פסקי דין על שרעבי אלינור | פסקי דין על רדעי אביגיל | פסקי דין על תרצה ברכה בן דוד ואח' | פסקי דין על התחנה המרכזית החדשה בתל אביב | פסקי דין על עיריית תל-אביב | פסקי דין על הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב ואח' |

10293/04 א     03/04/2005




א 10293/04 שרעבי אלינור, רדעי אביגיל, תרצה ברכה בן דוד ואח' נ' התחנה המרכזית החדשה בתל אביב בע"מ, עיריית תל-אביב, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
010293/04


בפני
:
כב' השופט אליהו בכר
תאריך:
03/04/2005




בעניין:
1 . שרעבי אלינור

2 . רדעי אביגיל
3 . תרצה ברכה בן דוד
4 . בכר נילי




התובעות

נ
ג
ד


1 . התחנה המרכזית החדשה בתל אביב בע"מ

2 . עיריית תל-אביב
3 . הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב
4 . אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ
5 . דן אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ




הנתבעות


החלטה

מונחת בפני
בקשה להורות על דחיית התובענה על הסף, מחמת התיישנות.

עניינה של התובענה, הוא בנזקים שנגרמו לתובעות, לטענתן, עקב פתיחתה של התחנה המרכזית החדשה, בסמוך למקום מגוריהן.

ביום 17.8.93, נפתחה התחנה המרכזית החדשה לציבור הרחב.

ביום 4.1.04, הגישו התובעות כנגד הנתבעות, תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו להן לכאורה, בסך של
817,000 ₪, כדלקמן:
סך של
380,000 ₪ בגין רעש וזיהום אויר;
סך של 437,000 ₪ בגין ירידת ערך ארבע הדירות אשר לטענתן נמצאת בבעלותן.

עילות התביעה המפורטות בתביעה, הן:
מטרד לציבור, לפי ס' 42 לפק' הנזיקין;
מטרד ליחיד, לפי ס' 44 לפק' הנזיקין;
הפרעה לשימוש במקרקעין, לפי ס' 17 לח' המקרקעין;
רשלנות, לפי ס' 35 לפק' הנזיקין;
הפרת חובה חקוקה, לפי ס' 63 לפק' הנזיקין;
הפרת חוזה, לפי ח' החוזים [חלק כללי], תשל"ג-1973 [להלן: "חוק החוזים"];
ח' החוזים [תרופות בשל הפרת חוזה], תשל"א-1970 [להלן:"חוק החוזים (תרופות)"] ביחס להסכם בין הנתבעת 1 לבין נתבעת 2 מיום 18.3.93.

טענות הנתבעות


הנתבעות טענו, כי התובענה אינה "תובענה במקרקעין", כמשמעה בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 [להלן: "ח' ההתיישנות"], ולפיכך תקופת ההתיישנות החלה עליה עומדת על 7 שנים. מאחר ובעילות התובענה נזיקיות, מועד תחילת תק' ההתיישנות הינו המועד שבו אירע הנזק, המועד, לכל המאוחר, הינו מועד פתיחת התחנה, היינו ביום 17.8.93, בגין ירידת הערך התיישנה העילה כולה היות והיום שנולדה עילת התובענה (לשון ס' 89 לפק' הנזיקין) חל למעלה מ – 7 שנים לפני הגשת התובענה, ולא מתקיימות הנסיבות הקבועות בחוק [ס' 8 לח' ההתיישנות וס' 89(2) סיפא לפקודת הנזיקין], אשר בוחנות את מועד תחילת ההתיישנות.

חלק ניכר מעילות התביעה בגין זיהום אויר ורעש התיישנה, היות והתובעות זכאיות להיפרע אך בשל הנזקים שאירעו בתוך התקופה הקבועה בח' ההתיישנות [דהיינו תק' 7 השנים שלפני הגשת התובענה].

עילת התביעה המתבססת על ס'17 לח' המקרקעין, תשכ"ט-1969, התיישנה היות וחלפו למעלה מ 7 שנים מהיום בו התגבשה.

וכך גם ביחס לעילת התביעה המתבססת על חוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג-1973 ועל ח' החוזים [תרופות בשל הפרת חוזה], תשל"א-1970, התיישנה, היות וחלפו למעלה מ-7 שנים מהיום בו התגבשה.

טענות התובעות

התובעות טענו, כי ירידת ערך הדירות הינה הדרגתית, ולוקח פרק זמן לא מבוטל עד ששמאי מומחה למקרקעין יערוך שיעורה. כיום, מבצעים מספר שמאים, בתיקים תלויים ועומדים בבתי המשפט, הערכה באשר לירידת ערך של מקרקעין סמוכים לתחנה המרכזית החדשה, ועד אשר לא ייקבע על ידם עיתוי ירידת הערך המתאים, לא יחל מחוץ ההתיישנות של 7 שנים.

לענין מועד גילוי הנזק, טרם ידוע מועד זה שייקבע כאמור רק ע"י שמאי מומחה ובהתאם לסיפת
ס' 89(2) לפקודת הנזיקין, התובענה תתיישן אם לא הוגשה תוך 10 שנים מיום מועד גילוי הנזק.

אף אם מועד גילוי הנזק הוא 17.8.93, יום פתיחת התחנה המרכזית החדשה, רק אם לא הוגשה תובענה במשך 10 שנים, עד 17.8.04, התובענה תתיישן.

במקרה שלפנינו, התובענה הוגשה ביום 4.1.04, דהיינו 7 חודשים לפני תום ההתיישנות של 10 שנים.

לענין מטרד הרעש וזיהום אויר, מדובר במעשה או במחדל הנמשך והולך. על כן, נוצרת עילת תובענה חדשה מדי יום ביומו, כל עוד נמשך מצב העניינים הפוגע.

מאחר ומצב העניינים נמשך ולא נפסק, אין להגביל את הפיצויים ל – 7 שנים בלבד, כטענת הנתבעות.

דיון

התובענה שבפני
, איננה תובענה במקרקעין כמשמעותו בחוק ההתיישנות, ולכן, תקופת ההתיישנות החלה עומדת על 7 שנים. התובעות עותרות לקבלת פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו להן ואינן עותרות להעברה של זכויות במקרקעין או לשינוי בזכויות קנייניות במקרקעין, הטעונות רישום. לכן, התובענה הינה תובענה "בשאינו מקרקעין", אשר לגביה תק' ההתיישנות היא בת 7 שנים כאמור בסע' 5(1) לח' ההתיישנות.

ס' 6 לח' ההתיישנות, קובע כדלקמן:
"תק' ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

התובענה, עניינה בין היתר תביעה המתבססת על ביצוע עוולות לפי פק' הנזיקין. מכאן, שבכל האמור בתקופת ההתיישנות – חלה הוראת סעיף 89 לפק' הנזיקין.

ס' 89 לפק' הנזיקין, קובע כדלקמן:
"לענין תקופת ההתיישנות בתובענות על עוולות – "היום שנולדה עילת התובענה", הוא אחד מאלה:
(1)
מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל – היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל; היה המעשה או המחדל נמשך והולך – היום שבו חדל;
(2)
מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם ע"י מעשה או מחדל – היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע – היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך 10 שנים מיום אירוע הנזק".

בענייננו, סבור אני, כי "היום שבו אירע אותו נזק" הינו, לכל המאוחר, מועד פתיחת התחנה המרכזית החדשה ביום 17.8.93.
אינני סבור, כדעת התובעות, כי מועד גילוי הנזק טרם נקבע וכי יש לדחות את תק' ההתיישנות למשך 10 שנים ממועד גילוי הנזק.

אין מדובר בנזק נסתר או בנזק שגילויו לא היה ידוע לתובעות בעת התרחשותו.

התובעות אף ציינו בסעיף 7 לכתב התביעה, כי הין סובלות ממטרדים חמורים של רעש, זיהום אויר, ריחות רעים וכו' מאז הקמת
ופתיחת התחנה המרכזית החדשה.

באשר לירידת הערך, יכול וירידת הערך לא התגבשה סופית במועד אירוע הנזק.

ואולם, מיום פתיחת התחנה המרכזית החדשה כבר נגרם "נזק" שאינו נזק של "מה בכך", שאדם סביר היה פונה לביהמ"ש בגינו [ראה: ע"א 165/83


בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ
, פ"ד לח(4)554].

לתובעות עמדה תקופה של 7 שנים ממועד אירוע הנזק ועד הגשת התביעה, ומאחר והתביעה הוגשה לאחר 7 שנים ממועד אירוע הנזק [ביום 4.1.04], עילת התביעה בגין ירידת ערך התיישנה.

באשר לעילות התביעה לפי ס' 17 לח' המקרקעין, תשכ"ט-1969, ולפי ח' החוזים וח' החוזים [תרופות בשל הפרת חוזה], תקופת ההתיישנות לגביהם עומדת על 7 שנים, מיום שבו נולדה עילת התובענה [כאמור בסעיפים 5 ו – 6 לח' ההתיישנות].

עילת התובענה נולדת בד"כ במועד בו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי החייב.
[ראה: רע"א 6658/00 גמאל אבו רוקן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נה(4)66].

בכל הנוגע לסעיף 17 לחוק המקרקעין העובדות המהותיות המזכות את התובעות בסעדים המבוקשים על ידה, התגבשו כבר בין במועד שבו אושרו תוכניות בנין העיר במסגרתן עוגנה הקמת התחנה המרכזית החדשה באמצע שנות ה – 60 של המאה הקודמת, ולכל המאוחר, במועד פתיחתה, ביום 17.8.93.

בכל הנוגע לעילת הפרת חוזה, יש למדוד תקופה של 7 שנים מיום חתימת ההסכם בין הנתבעת 1 לנתבעת 2, ביום 18.3.93.

בכתב התביעה לא מצויין מהו המועד בו הופר ההסכם בין הנתבעת 1 לנתבעת 2 ואולם, עילתו התגבשה לכל המאוחר בסוף שנת 1995, במסגרת ת.א. 1412/95 בצלאל ואח'

נ' התחנה המרכזית החדשה בת"א ואח'

, בו נדונה והוכרעה הסוגיה השנויה במחלוקת בענין זה.

מאחר וחלפו למעלה מ – 7 שנים מן המועד שבו התגבשו עילות התביעה לפי ס' 17 לח' המקרקעין [17.8.93], ולפי ח' החוזים וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) (לכל המאוחר סוף שנת 1995) ועד הגשת התביעה [4.1.04] – ביחס לכל אחת מעילות תביעה אלו התיישנה התביעה.

אשר לעוולת מטרד שבכתב התביעה – זו עילה שקמה מחדש, מדי יום ביומו, ולפיכך – לא חלה התיישנות לגבי התקופה המתחילה שבע שנים עובר ליום הגשת התובענה לתביעה בגין רעש וזיהום אויר [ראה: כ"א 590/67 לאה קליינמן נ' ד"ר מירון חרושת כימית בע"מ ואח'

, פ"ד כב(2)929].

סיכום

הנני דוחה התביעה, ככל שהיא מתייחסת לירידת ערך הדירות נשוא התובענה מחמת התיישנות.

הנני דוחה התביעה, ככל שהיא נסמכת על הפרעה לשימוש במקרקעין, לפי ס' 17 לח' המקרקעין, מחמת התיישנות.

הנני דוחה התביעה, ככל שהיא נסמכת על הפרת חוזה לפי ח' החוזים [חלק כללי] וחוק החוזים [תרופות בשל הפרת חוזה], מחמת התיישנות.

בתביעת התובעות בגין רעש וזיהום אויר, זכאיות התובעות, ככל שיוכיחו את תביעתן, לפיצוי בגין התקופה שמיום 4.1.97 – תקופת שבע שנים עובר להגשת התובענה.

פסיקת הוצאות בגין הבקשה תינתן לפי תוצאות הדיון בפסק הדין.


ניתנה בהעדר הצדדים, היום: 30.3.2005.

המזכירות תשלח עותק החלטתי לב"כ הצדדים.




אליהו בכר
, שופט

קלדנית: שרון






א בית משפט שלום 10293/04 שרעבי אלינור, רדעי אביגיל, תרצה ברכה בן דוד ואח' נ' התחנה המרכזית החדשה בתל אביב בע"מ, עיריית תל-אביב, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב ואח' (פורסם ב-ֽ 03/04/2005)