פסקי דין על צבי קלינברט | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

4894/08 בל     19/02/2009




בל 4894/08 צבי קלינברט נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:
1

בית הדין לעבודה

בית הדין האיזורי לעבודה ת"א - יפו

בל 004894/08

בפני
:
כב' השופטת ורדה סאמט


תאריך:
19/02/2009





בעניין
:
צבי קלינברט

התובע

נ
ג
ד


המוסד לביטוח לאומי




הנתבע

פסק
- דין

1.
בפני
ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 24.6.08, בדיון מחדש, אשר קבעה
שלא חל שינוי בדרגת הנכות היציבה שנקבעה למערער בגין הפגיעה בעבודה מיום 27.4.95.

2.
המערער, יליד 1952, נפגע ביום 27.4.95 בעת עבודתו כנהג אוטובוס "אגד", ונחבל בגבו.

3.
ועדה רפואית לעררים מיום 18.1.04 קבעה למערער 10% נכות צמיתה החל מיום 1.11.05, בשל הגבלת תנועה בעמ"ש מותני לפי סעיף 37(7) א-ב מותאם ולאחר ניכוי 5% בשל מצב קודם.

4.
ועדה רפואית מדרג ראשון, לעניין החמרה, מיום 19.11.06 קבעה שאין החמרה במצבו של המערער.
המערער ערר לועדה הרפואית לעררים וזו, בהחלטתה מיום 21.3.07, קבעה שאין החמרה.

5.
בתאריך 28.5.07 הגיש המערער בקשה לקביעה מחודשת של דרגת הנכות בגין החמרה במצבו הרפואי והתפקודי עקב ביצוע ניתוח שעבר ביום 30.4.07 לכריתת דיסק בין החוליות 1
s
– 5
l
וקיבוע חוליות עמ"ש מותני.

ועדה רפואית לעררים, בדיון מחדש, מיום 8.8.07 קבעה שאין החמרה במצבו של המערער.

6.
ועדה רפואית מדרג ראשון לעניין החמרה מיום 9.5.08, קבעה למערער נכויות כדלקמן:

100% מיום 30.4.07 ועד יום 30.6.07.

50% מיום 1.7.07 ועד יום 31.8.07.

30% מיום 1.9.07 ועד יום 31.12.07.

0% מיום 1.1.08 לצמיתות.

7.
המשיב הגיש ערר על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון בטענה להעדר קשר סיבתי בין הניתוח לבין התאונה, מהטעם שמדובר בניתוח שבוצע על רקע שינויים ניווניים.

8.
בהחלטתה מיום 24.6.08 קיבלה הועדה הרפואית לעררים את ערר המוסד, שינתה את החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון וקבעה שהניתוח אינו קשור לאירוע התאונתי מיום 27.4.95 ואין החמרה הקשורה לתאונה שהוכרה כפגיעה בעבודה.

9.
נימוקי הערעור:
א.
ועדה רפואית לעררים מיום 18.1.04, אשר בהרכבה כללה את ד"ר עמיהוד שישב גם בהרכב הועדה מיום 24.6.08, אימצה את חווה"ד של ד"ר שינדלר מיום 16.12.02 וקבעה למערער 10% נכות צמיתה בהסתמך על הממצאים שנמצאו באזור הפגיעה בעמ"ש מותני, ולא היה מקום לשלילת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצבו הרפואי הנוכחי, שכן כל הממצאים ממוקדים באזור הפגיעה עד כדי הזדקקות לניתוח שבוצע באפריל 2007.
ב.
הועדה התעלמה מהצורך בניתוח לכריתת דיסק וקיבוע חוליות עמ"ש מותני, שנפגע בתאונה, ולאור העובדה שמאז קביעת הועדה לעררים הראשונה, ובמשך 4 שנים, לא נזקק המערער לניתוח מצביעה על קיומה של החמרה משמעותית.
ג.
הועדה התעלמה מהצורך בניתוח לכריתת דיסק וקיבוע חוליות עמ"ש מותני באותו אזור שנפגע בתאונה – חוליות עמ"ש מותני
l4-l5-s1
, כפי שעולה מהתיעוד הרפואי, והצורך בניתוח מצביע באופן אובייקטיבי על קיומה של החמרה.
ד.
בתקופה שבין האירוע שהוכר בכפגיעה בעבודה לבין מועד ההחמרה, לא אירע שום אירוע נוסף שהינו בבחינת "גורם זר מתערב" שיש בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין ההחמרה שחלה במצבו של המערער.

10.
טיעוני ב"כ המשיב –
א.
הועדה עיינה בתיעוד הרפואי, פרטה ונימקה באופן ברור מדוע אין קשר בין ההחמרה הנטענת עקב ביצוע ניתוח הקיבוע לבין התאונה משנת 1995, ועל כן לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה.
ב.
חווה"ד של ד"ר שינדלר משנת 2003 אינה רלבנטית לצורך קביעת ההחמרה או לצורך קביעת הקשר הסיבתי בין הניתוח לבין הפגיעה.

דיון והכרעה

11.
הועדה עיינה בסיכום המחלה של ד"ר מילגרם מיום 30.4.07, בעקבות הניתוח, וציינה כי קיבוע אחורי
s1-l5
בוצע "בגין לחץ של מוצא השורשים דו"צ עם פאוטולוגיה של ספונדילוליזטיזיס איסטמי שהוא ממצא מולד ברור וחד משמעי.... ולפיכך ניתוח הקיבוע אינו קשור לארוע התאונתי מתאריך 27.4.1995".
בסיכום המחלה של ד"ר מילגרם מציין הרופא המנתח כי עפ"י ממצאי בדיקת
ct
מדובר בספונדילוליסטזיס איסטמי
l5-s1
עם לחץ על מוצא השורשים דו צדדית.
לציין כי גם ד"ר שינדלר בחוות דעתו מיום 16.12.02 מציין "קיומו של פגם מסוג ספונדילוליזיס
l5-s1
" אשר נמצא במערער כבר בשנת 1982 עת התקבל לעבוד ב"אגד".

12.
קביעת הועדה בדבר העדר הקשר הסיבתי בין בתאונה מיום 27.4.95 לבין הניתוח, אינה מנוגדת לחוות דעתו של ד"ר שינדלר מיום 16.12.02 שעניינה קביעת דרגת נכות, בטרם חלה ההחמרה הנטענת במצבו של המערער. מסקנת הועדה לפיה ההחמרה במצבו של המערער קשורה לממצא הספונדילוליזטיזיס, שאובחן, ולא תוצאה של התאונה שהוכרה, מתיישבת עם ממצאיו של ד"ר שינדלר בחוות דעתו.


העובדה כי בתקופה שבין הפגיעה בעבודה למועד הניתוח לא אירע כל אירוע נוסף שיכול היה לגרום להחמרה במצבו של המערער, אינה נוגדת את מסקנת הועדה בנסיבות העניין, שכן הועדה קבעה כי ההחמרה במצבו הרפואי של המערער קשורה לפגם מולד שנמצא אצלו עוד לפני הפגיעה בעבודה משנת 1995, מסקנה הנתמכת בתיעוד הרפואי.

13.
קביעה בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין המצב הרפואי לבין הפגיעה בעבודה, לרבות מידת הקשר הסיבתי, מצויה בסמכותה הבלעדית של הועדה הרפואית, כאשר בית הדין מוסמך להתערב בהחלטת הועדה הרפואית רק אם נפלה בה טעות משפטית.

בענייננו הועדה קבעה ממצאים רפואיים לפיהם לא קיים קשר סיבתי בין הצורך בניתוח שעבר המערער ביום 30.4.07 לבין הפגיעה בעבודה משנת 1995 ונימקה היטב את מסקנותיה תוך שהיא מסתמכת בין היתר על התיעוד הרפואי שהוצג בפני
ה. הועדה אף התייחסה לחוות דעתו הנוגדת של ד"ר עמית שרים מיום 12.9.07 ומסבירה בצורה מפורטת מדוע אין היא מאמצת את מסקנותיו.

14.
בנסיבות המתוארות לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הועדה המצדיק את התערבותו של בית הדין בקביעותיה.

15.
הערעור נדחה.

16.
אין צו להוצאות.

17.
בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.


ניתן היום כ"ה בשבט, תשס"ט (19 בפברואר 2009) בהעדר הצדדים.


ורדה סאמט
- שופטת










בל בית דין אזורי לעבודה 4894/08 צבי קלינברט נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 19/02/2009)