פסקי דין על משה עוז | פסקי דין על אלדד עוז | פסקי דין על elite protection security services & products ltd. | פסקי דין על דוד עוז | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

1237/08 פשר     12/02/2009




פשר 1237/08 משה עוז, אלדד עוז נ' elite protection security services & products ltd., דוד עוז, כונס הנכסים הרשמי




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פשר001237/08


בפני
:
כבוד השופטת ורדה אלשיך
– סגנית נשיא


12/02/2009




המבקשים:
1. משה עוז

2. אלדד עוז
ע"י ב"כ עו"ד מ. זזליגמן ושות'





--
נ ג ד
--


המשיבים:
1.
elite protection security services & products ltd.
2. דוד עוז
ע"י ב"כ עו"ד קסוטו-נוף ואח'

3. כונס הנכסים הרשמי
ע"י ב"כ עו"ד אורי ולרשטיין






פסק דין

מונחת בפני
בקשתם של מר משה עוז
ומר אלדד עוז
(להלן: "המבקשים"), לפרק את חברת
elite protection services & products
(להלן: "החברה", או "חברת האם"), אשר הינה חברה הרשומה באנגליה, ואשר עיקר יעודה, הנטען, הינו אחזקה של 100% ממניות חברה הרשומה בישראל. בעל השליטה בחברת האם, מר דוד עוז
(אחיהם של המבקשים), מתנגד לבקשה ועותר לדחייתה.
עניין לנו בעסק משפחתי, אשר היחסים בין הצדדים לו עלו על שרטון, וגררו – לטענת המבקשים – מצב של חוסר אמון מוחלט. הן במסגרת כתבי הטענות, והן במסגרת הטיעונים בעל-פה והסיכומים, העלו הצדדים האשמות הדדיות אודות השתלטות שלא כדין, גניבה מנכסי החברות, וכיוצא באלו. כמו כן, טוען המשיב כי דווקא המבקשים הם אלו אשר מתחרים בחברה שלא כדין באמצעות חברות שבשליטתם, ולשם כך גנבו נכסים ולקוחות מן החברה. המבקשים, מצידם, טוענים כי חברת האם אינה אלא מעטפת משפטית; כי ההליכים שניהל המבקש מול רשם החברות באנגליה בעניין שינוי האחזקות בה אינם כדין ואינם תקפים, וכי החברה מצויה במצב של מבוי סתום, וזאת עקב סעיפים (שעל תחולתם נטושה מחלוקת) הדורשים הסכמה של 75% מבעלי המניות לצעדים ניהוליים. המשיב, מצידו, כופר בתחולת סעיפים אלו וטוען כי כיום אין להם תוקף.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נערך דיון, הכלל חקירות, והוגשו סיכומים בכתב, ניתנת החלטתי זו.

1.
ההלכה הבסיסית החלה בכל הנוגע לבקשות פירוק, נוטה לצמצם עד מאד את היכולת לעשות שימוש בסעיף 257(5) – פירוק מטעמי צדק ויושר – וזאת בעיקר, כאשר מאחורי הטענות עומד סכסוך בין בעלי מניות.
לעניין זה, חלה ראשית כל ההלכה שקבע כב' הנשיא ברק בעניין ע.א. 419/89 אולדשטיין נ' זקסוניה, אשר שללה במפורש את הטיעון, כי בחברות מסוימות חל משטר התאגדות רופף יותר, הדומה לשותפות. אותה הלכה קבעה, באורח חד-משמעי, כי צדדים המקימים חברה, ומבקשים למעשה להינות מן היתרונות של דיני התאגידים, נוטלים על עצמם בכך אף את החסרונות האפשריים של בחירתם, כולל הקושי היחסי לפרק את התאגיד (יחסית לשותפות), וכי "אין התאגדות לחצאין".
זאת ואף זאת; בשורה ארוכה של פסקי דין, הובהר שוב ושוב, כי התפתחותם של דיני הסרת הקיפוח בחברות, מצמצמת את היכולת לעשות שימוש בפירוק לפי סעיף 257(5), וברירה זו נשמרת למצבים קיצוניים, בהם ניכר על-פניו כי אין בסעדים האחרים תועלת, או שהם דורשים מידה בלתי סבירה בעליל של אכיפה מתמדת מצד בית המשפט.
ראוי, לעניין זה,
להעיר כי פסק הדין בעניין גלריה גורדון, אשר קיבל בקשת פירוק שכזו, מוכר על פניו בתור "חריג המלמד על הכלל". באותו מקרה, חברו נסיבות קיצוניות יחדיו, והובילו לתוצאה של קבלת הבקשה: החברה הוכחה כ"סידור עבודה גרידא" בין שתי חברות אחרות של צדדים שונים, שכל האמצעים האחרים לפתור את הסכסוך ביניהם נכשלו; חוסר תפקוד בעליל בשל חלוקה שווה של המניות; אי העסקת עובדים, ועוד.
לצד הלכה זו, ראוי להתייחס אף להלכה מנחה אחרת בתחום דיני הפירוק, והיא ההלכה
השוללת את הפיכת בית המשפט של פירוק ל"תחליף ערכאה אזרחית", במקרה שעובדות עקרוניות הנוגעות לעניין שנויות במחלוקת. הלכה זו מתייחסת, אמנם, בעיקר למצבים של בקשת נושה לפירוק בגין חוב שלא שולם, כאשר עולה טענה מצד החברה כי החוב שנוי במחלוקת. זאת, גם ובעיקר בכדי למנוע עריכת "קיצורי דרך", ושימוש בבקשות פירוק כאמצעי לחץ במקום בו החוב אכן בלתי מוכח או שנוי במחלוקת אמיתית.
אלא, שהדברים יפים, בשינויים המתחייבים, אף למצב של בקשת פירוק שעניינה סכסוך בין בעלי מניות; אף במצב זה, אין כל סיבה להפוך את בית המשפט של פירוק ל"ערכאה אזרחית חלופית". למעשה, דברים אלו יפים כאן אף מכוח קל וחומר, וזאת נוכח הנטייה הקיימת מניה וביה בהלכה הפסוקה להפנות את הצדדים הניצים לסעדי הסרת קיפוח. בית המשפט האזרחי המוסמך לדון בסעדים אלו, מוסמך, יכול וראוי שידון אף בהכרעות העובדתיות אשר נדרשות לצורך קבלת תמונה עובדתית נכונה של המחלוקת, מקום בו עובדות מפתח אינן מוסכמות בין הצדדים.

2.
מעיון בבקשה וצרופותיה, וכן משמיעת העדים, הרי הרושם הכללי שעולה הינו, כי הסכסוך החריף בין הצדדים גלש זה מכבר למצבים וצורת התנהלות שראוי היה להימנע ממנה (קל וחומר, כאשר עסקינן בצדדים שהינם אף בני משפחה). קשה, בנסיבות המקרה, להשתחרר מן הרושם, כי שני הצדדים "לא טמנו ידם בצלחת", ופעלו באורח חד-צדדי, אשר ספק אם הוא עומד בדרישות הדין – כל אחד במקום ובתחום בו היה בידו הכוח לעשות כן.
אעיר, כי מידת האמון שאני נותנת בעדות המשיב, בכל הנוגע למעשיו באנגליה, בין היתר,אינה גבוהה במיוחד, וזאת בלשון המעטה. בעניין אורח פעולתו מול הרשם האנגלי (והאורח בו דיווח על מעשיו, או ליתר דיוק, נמנע מדיווח מלא לבית המשפט בישראל), תמוהה, וקשה שלא להרים גבה נוכח הדרך בה בחר לערוך "דילול" (בלשון המעטה) לכוחם של המשיבים בחברת האם. מאידך גיסא, ספק גדול אם התנהלותם של המשיבים בנכסי חברת הבת הישראלית ראויה, מקובלת ומניחה את הדעת, וזאת בלשון המעטה.
ראוי לשוב ולהדגיש; מעבר לאותם רשמים, הרי שחלק גדול מעובדות המפתח שנויות במחלוקת עובדתית חריפה, אשר קיימת חשיבות רבה להכריע בה באורח מקיף, ההולם את דרישות הדין ואת כללי הצדק. זאת, אף נוכח העובדה, כי חלק מההכרעות דנן עשויות "לצבוע" את התנהלותם של כמה מן הצדדים באורח שהוא כמעט פלילי (ויודגש: אין אני קובעת, בשלב זה, ממצאים כלשהם באותן סוגיות).

3.
בעניינינו, אין ספק כי החברה הינה סולבנטית (ואין נפקא מינא, לעניין זה, האם פעילותה מצומצמת אם לאו), דבר העומד לרועץ בדרכם של מבקשי הפירוק. זאת ואף זאת; קשה שלא להתרשם, כי חלק גדול מטענות המבקשים, מבוססות למעשה על הנחות א-פריוריות שלהן, שטרם הוכחו כדבעי.
כך למשל, טענת "המבוי הסתום", שהיא טענה מרכזית ביותר בכל הנוגע לביסוס סעד הפירוק, מבוססת למעשה על כך שהם "מקדימים ומקבלים" את טענתם הם, בדבר פסלות פעולות המשיב מול רשם החברות האנגלי. במלוא הכבוד הראוי, לא אוכל ליתן ידי לדרך כזו של טיעון והוכחה.
אבהיר דברי; טענת המבוי הסתום שמעלים המשיבים, מבוססת למעשה על מה שלדעתם הינו המצב הנכון מבחינת מסמכי ההתאגדות. זאת, בעוד המשיב טוען לפרשנות אחרת של המסמכים, ובעיקר לכך כי הסעיף הדורש רוב של 75% בהחלטות מסויימות אינו תקף עוד, כאשר בחברה קיימים אף בעלי מניות מיעוט אנגלים, שאינם שייכים לקבוצת המייסדים המקורית.
אלא מאי? דווקא מטענות המבקשים, לפיהן המשיב עושה למעשה, בחברת האם, כרצונו, עולה כי מכאן ועד מבוי סתום – רב הדרך; רק אם היו המבקשים מסיימים בהצלחה הליך, אשר היה מאיין את מעשיו של המשיב מול הרשם האנגלי, יכולים היו ליצור בכך את אותו "מבוי סתום" אפשרי; ואין כל צורך להכביר מילים, כי סוגיה שכזו אינה מתאימה להידון, כמעט אגב אורחא, במסגרת בקשת פירוק ובלא נוכחות בעלי המניות הנוספים.
לעניין זה, וחרף נסיונותיהם של המשיבים להמעיט בחשיבותו של מכשול זה, הרי אף אם לבית משפט זה נתונה סמכות לדון בסוגיה, הרי שיתכן מאד כי המקום הנכון להעלות את טענותיהם היה דווקא אצל רשם החברות האנגלי, אשר ערך את ההליך עליו הם מלינים. שם, יכולים היו להעלות את כל טענותיהם בדבר אי-חוקיות ההליך, אי זימון ראוי שלהם, וכיוצא באלו.
לא מן המותר לציין, בשולי עניין זה: אותו מבנה תאגידי חוצה-מדינות, לפיו חברת אם אנגלית משמשת כחברת אחזקות האוחזת במניות חברת בת ישראלית, לא נכפה על הצדדים, אלא הינו פרי יצירתם ורצונם החופשי. וכשם שהצדדים יצרו מבנה זה כדי להינות מיתרונות כאלו ואחרים שיכול היה לספק להם, הרי שאין הם יכולים להתעלם ממנו, אם וכאשר הם נתקלים בחסרונותיו, כולל מעורבות רשם החברות האנגלי. קשה עלי הדרך, בה צדדים, אשר יצרו מראש את מבנה ההתאגדות דנן, ממהרים לנסות ולהתנער ממנו, ולהופכו ל"קליפה חסרת תוכן" או "מראית עין" בעת שאינו נוח להם או הוא מכביד עליהם ופועל בניגוד לאינטרס העכשווי שלהם.

4.
בעניין הטענות ההדדיות על פעולות אסורות בחברות; כפי שהערתי קודם לכן, אין כל מקום או הצדקה כי מחלוקות עובדתיות מסוג זה ידונו בבית משפט של פירוק. אוסיף ואומר, כי בין הצדדים מתנהל הליך מקביל בפני
כב' השופט זפט, ודומה כי באותה ערכאה, ראוי ונכון יהיה לקבל את ההכרעות העובדתיות לגבי התנהלות הצדדים.
זאת ואף זאת; קשה שלא להתרשם מכך, כי הליך פירוק של החברה האם, אשר מניה וביה "שם באור הזרקורים" את האחרונה, מחמיץ חלק ניכר מן הבעייתיות, הנוגע
למחלוקת בעניינה של חברת הבת דווקא.

5.
סוף דבר; במלוא הכבוד הראוי לטענות המבקשים, וחרף הרושם הבעייתי שעשה המשיב בעדותו בפני
, הרי שאינני יכולה להסכים לטענתם הנחרצת, כי אין כל טעם בהליך הסרת קיפוח. נהפוך הוא; דומה כי הליך זה יוכל לקבוע תשתית מקיפה הן בעניין חברת האם והן בעניין חברת הבת, ולהגיע לפתרון כללי וצודק יותר (לרבות, במידת הצורך, יצירת מנגנון הפרדות שיקח את כל המכלול דנן בחשבון). עניין לנו בבקשה לפירוק חברה סולבנטית בשל סכסוך בין בעלי המניות, וזאת בלא שהחברה מצויה באמת ובתמים במצב של "

deadlock
"
. קשה שלא להתרשם, כי מאחורי טענות המבקשים עומד השיקול לנסות ולערוך "קיצור דרך" (כפי שהתבטא אף בא-כוחם במהלך הדיון), ולהקדים בכך את המאוחר. זאת, תוך נסיון לדלג על המחלוקת העובדתית ועל הסיבוכים פרי המבנה המשפטי שיצרו הם עצמם.

לאור האמור לעיל, אין מנוס מלקבוע, כי המקרה שבפני
שונה הן מפרשת
red rock
(שם דובר בנושה זר, המבקש לפרק חברה בכדי להשתמש בנכס זכות תביעה שבידה), והן מפרשת גלריה גורדון, וכי על הצדדים להתכבד ולהמשיך בהליכים האזרחיים, למצער עד למתן הכרעות עובדתיות ברורות בשאלות המחלוקת שביניהם.

6.
לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להדחות. בנסיבות המקרה, ובין היתר נוכח אופי עדותו של המשיב והרושם שיצרה, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח בשבט, תשס"ט (12 בפברואר 2009), בהעדר הצדדים.


ורדה אלשיך
, שופטת

סגנית נשיא
תפארת






פשר בית משפט מחוזי 1237/08 משה עוז, אלדד עוז נ' elite protection security services & products ltd., דוד עוז, כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 12/02/2009)