחסנה ממושכת במגרשי המשטרה מאידך, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להשיב את הרכב למבקש לאחר שינקטו פעולות מספיקות להבטחת האפשרות לחילוטו, אם יגיעו הדברים לידי כך.

7.
לפיכך אני מורה על השבת הרכב למבקש, לאחר שירשם עיקול על הרכב לטובת המשיבה וכן תירשם הערה ברשיון הרכב לפיה אין למוכרו אלא אם יתקבל אישור מהמשיבה. כמו כן אני אוסר על המבקש להעביר הבעלות ברכב למאן דהו אחר עד לתום ההליכים בת.פ. 5062/04 ולתום בירור הבקשה לחילוט, אם תוגש. לעניין זה יפקיד המבקש התחיבות עצמית בסכום של 10,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ט"ז בשבט תשס"ה (26 בינואר 2005) בהעדר הצדדים.

______________________


רם וינוגרד
, שופט







בש בית משפט שלום 1415/05 חאלד סאלח דארי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 26/01/2005)