פסקי דין על מישל עזרא פיתוח ועפר בע"מ | פסקי דין על לוגן בניה 1990 | פסקי דין על ברכה ספרא | פסקי דין על שרה מרגליות |

11535/99 א     24/03/2005




א 11535/99 מישל עזרא פיתוח ועפר בע"מ נ' לוגן בניה 1990 בע"מ, ברכה ספרא, שרה מרגליות




בעניין:

בתי המשפט
32



בית משפט השלום ירושלים
א
011535/99

לפני
כב' השופטת ר' שלו-גרטל

24/03/2005




בעניין

:
מישל עזרא פיתוח ועפר בע"מ



ע"י
ב"כ עו"ד
מ' בראון ואח'
התובעת






- נ
ג
ד -




1. לוגן בניה 1990 בע"מ
2. ברכה ספרא

3. שרה מרגליות



ע"י ב"כ עו"ד
ח' רוזנצוייג ואח'
הנתבעים

פסק דין

1.

התובעת, חברה הרשומה בישראל, הגישה נגד הנתבעים תביעה כספית, לתשלום סכום של 122,210 ₪. התביעה מבוססת על המחאת זכויות, שקיבלה התובעת מגבריאל עזרא (להלן: "עזרא").

עזרא ביצע עבודות חפירה, חציבה, בניה ופינוי חומר, כקבלן משנה, עבור הנתבעת מס' 1 (להלן: "לוגן"), שביצעה את עבודות הבניה עבור נתבעים 2, 3, הבעלים של חלק מהנכס ברח' מרכוס 8 ירושלים (להלן: "בעלי הנכס").

לטענת עזרא, הוא ביצע עבודה רבה במשך שלושה חודשים, בנוסף נתן שירותי טרקטורים לצורך בניית קירות התמך, מילוי קירות התמך ועוד, אך הנתבעים לא שילמו לו את מלוא התמורה, ונותרו חייבים סכום של 170,375 ₪.

את זכותו לקבל את הכספים המגיעים לו, הימחה עזרא בהמחאה גמורה לתובעת, לפי המחאת זכות [נספח א' לתביעה].

2.

התביעה נגד לוגן מבוססת על עילה חוזית, ואילו התביעה נגד בעלי הנכס, מבוססת על עשיית עושר ולא במשפט, בשל היותם בעלי הנכס שקיבלו את העבודה ונהנו ממנה, מבלי ששילמו עבורה.
3.

הנתבעים אינם מכחישים שהתקשרו בהסכם בינם לבין עצמם, היינו, לוגן ובעלי הנכס, לפיו, הזמינו בעלי הנכס מלוגן שירותי בניה, לבניית בית דירות יוקרתי. כמו כן, מודים הנתבעים שהמפקח מטעמם, מר מצגר יאיר (להלן: "המפקח"), קיבל מעזרא הצעת מחיר [נספח ב' לכתב התביעה], ואכן ביצע עבודות בפועל, אולם, רק עבודות שאושרו לו על ידי המפקח. לטענתם, אין יריבות בינם לבין התובעת, ומעולם לא התחייבו לשלם לה דבר.

לוגן היתה אמורה לשלם לעזרא את חשבונות הפרוייקט, בהתאם לאישור המפקח, ושימשה רק "צינור" להעברת הכספים, ולא מכח התחייבות שנטלה על עצמה. מכל מקום, היתה הסכמה לשלם לעזרא, רק על פי הצעת המחיר, ולא מעבר לכך.

4.

מטעם התובעת העידו עזרא ומר אפרים מרדכי (להלן: "מרדכי"), קבלן משנה, שעבד אף הוא במקום עבור לוגן. שניהם הותירו רושם אמין, עדותם לא נסתרה בחקירה נגדית ולא בראיה אחרת.
מטעם הנתבעים העיד רק מנהל לוגן, אלן שוכלטר (להלן: "שוכלטר"). באופן כללי, גם הוא הותיר רושם אמין, הגם שניסה לגלגל את האחריות על המפקח.

5.

עיקרי העובדות שהתבררו במשפט.

בתאריך 26.11.92 נחתם הסכם בין בעלי הנכס ללוגן [ת/1], בו הוסכם, כי לוגן תהיה הקבלן המבצע של בניית בית דירות יוקרתי, בנכס ברח' מרכוס 8 טלביה, ירושלים. בהסכם נקבע, כי לוגן תישא בכל הוצאות בניית הבית [סע' 4 בהסכם], לרבות שכר עבודה, משכורות שכר קבלני למפקחים, יועצים, פועלים, קבלני משנה, "וכל הנלווה לשכר כתשלומים סוציאליים, ביטוח לאומי..." וגו' [סע' 4(א) בהסכם].

עוד נקבע בהסכם, כי בעלי הנכס ישלמו ללוגן תמורת החזר הוצאות הבניה ושכר עבודה, לפי חשבון חודשי, אשר מבוסס על הוצאות ועלויות בפועל של לוגן, בתוספת שכר קבלני, בשיעור 20% מסכום הדו"ח החודשי. פרעון כל חשבון יעשה בתוך 7 ימים מיום הגשתו לבעלי הנכס [סע' 5 בהסכם]. לצורך ביצוע עבודות הבניה, התקשרה לוגן עם קבלני משנה שונים, ביניהם עזרא. עזרא הגיש הצעת מחיר למפקח. ההצעה כוללת ביצוע עבודות הריסה, חפירה, חציבה, ובניית קיר תומך "בהתאם לרצוי" [נספח ב']. ההצעה אושרה על ידי לוגן. בהתאם להצעת המחיר, ביקש עזרא עבור הריסה 9,000 ₪, עבור חפירה
וחציבה + פינוי חומר למקום מאושר, 36 ₪ ל-1 מ"ר קוב. עבור בניית קיר תומך הציע עזרא שתי אפשרויות: אופציה אחת: בטונים -.700 ₪ למ"ק ברזל 3,800 ₪ לטונה, אופציה שניה: מחיר קומפלט לקיר מזוין -.900 ₪ למ"ק. כל המחירים שצויינו בהצעת המחיר לא כוללים מע"מ, כך נרשם בפירוש. המפקח פיקח על הבניה מטעם בעלי הנכס, ואישר תשלומים לקבלני משנה, ביניהם עזרא. עזרא עבד במקום במשך כשלושה חודשים, וביצע עבודות הריסה, חפירה, וחציבה, כפי שהתחייב. החפירה הוערכה ב- 1,000 קוב, והוא אף קיבל תשלומים שונים, והוציא חשבוניות מס ללוגן [נספחים ג 1-4]. בסך הכל קיבל עזרא מלוגן 117,000 ₪ כולל מע"מ. תוך כדי העבודה, התבקש עזרא לבצע תוספות לעבודה, מילוי לקירות התמך, וחציבת יסודות בהיקף רחב יותר, וכן לספק שירותי טרקטורונים. שוכלטר בחקירתו הנגדית, אישר בחצי פה, שהוא יודע על עבודות חציבה שעשה עזרא "יכול להיות, הכל יכול להיות", וכי סיפק כלים כמו טרקטור, למרות שטען שזה היה במסגרת העבודות שהוא התחייב לבצע [עמ' 30]. בנסיבות אלה, ומשום שקצב העבודה היה איטי מאוד, ביקש עזרא מהמפקח לשנות את הצעת המחיר, באופן שהתמורה תשלום על פי בסיס יומי. לטענת עזרא, המפקח הסכים לכך [סע' 11, 12 בתצהיר עדותו, עדות מרדכי עמ' 22 שו' 15-18].
בתאריך 17.11.95 הוציא עזרא חשבון עסקה ללוגן, לפיו, נותרה יתרה לתשלום של
81,900 ₪ כולל מע"מ [נספח ד']. בחשבון העסקה נרשם פירוט "עבודת חפירה קומפלט ע"פ סיכום ימי עבודה". לאחר שעזרא הגיש את החשבון הסופי, הוא נפגש עם שוכלטר והמפקח, בנסיון להגיע לעמק השווה ביחס ליתרת התמורה, והצדדים רשמו סכומי על נייר עבודה [נספח ה']. הרישומים על גבי נייר העבודה, נערכו, חלקם העיקרי על ידי עזרא, וחלקם על ידי שוכלטר. כך העידו עזרא ושוכלטר [עמ' 16, 17, 18 שו' 20-21, עמ' 28 שו' 13-24, עמ' 29 שו' 1-6]. פגישה זו לא הניבה תוצאות, ועזרא לא קיבל כל תשלום נוסף, מכאן התביעה.

6.

עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה, מי חייב לשלם לתובעת עבור ביצוע העבודות, ובנוסף קיימת מחלוקת בשאלה, מהו הסכום המגיע לתובעת, או ליתר דיוק לעזרא, האם סכום התביעה, או שמא לא מגיע לו כלום, כטענת הנתבעים בכלל, ושוכטלר בפרט.

7.

התובעת הגישה את התביעה, הן כנגד הקבלן המבצע - לוגן, והן כנגד בעלי הנכס. כל הנתבעים כאחד, טוענים לחוסר יריבות, ומגלגלים בעצם את האחריות לתשלום על המפקח, כמי שעמד מול עזרא, קיבל ממנו את הצעת המחיר, ואישר לו את החשבונות.
אין בידי לקבל טענות אלה. אקדים ואומר, כי ניתן היה לצפות שבעלי הנכס יעידו במשפט, אם לא מטעם עצמם, אז לפחות מטעם לוגן, אולם, הם לא עשו כן. הם לא טרחו להעיד, כדי להוכיח את גירסת ההגנה, לפיה, אין כל יריבות בינם לבין עזרא, והם לא הסכימו בדרך זו או אחרת, לשלם לעזרא תמורה כלשהי, גם אם באמצעות המפקח או לוגן, או להעיד, כי שילמו את מלוא התמורה המובטחת, ואף מעבר לכך, כפי שנטען בסיכומים מטעמם.
אין כל תשתית ראייתית מצדם, לתמורה ששילמו ללוגן, אשר היתה יכולה להשליך על גירסת ההגנה בכללותה. הימנעותם מלהעיד במשפט, מכרסמת כירסום של ממש בגירסת ההגנה. זאת ועוד, הנתבעים לא טרחו להזמין לעדות את המפקח. מדובר בעד מפתח, עדותו היתה יכולה להאיר את המחלוקת ולהכריע בסכסוך, כפי שהבהיר שוכלטר בקדם המשפט ביום 7.2.01: "אני מכיר היטב את מר מצגר, הוא עבר כמפקח עבורנו בשנים
8-1995 הוא לא הועסק מטעמנו, הוא היה מעורב בשני פרוייקטים בשנים האלה, ועבד עבור בעלי הבית, היו לו חוזים שאני ראיתי ישירות בינו לבין בעלי הבתים. בשטח היה קשר בין המפקח לבין האנשים מטעמנו, כמובן שהיה קשר, היתה לו גם אחריות ספציפית משלו כלפי בעלי הבית, כמו שלי היה אחריות כלפי בעלי הבית" [עמ' 3]. משום מה, בחרו הנתבעים להקשות על התובעת בבירור תביעתה, כאילו לא היה זה מעניינה להגיע לחקר האמת. פרקליט הנתבעים התנגד, בצדק, שעזרא יעיד על דברים שאמר המפקח, שהם בבחינת עדות שמיעה, אך אמר "שיביא את מצגר לעדות" [עמ' 6 שו'
10-11]. תמוה ביותר ששוכלטר, המכיר היטב את המפקח, כך לפי דבריו, ובעלי הנכס, אשר הוא היה בשטח מטעמם, והם נתבעים בתביעה, נמנעו מלזמנו לעדות. יש להניח שאם המפקח היה מעיד, עדותו לא היתה פועלת לטובת הנתבעים. הלכה פסוקה היא, כי מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, אשר לפי תכתיב השכל הישר, עשויה לתרום לגילוי האמת, ואם נמנע מהבאת ראייה רלוונטית, שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר למחדלו, ניתן להסיק, שאילו הובאה אותה ראייה היתה פועלת נגדו [ראו ע"א 465/88 בנק למימון וסחר נ' מתתיהו פ"ד מה(4) 651, 658; ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר פ"ד מד(4) 595, 602; ע"א 27/91 קבלו נ' ק' שמעון קבלנות מתכת בע"מ ואח' פ"ד מט(1), 450]. הנחה זו המבוססת על ציפיה הגיונית ניתנת אומנם לסתירה, ברם, בנסיבות דנן, לא הובאו במשפט כל נימוקים במגמה לנסות ולסתרה.

יש לציין בהקשר זה, שהתובעת עשתה מאמצים לזמן את המפקח, ומפעם לפעם נדחה המשך בירור המשפט רק בשל כך. בסופו של דבר, העריך ב"כ התובעת, כי אין לו צורך בעדותו של המפקח, והכריז "אלו עדי".
כפי שכבר צויין לעיל, בעלי הנכס התקשרו בהסכם עם לוגן, על מנת שהיא תהיה הקבלן המבצע. לוגן התקשרה עם קבלני משנה שונים, ושילמה להם את המגיע להם. מרדכי היה אחד מהם. הוא העיד במשפט מטעם התובעת, ושוכלטר לא התכחש לעדות זו, למעט הסתייגות קלה, ביחס לנקודה מאוד מסויימת, הנוגעת לדברים שנאמרו בפגישה, בין עזרא למפקח. לעצם העובדה, שמרדכי עבד כקבלן משנה בשטח מטעם לוגן אין הכחשה "אני עבדתי מול לוגן" [עמ' 20 שו' 18], ב"כ הנתבעים מיד קוטע אותו ומצהיר "אין מחלוקת שהוא עבד בשטח" [עמ' 21 שו' 1]. בתשובה לשאלה מה עשה בשטח, ענה מרדכי "החברה שלנו. אנחנו. זה היה כלול בהסכם שלנו לבנות את הבנין, כולל הקירות האלה" [עמ' 21 שו' 5]. כאשר שוכלטר נחקר בחקירה נגדית, ניתנה לו ההזדמנות במפורש להתייחס לעדותו של מרדכי, והוא לא העלה כלפיו את אותה טענה, שהעלה כלפי עזרא, לפיה, ההתקשרות החוזית של מרדכי, היתה עם המפקח.
זאת ועוד, הוראות ההסכם בין לוגן לבעלי הנכס [ת/1], שוללות מניה וביה את האפשרות שהמפקח התקשר בהסכם עם עזרא, ולא לוגן. הרי לוגן היא זו ששילמה לקבלני המשנה, לפועלים, ולאחרים את מה שמגיע להם עבור עבודתם. כך בהסכם ת/1, וכך בפועל לפי העדויות, כולל עדותו של שוכלטר. ההכחשה הסתמית של לוגן, כי לא התקשרה חוזית עם עזרא, אינה מבוססת בתשתית ראייתית, אינה מתיישבת עם הוראות ההסכם ת/1, ובלתי מתקבלת על הדעת בנסיבות הענין. בעל דברו של עזרא לענין עבודות ההריסה, חציבה, חפירה וכו', כמפורט בהצעת המחרי, הינה לוגן, היא ולא אחר. לוגן היא זו ששילמה לעזרא את אותו סכום, שאינו שנוי במחלוקת.
תשלום סכום כלשהו "על החשבון", או אפילו תשלום הסכום המלא, כטענתה, אינו מתיישב עם הטענה של הנתבעים, שלא מוטלת עליהם חובת תשלום. לכן, מכלול העובדות מצביעות על כך, שגם לענין העבודות הנוספות שהתבקש עזרא לבצע, לטענתו, לוגן הינה בעל דברו. אין בחומר הראיות דבר, היכול לסתור מסקנה זו. המפקח הוא עושה דברה של לוגן, ואף של בעלי הנכס. ברור שלא היתה התקשרות חוזית ישירה, בין בעלי הנכס לבין קבלני המשנה. לכאורה, היריבות החוזית הינה רק בין לוגן לעזרא, ולא בין עזרא לבעלי הנכס. אולם, בתצהיר עדותו מודה שוכלטר שהצעת המחיר של עזרא "היוותה בסיס בהתחשבנות שבין התובעת לבעלים" [סע' 8 סיפא]. עדות זו הינה בבחינת ראשית הודיה, בכך שישנה יריבות בין התובעת לבעלי הנכס.
בהמשך מצהיר שוכלטר, כי "הצעת המחיר הינה המסמך הרלוונטי היחיד, שכן על יסוד הצעה זו
נכרת ההסכם (הצעת המחיר נתקבלה ע"י הבעלים באמצעות המפקח)..." [סע' 11]. גם אמירה זו מחזקת את הטענה שיש יריבות חוזית מכללא בין עזרא לבעלי הנכס. לא בכדי היה שוכלטר כל כך מעורב בנסיון הפשרה ואף ערך רישומים על גבי נייר העבודה, ברור שלא בשם עצמו אלא כשלוחם של בעלי הנכס.
יתר על כן, הדרישה של עזרא לקבל תמורה גם עבור העבודות הנוספות, לא נולדה יש מאין. היא לא צצה כך פתאום. העובדה ששוכלטר, עזרא והמפקח נפגשו וניסו להגיע להסכמה, גם היא מלמדת על כך שלוגן ובעלי הנכס הכירו בכך שעזרא ביצע עבודות נוספות, ומגיע לו כסף נוסף. נראה, כי כל השאלה היתה, כמה להוסיף לו, בשים לב להצעת המחיר שהתבססה על כמויות, לעומת ימי העבודה בפועל. אין ספק, שאם לא היה מגיע לעזרא כלום, לא היו טורחים שוכלטר והמפקח להיפגש איתו, ולנסות להגיע להבנה.




8.

התובעת הגישה תביעתה גם בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. סעיף 1 בחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 קובע כך:
"1.
חובת השבה.
א. מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.
ב. אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת
".

העילה בעשיית עושר שלא כדין, מגלמת בתוכה שלושה יסודות. הראשון, התעשרות הזוכה. זוהי שאלה עובדתית, האם קיבל הזוכה נכס, שירות או טובת הנאה אחרת. פרופ' ד' פרידמן בספרו דיני עשיית עושר ולא במשפט מהד' שניה תשנ"ח-1998, כרך א', עמ'
80-81, כותב, כי אין לייחס משמעות כלשהי למושג "קיבל", וכי כל מטרתו היא לבטא את הרעיון שהנתבע התעשר, ואחת היא, אם היה פסיבי או אקטיבי, אם הדבר נעשה בידיעתו, אם לאו. די בכך שההתעשרות התרחשה או שהיא קיימת, בתנאי, כמובן, שנתמלאו כל היסודות בסעיף. אין ספק שהמונח "טובת הנאה אחרת", כולל חסכון בהוצאות [ראו בהקשר זה גם רע"א 371/89 אילן ליבוביץ נ' א.א.אליהו בע"מ ואח',
פ"ד מד(2), 309, 321-322]. היסוד השני, עניינו השאלה, האם ההתעשרות באה מן המזכה. גם זו שאלה שבעובדה, ופרופ' פרידמן מציין, כי אין רשימה סגורה של זכויות שבדין, ולא אחת תחתך השאלה, אם קיבל הנתבע טובת הנאה "שלא על פי זכות שבדין", על פי המבחן אם ההתעשרות היא צודקת. אם היא בלתי צודקת, אין לראותה כהתעשרות על פי זכות שבדין. היסוד השלישי מתמקד בטיבה של אותה התעשרות של הזוכה, אם ההתעשרות אינה על פי זכות שבדין, יזכה המזכה בסעד על פי עילת עשיית העושר.
לדעת פרופ' פרידמן, יסוד זה הוא המגביל לביטוי השגור, כי הזכיה צריכה להיות "על חשבון" הזולת. במקרים רבים, ניתן ללמוד זאת מן העובדה, שהתובע סבל נזק, כגון במקרה של תשלום מחמת טעות, או שהפסיד המשלם וזכה המקבל. אולם, פעמים יהא הרווח על חשבון התובע, אף אם הלה לא ניזוק, למשל, כאשר הרווח הופק מרכושו. זכיה יכולה לבוא מן התובע, או להיות על חשבונו, אף אם התגלגלה לידי הנתבע באמצעות פעולה פיזית או משפטית שעשה עם אדם אחר [שם, עמ' 88-89].
מן הכלל אל הפרט. כפי שקבעתי לעיל, עזרא ביצע את העבודות הנוספות כנטען על ידו. לוגן ובעלי הנכס קיבלו את העבודה ונהנו מתוצאותיה. לוגן חסכה מעצמה תשלום עבור העבודות הנוספות, וכפועל יוצא מכך, חסכו לעצמם גם בעלי הנכס את ההוצאות שהיו צריכים להחזיר ללוגן, על פי ההסכם ביניהם. עזרא סבל חסרון כיס, רק משום שתוך כדי העבודה, התבקש לבצע דברים נוספים, וסמך על דבריו של המפקח, כי יקבל תמורה מתאימה. זוהי גירסתו, שלא נסתרה בחקירה נגדית, ולא בעדות המפקח, אשר כלל לא העיד. יתכן וטעה שלא טרח להחתים את לוגן והמפקח על ההסכמה הנוספת, אך אינני סבורה שהוא צריך לשלם מחיר כה רב בגלל הטעות. אין ספק, שלוגן ובעלי הנכס הפיקו רווח של ממש בהוצאות שחסכו על חשבונו של התובע, הם התעשרו על חשבונו, מפני שלא שילמו תמורת העבודה, והתעשרות זו אינה על פי זכות שבדין.

9.

התובעת הוכיחה באמצעות עדותו של עזרא, את המחירים הנקובים בחשבון הסופי, כפי שסביר ומקובל לעבודות מהסוג שביצע, בהתאם לחשבוניות שונות אחרות שהגיש למזמינים אחרים, הוא לא נחקר על ימי העבודה והעלות היומית שתבע, לכן, מוחזק האמור בעדותו כאמת.

בחקירתו הנגדית הוסיף עזרא ואמר, כי בסיום העבודה הגיש למקפח ולשוכלטר דפי מחשב, מפורטים, עם כל הימים שעבד עם הטרקטור, המשאית, הבאגר [עמ' 15 שו' 11-14 שו' 20-22], ואף הסביר את הרישומים שנעשו בפגישה, המחזקים את גירסתו [עמ' 16]. בנוסף, כפי שציינתי לעיל, הנתבעים לא סתרו את עדותו בראיות עם חישובים נגדיים, שוכלטר טען שיש לו מדידות, אולם, עדותו בנקודה זו היתה מעורפלת, הוא עצמו ענה "לא יודע למה בדיוק התייחסו הרישומים" [עמ' 29 למטה], ומסמכים רבים שיכלו לשפוך אור בנקודה זו, לא הוגשו, למרות שניתן היה להבין משוכלטר, שהם מצויים בידיו.
יש להוסיף ולציין, כי הסכום הנתבע, בגין העבודות הנוספות, הינו ביחס סביר לסכום התמורה שלוגן שילמה לעזרא, ולהיקף העבודה שנעשתה.
לוגן נדרשה על ידי עזרא, לשלם את החוב של 70,000 ₪ בתוספת מע"מ, עוד בחודש יוני 1996, אולם, לא עשתה כן [נספח י"ד לתצהיר עזרא].
סיכומו של דבר, התובעת הוכיחה במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, כי הנתבעים נותרו חייבים לה את הפרש התמורה. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאז חודש יוני 1996 ועד הגשת התביעה, מגיע לסכום התביעה, 122,210 ₪.

10.

לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את סכום התביעה, 122,210 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום הגשת התביעה, 28.6.99, ועד התשלום המלא בפועל.






כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעת את הוצאות המשפט, סכומי האגרה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום ועד יום ההשבה בפועל, וכן שכ"ט עו"ד 15,000 ₪ בתוספת מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.


המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום י"ג ב אדר ב, תשס"ה (24 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.

ר' שלו- גרטל, שופטת

עדי ברגר






א בית משפט שלום 11535/99 מישל עזרא פיתוח ועפר בע"מ נ' לוגן בניה 1990 בע"מ, ברכה ספרא, שרה מרגליות (פורסם ב-ֽ 24/03/2005)