פסקי דין על מנסור אמאל סלים | פסקי דין על מנסור מוחמד | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי

354/06 פשר     15/02/2009




פשר 354/06 מנסור אמאל סלים, מנסור מוחמד נ' כונס הנכסים הרשמי




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי נצרת
פשר000354/06
פשר 355/06

בפני
:
כב' השופט צרפתי דני

תאריך:
15.2.09



בעניין
:
פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"מ - 1980

"הפקודה"


בעניין
:
1. מנסור אמאל סלים
- ת.ז. 057594459

2. מנסור מוחמד
- ת.ז. 026296379


ע"י ב"כ עו"ד
זועבי עבד אלקאדר
"
החייבים
"


נ
ג
ד




ובעניין
:
כונס הנכסים הרשמי






"
הכנ"ר
"

פסק דין

1.
התיקים שבכותרת אמורים היו להיות מובאים בפני
בחודש 05.08 לכתיבת

פסק דין
, לאחר השלמות שנדרשו מטעם החייבים, וכפי שיפורטו, בשל תקלה, התיקים שבכותרת הובאו בפני
רק כעת, לאחר חלוף חודשים, ומבלי שההשלמות הדרושות הוצגו.

בדיון יום 28.04.08, התחייב ב"כ החייבים להמציא תיעוד רפואי בגין אי-התייצבותו של החייב לדיון, תוך 7 ימים ממועד הדיון. כן התחייב בא הכוח להמציא דוחות הכנסות הוצאות שלטענתו הושלמו, וכן הודעה על הסדרת הפיגורים וזאת בתוך 20 יום ממועד הדיון.

למרות האמור, עד למועד כתיבת

פסק דין
זה, לא הומצא כל מסמך כאמור, ומבלי שהחייבים טורחים לעדכן ולהשלים כמתחייב, כשהאמור כשלעצמו מתיישב עם התמונה הכללית של דרך התנהלות החייבים וכפי שיפורט.

2.
ביום 26.06.07 ניתן צו לכינוס נכסי החייב על פי בקשתו, בגין חובות מוצהרים בסך של 831,655₪ ל- 107 נושים, ונפסק לו תשלום חודשי בסך 1000 ₪ לחודש החל מיום 01.08.07.

ביום 01.07.07 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת, אשתו של החייב, על פי בקשתה, בגין חובות מוצהרים בסך של כ-404,686₪ ל-48 נושים, והושתו עליה תשלומים חודשיים בסך 200 ₪ החל מיום 01.08.07.

עד מועד הגשתה של חוות הדעת על ידי הכנ"ר הוגשו נגד החייב 18 תביעות חוב בסכום כולל של 193,940₪ ואילו נגד החייבת הוגשו 3 תביעות חוב בסך כולל של 36,542₪.
נגד החייב נפתחו 109 תיקי הוצל"פ, ונגד החייבת נפתחו 49 תיקי הוצל"פ, לשניים נערכו חקירות יכולת ותיקיו של כל אחד מהם אוחדו.
אסיפות נושים בענייננו של החייב התקיימו בימים 05.12.07 ו-12.12.07, ובעניינה של החייבת התקיימו אסיפות בימים 02.12.07 ו-09.12.07. החייבים לא התייצבו, כל אחד בנפרד, לשתי האסיפות בעניינו, ולא נרשמה בהן נוכחות מטעם מי מהנושים.

3.
לגרסת החייב, הסתבכותו הכלכלית החלה בשנת 84', עקב פתיחת בית מלאכה לעבודות אלומיניום (להלן: "העסק"). העסק כשל כלכלית לאור קשיים בגביית כספים מלקוחות. לגרסתו, העסק נקלע לבעיות נזילות, שיקים שמסר החייב, החלו לחזור, ולקוחות רבים החלו לתבוע אותו כתוצאה מאי עמידה בהתחייבויות. החייב הצהיר כי לאחיו יד בקריסת העסק שעה שהתחייבו בשם החייב בפני
לקוחות, קיבלו מהם כספים ומסרו שיקים לגורמים שונים ללא ידיעתו.

בשנת 85' נתבקש החייב ע"י אביו לצאת מדירת מגוריו, והחייב החל בשיפוצים של חלק אחר מבית המגורים של האב, כשגם כתוצאה מכך נוצרו לחייב חובות. בשנת 90' לאחר סכסוך עם הוריו נדרש בשנית לעזוב את דירת המגורים המשופצת ואז החייב נטל 3 הלוואות לשם בניית ביתו החדש. החייב לא עמד בהלוואות אלו כתוצאה מאי תשלום משכורתו בזמן. בשנת 1998 נקלע המתנ"ס בו עבד לקשיים והחייב לא קיבל בפועל משכורת בין המועדים 10.98 ל-01.01, למרות שעבד, והוצאו לו תלושי שכר. החייב לא רצה להתפטר ממקום עבודתו, ולטענתו טרם קיבל מהמתנ"ס את מלוא זכויותיו. בתקופה זו החייב צבר חובות רבים נוספים.

החייב הצהיר כי סיבך את החייבת בחובות רבים ללא ידיעתה, לאור היות חשבון הבנק משותף לשניהם. לטענת החייב הוא עובד כיום בעבודות מזדמנות.

לגרסת החייבת, הסתבכותה הכלכלית נבעה מכך שהייתה שותפה בחשבון הבנק של בעלה החייב וכן כתוצאה מכך שלא התגוננה מפני תביעות סרק שהוגשו כנגדה וכנגד בעלה. לטענתה לא הייתה מודעת להתנהלותו הכלכלית של החייב והיא ניסתה להתמודד עם תיקי ההוצל"פ שנפתחו נגדה ללא הצלחה. החייבת הצהירה שהינה סובלת מבעיות רפואיות, כמו כן הצהירה כי עקב הבעיות הכלכליות הקשות שהביאו את משפחתה לפת לחם, נכנסה לדיכאון עמוק וניסתה להתאבד. לבני הזוג 6 ילדים, 4 מתוכם קטינים.

הכנ"ר מתנגד לבקשות החייבים. מחוו"ד ביחס לחייב עולה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובותיו בתום לב ולא הביא כל מסמך היכול לתמוך בגרסתו באשר להסתבכותו הכלכלית של העסק. לטענת הכנ"ר, החייב לא פעל כנגד אחיו, ולא תבע אותם על מעשיהם אשר לטענתו תרמו גם הם לקריסת עסקו, כשגם בהתנהגות זו יש לראות חוסר תום לב, שעה שהנאשם לא פעל לטובת נושיו וניסה להיפרע, ולו חלקית, מאחיו כלפיהם יש לו עילת תביעה על פי טענתו.

לגישת הכנ"ר ספק אם ניתן כלל ליחס תום לב ליצירת חובות ל-107 נושים לאורך שנים כה רבות, בנוסף, על פי גרסת החייב יש לו אף חלק נכבד ביותר ביצירת חובות של אשתו ובניו, מה שמעצים את חוסר תום הלב. החייב, בהתאם לגרסתו הוא, צבר לאורך של כ-25 שנים [ועל פי חקירת הכנ"ר מעל 30 שנים], חובות לנושים רבים ונפתחו נגדו 109 תיקי הוצל"פ. החייב צבר חובות על גבי חובות, בחר לצאת מביתו אשר שיפץ בחסכונותיו לגרסתו לבקשת אביו וללא תמורה. החייב רכש בית חדש כשהוא מסובך בחובות רבים ובידיעה כי לא יכול לפרוע את התחייבויותיו החדשות. מעיון ברשימת החובות של החייב עולה כי החייב המשיך ופיזר לאורך השנים המחאות לכל עבר, למרות שידע כי לא יכובדו על ידי הבנקים. לגישת הכנ"ר חייב היוצר חובות לנושים כה רבים משך שנים
מגלה אדישות מופלגת לגורל נושיו ואינו ראוי להגנתו של הליך הפש"ר.

הכנ"ר גם טוען, כי החייבים לא הציגו אסמכתאות בדבר משלוח הודעות לנושים, כשהאמור גם יכול להסביר את הפער בין החובות המוצהרים להיקף תביעות החוב שהוגשו.

נוסף על האמור כנגד החייב הוגשו שתי תביעות חוב, האחת בסך של כ-23,000 ₪ על ידי רשות המיסים בגין אי תשלום מס רכוש, והשנייה, על ידי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות בסך של כ-17,000 ₪, בגין עבירות תנועה ותעבורה, כשברי שיצירת חובות אלו אינה יכולה שתהיה בתום לב.
בנוסף, מחקירת החייב עלה כי בניגוד להצהרותיו, הוא הודיע למתנ"ס על התפטרותו כבר בחודש 10.99.
מחוו"ד שהוגשה ביחס לחייבת עולה כי גם היא לא הרימה את הנטל להוכיח כי הסתבכה בחובותיה בתום לב, וכי התנהלותה לאחר מתן צו הכינוס לוקה בחוסר תום לב. הכנ"ר דוחה מכל את ניסיונות החייבת להסתתר מאחרי בעלה כמי שלא הייתה מצויה במהלכיו הכספיים. נגד החייבת נפתחו כ-49 תיקי הוצל"פ כשישנם 6 תיקי הוצל"פ בלבד המשותפים לה ולבעלה, עובדה שסותרת את טענתה כי חובותיה נוצרו כתוצאה מניהול חשבון בנק משותף עם החייב. לטענת ב"כ הכנ"ר חייבת שנפתחו נגדה כל כך הרבה תיקים לאורך שנים, לא יכולה להסתתר מאחרי מסך של אי ידיעה. מכל מקום, החייבת לא עשתה דבר על מנת לעצור היווצרותם של חובות נוספים, והמשיכה לתת יד לבעלה ביצירת חובות נוספים.
הכנ"ר פירט ביחס לשני החייבים, כי בניגוד להצהרותיהם, הגישו בשנת 93 בקשה ראשונה לפשיטת רגל (פש"ר 248/93), מה שמעיד על כך כי הם ידעו שאין ביכולתם לעמוד בתשלום חובותיהם לנושים כבר בתקופה האמורה ואף על פי כן המשיכו ליצור חובות רבים נוספים.

באשר להתנהלות שני החייבים לאחר מועד צו הכינוס, עולה כי הם לא התייצבו לאסיפות הנושים בעניינם, לא המציאו דוחות דו-חודשיים על הכנסות והוצאות, מה שלא אפשר לכנ"ר להתחקות אחר מצבם הכלכלי האמיתי ביחס להכנסותיהם והוצאותיהם. כמו כן, ולמועד חוות הדעת צבר החייב 3 פיגורים והחייבת צברה 5 פיגורים. נוסף על האמור, שני
החייבים, אינם מנצלים את כושר השתכרותם, ומתקיימים מקצבאות הביטוח הלאומי.

בתגובתו לחוות דעת הכנ"ר פירט החייב ביחס למספר מצומצם של נושים, ונתן הסברים לגבי תביעות חוב שהוגשו על ידם, לרבות לגבי החוב למס רכוש שלטענתו של החייב הוא אמור היה לקבל פטור ממס בעניין זה. כמו כן התייחס החייב ל-16 תיקי הוצל"פ שלטענתו נבעו מפעילותו העסקית. לטענת החייב נוסף על 16 תיקים אלו נוצרו עוד תיקים חדשים לאחר שנתן שיקים נוספים לחברות גביה שפעלו בעניין התיקים הראשונים, שלא כובדו. באשר לאי-הגשת הדוחות טען החייב כי הוא אינו יודע לערוך דוחות, ואין ברשותו קבלות על הוצאות מעבר להוצאות משכנתא וקבלות של הכונס הרשמי. כמו כן הוא טוען כי הוא התייצב לאסיפות הנושים בעניינו. החייב ציין כי הוא ומשפחתו נמצאים על סף רעב, ואין ביכולתו לכלכל את משפחתו ולהחזיר את חובותיו. יצוין כי החייב לא הגיש תצהיר נלווה לתגובתו ולמעשה לא התייחס באופן פרטני למרבית טענות הכנ"ר שהוצגו לעיל.


החייבת בתגובתה לחוו"ד כנ"ר חזרה על עיקרי גרסתה, והפנתה לתגובתו של בעלה לחוו"ד.

בחוות דעתו המשלימה של הכנ"ר הודיע ב"כ הכנ"ר כי אין בתגובת שני החייבים כדי לשנות מעמדתה בדבר חוסר תום הלב של החייבים הן ביצירת חובותיהם והן בהתנהלותם בהליך הפש"ר. לטענת הכנ"ר החייבים אינם מציינים שום עובדה, טענה חדשה או מסמך היכולים להעיד כי הסתבכו בחובותיהם בתום לב כמו כן החייבים לא המציאו אף שנתבקשו פרטי נכסים שהיו רשומים ע"ש הוריו של החייב ואת צוואתם. לטענת הכנ"ר, החייב לא המציא כל מסמך המעיד על פעילותו העסקית, כשבנוסף, עיון במסמכי הביטוח הלאומי מעלה שהחייב לא היה רשום כעצמאי בשום תקופה, כך גם עולה מרישומי מע"מ.

לטענת ב"כ הכנ"ר מהסברי החייב באשר לחלק מן התיקים הפרטניים עלה כי פעמים רבות החייב המשיך בידיעה למסור שיקים ללא כיסוי לחברות גביה, על מנת לכסות חובות קיימים.
ב"כ הכנ"ר הדגישה כי לשני החייבים יחדיו 158 תיקי הוצל"פ, ואף לגרסת החייבים עצמם חובותיהם נוצרו במשך 23 שנים. לגישת הכנ"ר חייבים היוצרים חובות לנושים כה רבים לאורך כל כך הרבה שנים, מגלים אדישות מופלגת לגורל נושיהם. נכון למועד חוות הדעת המשלימה, צברו החייבים פיגורים של חודשיים וכן למעט שני דוחות הוצאות –הכנסות שהוגשו ללא תיעוד רלבנטי, לא הוגש שום דוח בעניינם.

דיון והכרעה :

לאחר עיון, בחינה ואיזון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין בקשת שני החייבים להכריז עליהם כפושטי רגל להדחות.


סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") מסמיך את בית המשפט להכריז על החייב פושט רגל או לדחות את בקשתו על פי מבחן תום הלב.

אם שוכנע בית המשפט כי הבקשה הוגשה שלא בתום לב במטרה לנצל לרעה את הליכי הפש"ר או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו, תידחה הבקשה.

התשובה לשאלה האם פעל החייב בתום לב, מחייבת בדיקת שתי תקופות שונות;
הראשונה, תקופת יצירת החובות והשנייה, לאחר הגשת הבקשה להכריזו כפושט רגל (ראה ש. לוין וא. גרוניס, פשיטת רגל
מהדורה שנייה, עמ' 169).

להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר, והשנייה, לאפשר לחייב שאתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייה על ידי קבלת הפטר מן החובות. (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 92/76 בן ציון נ' מ"י, פ"ד לא (1), 164, 166; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; וכן ראה א' פרוקצ'יה, "פשיטת רגל על פי בקשת חייב", הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272).

על רקע התכלית השנייה, שעיקרה לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו, יש לבחון בענייננו האם התנהגות החייב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם מצדיקה להעניק לו את הגנת הפקודה ולהכריזו כפושט רגל, אם לאו.

בעת בדיקת הנסיבות שהביאו להסתבכותו הכלכלית של החייב, ישקול, בית המשפט, בין היתר, את אופן יצירתם של החובות והאם נהג החייב בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות או שמא נהג בחוסר אכפתיות תוך סיכון כספי הנושים; האם נוצרו החובות בדרכי רמייה והאם נהג החייב מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו או הברחתם והצגת מצגי שווא בפני
הם (ראה ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61); האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר פ"ד נז(4), 197, 205-206). בנוסף לכך ייבחן אם נמנע החייב מלעשות פעולות מינימאליות כדי למנוע את התדרדרותו הכלכלית, לרבות ניצול אפשרויות לקבלת כספים וכיו"ב (ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435). (ראה לעניין זה גם: ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר פ"ד מח(1) 45, 58; פש"ר (חיפה) 513/03 עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(3) 2871; פש"ר (חיפה) 71/03 דקה נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(1) 281; פש"ר (חיפה) 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, דינים-מחוזי לה(5) 760).


אקדים כי בעניינם של החייבים מצאתי לאמץ את עיקר טענות הכנ"ר כפי שפורטו באריכות לעיל, הן ביחס לשאלת תום ליבם של החייבים ביצירת חובותיהם והן בשאלת תום ליבם לאחר מתן צו הכינוס.


התמונה שעולה מתצהירי החייבים הינה תמונה קשה; החייבים הביאו עצמם למצב כלכלי קשה ביותר, המשפיע לטענתם על מצב בריאותם הפיזי והנפשי ואף הביאם למצב של פת לחם. על אף האמור, ועם כל הצער, החייבים לא עמדו בנטל להוכיח כי חובותיהם נוצרו בתום לב, כשגרסת החייבים עצמם להיווצרות חובותיהם מעלה כי במשך 23 שנים, לכל הפחות, הם יצרו באופן רציף ומתמשך חובות לנושים שונים, כשהחייב ממשיך לפזר שיקים בידיעה גמורה שאין לשקים אלו כל כיסוי. התנהלותם של שני החייבים לאורך שנים ביצירת חובותיהם מגלה כי הם נהגו באדישות רבתי כלפי הנושים. גם לאחר מתן צו הכינוס בעניינם, החייבים המשיכו לנהוג באדישות להליך, ולא השכילו לנצל את ההזדמנות שניתנה להם להתנהל בתום לב ולפעול לצמצום החובות, הן על ידי תשלומים לקופת הכינוס, והן על ידי ניצול כושר השתכרותם. החייבים כאמור, אף לא הגישו את המסמכים להם נדרשו בדיון מיום 28.04.08, ושתקו במשך חודשים רבים תוך ניצול הגנתה של הפקודה עליהם.


באשר לשלב יצירת החובות, שוכנעתי, כי החייב לא עמד בנטל להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב. החייב לא הוכיח למעשה כי הסתבכותו הראשונית נבעה כתוצאה מכישלון עסקי. החייב לא צרף כל מסמך להוכיח גרסתו, כאשר לאור חוסר הבהירות הבסיסית בענין היה מצופה כי יוצג ולו תעוד חלקי למרות חלוף השנים.

כאמור, ובקשר לגרסת החייב כי כישלונו נבע מכישלון עסקי, החייב אף מעולם לא נרשם כעוסק במע"מ ולא דווח כעצמאי במוסד לביטוח לאומי. החייב בהתנהלותו הכושלת ובהתעלמותו המופגנת מן החוקים החלים עליו כעוסק, ממחיש את חוסר תום ליבו.
[התעלמותו של החייב מן החוקים החלים עליו גם עולה בקנה אחד עם החוב הנטען למרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות בגין עבירות תנועה ותעבורה וגם עם החוב הנטען למס רכוש].

בהמשך לדברים הנ"ל, החייב, לאחר ששקע כבר בחובות, בחר לצאת מביתו אשר שיפץ בחסכונותיו לבקשת אביו וללא תמורה. החייב המשיך ורכש בית חדש כשהוא מסובך בחובות רבים ובידיעה כי לא יכול לפרוע את התחייבויותיו החדשות. מעיון ברשימת החובות של החייב עולה כי הוא המשיך ופיזר לאורך השנים המחאות לכל עבר, כשגם על פי גרסתו עצמו, הוא לא פסק לפזר המחאות למרות שידע כי יותרו ללא כיסוי ולא יכובדו על ידי הבנקים. בעניין זה הלכה ברורה כי:


"מתן שיקים בידיעה כי לא יהיה להם כיסוי, לבד מהיותו עבירה פלילית, מהווה התנהגות חסרת תום לב שיש בה משום כוונה לרמות את מקבלי השיקים. זאת, משום שאלה עלולים לסבור כי ניתנת להם התחייבות בת מימוש, כשאין הדבר כן. מי שכך נוהג - אינו ראוי להגנתו של בית המשפט ואין מקום לכך שבית המשפט יפרוש עליו את מטריית פשיטת הרגל, להגן עליו מפני נושיו"
[פש"ר (חיפה) 60/01 עבד אלהאדי רנדה נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(2), 1571, 1577; כן ראה רע"א 9162/04 סורוצקין ואח' נ' בל"ל בע"מ ואח', תק-על 2004(4), 1886, 1888; ופש"ר (חיפה) 405/00 זאהי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002 (1), 8101].

החייבת גם היא, אינה יכולה להסתתר מאחרי בעלה. ככלל ולמעט במקרים חריגים הדורשים הוכחה נכבדה, בת זוג המאפשרת לבעלה לפעול תחת שמה ולצבור חובות תוך הונאת נושים, נוהגת בחוסר תום לב (ראה פש"ר 323/03 (חי') בדראן נ' הכנ"ר (טרם פורסם 16.05.04) כפי שאושר בע"א 6067/04 בדראן נ' הכנ"ר (טרם פורסם 30.11.06)). אמנם וכידוע דרך יצירת חובות שכזו צריך ותבחן על יסוד הנסיבות הספציפיות שבדיון, מבלי להתעלם ממציאות החיים וממערכת היחסים המורכבת שבין בעל לאישה, ברם אין באמור כדי להפוך התנהלות שכזו כהתנהלות הבאה בברור לגדר התנהלות שבתום לב.

הרצון לסייע לבן משפחה שנקלע למצב כספי קשה וגורם לבת הזוג ולמשפחתה מצוקה רבה, כשהדברים באים על חשבון נושים תמי לב, היא על פי רוב בגדר התנהלות כושלת המחייבת הקפדה.
מכל מקום ובמקרה דנן, וכאמור, לחייבת 49 תיקי הוצל"פ שרק 6 מהם משותפים לה ולבעלה, עובדה שסותרת את טענתה כי חובותיה נוצרו כתוצאה מחשבונם המשותף. שנית, אף אם הייתי נותן משקל לטענותיה של האישה, כי הינה "אישה תמימה" ובעלה טיפל בכל עניינני הכספים, וזאת בנוגע לשלב הראשון בו החלו ליצור חובותיהם לכאורה, כתוצאה מן הכישלון העסקי, הרי שמשך הזמן הממושך, בו נוצרו החובות וכמות התיקים הגדולה שנפתחו נגדה, יש בהם כדי לאיין את תום ליבה. לא ייתכן שהחייבת לא ידעה על החובות, הדברים אף עולים מבקשתה למתן צו כינוס בשנת 93 ומשתמעים מתצהירה. החייבת, לכל הפחות בשלב זה הייתה צריכה לקחת אחריות, להפסיק להתנהל באדישות כלפי נושיה ולהפסיק לתת יד חופשית לבעלה בניהול ענייניהם הכספיים, שעה שהוא ממשיך לצבור חובות נוספים על החובות הקיימים. התנהלות זו של החייבת הינה התנהלות בחוסר תום לב.

מעבר לאמור, החייבים לא ניסו לעזור לעצמם להיחלץ מן המצב הקשה אליו נקלעו, ואף לא התנהלו בתום לב גם לאחר מועד מתן צו הכינוס. החייבים לא הופיעו לאסיפות הנושים בעניינם, לא הגישו דוחות כנדרש ולא מסרו מסמכים אותם נתבקשו למסור.


שני החייבים גם צברו פיגורים כמפורט לעיל. חייב שאינו משלם את התשלומים שהושתו עליו על ידי בית המשפט כסדרם ובמועדם מנצל לרעה את הליך פשיטת הרגל. בעניין זה כבר נקבע (פש"ר (חיפה) 425/99 - ביטון נ' הכנ"ר תק-מח 2003(1), 2107) כי החיוב בתשלומים לקופת פשיטת הרגל מהווה איזון בין האינטרס של החייב, לכך שהליכי ההוצאה לפועל ויתר ההליכים שננקטו נגדו על ידי נושיו יעוכבו, לבין האינטרס של הנושים שהחייב ישלם, ולו את הסכום הזעום והמינימאלי שיקבע על ידי בית המשפט, כך שבבוא היום הוא יוכל לקבל דיבידנד, וכך יזכה לראות ולו חלק מן החוב שהוא נושה בחייב. כאשר חייב אינו מקפיד על ביצוע תשלומים כאמור, הרי הוא מביע זלזול בצווי בית המשפט, וחוסר אכפתיות באשר לשאלה אם נושיו יקבלו חלק מן המגיע להם אם לאו. חייב הנוהג כך מעיד על עצמו שכל מעייניו בקבלת הגנה מפני נושיו ואין לו כל עניין לפעול לסילוק חובו ולו גם באופן חלקי.


ההתנהלות הלא ראויה גם עולה מן השתיקה הארוכה בה נקטו החייבים מאז דיון יום 28.04.08 בעניינם, ואי המצאת מסמכים להוכחת טענותיהם שעלו בדיון, כפי שהתחייבו.


נוסף על האמור, נוכחתי כי החייבים לא מנסים לנצל את כושר השתכרותם, ולסייע לעצמם להיחלץ מן התסבוכת הכלכלית בה הם נתונים
[יצוין כי מתצהירו של החייב עלה כי נכון לשנת 2003 עבד בעבודה בה הרוויח כ-10,000 ₪ לחודש]. שני החייבים יושבים בביתם בחיבוק ידיים, אינם מנסים להגדיל הכנסותיהם לטובתם ולטובת נושיהם, ומחכים לישועה. גם התנהלות זו הינה התנהלות שלא בתום לב, והיא עולה בקנה אחד עם האדישות המופגנת אותה מגלים שני בני הזוג לאורך עשרות שנים לנושיהם.


20.
לאור המכלול, אני כאמור, מורה על דחית הבקשה.

בהתאמה, אני מבטל את צווי הכינוס של שני החייבים מימים 26.06.07 ו-01.07.07
וכן מבטל את המגבלות שנקבעו במסגרתם, לרבות ביטול צוו עיכוב היציאה מן הארץ.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, 15 בפברואר, 2009 (כ"א בשבט תשס"ט), בהעדר.



צרפתי דני
, שופט

רשם בית המשפט המחוזי

מירי בן-עמי







פשר בית משפט מחוזי 354/06 מנסור אמאל סלים, מנסור מוחמד נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 15/02/2009)