פסקי דין על חטר ישי ושות' | פסקי דין על דרור חטר ישי | פסקי דין על מלון חוף רון | פסקי דין על חוף התכלת |

1165/07 עא     11/02/2008




עא 1165/07 חטר ישי ושות', דרור חטר ישי נ' מלון חוף רון בע"מ, חוף התכלת בע"מ




1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי נצרת
עא 001165/07


בפני
:
הרכב כב' השופט האשם ח'טיב
- אב"ד
כב' השופט זיאד הווארי

כב' השופט עאטף עיילבוני

תאריך:
11/02/2008



בעניין:
1. חטר ישי ושות'
, משרד עורכי דין
2. דרור חטר ישי
, עו"ד


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד חטר ישי ארז

המערערים

נ ג ד


1. מלון חוף רון בע"מ

2. חוף התכלת בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד אברהמי תומר

המשיבים

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה (כב' השופט יוסף בן חמו) שניתן בת.א. 2657/04 ביום 14/5/07.

פסק דין

כב' השופט האשם ח'טיב


בפני
נו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה, שניתן בת.א. 2657/04 ולפיו נדחתה תביעת המערערים שהוגשה כנגד המשיבים ונתבע נוסף (לידו כנרת בע"מ), (להלן: "הנתבעים"), שעניינה פיצויים בסך של 300,000 ₪ בגין הנזקים מהם סבלו המערערים, לטענתם, כתוצאה ממצג שווא שהמשיבים הציגו בפני
הם.

רקע הדברים
1. ע"מ להבין היטב את תביעת המערערים שנדחתה ע"פ פס"ד מושא הערעור, ואת טענותיהם של הצדדים בערעור, יש לחזור לתחילת שנות השבעים ולהליכים המשפטיים שהביאו לקשירת יחסי לקוח-עו"ד בין המשיבים למערערים, יחסים אשר הולידו בסופו של דבר את התביעה שביסוד הערעור, אשר כאמור נדחתה ע"י בית משפט השלום.

2. הנתבעים ושלושה בעלי חופים נוספים שליד הכנרת הגישו, בשנת 1970, באמצעות עו"ד א.טויסטר ז"ל, תביעה כנגד המדינה וחברת "מקורות" (ת.א. 37/70) בגין נזקים שלטענתם נגרמו לרכושם עקב הצפת חופי הכנרת שהתרחשה בתחילת שנת 1969.
יובהר כי בחורף 68-69 שהיה גשום במיוחד עלה מפלס המים בכנרת והמים הציפו את חופיה בשני מועדים, האחד בחודשים 12/68 - 1/69 (להלן: "ההצפה הראשונה", והשני בחודשים 4/69 - 3 (להלן: "ההצפה השניה").

3. סמוך להגשת התביעה הנ"ל הגישו המערערים בשמם של 12 בעלי חופים אחרים, תביעות דומות ותבעו מאת מדינת ישראל ומקורות חברת מים בע"מ, פיצויים על הנזקים שנגרמו להם לטענתם כתוצאה מההצפה שאירעה ברבע הראשון של שנת 1969.

4. תביעותיהם של 18 הנפגעים נדונו במאוחד בפני
ביהמ"ש המחוזי בנצרת. לתביעות שהוגשו ע"י עו"ד טויסטר, וביניהם כאמור תביעות הנתבעים, לא צורפו חוות דעת של שמאים אך צורף נספח המפרט את הערכת נזקי ההצפה שנגרמו לכל אחד מששת בעלי החופים הנפגעים. הערכת הנזקים עפ"י נספח זה התבססה על חוות דעת שהוכנה ע"י חברת הנדסה ימית בע"מ ( להלן: "החברה הימית"), אולם חוות הדעת עצמה לא צורפה לתביעה.

5. לתביעות של 12 בעלי החופים האחרים ואשר כאמור מלכתחילה יוצגו ע"י המערערים, צורפו הערכות נזק שנערכו ע"י השמאי מ.קרסיק ז"ל (להלן: "השמאי קרסיק").

6. בשנת 1977 קבע ביהמ"ש המחוזי ב

פסק דין
, שניתן בשאלת האחריות בלבד, כי המדינה וחברת מקורות התרשלו, ולפיכך הן נושאות באחריות לנזקי שתי ההצפות. נושא גובה הנזק הועבר להכרעתו של בורר.

7. המדינה וחברת מקורות הגישו לבית המשפט העליון ערעור על פסק דינו הנ"ל של ביהמ"ש המחוזי. בשלב זה עבר יצוגם של ששת בעלי החופים הנ"ל שבהתחלה יוצגו ע"י עו"ד טויסטר, לידי המערערים, כך שמשלב זה ואילך כל 18 נפגעי ההצפות יוצגו ע"י המערערים.

8. בפסק הדין בערעור קבע ביהמ"ש העליון כי יש לעשות אבחנה בין ההצפה הראשונה להצפה השניה כך שהמדינה וחברת מקורות פטורות מאחריות לגבי נזקי ההצפה הראשונה אך הן כן נושאות באחריות לנזקי ההצפה השניה.

9. לאור תוצאה זו של הערעור, נדרש הבורר ( השופט בדימוס ש. אלקיים ז"ל ) להכריע בנזקי ההצפה השניה בלבד ולפיכך הוא ביקש כי חוות הדעת השמאיות אשר הוגשו ע"י כל הנפגעים ייערכו מחדש ותוך אבחנה בין נזקי ההצפה הראשונה לבין נזקי ההצפה השניה.

10. הצדדים לבוררות חתמו על הסכם דיוני שכונה על ידם "הסכם ביניים", לפיו תידון תחילה תביעת קיבוץ עין גב (שיוצג מלכתחילה ע"י המערערים) וינתן לגביה פסק בורר חלוט ולאחר מכן הם ינסו ליישם את הפסק בעניין קיבוץ עין גב בשינויים המתחייבים, לגבי שאר התביעות. עוד הוסכם כי קביעותיו של הפסק בענין עין גב המתבססות על עדותו של קרסיק יחולו, בשינויים המתחייבים, ביחס ליתר התביעות ( להלן: הסכם הביניים).

11. פסק בוררות בעניין קיבוץ עין גב ניתן ביום 8/2/91 ובו נקבע כי ההצפה השניה גרמה ל- 70% מכל הנזקים שנגרמו כתוצאה משתי ההצפות והקיבוץ קיבל בשנת 1997-1998 פיצוי בסך של כששה מיליון ₪ .

12. בטרם הכרעה ביתר התביעות נפטר הבורר אלקיים ומונה תחתיו הבורר י. זהבי ( להלן: "הבורר זהבי" ). הבורר זהבי נתבקש, ע"י המדינה וחברת מקורות, לבטל את הסכם הביניים בשל פגם בכריתתו. פגם זה נבע, לטענת המדינה וחברת מקורות, בשל הסתרת דו"חות החברה הימית אשר הוכנו עבור ששת החופים (שתביעותיהם טופלו בהתחלה ע"י עו"ד טויסטר ז"ל וביניהם כאמור המשיבים) וכן בשל הסתרת קירבתו המשפחתית של עו"ד חוטר ישי לשמאי קרסיק.

13. הבורר זהבי קבע כי אינו רואה לבטל את הסכם הביניים, כלא היה, תוך התעלמות מוחלטת מחוות דעת קרסיק אך אין בדעתו להסתמך לחלוטין על דו"ח ההפרדה שערך השמאי קרסיק (הכוונה לדו"ח בו הוא מפריד בין נזקי ההצפה הראשונה להצפה השניה). מצד שני, קבע הבורר זהבי כי כן ניתן לעשות שימוש בחוות דעת שהכין קרסיק ככלי עזר לעניין הערכת הנזקים בראי אותה תקופה וזאת לאור העדרם של כלים טובים יותר.

הבורר זהבי גם קבע כי אין מקום להשליך מתקדים עין גב על שאר התביעות של הנפגעים וזאת מהטעם כי קיבוץ זה נמצא במזרח הכנרת ובמועד ההצפה השניה היו בחוף זה גלים גבוהים שגרמו לעיקר הנזק, בעוד ששאר החופים ממוקמים בחוף המערבי ובאותו מועד לא היו גלים בחוף זה.

14. בסופו של יום תביעות 17 הנפגעים נתקבלו באופן חלקי בלבד. לנתבעים נפסק יחדיו סך של 725,000 ₪ ( כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד). סכום זה היה זעום יחסית לגובה הפיצוי שנתבע על ידם.

15. סכום הפיצוי שנפסק לטובת הנתבעים הועבר לידי המערערים ברם הם לא העבירו את הסכום או כל חלק ממנו לנתבעים וזקפו את כל הסכום עבור טיפולם בתיק בטענה שכל הסכום מגיע להם כשכ"ט עו"ד והוצאות.
בגין כך, הגישו הנתבעים כנגד המערערים לבית משפט השלום בתל אביב (ת.א. 14809/04) תביעה כספית ע"ס 250,000 ₪.
המערערים מצידם הגישו כנגד הנתבעים תביעה ע"ס 300,000 ₪, היא התביעה שנדחתה ע"פ פסק הדין מושא הערעור שבפני
נו.

מכאן ולאחר סקירת תמצית הליכי תביעות הפיצויים של בעלי החופים נפגעי ההצפות, נעבור ונסקור עיקרי ההליכים וטענות הצדדים בפני
הערכאה קמא.

ההליך בפני
בית המשפט קמא

תמצית נימוקי תביעת המערערים בפני
ביהמ"ש קמא;

16. בתביעתם טענו המערערים כי הם קיבלו על עצמם את הטיפול בתביעות השונות של נפגעי ההצפות בערכאה הראשונה, על בסיס של שכר מותנה בתוצאה, 20% מהסכום שייפסק . לטענת המערערים, ע"פ התעריף המינימאלי שהיה נהוג באותה עת הם היו זכאים לשכ"ט עבור הטיפול בערעור בהיקף של מחצית מהשכר המוסכם עבור הטיפול בערכאה הראשונה. לגבי שאר ההליכים לא נקבע שכר מראש וכמקובל בין הצדדים, השכר היה נקבע בסיום העבודה לפי היקפה.

לפיכך ולאור התוצאות הצפויות מכוח חוות הדעת של השמאי קרסיק ז"ל, והטלת האחריות על המדינה ומקורות בגין נזקי ההצפה השניה, המערערים היו בטוחים כי יזכו בסופו של יום בשכר נכבד עבור הטיפול בתביעות אלה. אולם, לפי טענת המערערים, לאור המצג של הנתבעים, כפי שיפורט להלן, הם "הפסידו" 17 תביעות וכתוצאה הפסידו את שכה"ט שציפו לקבל.

המערערים טענו עוד כי התביעות בהן טיפלו (כמובן למעט התביעה בשם קיבוץ עין גב) נדחו אך ורק עקב מצג השווא של הנתבעים, אשר התבטא בכך שהמשיבים הסתירו את דו"ח הערכת הנזק של החברה הימית ואת העובדה כי תביעתם אשר הוגשה ע"י עו"ד טויסטר התייחסה אך ורק לנזקי ההצפה הראשונה והציגו מצג בפני
כל המעורבים וביניהם המערערים והערכאות השונות, כי הנזקים שפורטו בתביעתם נגרמו בעקבות שתי ההצפות.

לטענת המערערים, הם לא היו מקבלים על עצמם את המשך הטיפול בתביעה של ששת בעלי החופים ובכללם הנתבעים, אילו ידעו כי התביעה שלהם, שהוגשה ע"י עו"ד טויסטר, הינה בגין נזקי ההצפה הראשונה בלבד, וזאת במיוחד כאשר נקבע כי בגין הצפה זו אין המדינה ומקורות נושאות באחריות.

עוד טענו המערערים כי אילו ידעו שהתביעה של ששת בעלי החופים הוגשו רק בגין נזקי ההצפה הראשונה הם היו מפנים את תשומת ליבו של השמאי קרסיק ז"ל לכך, לבל יוטעה בעת מתן חוות הדעת הנפרדת ובה פילוח הנזקים לפי שתי ההצפות בנפרד. הסתרת דו"חות החברה הימית והעובדה כי הן מתייחסות לנזקי ההצפה הראשונה בלבד, היא זו שגרמה, לטענת המערערים, לדחיית התובענות של 17 הנפגעים כולל הנפגעים שיוצגו מלכתחילה ע"י המערערים.

טענות המשיבים בפני
ביהמ"ש קמא;

17. בכתב הגנתם טענו המשיבים, בין היתר, כי המערערים ידעו או לפחות היה עליהם לדעת, מאז שקיבלו על עצמם המשך הטיפול בתביעתם, על קיומו של דו"ח החברה הימית.

עוד טענו המשיבים כי כל החומר הנוגע לתביעתם הועבר לידי המערערים עם העברת הטיפול בתיקים אליהם.לחילופין, היה על המערערים לדרוש אותו כאשר קיבלו על עצמם את הטיפול בעניינם.

המשיבים הכחישו כי דו"ח החברה הימית הוסתר מהמערערים וטענו כי הוא היה ידוע הן למערערים והן לשמאי קרסיק ז"ל.

המשיבים טענו עוד כי אין מקום להטיל עליהם את האחריות לחוסר ההצלחה בתביעות וכי חוסר ההצלחה בתביעות מקורו בסיבות אחרות, שאינן קשורות בהם.

ראיות הצדדים בפני
בית משפט השלום
18. בפני
הערכאה קמא העיד, מטעם המערערים, עו"ד דרור חטר ישי
. מטעם המשיב מס' 1 העיד אהרון אמסלם - הבעלים של המשיב מס' 1 ומטעם המשיב מס' 2 העיד ויקטור מזרחי - הבעלים והמחזיק של משיב מס' 2.

19. באשר לנתבעת מס' 3 (לידו כנרת הנ"ל) הרי מלבד הגשת כתב הגנה, היא לא נטלה כל חלק בדיון בפני
ביהמ"ש קמא, והדבר נבע, כנראה, מהסכמה כלשהיא בין נתבעת זו למערערים.

19. פסק הדין של ביהמ"ש השלום

20. להלן תמצית קביעותיו של ביהמ"ש קמא;

א. לגישתו של בית משפט השלום, השאלה המרכזית בה הוא נדרש להכריע היא האם הנתבעים יצרו מצג שווא כלפי המערערים, אשר בשל הסתמכותם על מצגיהם של הנתבעים, הם התקשרו עימם לצורך ייצוגם בתביעה לפיצויים בגין נזקי ההצפה, והאם כתוצאה מאותו מצג שווא נטען, נגרם למערערים נזק בגינו יש לחייב את הנתבעים לשלם פיצוי למערערים?

ב. בית המשפט קמא קיבל את טענת המערערים כי קיימים שני סוגים של מצג שווא. מצג שווא כוזב הנובע מעוולת התרמית, ומצג שווא רשלני אשר מקורו בעוולת הרשלנות, ברם בית המשפט קמא קבע כי המערערים לא הוכיחו מצג שווא רשלני מצד המשיבים, לא כל שכן לא הוכיחו מצג שווא בתרמית, ע"פ מסקנתו של בית המשפט קמא, המערערים לא הוכיחו את הרכיב הראשון של עוולה זו , דהיינו, לא הוכיחו קיומו של מצג שווא, מאחר והמערערים היו מודעים, ולמצער, היו אמורים, כעורכי דין סבירים, להיות מודעים לקיומן של הערכות הנזק של החברה הימית, ולכך שתביעת התובעים לפיצויים הינה בגין נזקים שנגרמו מההצפה הראשונה. בהקשר זה הפנה ביהמ"ש קמא להסכם שכר הטרחה שבין הצדדים שכולל תניה ממנה משתמע בבירור דבר קיומו של דו"ח החברה הימית. עוד הפנה ביהמ"ש קמא למכתבו של המערער, מיום 1/11/89 ( מוצג מס' 7 למוצגי המשיבים) שנשלח לששת בעלי החופים, במסגרתו מתייחס המערער לדו"ח החברה הימית. ביהמ"ש קמא הוסיף בעניין זה כי פסק הבוררות של הבורר זהבי מלמד בבירור כי השמאי קרסיק שפעל בשיתוף פעולה מלא עם המערערים, ידע על דו"חות החברה הימית. עוד ציין ביהמ"ש קמא כי חקירתו של המערער מס' 2 בעניין ידיעתו על קיומם של דו"חות החברה הימית היתה רצופת סתירות, ובסופו של דבר הודה המערער מס' 2 בעדותו כי ידע על קיומו של דו"ח החברה הימית. ביהמ"ש קמא אמר עוד כי בכתב התביעה שהוגש ע"י עו"ד טויסטר נכלל פירוט והערכת נזקיהם של ששת בעלי החופים והיה על המערערים כעורכי דין סבירים לדרוש מידע בדבר המקור עליו נשען פירוט הנזקים. לו היו המערערים מבררים מקור זה, הרי היו מגיעים בקלות לדו"חות החברה הימית.

ביהמ"ש קמא הוסיף כי בנסיבות העניין, גם בהנחה שהמערערים לא ידעו על קיום הדו"חות של החברה הימית ( הנחה שביהמ"ש מטיל בה ספק רב) הרי הדבר נבע מרשלנות המערערים עצמם שלא פעלו כלפי לקוחותיהם בהתאם לחובת הנאמנות והמיומנות הנדרשת מעו"ד סביר.

ג. ביהמ"ש קמא הגיע למסקנה כי אף אם היו המערערים מצליחים להוכיח מצג שווא מצד המשיבים, הרי אין בכך כדי להועיל למערערים מאחר ולא הוכח קשר סיבתי בין ההסתמכות על מצג השווא לבין הנזק הנטען.

ד. ביהמ"ש קמא ציין עוד כי לא ברור מהו הנזק הנטען ע"י המערערים שכן לא ניתן להבין מה מקורו של הסכום הנתבע על ידם, ורק מבין השיטין של התובענה ניתן לקרוא כי לשיטת המערערים, לו היו זוכים בתביעות כפי שציפו, היה שיעור שכר הטרחה אותו היו מקבלים עולה כדי עשרות מיליוני שקלים. חלופה אחרת היא שהנזק מהווה "שווי" שעות העבודה שהושקעו בתביעות שמוערך ע"י המערערים בכ- 10,000 שעות עבודה.


ה. עוד קבע בית המשפט קמא כי ע"מ לבסס קיומו של נזק כזה, הנתבע ע"י המערערים, שהינו נזק מסוג של אובדן רווחים, על המערערים היה להוכיח שאלמלא מצג השווא ומעשי התרמית הנטענים הם היו בוודאות זוכים בתביעות ואלה היו מתקבלות במלואן.

במקרה דנן מסקנת ביהמ"ש קמא היתה כי המערערים לא עמדו בנטל להוכיח זאת. ביהמ"ש קמא אמר כי אין לקבל טענת המערערים לפיה הסתרת הדוחות של החברה הימית והעובדה כי התביעות של ששת בעלי החופים התייחסו לנזקי ההצפה הראשונה, הן הגורם הבלעדי שבעטיו נכשלה תביעתם של 17 בעלי החופים הנפגעים. ביהמ"ש קמא ציין כי מפסק הבוררות עולה כי ארבע הן הסיבות העיקריות שבעטיין נחלו המערערים הצלחה מועטה בתביעות הנפגעים. סיבות אלה הן ; גילוי הקשר הפסול שבין מר קרסיק והמערערים, עצם הסתרת דו"חות החברה הימית, עצם הסתמכותו המוחלטת של השמאי קרסיק על דו"חות החברה הימית וסתירות בחוות דעתו של השמאי קרסיק והקביעה כי ההצפה השניה לא היתה מלווה בגלים ולבסוף, התרשמות הבורר לתיאום עדויות בין עדי הנפגעים.

ו. משנדחתה הטענה למצג שווא רשלני, ממילא נדחתה גם הטענה לתרמית, וראוי לציין בהקשר זה כי הנטל להוכחת טענה של תרמית כבד יותר, ובנטל זה לא עמדו המערערים.

טענות המערערים

21. בפתח פרק זה אציין כי המערערים ביקשו במסגרת סיכומיהם לקבוע דיון נוסף בערעור בו יישמעו סיכומים בעל פה, ושבו וביקשו זאת בתשובה לסיכומי טענות המשיבים, שהוגשו ברשות בית המשפט בטענה כי הדבר דרוש לאור הגבלת היקף הסיכומים לעשרה עמודים. לא מצאנו כל מקום לכך, במיוחד לאור העובדה כי עיון בסיכומי המערערים מלמד כי אף במסגרת סיכומים אלה (שלטענתם היקפם אינו מספיק לפרישת כל טענותיהם) הם חוזרים על חלק ניכר מטענותיהם מספר רב של פעמים. ויצויין כי סיכומי טענות אלה הם בנוסף לעיקרי הטיעון בהיקף של 5 עמודים מודפסים גם שם, כמו בסיכומים, חוזרים המערערים על חלק מטענותיהם יותר מאשר פעם אחת, ובנוסף לכל אלה המערערים הגישו, ע"פ רשות שניתנה להם ע"י ביהמ"ש, תשובה לסיכומי טענות המשיבים בהיקף של 5 עמודים מודפסים.

מכאן, לגופו של ענין, ולעיקרי טענות המערערים -

א. המערערים טוענים כי, הראיות מלמדות באופן חד משמעי כי המשיבים הטעו את המערערים לקבל על עצמם את הייצוג בתיק , ע"י מצג שווא לגבי טיב והיקף תביעתם המקורית, וגרמו להם לטפל במשך עשרות שנים בתביעה אשר מלכתחילה הוגשה בגין אירוע שנפסק כי אין לגביו אחריות בנזיקין. לטענת המערערים, אילולא מצג השווא מצד המשיבים לא היה כל הגיון שהם יקבלו על עצמם את הטיפול בתביעת המשיבים (יחד עם שלושה אחרים) לאחר ששאלת האחריות הוכרעה בביהמ"ש העליון ונקבע כי אין אחריות לנזקי ההצפה הראשונה.

ב. לטענת המערערים השאלות שצריך היה ביהמ"ש להשיב עליהן הן שש:

- - האם חובת תום הלב חלה גם על היחסים בין לקוח לבין עורך דין אליו הוא פונה ?
- - האם במערכת היחסים שבין לקוח לעו"ד יכול להיווצר מצג שווא או הטעיה מצד הלקוח?
- - האם היה במקרה דנן מצג שווא או הטעיה מצד המשיבים במסגרת המידע אותו מסרו למערערים לצורך הטיפול בעניינם?
- - האם גילו המשיבים למערערים כי תביעתם שהוגשה ע"י עו"ד טויסטר ז"ל מתייחסת לנזקי ההצפה הראשונה בלבד?
- - האם יכלו המערערים לגלות בעצמם כי תביעת המשיבים מתייחסת לנזקי ההצפה הראשונה בלבד?
- - האם המשיבים פטורים מאחריות לנזק שנגרם למערערים עקב אי גילוי העובדות הנ"ל?

ג. המערערים טענו כי מצג השווא מצד המשיבים התבטא בכך שהם הציגו את תביעתם הראשונית, כפי שהוגשה בשמם ע"י עו"ד אליעזר טויסטר ז"ל, כאילו היא כוללת את נזקי שתי ההצפות שקרו בכנרת בשנת 1969, ביודעם כי בפועל תבעו רק את נזקי ההצפה הראשונה.

עוד טענו המערערים כי ביהמ"ש קמא טעה בששת הנימוקים שציין לצורך דחיית הטענה כי היה מצג שווא מצד המשיבים.

באשר להסכם שכר הטרחה ולפסקה הנוגעת להנדסה ימית טענו המערערים כי בהסכם זה לא נזכרת חוות דעת מוגדרת של הנדסה ימית, וכי מדובר בטופס סטנדרטי של הסכם שכ"ט עו"ד שהיה נהוג במשרד המערערים בשנות ה- 60.

עוד טענו כי הנימוק השני שנתן ביהמ"ש הינו מוטעה שכן הם האמינו כל הזמן כי התביעה של ששת החופים הינה בענין נזקי שתי ההצפות.

גם הנימוק השלישי מוטעה, לגישת המערערים, שכן לטענתם דו"חות החברה הימית לא הונחו בפני
השמאי קרסיק אלא רק תוכנם כפי שהועתק בתביעה, לכן לטענתם גם השמאי קרסיק סבר כי מדובר בנזקי שתי ההצפות. המערערים מציינים כי בתצהיר גילוי מסמכים שנתן השמאי הוא פירט איזה חומר הונח בפני
ו וחוות הדעת של החברה הימית לא הוזכרה על ידו.

הנימוק הרביעי שנתן ביהמ"ש היה, לטענת המערערים, מופרך שכן המערער מס' 2 הבהיר כי דו"חות החברה הימית לא נמסרו לו ולא היו בפני
ו, מה עוד שדוח"ות החברה הימית נמצאו ברשות משרד עוה"ד טויסטר לאחר שהבורר זהבי חייב את משרד עו"ד טויסטר להמציא כל אשר נשאר בידיו מתיק התביעה של המשיבים.

המערערים הוסיפו וטענו כי הנימוק החמישי שציין ביהמ"ש קמא היה נכון מבחינת העיקרון הגלום בו אך יושם באופן לא נכון. המערערים קיבלו מהמשיבים את כל החומר שהמציאו להם המשיבים. המשיבים לא המציאו להם את דו"ח החברה הימית אלא דו"ח קרסיק. השמאי בדק את כל האסמכתאות לגבי הוכחת הנזק, ונתן חוות דעת לגבי נזקי שתי ההצפות ביחד וכל אחד בנפרד. המערערים בדקו את חוות הדעת והאסמכתאות ונחה דעתם לגביהן. לטענת המערערים, הם לא ידעו ולא יכלו לדעת כי חוות הדעת של החברה הימית המתייחסת לנזקי ההצפה הראשונה מפריכה כליל את טענת המשיבים לגבי נזקי שתי ההצפות שכן תביעתם המקורית התייחסה לנזקי ההצפה הראשונה בלבד.

עוד טענו המערערים כי הנימוק השישי שנתן ביהמ"ש אינו מתיישב עם השכל הישר שכן אין עסקינן ביכולת " להבין את המשמעויות המשפטיות המונחות ביסודה של התביעה" כי אם בהצגה נאותה של העובדות בפני
המערערים. המשיבים טענו לאורך כל הדרך כי לא היתה בידם חוות דעת של החברה הימית ולא ידע עליה, ומכאן שלא היה על המערערים לדרוש מהם את אותה חוות דעת.

ה. המערערים טענו עוד כי בניגוד לאמור בפסק הדין של ביהמ"ש קמא, הרי הם פירטו מהו מקור הנזק והפיצוי הנדרש על ידם. ת/5 מפרט את הסכומים להם הם היו זכאים לאור תקדים קיבוץ עין גב. שכר טרחתם של המערערים נגזר מסכומים אלה ומסתכם בעשרות מיליוני שקלים אך המערערים הבהירו כי הסכום הנתבע על ידם עומד על פחות מעשרה אחוזים מהשכר שהיו מקבלים אילו דרכם, בכלל, התביעה היתה צולחת.

ו. עוד הם טענו כי ביהמ"ש קמא התעלם מכך שגרסת המשיבים היתה מופרכת מיסודה. המערערים הפנו לדברים שאמר אהרון אמסלם, במסגרת ההליכים השונים.

ז. המערערים הוסיפו וטענו כי הניסיון להציג אותם כעורכי דין רשלניים אשר לא דאגו לקבל מקודמם את כל החומר הינו מעוות לחלוטין. למשיבים לא היה כל עניין למסור למערערים את כל החומר , ובפרט חוות הדעת של החברה הימית. טענה כזו גם לא הועלתה ע"י המשיבים והם אף טענו כי הם מסרו למערערים את חוות הדעת. קרי, דחיית התובענה מבוססת על טענה שלא נטענה כלל ע"י המשיבים.

ח. עוד הם טענו כי ביהמ"ש קמא התעלם כליל מהעובדות המהותיות אשר הובהרו בחקירתם הנגדית של עדי המשיבים ואשר חרף טענתם כאילו הם מסרו למערערים את חוות הדעת של החברה הימית, הם טענו בכל הערכאות קודם לכן כי מעולם לא ראו חוות דעת זו ולא מסרו אותה לאף אחד.

ט. לטענת המערערים, מפסק הבוררות של הבורר זהבי עולה כי רק קיומה של חוות הדעת מטעם החברה הימית הוא אשר הפריך את חוות הדעת של השמאי קרסיק וגרם לביטול החלטת הבורר אלקיים והסכם הביניים.

22. כאמור לעיל, הגיש ב"כ המערערים, לאחר נטילת רשות מבית המשפט, תשובה לסיכומי המשיב. בחלק ניכר מתשובה זו חוזרים המערערים על הטענות שנטענו על ידם יותר מאשר פעם אחת בעיקרי הטיעון שלהם ובסיכומיהם בכתב.
בתשובתם של המערערים לסיכומי המשיבים, התייחסו לשני נושאים שלא היתה לגביהם התייחסות קודמת, לפחות לא באופן נרחב. הנושא הראשון הינו פסק דינו של ביהמ"ש השלום שניתן לאחרונה בתביעת המשיבים נגד המערערים לחיוב המערערים להשיב להם את המגיע להם מתוך הכספים ששולמו לידיהם ע"פ פסק הבוררות. אציין כבר עתה כי הן טענות המשיבים בעניין זה בסיכומיהם והן טענות המערערים בתשובתם אינן רלבנטיות לערעור ואין בהן כדי להשפיע על תוצאות הערעור.
הנושא השני אשר בסיכומי המערערים לא היתה התייחסות נרחבת אליו, הינו נושא התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים ואף בממצאי מהימנות שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית.

אכן צודק ב"כ המערערים בטענתו זו, ובהתקיים תנאים חריגים שהפסיקה התוותה אותם תתערב ערכאת הערעור בממצאי מהימנות. אולם אציין כבר עתה כי המערערים לא הצביעו על קיום מי מהתנאים החריגים שהפסיקה הכירה בהם כנימוק המצדיק התערבות ערכאת הערעור בממצאי מהימנות שהערכאה הדיונית קבעה והסתפק בהבאת ההלכה המשפטית, שאין חולק עליה.

טענות המשיבים

23. המשיבים תומכים בפסק הדין של ביהמ"ש קמא ומבקשים לדחות את הערעור תוך שהם חוזרים על נימוקי פסה"ד נשוא הערעור. בין היתר טענו המשיבים כי:

א. אין להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית וכתוצאה מהתרשמות מעדים ששמעה.
ב. תביעת המערערים היא תביעת נגד, שהוגשה כנגד התביעה שהגישו המשיבים נגדם בבית משפט השלום בת"א, לאחר שהמערערים לא העבירו להם את הסכומים שנפסקו לטובתם במסגרת הבוררות.
ג. ביהמ"ש קמא קבע כי הנטל להוכחת הטענה של מצג שווא המוטל על המערערים לא הורם.
ד. המערער מס' 2 נשאל ע"י ביהמ"ש קמא מדוע לא קיבל את התיקים מעו"ד טויסטר מייד לאחר שקיבל לידו את הייצוג והוא השיב שאין לו תשובה על הדבר הזה.
ה. גם ביהמ"ש השלום בת"א הגיע למסקנה כי המערערים ידעו או לפחות היו צריכים לדעת על קיומו של הדו"ח של החברה הימית ואם לא ידעו עליו הרי הם התרשלו כלפי לקוחותיהם, קביעה המתיישבת עם קביעות ביהמ"ש קמא.

דיון והכרעה
24. אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט קמא, ובכלל הראיות שעמדו בפני
ו ולאחר שבחנתי את טענותיהם של המערערים, שוכנעתי כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין של הערכאה הדיונית וכי אותם ממצאים תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית המשפט וכי לא מתגלה בפסק הדין טעות שבחוק. על כן, שקלתי באם להסתפק ב

פסק דין
קצר בהתאם לאמור בתקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, אולם בסופו של דבר החלטתי שלא לפטור את עצמי בדרך קלה זו אלא לכתוב

פסק דין
מפורט תוך סקירת ממצאי פסק הדין מושא הערעור, הטענות העובדתיות והמשפטיות של שני הצדדים, הן בפני
בית המשפט קמא והן בערעור ולדון בטענות אלה ולהכריע בהן תוך מתן נימוקים לכך.

בפתח הדיון אציין כי עיקר טענותיהם של המערערים מופנים כנגד קביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, אשר נקבעו ע"ס העדויות וחומר הראיות שהונח בפני
ו, וכידוע בכגון דא, אין ערכאת הערעור מתערבת אלא במקרים חריגים שאינם מתקיימים בענייננו.

ב"כ המערערים טען בתשובתו לסיכומי טענות המשיבים כי בנסיבות, זכותה של ערכאת הערעור, ואף חובתה, לדון בטענות ואף להתערב בקביעות עובדתיות. ובעניין זה הפנה לע"פ 3579/04 אפגאן נגד מדינת ישראל.

דומה כי גם ב"כ המערערים אינו חולק על כך שהלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות העובדתיות של הערכאה הראשונה, במיוחד אלה שנקבעו על סמך ממצאי מהימנות, זאת מאחר והערכאה הראשונה ששמעה את העדויות והתרשמה מהן באופן בלתי אמצעי ובחנה אותן. כך שלערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור שלא שמעה את העדויות החיות. הדבר עולה גם מפסקי הדין אליהם הפנה ב"כ המערערים בתשובתו לסיכומי טענות המשיבים. ראה בעניין זה ע"א 1319/06 משה שלק נגד טנא נגה שווק 1981 בע"מ, בו חזר בית המשפט העליון על ההלכה בעניין זה וקבע באלה המלים:
"אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית המבוססות על ממצאי מהימנות, אלא במקרים חריגים, שכן הערכאה הדיונית היא זו שמתרשמת באופן ישיר ובלתי אמצעי מן העדים ומדבריהם (ראה למשל ע"א 734/76 פלוני נגד אלמונים פ"ד ל"ז, 2 661, 663, ע"א 10225/02 פרץ נגד פרץ בוני הנגב אחים פרץ בע"מ (לא פורסם).

יחד עם זאת, נכונה טענת ב"כ המערערים כי אין מדובר בכלל בל יעבור, וכי יש וערכאת הערעור תתערב בממצאים עובדתיים אף כאלה שנקבו ע"ס ממצאי מהימנות אולם הדברים אמורים בהתקיים תנאים חריגים שהפסיקה מנתה, ובין אלה, טעות הנובעת מהתעלמות מגורמים שהיה מקום לייחס להם משקל כגון סתירות מהותיות בעדויות ותמיהות שנותרו ללא מענה. ערכאת הערעור תתערב בממצאים עובדתיים כאשר אלה אינם עולים בקנה אחד עם הראיות שנמצאו מהימנות ע"י הערכאה הדיונית.

ב"כ המערערים לא הצביע בסיכומי התשובה שלו על נסיבה כלשהיא המתקיימת בענייננו ומצדיקה ע"פ הקבוע בפסיקה התערבות של ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים.
גם אני לא מצאתי כל נימוק או טעם המצדיק התערבות של בית משפט זה בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא אשר נמצאו מבוססות היטב על חומר הראיות שהובא בפני
ו.

חלק אחר של טענות המערערים נטען בעלמא ומבלי שיהיה לכך ביסוס בעובדות שנקבעו ע"י בית המשפט קמא ואף לא בחומר הראיות שעמד בפני
ו.

אציין עוד כי המערערים ייחסו למשיבים לאורך כל הדרך בפני
הערכאה הדיונית ביצוע עוולה של מצג שווא שנעשה בכוונה ומתוך מרמה, חרף זאת בית המשפט קמא בדק באם המערערים הצליחו להוכיח מצג שווא רשלני, שנטל ההוכחה המוטל על מי שטוען לו הינה נטל קל יותר ואף על פי כן מצא בית המשפט קמא, ובצדק, כי המערערים לא עמדו בנטל הרובץ לפתחם גם באשר להוכחת מצג שווא רשלני.


24. מצג שווא - כללי
20.
21. כפי שצוין ע"י ביהמ"ש קמא, מצג שווא הינו הצגת עובדות כוזבות על מנת לגרום לצד השני להסתמך עליהן. המצג יכול לנבוע מעוולת הרשלנות ויכול לנבוע מעוולת התרמית.

"הטלת אחריות בגין תרמית, שונה היא מהטלת אחריות בגין רשלנות. האשם המיוחס למי שמרמה שונה מזה המיוחס לרשלן. הטלת אחריות בעוולת התרמית מטילה אשם אישי, בעוד האשם שביסוד עוולת הרשלנות הינו "אשמה חברתית"
(ע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 498, פיסקה 10 מפי הנשיא ברק). משכך, בית משפט זה הכיר בכך כי הנטל להוכחת עוולת התרמית הוא נטל כבד ( ע"א 125/89 בלס נ' ערן פילובסקי, פ"ד מו(4) 441, פיסקה 7; ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253,פיסקה 3 ) " ( ע"א 4842/05 גרניט הנדסה לתעשיה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', פורסם באתר נבו, עמ' 12 לפסה"ד).

זאת ועוד, אין מניעה כי גם מצג שווא במחדל יכנס לגדרה של עוולת הרשלנות.
אי גילוי של עובדה עלול ליפול גם לקטגוריה של מצג כוזב וזאת, מקום שקיימת חובת גילוי אקטיבית.

שתי העוולות ( מצג שווא רשלני ומצג שווא הנובע מתרמית) מבוססות על קיומו של היצג בלתי נכון המתייחס בדרך כלל לעובדות. שתיהן מבוססות על הסתמכות מקבל המצג, על המידע הגלום בהיצג. בגדרן של שתי העוולות - נדרש קיומו של נזק שנגרם כתוצאה מההסתמכות.

אחריות בגין מצג שווא רשלני, בדומה לאחריות בעוולת התרמית, תוטל רק מקום בו התובע הסתמך על המצג הרשלני באופן סביר ובתום לב, ועקב כך נגרם לו הנזק.

25. מן הכלל אל הפרט

כאמור, תנאי ראשון לקיומה של עוולת "מצג שווא" ,בין אם רשלני ובין אם מצג שווא הנובע מתרמית, הינו קיומו של מצג שווא, לאמור, הצגה כוזבת של עובדות, ובענייננו, על פי הנטען ע"י המערערים, העלמת דו"חות החברה הימית והעלמת העובדה כי תביעת המשיבים היתה בגין נזקי ההצפה הראשונה בלבד והכל במטרה לגרום לצד השני – ובענייננו – המערערים, להסתמך עליו, ולקבל על עצמם את ייצוג המשיבים.

בעניין זה, ביהמ"ש קמא קבע, קביעה עובדתית, לפיה לא היה מצג שווא מצד המשיבים. קביעה זו נסמכת על חומר הראיות שהונח בפני
ו, ובכללו, עדותו של המערער מס' 2 שניכר כי בית המשפט קמא לא האמין לחלקים ניכרים ממנה.

לא מצאתי בטענות המערערים כדי להפריך את הנימוקים שציין ביהמ"ש קמא ואשר הובילו אותו למסקנה אליה הגיע בדבר אי קיומו של מצג שווא מצד המשיבים.

אני סבור כי הנימוקים שציין ביהמ"ש קמא אכן מובילים למסקנה כי המערערים ידעו על קיום הדו"ח של החברה הימית ולפחות היו אמורים לדעת על כך כעורכי דין סבירים. הוא הדין ביחס לעובדה שתביעת המשיבים כנגד המדינה ומקורות הינה בגין ההצפה הראשונה בלבד.

בחנתי את הראיות שהביאו את בית המשפט קמא למסקנה לפיה המערערים ידעו על קיומו של דו"ח ההערכה של החברה הימית וגם ידעו כי תביעת המשיבים הינה בגין ההצפה הראשונה בלבד, ומצאתי כי בית המשפט קמא צדק במסקנתו וכי יש בראיות אלה כדי לשכנע ברמת ודאות גבוהה ביותר כי אכן המערערים ידעו על דו"ח הערכת הנזק של החברה הימית ועל כך שתביעת המשיבים הינה בגין ההצפה הראשונה בלבד.

המערערים מעלים טענות מטענות שונות כנגד ראיות אלה. שקלתי טענות אלה ולא מצאתי בהן כל ממש. אין בטענות אלה כדי לטשטש את העובדה הברורה לפיה החברה הימית מוזכרת במפורש, בהסכם שכר הטרחה שבין המערערים למשיבים, (נ/2), טענות המערערים לפיהן מדובר בטופס ישן שנמצא בשימוש המשרד מאז שנות ה- 60 וכי באותו הסכם לא ברור אם מדובר בחוות דעת מוגדרת של אותה חברה ימית, ולא ברור מאותו הסכם קיומו של דו"ח הערכה, אינן אלא טענות סרק. כל אדם סביר, לא כל שכן עו"ד סביר, יבין למקרא הסכם שכ"ט כי החברה הימית ביצעה עבור המשיבים עבודה כלשהיא הקשורה לתביעת הנזיקין שלהם, בגין הכנת דו"ח או חוות דעת בענין גובה הנזקים, ומכאן חובתם של המשיבים לשלם לה. אין זה סביר שהמערערים שהסכימו להפחית מסכומי שכ"ט שלהם את אשר ישלמו המשיבים לחברה הימית לא יבררו בגין מה אותו תשלום ובאיזה סדר גודל מדובר.

גם בטענות באשר למכתב המערער מס' 2 אל המשיבים (נ/1) וציטוט סעיפים אחרים ממכתב זה, אין כדי לשנות מהעובדה שבסעיף 5 (ד) למכתב מתייחס המערער מס' 2 לדו"ח ההערכה של החברה הימית ולנסיבות של הכנתו (פרי ביקור במקום במועד לא מתאים), דבר המוכיח כי המערער לא רק ידע על קיומו של הדו"ח אלא גם ידע את תוכנו.
גם בטענות המערערים באשר להודאת המערער 2 בדבר ידיעתו על קיום דו"ח החברה הימית ונסיון לטעון שמדובר בדו"ח ביחס ל"שלדג" בלבד, לא מצאתי כל ממש. בהקשר זה של הודאת המערער 2 דבר ידיעתו על דו"ח החברה הימית, ראוי לציין כי הודאתו של המערער 2, באה לאחר התכחשות חוזרת ונשנית בעדותו לענין זה.

המערערים טוענים כנגד קביעותיו של בית המשפט קמא בדבר חובתו של עו"ד סביר שקיבל על עצמו ייצוג בתיק שטופל קודם ע"י עו"ד אחר, לדאוג לקבל לידיו את כלל החומר המצוי בתיק וגם לעיין באותו חומר. לגישתם, משמעות קביעה זו היא שעו"ד צריך לחפש ראיות כנגד הלקוח שלו. אין בידי לקבל טענה זו ואני תמים דעים עם שופט הערכאה הדיונית בקביעתו כי במסגרת חובתו של עו"ד לפעול כלפי שולחו כבעל מקצוע מיומן, נאמן וסביר, עליו לדאוג לקבלת כל החומר שבתיק, שהוא מקבל על עצמו לטפל בו, ואני מוסיף כי חובתו של עו"ד לא רק לעיין אלא אף ללמוד את התיק על כל היבטיו ובאם עולה מהחומר כי מסמך כלשהוא חסר, עליו לדרוש הבאתו בפני
ו. אין בכך משום חיפוש ראיות ע"י עו"ד כנגד לקוחו אלא בחיפוש אחרי כל הראיות הדרושות ע"מ שעורך הדין ידע לכלכל את צעדיו נכונה. זו חובתו של עורך הדין כלפי עצמו וכלפי לקוחו, שאם לא כך - איך יוכל לייעץ עצה נכונה כשלא כל החומר בפני
ו?!

לסיכום, די בכ"א מהנימוקים שבית המשפט קמא ציין בפסק דינו כדי להביא למסקנה לפיה המערער 2 ידע על קיומו של דו"ח ההערכה הימית ועל תוכנו, וכן ידע כי תביעת המשיבים הינה בגין נזקי ההצפה הראשונה בלבד.

22. 26. המערערים טוענים כי התביעה נדחתה בנימוק שלא הועלה ע"י המשיבים, הכוונה לנימוק לפיו גם אם המערערים לא ידעו על קיומו של הדו"ח, הרי הדבר נבע מרשלנותם הם כלפי לקוחותיהם. בהקשר זה נציין בקצרה כי גם אם טענה זו לא הועלתה במפורש ע"י המשיבים (אף שאני סבור כי הטענה כן הועלתה לפחות במשתמע, שכן המשיבים טענו כי המערערים לפחות היו צריכים לדעת על קיומו של הדו"ח , קרי, אם לא ידעו הדבר נבע מרשלנותם ) הרי נימוק זה לא היה הנימוק היחיד לדחיית הטענה של מצג שווא מצד המשיבים והיווה נימוק אחד בין יתר הנימוקים שביססו דחיית הטענה של מצג שווא ואשר די בכל אחד מהם, כדי להביא למסקנה כי לא היה מצג שווא מצד המשיבים.

27. בטרם סיום, אציין כי מעבר לנימוקים שציין ביהמ"ש קמא בפסק דינו, המצדיקים דחיית הטענה של מצג שווא מצד המשיבים, ניתן להצביע על כתב התביעה של המשיבים שהוגש כאמור על ידי עו"ד טויסטר. עיון בכתב התביעה מלמד כי הוא מתייחס אך ורק להצפה הראשונה. לאורך כל כתב התביעה ההתייחסות היא להצפה מסוף שנת 1968 ותחילת שנת 1969 ואין בו כל זכר להצפה מחודשים 3/69-4.

כך בס' 13 לכתב התביעה צוין כי בחורף 68/69 היתה שנה גשומה ובסוף 12/68 ו - 1/69 עלה מפלס הכנרת ביותר, באופן שבתאריך 23/1/69 היה רום מפלס מי הכנרת 208.69 מטר מתחת לפני הים, ובתאריך 30/1/69 הגיע המפלס ל- 208.30 מטר מתחת לפני הים והמפלס המשיך לעלות.

בס' 14 נאמר כי למרות התגברות הגשמים בסוף 12/68 והתחלת 1/69, ולמרות העליה הנ"ל של מפלס הכנרת, לא השתמשה הנתבעת השניה ( חברת מקורות) בכל האמצעים הדרושים לשם שמירת מפלס המים באופן שלא יגרום נזק לבעלי המקרקעין הגובלים בכנרת.

בס' 17 צוין כי כתוצאה מעליית מפלס המים של הכנרת עברה הכנרת על גדותיה והציפה את המפעלים של התובעים וגרמה להם נזקים.

עיון בכתב התביעה מראה בעליל כי הפיצוי הנתבע הינו בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מההצפה הראשונה שהתרחשה בסוף 12/68 ותחילת 1/69 ואין בו זכר להצפה מחודש 3/69-4.

אין מחלוקת כי העתק כתב התביעה היה בידיהם של המערערים אשר בוודאי עיינו ולמדו את האמור בו, כפי שמחייבת רמה נאותה של התנהגות מצידו של עו"ד סביר שמקבל על עצמו המשך ייצוגו של לקוח בתביעה.

23. עוד ראוי לציין כי טענת המערערים לפיה לו ידעו על כי תביעת המשיבים מתייחסת להצפה הראשונה בלבד הרי הם לא היו מקבלים על עצמם את הייצוג, שהרי נקבע כי אין אחריות לגבי ההצפה הראשונה, יכולה היתה להישמע הגיונית, אילו אכן בשלב בו הם קיבלו על עצמם את הייצוג, כבר היה ברור כי אין אחריות לנזקי ההצפה הראשונה. אלא מה, לפי פסק הדין נשוא הערעור הרי המערערים קיבלו על עצמם את הייצוג לאחר הכרעת ביהמ"ש המחוזי (לפיה יש אחריות לגבי שתי ההצפות) והגשת הערעור ע"י המדינה ומקורות, אולם טרם ההכרעה בערעור וטרם הקביעה כי אין אחריות לנזקי ההצפה הראשונה, כך שבשלב זה הם לא ידעו כי האחריות היא רק לגבי ההצפה השניה. כך גם עולה מפסק הדין של ביהמ"ש העליון, שם צוין כי המשיבים (כל הנפגעים- 18 במספר) מיוצגים ע"י עו"ד ד. חטר-ישי משמע שהם קיבלו את ייצוג המשיבים, טרם ההכרעה בערעור והקביעה כי האחריות הינה לנזקי ההצפה השניה בלבד. משכך, לא היה חוסר הגיון בקבלת ייצוג הנתבעים ע"י המערערים כפי שהמערערים טוענים.

24. עוד נזכיר כי גם אם בסופו של יום, וכפי שעולה מפסק הבוררות, חוות הדעת של החברה הימית נמצאה אצל עו"ד טויסטר, הרי שאין בכך כדי להוכיח כי המערערים לא ידעו עליה, ולא היו מודעים לכך שהיא מתייחסת לנזקי ההצפה הראשונה בלבד. זאת ועוד, אותה חוות דעת של החברה הימית לא נמצאה אצל מי מהמשיבים, כך שקשה לטעון כי אלה ביקשו להסתיר אותה ולא למסור אותה למערערים.

אציין עוד כי קשה להעלות על הדעת כי המערערים לא בדקו או שאלו מהו מקור הערכת הנזקים שצורפו כנספחים לכתב התביעה שהוגש ע"י עו"ד טויסטר, מי ערך אותם וכו', וברור שאם היו בודקים את העניין כנדרש, היו מגיעים למקור אותן הכרעות, הוא דו"ח החברה הימית.

ב"כ המערערים טען כי בית המשפט קמא התמקד בראיות מהן ניתן ללמוד על ידיעתו של המערער במקום עניין מצג השווא מטעם המשיבים. גם בטענתו זו של ב"כ המערערים אין ולא כלום, הרי אם ב"כ המערערים ידע את העובדות שהמשיבים לטענתו העלימו ממנו, לאישורן כפי שקבע בית המשפט קמא, אין עוד מקום לומר כי הוא הסתמך על מצג השווא של המשיבים בתום לב ובאופן סביר, ובכך לא מתקיים אחד היסודות של עוולת "מצג השווא".

משהגעתי למסקנתי הנ"ל, לפיה בצדק נדחתה הטענה למצג שווא מצד המשיבים, הרי בצדק נדחתה תביעת המערערים.

28. לבסוף, גם זאת מעבר לנדרש, אתייחס במספר מילים גם לשאלת הקשר הסיבתי שבין המצג (בהנחה שהיה כזה) לבין הנזק הנטען ע"י המערערים, לאמור, "ההפסד" ( וליתר דיוק ההצלחה המועטה, לפחות יחסית לסכומים שנתבעו ) של תביעות 17 הנפגעים.

אכן, עיון בפסק הבוררות של הבור י.זהבי מלמד על מספר טעמים שהביאו לכך שחוות הדעת של השמאי קרסיק לא אומצה ע"י הבורר כפי שנעשה במקרה של קיבוץ עין גב, והכל כמפורט ע"י ביהמ"ש קמא. נוסיף כי פסק הבוררות אינו מותיר מקום לספק שלמעשה אין קשר סיבתי בין המצג הנטען ע"י המערערים לבין הנזק שנגרם להם, כטענתם, אם בכלל.

הבורר מציין בס' 11 לפסק הבוררות כי גילוי הקשר הפסול שבין השמאי קרסיק למערערים - הם באי כוח התובעים, והעובדה כי ההצפה השניה לא היתה מלווה בגלים כטענת המערערים מהוות בסיס, כל אחת בנפרד ובוודאי משקלן המצטבר, לקביעה כי היסודות עליהן נשען הסדר הביניים והחלטתו של הבורר המנוח ( הכוונה ההחלטה בדבר מידת האימון שיש לתת לשמאי קרסיק וההסתמכות על חוות הדעת שנתן) התערערו.

סוף דבר, ולו דעתי היתה נשמעת, יש לדחות את הערעור ולחייב את המערערים ביחד ולחוד לשלם למשיבות הוצאות הערעור לרבות שכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.

____________________
האשם ח'טיב
, שופט - אב"ד


כב' השופט זיאד הווארי

אני מסכים.

_________________
זיאד הווארי
, שופט


כב' השופט עאטף עיילבוני

אני מסכים.


___________________
עאטף עיילבוני
, שופט

הוחלט, אפוא, פה אחד, כאמור בפסק דינו של אב בית הדין, כב' השופט האשם ח'טיב
.

ניתן היום, ה' ב אדר א, תשס"ח (11 בפברואר 2008), בהעדר הצדדים.


האשם ח'טיב
, שופט-אב"ד

זיאד הווארי
, שופט

עאטף עיילבוני
, שופט





001165/07עא 054 סנא חאמד









עא בית משפט מחוזי 1165/07 חטר ישי ושות', דרור חטר ישי נ' מלון חוף רון בע"מ, חוף התכלת בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/02/2008)