פסקי דין על בצלאל מאיר | פסקי דין על בצלאל יאיר |

2676/02 פ     25/02/2007




פ 2676/02 מדינת ישראל נ' בצלאל מאיר, בצלאל יאיר




בעניין:

בתי המשפט

1

בית משפט השלום ירושלים
פ
002676/02


לפני
כב' השופטת באום-ניקוטרה אתי
תאריך:
25/02/2007




בעניין:
מדינת ישראל





המאשימה



נ
ג
ד



1 . בצלאל מאיר

2 . בצלאל יאיר





הנאשמים


נוכחים
:
ב"כ המאשימה עו"ד נגה אטון-אבנרי
ב"כ הנאשמים עו"ד שינקולבסקי

הנאשם 2 בעצמו


החלטה (ביחס לנאשם 2)

הנאשם 2, יליד 1983, הורשע יחד עם אביו, נאשם 1, בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335 (1) ו - (2), בנסיבות סעיף 334 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן:"החוק") ובעבירה של השגת גבול לפי סעיף 447 (2) לחוק והכל כמפורט בהכרעת הדין, שניתנה על ידי ביום
20/07/06.

בטרם טיעונים לעונש ביקש הסנגור לקבל תסקירי שירות מבחן ביחס לשני הנאשמים – ונעתרתי לבקשתו זו.

לאחר קבלת התסקירים ובדיון שנתקיים לצורך העלאת הטיעונים לעונש, עתר הסנגור להורות על ביטול ההרשעה ככל שמדובר בנאשם 2 ולהשית עליו של"צ בהיקף לא מכביד.

נימוקי הסנגור בעתירתו זו, כמפורט:

א.
בעת האירוע היה מרשו קטין, שטרם מלאו לו 18 שנים.

ב.
נאשם זה הצטרף לאביו, לא יזם את האירוע וגם כשזה החל להתרחש לא הכניס עצמו מיד לאירוע, אלא אך נחלץ לעזרת אביו.

ג.
מאז אירוע נקודתי זה בחייו של הנאשם 2 – לא היה מעורב בפלילים באופן כלשהו; התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגולני ועתידו המקצועי נפגע שכן בשל הרשעתו – לא התקבל לעבודה בשירותי האבטחה ב"אל-על".

ד.
תסקיר שירות המבחן הנו חיובי ביותר.

ב"כ המאשימה מתנגדת לבקשה.

לטעמה, אין מקום כלל להפריד בין מצבו ומעמדו של נאשם 2 יחסית לאביו, נאשם 1, ועוד יש
לזכור, כי בגין האירוע נפצע המתלונן וזאת, לאחר שהנאשמים נכנסו לחצרו כאשר הם אוחזים
בלום.

ב"כ המאשימה הוסיפה, כי מקום בו מדובר במקרה של אלימות חמורה, אשר פוגעת באופן ממשי
בגופו ובתפקודו של אחר, כשזו יזומה ואף מתרחשת בבית המתלונן – אין מקום להימנע מהרשעה
ויש להשית על נאשם זה מאסר בפועל ממש.

בהכרעת דיני מיום 20/07/06 פרטתי את השתלשלות העניינים באירוע מיום 09/09/01 ואחזור
עליה בקצרה וזאת לצורך הדיון בשאלת ביטול ההרשעה והענישה הראויה.

ביום 09/09/01 פרץ ויכוח בין דודתו של נאשם 2 לשכנה – הוא המתלונן. במהלך הויכוח ומאחר
שהמתלונן איים על הדודה, כי ידקור אותה - התקשרה הדודה לנאשם 1, הוא אחיה, וביקשה
ממנו שיגיע לביתה.

נאשם 1 ובנו הקטין (כבן 17.5 במועד האירוע) – נאשם 2, הגיעו לדירת הדודה, המצויה מעל דירת
המתלונן ויצאו אל המרפסת.
בשלב זה, התנהל שיג ושיח בין המעורבים. המתלונן הבין, כי מי מבין הנאשמים עומדים לתקוף
אותו והתקשר למשטרה.

בסמוך לכך ירדו שני הנאשמים מדירת האחות וצעדו לעבר חצר המתלונן, כאשר קבעתי, כי
שניהם אחזו חפץ, שטיבו לא הוברר לי עד תום ומשהגיעו לשער החצר הורה נאשם 1 לבנו, נאשם
2, להישאר מחוץ לחצר והוא עצמו נכנס לחצר המתלונן.
משנכנס נאשם 1 לחצר המתלונן – הוא פנה אל האחרון ובהמשך החל להכותו עד שזה נפל על
ספה, שהייתה בחצר.
בשלב מסוים נכנס אף נאשם 2 לחצר ואף הוא הכה את המתלונן עם החפץ שהיה בידו.

עוד קבעתי, כי כתוצאה מהתקיפה נחבל המתלונן בראשו.

ביטול הרשעה


סעיף 192 א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, קובע:

"הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור."

סוגיית ביטול הרשעה נדונה במספר רב של פסקי דין והכלל שנקבע הינו שהימנעות מהרשעה אפשרית.

בהתאם לפסיקה, הימנעות מהרשעה או ביטול הרשעה יעשו בהצטבר שני גורמים וזאת כדבריה של כב' השופטת דורנר בע.פ. 2083/96 תמר כתב נ' מ"י, פ"ד נב(3) 337:

"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים."

(...)

"השאלה אימתי ובאילו נסיבות רשאי בית המשפט לחייב נאשם בשירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, אינה יכולה להיות מוכרעת לפי שיקולים הרמטיים. עם זאת רשאי בית המשפט לקבוע קוים מנחים (
guide lines
), שבלי להיות ממצים יש בהם כדי להדריך את בתי המשפט בעניין זה. שיקולים אלה הם שיקולים של שיקום מחד ושיקולים של אינטרס הציבור מאידך."
צוין בהמשך מהם שיקולי שירות המבחן, כמפורט להלן:

"א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם?

ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצע?

ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד;

ד) מידת הפגיעה של העבירה באחרים;

ה) הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות;

ו) האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית.

ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה? האם הוא מתחרט עליה?

ח) משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם?

ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם.
שיקולים אלה, מבלי שיהיו ממצים מקובלים עלי, כאחד הגורמים שיש להביאם בחשבון בהחלטה בדבר תוצאות ההרשעה."

ועוד, בבר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון 85 (3) עמ' 737, נקבע כדלקמן:

"רק בנסיבות יוצאות דופן בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, נוקט בית המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה.
ההימנעות מן ההרשעה הופכת כמובן, באופן תיאורטי לקשה יותר, ככל שהעבירה חמורה יותר ובתי המשפט אינם נוהגים לראות בחרטה בלבד עילה ליצירתה של הבחנה בין פלוני לפלוני שעבר אותה עבירה בנסיבות דומות..."

מהלך העניינים, כפי שנקבע על ידי בהכרעת הדין – אינו קל כלל וכלל.

מדובר בשניים שהגיעו לבית האחות "להסדיר" עניינים וכבר קבעתי, כי לא נתכוונו לעשות זאת בשיחה נעימה ורגועה – ירדו לחצר המתלונן ובידיהם חפץ ולבסוף אף הכוהו ופצעוהו.

עבירות אלימות מטבען – עבירות חמורות הן ובית המשפט אינו יכול להקל בהן ראש.

יחד עם זאת – כל מקרה וכל נאשם ידונו לגופם.

בחינת מצבו של נאשם 2 תלמד, כי יש לאבחן בינו לבין נאשם 1, אביו.

המדובר במי שהיה קטין בעת ביצוע העבירה, אשר הלך ונגרר אחרי אביו, על כל המשתמע מכך מבחינת היות האב דמות סמכותית כלפי הבן הקטין.

נאשם זה לא היה בעל החלק המכריע באירוע ומלכתחילה אף נותר עומד מחוץ לחצר בית המתלונן, ממש כפי שהורה לו אביו, אלא שבהמשך ומשראה, כי אביו מעורב באירוע אלים – נכנס לחצר והכה אף הוא את המתלונן.

בעניינו של נאשם זה הוגש תסקיר שירות מבחן נושא תאריך 03/01/07 – ממנו נלמד, כי למעט אירוע זה – לא היה הנאשם אשר גישתו ביטאה אחריות ורצינות, מעורב בפלילים באופן כלשהו, וכאשר שירות המבחן התרשם, כי מדובר בבחור חיובי, בעל ערכים חיוביים, שנמצא בתחילת דרכו וכאשר במהלך שירותו הצבאי זכה להערכה (וכך גם עולה מהמוצג נ/2).

שירות המבחן המליץ על ביטול ההרשעה ועל השתת עונש מוחשי וחינוכי בדמות של"צ.

בשוקלי כל הנתונים לעיל, תוך ישום ההלכות הרלבנטיות, שצוטטו לעיל – באתי לכלל מסקנה, כי בענייננו, על אף העבירות שהורשע בהן הנאשם ניתן להורות על ביטול ההרשעה – הן לאור גילו הצעיר, חלקו באירוע, העובדה, כי זוהי מעורבותו היחידה בפלילים והעובדה, כי שיקומו נפגע עקב הרשעה זו – מקום בו לא נתקבל לעבודה ב"אל על" – וכך אני מורה.

אני קובעת, כי נאשם 2 עבר העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

ובאשר לעונש – במקרה זה, אני סבורה, כי יהא זה נכון ומוחשי להשית על הנאשם של"צ, בהיקף של 200 שעות – הלוקח בחשבון את חלקו ומעורבותו באירוע, כמו גם חבלת המתלונן ומנגד -
שאר נתוניו האישיים של נאשם זה.

שירות המבחן מתבקש להגיש תסקיר ובו יפרט תוכנית השל"צ, שנקבעה לנאשם. התסקיר יוגש עד ליום 30/03/07.

תחילת ביצוע השל"צ – בהתאם להוראות שירות מבחן.

היה ויהא צורך בשינוי מקום ההשמה – כי אז יהא רשאי שירות מבחן לשנות המקום ובלבד שידווח על כך לבית המשפט.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

המזכירות תשלח העתק מהחלטתי זו לשירות המבחן
.

ניתנה היום ז' באדר, תשס"ז (25 בפברואר 2007) במעמד ב"כ המאשימה, הנאשם 2 ובא כוחו.

באום-ניקוטרה אתי
, שופטת
עינת ישראלי






פ בית משפט שלום 2676/02 מדינת ישראל נ' בצלאל מאיר, בצלאל יאיר (פורסם ב-ֽ 25/02/2007)