פסקי דין על בוחבוט מאיר | פסקי דין על בוחבוט משה דורון

1048/03 א     23/07/2003




א 1048/03 בוחבוט מאיר נ' בוחבוט משה דורון




5
בתי המשפט
בש"א 000932/03
בית משפט השלום חדרה
בתיק עיקרי: א 001048/03

17/08/2003
תאריך:
כב' הרשם מסארווה מוחמד

בפני
:

בוחבוט מאיר

בעניין:
המבקש
נ ג ד
בוחבוט משה דורון
המשיב
החלטה

1. בפני
בקשת המבקש למתן רשות להגן, בפני
תביעה שהוגשה ע"י המשיב בתיק האזרחי
הנ"ל התביעה הוגשה בסדר מקוצר לסילוק יד המבקש מן המקרקעין, הרשומים ע"ש
המשיב עפ"י נסח רישום שצורף לתביעה.
התביעה מבוססת על כי המשיב הוא בעל זכויות בנכס בשכונת רמז 83 בפרדס-חנה הידוע כגוש 10119 חלקה 122. (להלן:"הנכס").
בנכס התגוררה אמם של הצדדים עד לפני כשנה, ומשחלתה ואושפזה, תפס המבקש חזקה בנכס ובמטלטלין שבכנס, ומסרב להתפנות ממנו ועל כן הוגשה התביעה.

2. המבקש מבקש לתת לו רשות להגן, בטענה שאמם של הצדדים שהיתה בעלת הזכויות בנכס, נתנה למבקש רשות להתגורר בנכס ואף לנקוט בהליכי רישוי להרחבתו, וכי זכויותיו של המשיב בנכס כפופות לזכויות המבקש.
לבקשת המבקש לרשות להגן הוגשה תגובה, ולתגובה צורפו תצהירי בני ובנות המשפחה, משום כך ובהסכמת הצדדים, נדחה הדיון מיום 8/5/03 ליום 3/6/03 ובין לבין הוגשה בקשה ע"י ב"כ המבקש למחוק התביעה מחוסר סמכות ענינית בטענה שעילת התביעה סכסוך בתוך המשפחה, עפ"י סעיף 1 (2) לחוק ביהמ"ש לעניני משפחה תשנ"ה 1995, ומשום כך, אין לבימ"ש זה סמכות ענינית לדון בתביעה, ומבקש הוא למחוק התביעה ולחייב המשיב בהוצאות ושכ"ט עו"ד.
בהשלמה לטיעוניו שהוגשו בכתב, מפנה ב"כ המבקש לפסיקת ביהמ"ש העליון.
א. א. רע"א 6558/99 חבס נ' חבס פד"י נ"ד (4) 337.
ב. ב. ע"א 1662/99 חזקיהו חיים נגד אליהו חיים, פד"י נ"ו (6) 295.

ב"כ המבקש מבסס את טיעוניו על תצהירו של המבקש בבקשה לרשות להגן וממנו הוא למד כי
א. א. הנכס נשוא התביעה, בית מגורים שהיה בבעלותה ובחזקתה, ובתור שכזה "נכס משפחתי" הוא .
ב. ב. כי האם הבטיחה למבקש להעביר לו זכויות בנכס, וכי למטרה זו, התירה לו, למבקש לפתוח בהליכי רשוי להרחבת בית המגורים ביחידה נוספת.
ג. ג. המבקש נקט בהליכי רישוי, אולם נתעכבו עקב התנגדויות.

מנגד טוען ב"כ המשיב כי עילת התביעה קמה לתובע עם כניסת הנתבע לנכס, והסכסוך ביניהם החל אח"כ, עם סירובו של הנתבע לפנות הנכס.

ב"כ המשיב טוען עוד כי מבחינת מבחן התרומה להיווצרות העילה, ניתן ללמוד בבירור כי אין כל קשר סיבתי בין עילת התביעה לקשר המשפחתי, וקשר משפחתי זה לא תרם מאומה להיווצרות עילת התביעה, והוא אינו יותר מאשר קשר מקרי "רחוק וזניח", כפי שקבעה הפסיקה.

ועוד, טוען ב"כ המשיב כי התובע היה פועל בדיוק באותה דרך, ומגיש את אותה תביעה נגד כל פולש, בין שהפולש הוא קרוב משפחה ובין אם לאו.

על כן, מבקש הוא לדחות בקשת המבקש.

3. דיון
חוק בית המשפט לעניני משפחה תשנ"ה - 1995. (להלן:"החוק") בסעיף 3 נקבע:
"3. סמכות ביהמ"ש לעניני משפחה.
א. א. עניני משפחה לפי חוק זה יידונו בבית המשפט לעניני משפחה".

בסעיף 1, סעיף ההגדרות לחוק נקבע "בחוק זה", "עניני משפחה", אחת מאלה:

1. ....
2. 2. תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא".
(ההדגשה שלי מ.מ.)

"לענין פסקה זו -
"בן משפחתו"
ו'. אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו.

כאמור התביעה מוגשת ע"י המשיב כנגד המבקש שהם אחים, והשאלה הנשאלת המחייבת מתן תשובה היא באם נושא התביעה הוא "ענין משפחה"?

ב

פסק דין
של הנשיא א.ברק ברע"א 6558/99, חבס נ' חבס, נקבע כי סמכותו של ביהמ"ש לעניני
משפחה הותנתה בקיומם של שני תנאים:

הראשון, שהתובענה האזרחית תוגש ע"י אדם, או עזבונו נגד בן משפחתו או נגד עזבונו של בן
משפחתו.
התנאי השני, שהתווסף במהלך הדיונים בכנסת בהצעת החוק שקדמה לחוק הינו, שעילתה של
התובענה הינה סכסוך בתוך המשפחה, מטרת ההוספה היתה למנוע מצב שבו כל תובענה אזרחית
בין בני משפחה תהא בסמכותו של ביהמ"ש לעניני משפחה".

ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת ביקשה לצמצם את תחום השיפוט בתובענות האזרחיות
שבין בני המשפחה אך לאותן תובענות שעילתן סכסוך בתוך המשפחה.
כב' הנשיא ברק בפסק דינו בענין חבס נ' חבס כותב בעמ' 342 מול האות ה'.

"בחינת הדיבור "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה" מצביעה על שני מרכיבים של תנאי זה, המרכיב
האחד ענינו "עילת" הסכסוך, והשאלה בהקשר זה הינה עילה מהי? המרכיב השני ענינו הדרישה
שהעילה תהא "סכסוך בתוך המשפחה". לבדיקתן של שאלות אלה נפנה עתה.
פתרונן מחייב בחינת התכלית שהוראות החוק נועדו להגשים:
בהמשך פסה"ד ותוך הבאת התכלית המונחת ביסוד סמכותו של ביהמ"ש לעניני משפחה מנתח
כב' הנשיא ברק אני שני מרכיבי ההגדרה "תובענה אזרחית..... שעילתה סכסוך בתוך המשפחה"
וקובע בעמ' 343 מול האות ה' "תובענה אזרחית עילתה בסכסוך בתוך המשפחה, אם סיבת
הסכסוך או מקורו הם ביחסי המשפחה, לענין זה מוזכר בר"ע (ת.א.) 14/96 פלונית נ' אלמונית
פ"מ תשנ"ו (3) 173, ובר"ע (ת"א) 48/97 א' ציוני נגד ציוני פ"מ תשנ"ז (1) 279.
רק פירוש זה מגשים את התכלית המונח ביסוד הוראות החוק.

באשר להגדרת הדיבור "סכסוך בתוך המשפחה", נמנע כב' הנשיא ברק מלקבוע נוסחה מדויקת
בהיותה קשה לקביעה ואף אינה נחוצה, "שכן מציאות החייב היא עשירה מכל דמיון", כדברי
הנשיא ברק.
"אמת המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה היא שהסכסוך
המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה, נמצא כי מחד גיסא, לא די בקשר
רחוק וזניח, מאידך גיסא לא נדרש שהסיבה היחידה והבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה
הוא הסכסוך המשפחתי, די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה
של עילת התביעה, כדי שנראה את עילתה של התובענה בסכסוך בתוך המשפחה".

בהמשך קובע כב' הנשיא ברק בעמ' 344 בסעיף 11 לפסק הדין.

"11. מתי נאמר כי אופיו המשפחתי של הסכסוך תרם תרומה משמעותית לגיבושה על
עילת התביעה?
התשובה היא, כי יש לאתר את גורמי הסכסוך השונים תוך בחינת השאלה אם לגורמים המשפחתיים היתה השפעה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה".

יתר שופטי ההרכב תמכו בחוות דעתו של כב' הנשיא ברק, וכב' השופטת טובה שטרסברג כהן כותבת בפסק דינה:

"כי המבחן לתובענה "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה" לענין סמכותו של ביהמ"ש לעניני
משפחה הוא מבחן המקור או הסיבה, וכי "הסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה" מבחן זה משרת את תכלית החוק, ובמבחן זה עומד המקרה שלפנינו".

פסה"ד של כב' השופטת א.פרוקציה בע"א 1662/99 חוזר על ההלכה שנפסקה בענין חבס נגד חבס, בפסק דינו של כב' הנשיא ברק.

4. מכאן לעניננו,
כאמור המשיב (התובע) הוא בעל הזכויות הקניניות בנכס, זכויות הרשומות על שמו בלשכת רישום המקרקעין בחיפה, והעתק מנסח הרישום צורף לכתב התביעה, וזאת מכוח חכירת הזכויות מאת הקרן הקיימת לישראל.

בנכס התגוררה האם עד לאשפוזה, ובמועד זה תפס המבקש (הנתבע) חזקה בלעדית בנכס.
עפ"י כתב התביעה משלם המשיב את המשכנתא על הנכס, והוא מתגורר בדירה בשכירות במקום אחר.
עילת התביעה קמה למשיב, לתובע, עם כניסת הנתבע, המבקש לנכס והסכסוך ביניהם החל ממועד סירובו של הנתבע לפנות הנכס, כך שמבחינת מבחן התרומה של "הסכסוך המשפחתי" להיווצרותה של עילת התביעה, התרומה אינה תרומה משמעותית, ואף לא קיימת, במובן שהתביעה היתה מוגשת כפי שהוגשה, והסעד הנתבע היה אותו סעד, ללא קשר לסכסוך המשפחתי, ונראה לי שהקשר המשפחתי, במקרה עסקינן, הוא קשר רחוק, זניח ואף מקרי.

זאת ועוד, אין בסעד המבוקש להצדיק העברת התביעה לבימ"ש לעניני משפחה, ואין בתביעה היבטים שונים המחייבים ריכוזם בבימ"ש אחד הוא ביהמ"ש למשפחה, אשר לו כלים מיוחדים לפתרון הסכסוך המשפחתי.

מדובר בתובענה שעילתה התגבשה ללא קשר לסכסוך המשפחתי, והראיה שהמבקש לא העלה את ענין הסמכות הענינית בבקשתו למתן רשות להגן, והענין עלה ביוזמתו של רשם ביהמ"ש.

משכך פני הדברים, נראה לי שאין להיעתר לבקשת המבקש.

5. אשר על כן, אני דוחה בקשת המבקש למחוק התביעה או להעביר הענין לבית המשפט לעניני משפחה, ומחייב את המבקש בתשלום הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסכום של 2500 ₪, ועליהם מע"מ כחוק.

הסכום הנ"ל ישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

אני קובע הבקשה למתן רשות להגן במעמד הצדדים ובאי-כוחם
ליום 31/8/03 שעה 11:30.

המזכירות תמציא עותקים מן ההחלטה לבאי-כוח הצדדים.

ניתנה היום כ"ג בתמוז, תשס"ג (23 ביולי 2003) בהעדר הצדדים.

מסארווה מוחמד
, רשם
א.ד.








א בית משפט שלום 1048/03 בוחבוט מאיר נ' בוחבוט משה דורון (פורסם ב-ֽ 23/07/2003)