פסקי דין על עאהד אבו סנינה | פסקי דין על אריה חברה לביטוח | פסקי דין על אימן אבן סנינה | פסקי דין על הכשרת הישוב חברה לביטוח |

13513/00 א     31/03/2005




א 13513/00 עאהד אבו סנינה נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, אימן אבן סנינה, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ




בעניין:

1




בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
א
013513/00


בפני
:
כב' השופט כרמי מוסק
-סגן נשיא



31/03/2005



בעניין:
עאהד אבו סנינה





תובע


נ ג ד


1 . אריה חברה לביטוח בע"מ

2 . אימן אבן סנינה
3 . הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ




נתבעים



פסק דין

1.
התובע, יליד 12/1/69, נשוי ואב לשבעה ילדים, מתגורר בבית חנינא החדשה . עבד בעיריית ירושלים כפועל במחלקת התברואה עד שנת 2000.
התובע נפגע בשתי תאונות דרכים: הראשונה, ביום 13/7/97 ( להלן: "תאונה א'")
בה היה מעורב רכב מ.ר 4475484 בהיותו נהג. התאונה השנייה ביום 1/6/00 בה היה מעורב רכב מ.ר 4260204 (להלן:"הרכב"). בהיותו נוסע בדרכו לעבודה נפגע חזיתית הרכב בו נסע. התובע הועף לפנים ונחבל מכסא שלפניו (להלן:"התאונה"), כתוצאה מכך סבל מחתך באזור הגבה הימנית, כאבים בירך ימין וכאב ניכר באזור מרפק ימין. התובע פונה לבית חולים שערי צדק שם נותח עקב שבר מרוסק עם תזוזה בעצם הזרוע. ביום 4/6/00 שוחרר התובע לביתו עם המלצות לנטילת תרופות לשיכוך כאבים וכן להמשך קיבוע יד במתלה עד לביקורת
. בהמשך עבר התובע ניתוח נוסף לקיבוע העצם , ובמשך כל אותה תקופה נזקק לסדרת טיפולים פיזיוטרפיים.

2.
הנתבעת 1 הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את השימוש ברכב ביום התאונה (להלן: "הנתבעת").

3.
הנתבע 2 היה נהג הרכב ביום התאונה.

4.
הנתבעת 3 הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב בעת אירוע
תאונה א'.

5.
בגין תאונה א' הגיעו הצדדים (התובע ונתבעת 3), להסכם פשרה שכללה פיצוי בסך 8,465 ₪ לזכות התובע.

6.
חבותה של הנתבעת:
אין מחלוקת בדבר חבותה של הנתבעת, הצדדים חלוקים בעניינים הנוגעים לשיעור הנזק. יש לציין כי לאורך כל ניהול הדיון לא העלתה הנתבעת טענה בדבר הוכחת הכיסוי הביטוחי אצלה, ו/או התנגדות למינוי מומחים, ועל כן העלאת טענה זו בשלב הסיכומים (סעיף יא' לסיכומי הנתבעת) ע"י הנתבעת הועלתה שלא בתום לב, ויש לראות בכך ניהול הדיון בשאלת הנזק שלא בתום לב. לפיכך, דין טענה זו להדחות.

7.
בית המשפט מינה מומחית מטעמו את ד"ר מיכל עמית כהן , בתחום האורטופדיה.

8.
הנכות האורטופדית - ד"ר כהן בדקה את התובע ונתנה חוות דעתה ביום 22/1/03בבדיקתה מיום 19/1/03 נמצא בין היתר, דלדול השרירים המישרים באמה עם כח גס של 4 מינוס במיישרי שורש כף היד והאצבעות ביד ימין, הגבלה ביישור שורש כף היד והגבלה קלה מאוד בתנועות הכתף והמרפק בהשוואה לצד הבריא. לאור זאת קבעה ד"ר כהן: א. נכויות זמניות- בגובה 100% מיום הפגיעה (1/6/00) למשך 3 חודשים, בגובה 30% למשך 6 חודשים נוספים, בגובה 100% למשך חודשיים החל מ - 4/3/01 ( בו עבר ניתוח קיבוע פלטה), בגובה 70% עד ל 6/1/02 ובגובה 40% עד 31/7/02 ( להלן: "הנכויות הזמניות").

ב. נכות צמיתה - בגובה 30% בגין שיתוק בדרגה בינונית בעצב הרדיאלי לפי סעיף 31 (3) 2 לתקנות הביטוח הלאומי. ובגובה 10% בגין הגבלת תנועה בשורש כף יד ימין לפי סעיף 41 (10) ה לתקנות הביטוח הלאומי. ובחישוב משוקלל 37% נכות צמיתה.

9.
ביום 28/12/03 נשלח התובע מטעם בית המשפט, לצורך מתן חוות דעת רפואית משלימה אצל ד"ר כהן, בעקבות קביעת נכותו של התובע ע"י ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי ( להלן: "המל"ל"), אגף נפגעי עבודה, מיום 20/7/03, שהעמידה את אחוזי נכותו על 10%, ולאור בקשת ב"כ התובע כי התובע יעבור בדיקה נוספת אצל ד"ר כהן.

10.
בחוות דעת המשלימה מצאה ד"ר כהן שיפור במצב התובע ועל כן קבעה 23% נכות צמיתה בחישוב משוקלל: 15% בגין שיתוק בדרגה קלה ביותר בעצב הרדיאלי לפי סעיף 31 (3) א' 1 בחלקו לתקנות הביטוח הלאומי, ובגובה 10% בגין הגבלת תנועה בשורש כף יד ימין לפי ס' 41 (10) ה לתקנות הביטוח הלאומי.

11.
ד"ר כהן זומנה למסור עדות בבית המשפט, ב"כ הנתבעת חקר את המומחית ואימת אותה עם ממצאים שונים ביחס לנכות שנקבעה על ידה בנוגע לשיתוק החלקי והפגיעה העצבית. מחקירתה עלה כי יש להפריד בין הבדיקה הקלינית, העבודה בשטח בפועל, ובדיקת ההולכה העצבית. ד"ר כהן סמכה בעיקר על הבדיקה הקלינית, ובדיקת ההולכה העצבית. הבדיקה הקלינית, יכולה להיות מתומרנת גם על ידי התובע. בשל בדיקת ההולכה העצבית בלבד, אמרה ד"ר כהן כי הייתה מעניקה לתובע נכות של 5%. ד"ר כהן אמרה כי היא מופתעת לשמוע שהתובע מרים משקלות, כמו 30 קילו, ולדעתה אם הוא מרים 15 קילו בכל יד זה משקל טוב, אם הוא מרים בשתי הידיים זה אומר שיש החלמה של העצב, וכי היו מקרים שהיה שיפור והחלמה על העצב הפגוע.

התובע עצמו העיד כי לאחר התאונה עבד והרים פחים עם שתי הידיים שמשקלם 30-35 ק"ג. עדות זו, עם דברי ד"ר כהן מלמדים כי היה שיפור ניכר בכל הנוגע לפגיעה העצבית, שגובל כמעט בהחלמה מלאה. לאור כל זאת, יש להניח כי עדיין נותרה מגבלה כלשהי. ולפי עדותה של ד"ר כהן כי הייתה מעמידה את הנכות על 5% רק בגין בדיקת ההולכה העצבית. יש לקבוע כי נכותו הרפואית של התובע היא 10% עקב הגבלה בשורש כף היד, 7% עבור שיתוק קל של עצב הרדיאלי, שיתוק קל של העצב הרדיאלי, ובאופן משוקלל 16.5% נכות.

12.
המחלות הפנימיות של התובע - ביום 26/4/02 ניתנה, על פי החלטת בית המשפט, חוות דעתו של ד"ר יוסף קלינמן, ( להלן: "ד"ר קלינמן"), לגבי מצבו הרפואי של התובע בתחום המחלות הפנימיות, בשאלת הנכות המיידית והעתידית ביחס למגבלויותיו התפקודיות, לטיפולים הרפואיים העתידיים, וכן כיצד השפיעה תאונת הדרכים על מצב מחלת הסכרת ממנה סובל התובע.

13.
מחלת הסכרת- הסכרת הינה מחלה סיסטמית רב מערכתית הפוגעת בכל מערכות הגוף, שנתגלתה בגוף התובע ביום 7/7/1993. יש לציין כי לתובע סיפור משפחתי עשיר בגין המחלה. בחוות דעתו ציין ד"ר קלינמן כי התובע אינו לוקה בנכות בשל מחלת הסוכרת או מחלת הראות שלו: התובע סובל בנוסף ממחלת ראות חסימתית כרונית על רקע עישון כבד מאוד, וזיהומים אחרים במערכת הנשימה ונזקק לטיפולים תרופתיים במרחיבי סמפונות, וטיפולים אנטיביוטיים לפרקים. המומחה מציין בין היתר, כי הסיכון של התובע למות ממחלת לב כלילית הינה מזערית במשך 10 השנים הבאות, אך גבוה יותר פי 2 יחסית לאנשים בני גילו. ובאופן כללי נקבע בחוות הדעת כי חולי הסוכרת מאבדים פי 5 יותר ימי עבודה יחסית לשאר העובדים, משכורתם היא נמוכה ב 1/3 ממשכורת העובדים האחרים המקבילים להם.

14.
הנתבעת נמנעה מלהעביר לד"ר קלינמן חומר רפואי ושאלות הבהרה, חרף העובדה שבית המשפט נעתר לבקשתה זו. (לטענתה לא עשתה כך כי בסופו של דבר לא מצאה את תיקיו הרפואיים של התובע).


15.
אמנם ביום 6/9/04 העיד התובע כי חלה הדרדרות במצב הסוכרת בשנה האחרונה, אך משלא הוכיחה הנתבעת, למרות ההזדמנויות שניתנו לה ע"י בית המשפט, כי חלה החמרה במחלת הסכרת של התובע מאז נבדק ע"י ד"ר קלינמן, יש להשאיר על כנה את הקביעה כי התובע אינו לוקה בנכות בשל מחלות הסוכרת או הראות שלו. יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה כי למחלות אלה השפעה, ובוודאי השפעה עתידית, על כושר עבודתו של התובע, דבר שיש להביא בחשבון לעניין השפעת התאונה על תפקודו.

16.
הנכות התפקודית – התובע הוא איש כפיים, כך עלה מעדותו שלא נסתרה. הוא עבד בעיריה בעבודות הדורשות כח פיזי, לאחר מכן עבד שוב בעבודות דומות, ובעבודות אינטסלציה. התובע זקוק לשתי ידיו. מנגד, יש להביא בחשבון את מחלת הסכרת ומחלת הריאות החסימתית, שגם אם לא הוחמרו עקב התאונה, הרי לאור הממצאים הקשים בחוו"ד ד"ר קליינמן, ועדות התובע כי הסכרת הוחמרה, יש להן השלכה תפקודית. לפיכך, אני קובע כי נכותו התפקודית של התובע עקב התאונה היא בשעור של 16%.

17.
אין חולק כי התובע פרש לפנסיה מוקדמת מעירית ירושלים. התובע מחשב בסיכומיו כי את סכומי הפנסיה המשוערכים שקיבל ויקבל. יש לנכות סכומים אלה מכל פיצוי שיקבע לו. מדובר בסכום כולל של כ-570,000 ₪. (הסכום כולל בתוכו מענק פרישה, לגביו חלוקים הצדדים אם ראוי לנכותו).

18.
בנוסף, יש לנכות מכל סכום שיפסק את תגמולי המל"ל, בסך של כ-47,000 ₪ ותשלומי אבטחת הכנסה בסך של 70,000 ₪ בתקופות בהן לא עבד התובע וקיבל אבטחת הכנסה.

19.
באשר לאובדן שכר בעבר, בחצי השנה הראשונה קיבל התובע שכר מלא מעירית ירושלים ואין מקום להוסיף סכום כלשהו. התובע זכאי, לאור מצבו הרפואי, הנכויות הזמניות שנקבעו, הניתוחים שעבר, לפרק זמן נוסף של 12 חודשים, בו יחושב הפסד מלא לאחר תקופה זו, לאחר מכן יש לחשב לפי נכות צמיתה של 16%, עד היום.

20.
הצדדים חלוקים באשר לבסיס שכרו של התובע. לצורכי התביעה ועל פי תלושי השכר, יש לקבוע כי השכר נטו נכון ליום התאונה עמד על כ-6,500 ₪ לחודש.

21.
סכום זה משוערך להיום (ללא ריבית) הוא סך של 7,300 ₪. למשך שנה – סך של 87,000 ₪. למשך 52 חודש נוספים לפי 16%- 61,000 ₪. בצירוף ריבית, מתקבל סך של 180,000 ₪ עבור הפסדי העבר.
יודגש, כי לאור החישוב האמור, אין מקום לנכות סכומים שהשתכר במקומות עבודה אחרים, שהרי הם נמוכים משמעותית מהסכום שהשתכר בעיריה, ממילא לא עבד התובע תקופות רצופות ולא יהיה זה ראוי להכות את התובע פעמיים בעניין זה.

22.
הפסדי שכר לעתיד - על פי שיעור הפסד חודשי של 1,168 ₪ לחודש ובהנחה שהתובע היה עובד עד גיל 67, מתקבל סכום של 282,000 ש"ח (במעוגל).

23.
כאב וסבל – על פי 16.3% נכות צמיתה ו-10 ימים אישפוז מתקבל סכום של 32,000 ₪
(במעוגל).

24.
סיעוד ועזרה – התובע ביקש בסיכומיו על דרך הערכה גלובלית, פיצוי של 30,000 ₪ לעבר, ו-30,000 ₪ לעתיד. לאור הנכויות הזמניות הממושכות שנקבעו לתובע, נראה לי כי מדובר בפיצוי סביר לעבר.

לגבי העתיד, יש להעמיד את הפיצוי על 20,000 ₪, ובסך הכל 50,000 ש"ח.

25.
הוצאות שונות – התובע ביקש בסיכומיו סכום של כ-2,000 ₪ על סמך קבלות שהציג. אני מאשר סכום זה למרות שמדובר בתאונת עבודה שהמוסד לביטוח לאומי היה אמור לכסות את הוצאות התובע.

26.
אובדן זכויות הפנסיה – אין חולק כי התובע פרש לפנסיה מוקדמת, וכי פרישתו קשורה לתאונה, לכך גם מסכימה הנתבעת שמבקשת לנכות את תשלומי הפנסיה, מכל סכום שיפסק. התובע ערך חישוב בסיכומיו, המלמד על הפרש הפנסיה, בין המצב בו היה יוצא התובע לפנסיה בגיל 67, עם פנסיה מלאה של 70%, לבין הפנסיה שהוא מקבל היום שמבוססת על 30.8%. הפרש זה, מהוון, הוא סך של 111,000 ₪ ולכן יש להוסיף 3.5 שנים, שבהם אמורה לקבל אשתו את הפנסיה לאור הפרש תוחלת החיים בין התובע לאשתו, וזאת בסך של 25,000 ₪, ובסך הכל 136,000 ₪.

27.
סיכום הנזקים
- לאור כל דברי לעיל, סיכום הנזקים שנגרמו לתובע עקב התאונה עומד על סך של 682,000 ₪.

28.
באשר לניכוי הפנסיה – ב"כ התובע טוען כי אין לנכות את מענק הפרישה, שכן לא הוכח שהתובע לא היה מקבלו, גם אילו היה פורש באופן רגיל, בגיל 67, וכי אין לנכות 6 חודשי גמלה שכבר שולמו לתובע מאז נסתרה חוות דעתו של שי ספיר.

התובע מסכים בסיכומיו כי יש לנכות עבור העבר סך של 85,000 ₪ ועבור העתיד סך של 441,000 ₪ ובסך הכל 526,000 ₪, יש לקבל עמדה זו של ב"כ התובע.

29.
ניכויי תקבולי המל"ל ותשלומי אבטחת הכנסה – לעניין אבטחת הכנסה, התובע העיד כי קיבל משך 26 חודש, 2,700 ₪ לחודש ויש לנכות סכומים אלה, שמגיעים לידי 70,000 ₪. כמו כן יש לנכות את תקבולי המל"ל בסך של 48,000 ₪ ובסך הכל 118,000 ₪.

30.
סיכום – לאור כל האמור, זכאי התובע לפיצוי של 682,000 ש"ח כאשר
מתוך כך יש לנכות 644,000 ₪. היתרה לה זכאי התובע היא 38,000 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בשעור 13% ומע"מ והוצאות משפט. מכך יש לנכות תשלומים תכופים שקיבל התובע בסכום של 40,000 ₪ (במעוגל). היתרה תשולם לתובע כשהיא נושאת ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

31.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.


ניתן היום כ' ב אדר ב, תשס"ה (31 במרץ 2005) בהעדר
הצדדים.


כרמי מוסק
, שופט

סגן נשיא











א בית משפט שלום 13513/00 עאהד אבו סנינה נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, אימן אבן סנינה, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/03/2005)