פסקי דין על זן זק בלחסן | פסקי דין על חיים בורשטיין

1999/07 תק     14/10/2007




תק 1999/07 זן זק בלחסן נ' חיים בורשטיין




בעניין:

{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}

3



בתי המשפט


בית משפט לתביעות קטנות פ"ת
תק 001999/07


בפני

כב' השופט (בדימוס) שטרסמן גבריאל


14/10/2007



בעניין:
זן זק בלחסן
– ת.ז. 014302806




התובע

נגד


חיים בורשטיין
- ת.ז. 003155678




הנתבע

פסק דין

1.
לנתבע מרפדיה ברחוב חובבי ציון בפתח תקוה. מכוניתו של התובע חנתה סמוך למרפדיה האמורה. בליל ה-25.10.2006 פרצה דליקה במרפדיה. זו נשרפה והדליקה כילתה גם את מכוניתו של התובע, שחנתה בסמוך.

2.
התובע ראה בנתבע אחראי לדליקה ולפיכך לנזקי מכוניתו, כמפורט בסעיף 5 לכתב התביעה. הוא תבע את נזקיו העקיפים שכן חברת הביטוח שלו פיצתה אותו בגין נזקיו הישירים.

3.
הנתבע היה גובה את תמורת החניה במקום בשעות היום בלבד, לטענתו. לדבריו, נהג לעבוד כ"זקיף" במגרש החניה בין השעות 16:00 ל-19:00. בקבלות נאמר במפורש, כי "אין החניון אחראי על כל נזק או גניבה או פריצה או שריפה" (נספח ב לכתב ההגנה).

4.
לתובע אין אישור שהוא החנה את רכבו במקום או ששילם בעבור החניה. בניגוד לטענת התובע כי החנה את מכוניתו תמורת תשלום עוד בצהרי היום, אמר הנתבע כי התובע הגיע למקום רק בלילה ולא שילם דבר.

5.
הנתבע לא הכחיש את דבר הדליקה אך טען שאין כל יריבות בינו לבין התובע ולכל היותר עליו לתבוע את החניון, השייך לחברת מעונות חובבי ציון 14 בע"מ.

6.
הנתבע צירף לכתב הגנתו גליון חקירה של הדליקה באתר (נספח ג לכתב ההגנה).

7.
על הדו"ח חתום רשף שמואל לוי, חוקר שריפות בכיר ונאמר בו, כי הדליקה פרצה במרפדיה לא פעילה הנמצאת בצריף והיא נשרפה על תכולתה. יתכן, הוא קבע, שהשריפה פרצה כתוצאה מהצתה אך הוא לא הוציא מכלל חשבון אפשרות של פגיעת ברק.

8.
סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע בזו הלשון

חובת הראיה ברשלנות לגבי אש
:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה."

9.
לבית המשפט הוכח, כי התובע עמד בנטל שסעיף 39 הנ"ל מטיל עליו: האש ששרפה את מכוניתו של התובע יצאה מן המקרקעין שהוא תופש אותם. הנתבע כלל לא הכחיש שהוא המחזיק בצריף שבו המרפדיה (ראו סעיף 4 לכתב ההגנה). אין גם מחלוקת על כך שהצריף ובו המרפדיה נשרף כליל. מן הדו"ח של רשף לוי עולה, כי השריפה היתה בצריף. הנתבע לא כפר בטענתו העיקרית של התובע, כי מכוניתו נשרפה באותה דליקה (ראו סעיף 5 לכתב ההגנה).

10.
הצריף שנשרף נכנס לבטח להגדרת "מקרקעין" לפקודה.

11.
העולה מן האמור, שנטל השכנוע שהשריפה שבה נשרפה מכוניתו של התובע עבר לכתפי הנתבע.

12.
עתה היה על הנתבע להרים את הנטל ושלכנע את בית המשפט שהוא לא התרשל במעשיו ולא גרם בהתרשלותו – במעשה או במחדל (סעיף 7 לפקודה) -
לדליקה.

13.
"הלכה פסוקה היא, כי הנטל הרובץ על הנתבע ושעליו לפרוק מעל שכמו בעניין זה הוא נטל השכנוע (ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז, 5, 333, 340). משמעות העברת נטל השכנוע היא כי על הנתבע החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, כך שאם לא ישכיל להוכיחן, או אם בסוף המשפט יוותרו הוכחות הצדדים שקולות ומאוזנות, כי אז תיפול ההכרעה לחובתו (ד"נ 6/69 נוימן נ' כהן, פ"ד כד, 2, 229, עמ' 290 -291). ההגיון בבסיס נטל זה הוא ידיעתו הטובה יותר של המחזיק כשבידו אמצעים לידיעה טובים מאלה של התובע, לסיבת גרימתה, התפרצותה והתפשטותה של האש (ע"א 382/59 הפטקה נ' בוסט פ"ד טו, ,1, 338, 393 וכן ע"א 4473/93 יער זאב בע"מ נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ פ"ד נ,,) 866

.
עוד מורה הפסיקה, כי גם אם סיבת השריפה אינה ידועה, אין הנתבע יוצא בכך ידי חובת ההוכחה הרובצת על שכמו, ועליו להוכיח כי לא התרשל, דהיינו - כי נקט בכל אמצעי הזהירות הדרושים על-מנת למנוע את פרוץ האש והתפשטותה. חובת הוכחה זו הינה כבדה, מפני שהנתבע אינו יכול לכוון את מערכת הוכחותיו לעובדות ידועות. במילים אחרות, עליו להראות שאמצעי הזהירות אותם נקט, דיים לשלול רשלנות, תהיה סיבת האש אשר תהיה מבין כל הסיבות האפשריות הבאות בחשבון במידת הסבירות (הציטוט הארוך מובא בע"א (ת"א) 1451/02
מוסך "כחול לבן" בע"מ נ' אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ, פורסם במאגר "נבו"
)
.


14.
המצב המשפטי ברור, אפוא. השאלה שעל בית המשפט לשאול את עצמו בשלב זה היא, אם עמד הנתבע בנטל שהדין מחייבו להרימו והוא, אם עלה בידיו להוכיח לבית המשפט שהוא לא התרשל בנסיבות העניין.


15.
נזכור נא, שהנתבע הסתמך על

הדו"ח של חוקר השריפות הבכיר רשף שמואל לוי. מחבר הדו"ח לא קבע שהדליקה במרפדיה אירעה כתוצאה מהצתה, אלא הביע רק את הדעה שאפשרות כזו קיימת.

16.
מקרה דומה נדון בבר"ע 1591/03 (בבית המשפט המחוזי תל אביב) וינרב נ' מלול (פורסם במאגר "נבו"; החלטה מ-29.12.2003). שם היו נסיבות דומות ואף שם קבע דו"ח שירותי הכבאות

"קיימת סבירות גבוהה כי שריפה זו נגרמה ע"י גורם אנושי".

17.
אף על פי כן קבעה כב' השופטת י. שטופמן, בדחותה את הבר"ע, "כי די בהערכה זו של שירותי הכבאות כדי הוכחה, המוטלת על כתפי המערערת, כי לא היתה כל התרשלות מצידה. נראה כי המחסן היה בחזקתה של המערערת והיא שהחזיקה במפתחותיו, לטענתה 'לטובת הכלל', ומרבית תכולת המחסן היתה שייכת לה. בנסיבות אלה, אינני סבורה כי ניתן לפטור את

המערערת

.

"

18.
בית המשפט פוסק אפוא על פי פסק דינה המנחה של כב' השופטת שטופמן, שדין התביעה להתקבל. הנתבע לא הרים את הנטל שהיה עליו להרימו לפי הוראת סעיף 39 לפקודה ועל כן חלה החזקה של רשלנותו, שגרמה לשריפת מכוניתו של התובע.

19.

הנתבע ישלם לתובע 1,665 ₪.

20.

סכום זה ישא ריבית כדין והצמדה מיום 25.10.2006 ועד לתשלום המלא בפועל.


21.


כמו כן ישלם הנתבע לתובע 500 ₪ הוצאות משפט.
סכום זה ישא ריבית כדין והצמדה מיום הגשת התביעה ב-14.6.2007 ועד לתשלום המלא בפועל.


המזכירות תשלח מיד בדואר רשום את פסק הדין לכל הצדדים לפי כתובותיהם הרשומות בכתבי בי דין.

ניתן היום ב' בחשון תשס"ח, 14 באוקטובר 2007, בלשכה, בהיעדר הצדדים.



ג. שטרסמן

שופט (בדימוס)

סיגי - ק








תק בית משפט לתביעות קטנות 1999/07 זן זק בלחסן נ' חיים בורשטיין (פורסם ב-ֽ 14/10/2007)