פסקי דין על חליל חמיס

2107/03 פ     17/01/2005




פ 2107/03 מדינת ישראל נ' חליל חמיס




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
פ
002107/03


לפני:
כבוד השופטת רבקה פרידמן פלדמן
ס. נשיא
תאריך:
17/01/2005



בעניין:
מדינת ישראל




המאשימה

נ ג ד





חליל חמיס





הנאשם


הכרעת דין


1.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו הסעת שוהים בלתי חוקיים, בניגוד לחוק הכניסה לישראל.

נטען כי ביום 26.12.02, סמוך לשעה 10:00, בצומת נוה יעקב בירושלים, הסיע הנאשם ברכב טרנזיט שני תושבי שטחים ששהו בישראל שלא כדין. הנאשם הסיע את התושבים מבית חנינה לכוון המחסום הסמוך לשכונת נווה יעקב בירושלים.

2.
אין בין הצדדים מחלוקת בכך שהנאשם נהג מונית ובכך שהסיע תושבי שטחים שלא היה בידיהם אישור שהיה בישראל.

3.
ב"כ הנאשם טען להגנתו של הנאשם כי הנאשם נהג במונית במסלול קבוע, עם תחנות קבועות, ולפיכך המונית בה נהג הנאשם מהווה קו שירות והנאשם אינו צריך לבדוק את זהותם של הנוסעים.

לחילופין טען לטעות במצב דברים, לכך שגם אם לא מדובר בקו שירות, הנאשם עצמו סבר, מתוך טעות, שהוא מסיע בקו שירות, ולפיכך לא היה עליו לבדוק את זהותם של הנוסעים.


4.
להלן הוראות החוק הרלוונטיות לעניננו:

סעיף 12א(ג) לחוק הכניסה לישראל קובע:
"(1) המסיע ברכב תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, דינו - מאסר שנתיים או הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין);
(2) הוראות פסקה (1) לא יחולו על המסיע כאמור באותה פסקה, באוטובוס ציבורי, בקו שירות; לענין זה, "אוטובוס ציבורי" ו"קו שירות" - כהגדרתם בסעיף 1 לפקודת התעבורה. "

סעיף 1 לפקודת התעבורה מגדיר קו שירות:
"קו שירות" - מסלול ההסעה של אוטובוס ציבורי או מונית שקבועות בו תחנות להעלאת נוסעים ולהורדתם כפי שנקבע ברשיון קו השירות."

5.
לענין היות המונית שבה נהג הנאשם "קו שירות"-
חוק הכניסה לישראל מפנה, לענין הגדרת "אוטובוס ציבורי" ו- "קו שירות" לפקודת התעבורה. ההגדרה בפקודת התעבורה, כמפורט לעיל, הינה הגדרה ברורה, לפיה "קו שירות" הינו מסלול הסעה קבוע, עם תחנות קבועות להעלאת והורדת נוסעים "כפי שנקבע ברשיון קו השירות". דהיינו, לא די בנסיעה במסלולים קבועים ובעצירה בתחנות קבועות, אלא יש צורך ברישיון מיוחד כ"קו שירות".
אין מחלוקת שלנאשם לא היה רשיון כזה ואין מקום ליצור "יש מאין" ולקבוע כי המונית בה עבד, אשר לא הוכח כי היה לה רשיון כ"קו שירות", מהווה קו כזה לצורך החוק.

יתרה מזו, גם אילו נתקבלה פרשנותו של ב"כ הנאשם, ודי היה בהוכחה כי מדובר במונית שלה מסלול נסיעה קבוע ותחנות קבועות, בעניננו לא הוכחו נתונים עובדתיים אלה.
עד התביעה איתן מוטביור, ציין כי אין תחנה לאוטובוסים ומוניות של חברות ערביות לפני המחסום. לדבריו אוטובוסים עוצרים בכל אזור הצומת ללא כל תחנה.
מנגד עומדת רק עדותו של הנאשם, לפיה

העלה נוסעים בתחנה קבועה והסיע אותם באופן קבוע למחסום וחזרה. לא הובא מטעם הנאשם כל עד להעיד לענין זה, אף שהנאשם יכול היה לזמן את בעל תחנת המוניות או כל נהג אחר בתחנה.

בנסיבות אלה לא הוכח כי הרכב בו נסע הנאשם היה "'קו שירות" ולפיכך הגנה זו איננה עומדת לנאשם.

6.
אשר לטענת ההגנה כי הנאשם סבר שמדובר ב"קו שירות", כי חשב שהמונית היא כאוטובוס ואין צורך לבדוק נוסעים –

א.
עיון בהודעתו של הנאשם סותר את גירסת בא כוחו בדבר טעות בעובדה.
הנאשם טען במשטרה כי שאל את הנוסעים אם הם ירושלמים והם השיבו שכן. לדבריו הוא לא בדק להם תעודות. אמנם תחילה טען הנאשם כי לא ידע שאסור לו להסיע תושבי שטחים, אולם לאחר מכן (שורה 37) ציין כי שאל אם הם ירושלמים, מאחר שנאמר לו שאסור לו להסיע תושבי שטחים וכן ציין מפורשות כי ידע שהדבר אסור לו ( שורה 39). לדבריו "רק חשדתי בהם בגלל כך שאלתי אותם".
במשטרה טען הנאשם כי לא בדק את המסמכים של הנוסעים "כי הם באזור שטחים". כיום אין מחלוקת כי הנאשם נהג במונית רק בתוך שטח ישראל, עד המחסום.
לכך יש להוסיף את העובדה שהנוסעים הוסעו משטח ירושלים אל המחסום, נתון שכשלעצמו אמור לעורר חשד בדבר זהותם של הנוסעים.
דהיינו, לא רק שהנאשם ידע שאסור לו להסיע תושבי שטחים, אלא הוא גם חשד בהם, שאל לזהותם של הנוסעים והסתפק בתשובתם כי הם תושבי שטחים.

הנאשם הכחיש בעדותו את הדברים המופיעים מפיו בהודעתו וטען כי לא אמר לשוטר את הדברים בחקירה. עדותו של הנאשם לענין זה לא היתה אמינה.
הנאשם טען, תחילה, כי סיפר לשוטר מה קרה ולא אמר ששאל את הנוסעים אם הם ירושלמים (עמ' 9). לאחר מכן טען כי שאל אותם אם הם ירושלמים, כדי שלא יחשבו שהוא עובר את המחסום (עמ' 10). לאחר מכן טען כי קודם לכן היה נהג אוטובוס, ושם כולם עולים ויורדים ואף אחד לא שואל שאלות.
לאחר מכן, כשנשאל הנאשם על גירסתו כי לא בדק לנוסעים תעודות, כי הם באזור שטחים, הכחיש את הדברים וטען כי היו באזור ירושלים.
אחר כך טען כי שאל את הנוסעים, כדי שידעו שהוא נוסע רק עד המחסום. דברים אלה עומדים בסתירה לגירסתו כי הוא נוהג באופן קבוע מירושלים עד למחסום וחזרה.
בעוד גירסתו של הנאשם מלאה סתירות ותמיהות, עדותו של גובה ההודעה, מאסר מארי, היתה ברורה, עקבית ואמינה, ועולה ממנה באופן חד משמעי כי הדברים המופיעים בהודעתו של הנאשם נאמרו מפי הנאשם.

מהאמור בהודעתו של הנאשם במשטרה עולה כי הנאשם לא מילא אחר חובתו לפי סעיף 12א(ד) לחוק הכניסה לישראל. סעיף זה הקובע:
"מי שעשה מעשה כאמור בסעיפים קטנים (א), (ב), (ג) או (ג5), עליו הראיה שהמעשה נעשה באחת מאלה:
(1) לאחר שבדק שבידי התושב הזר מסמכים, שלפיהם הוא נכנס לישראל כדין ויושב בה כדין או, לענין עבירה לפי סעיף קטן (ג5), מסמכים שלפיהם הוא רשאי לנהוג ברכב בישראל;
(2) בנסיבות שבהן הוא לא חשד שהמדובר בתושב זר שנכנס לישראל שלא כדין, שהוא יושב בה שלא כדין, או לענין עבירה לפי סעיף קטן (ג5), בנסיבות שבהן הוא לא חשד שהמדובר בתושב זר שאינו רשאי לנהוג ברכב בישראל. "

מהודעתו של הנאשם עולה כי הוא חשד בנוסעים שאינם תושבי ירושלים אלא תושבי שטחים, כי לא בדק את מסמכיהם אלא הסתפק בשאלה אם הם ירושלמים ובתשובתם החיובית לשאלה זו, ומכאן שלא עומדת לנאשם כל הגנה בקשר להסעת הנוסעים שנתפסו ברכבו כשהם שוהים בישראל ללא היתר.

ב.
הנאשם טען בעדותו כי חשב שהוא יכול להסיע כל אדם בלי לבדוק תעודות, מאחר שחשב שאוטובוס ומונית זהים לענין זה. לדבריו, בעבר הוא היה נהג אוטובוס ולא בדק תעודות זהות.
עם זאת, בהמשך עדותו העיד הנאשם כי עבד בעבר כנהג אוטובוס עבור הצלב האדום. לדבריו הוא עבד בחברה פרטית, הוא היה מסיע הורים של אסירים לבקר את ילדיהם בכלא, ולא הסיע נוסעים באקראי. לדברי הנאשם, בנסיעות אלה נבדקו כל הנוסעים לפני עלייתם לאוטובוס.
דהיינו, הנאשם לא עבד קודם לכן על קו שירות אלא בחברת הסעות פרטית שהסיעה נסיעות פרטיות, ולא היה לו כל בסיס להשוואה לגבי בדיקת נוסעים מזדמנים.
מכאן שאין כל בסיס לטענת הסנגור באשר לטעות במצב דברים.

7.
מכל האמור לעיל עולה כי הנאשם הסיע תושבי שטחים בתוך שטח ישראל, מבלי שהיה להם אישור לשהות בישראל, הנאשם חשד כי מדובר בתושבי שטחים, הוא שאל אותם אם הם ירושלמים והסתפק בתשובה חיובית. הנאשם לא מילא אחר דרישת החוק לבדוק את מסמכיהם של הנוסעים.
טענת ההגנה של הנאשם בדבר היותו נהג ב"קו שירות" או בדבר טעות בעובדה נדחתה.

התוצאה היא שיש להרשיע את הנאשם בעבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952.

ניתנה היום ז' בשבט, תשס"ה (17 בינואר 2005) במעמד



רבקה פרידמן-פלדמן, סגן-נשיא







פ בית משפט שלום 2107/03 מדינת ישראל נ' חליל חמיס (פורסם ב-ֽ 17/01/2005)