פסקי דין על משה אלוני | פסקי דין על שרה אלוני | פסקי דין על שלום ישעיהו פרייברג | פסקי דין על דורית פרייברג |

184815/08 בשא     01/03/2009




בשא 184815/08 משה אלוני, שרה אלוני נ' שלום ישעיהו פרייברג, דורית פרייברג




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
בש"א 184815/08

ת.א. 34266/08
בפני
:
כב' השופטת אביגיל כהן
תאריך:
01/03/2009




בעניין:
1. משה אלוני

2. שרה אלוני




המבקשים - הנתבעים

נ
ג
ד


1. שלום ישעיהו פרייברג

2. דורית פרייברג




המשיבים – התובעים


החלטה

1.
בפני
בקשת הנתבעים לדחייה או מחיקת התביעה על הסף ולחלופין – להורות על עיכוב הליכים בתיק עד לסיום הליכים התלויים ועומדים בניגריה.

2.
התביעה הוגשה על ידי התובעים שהם אזרחים ותושבי מדינת ישראל (סעיף 3 לכתב התביעה) נגד הנתבעים 1 ו-2.

3.
בכתב התביעה נכתב כי הנתבעים הם אזרחים ותושבי מדינת ישראל וכי לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בתובענה לאור מהותה וסכומה, וסמכות מקומית לדון בתובענה, לאור מקום מושבם של הנתבעים (סעיף 69 לכתב התביעה).
בכתב התביעה נטען, כי במחצית הראשונה של שנת 2001 החליטו התובע 1 והנתבע 1 להקים שותפות לצורך פעילות פרויקטלית בניגריה לביצוע עבודות קבלניות בתחום האלקטרומכניקה והנדסה אזרחית בניגריה.



4.
ביום 1/7/01 התקשרו התובע 1 והנתבע 1 בהסכם אשר נערך ונחתם בלאגוס – ניגריה. (נספח א' לכתב התביעה). [להלן: "ההסכם"].
במסגרת ההסכם הוסכם כי הפעילות נשוא ההסכם והשותפות תעשה באמצעות חברה (להלן: "דוראל").
החברה רשומה כחברה ניגרית ואינה חברה רשומה בישראל.


(מסמכי ההתאגדות צורפו נספח ב' לכתב התביעה ותקנון החברה צורף נספח א' לבקשה לסילוק על הסף).

5.
בכתב התביעה טענו התובעים, כי עניינה של התביעה בין השאר "בהפרת הסכם, תוך כדי תרמית, ובביצוע שיטתית של פעולות קיפוח שביצעו הנתבעים, במטרה לנשל את התובעים מזכויותיהם, שלא כדין, בחוסר תום לב, תוך הפרת הסכמים עמם, תוך הפרת הוראות ההסכם, תקנון דוראל, בדרך שיש בה נוכלות, רמייה, קיפוח של התובע 1 והפרת חובות האמון והזהירות המוטלות על הנתבעים". (מתוך סעיף 10 לבקשה).

בכתב התביעה ביקשו התובעים להצהיר דבר קיפוחם של התובעים והפרת הסכם ההתקשרות וההסכם החדש (כפי שפורט בכתב התביעה).
בית המשפט התבקש לחייב את הנתבעים להמציא לתובעים דוח"ות כספיים מלאים מבוקרים בידי רו"ח של דוראל לשנים 2001
ועד מועד הגשת התביעה (יולי 2008) וכן העתקי פרוטוקולים וההחלטות שהתקבלו בחברת דוראל מיום היווסדה ועד הגשת כתב התביעה. העתק מכל ההזמנות שהתקבלו בדוראל על ידי לקוחותיה וכן התבקש סעד כספי.

6.
תמצית טענות המבקשים:
א)
בבקשה נטען, כי המבקש 1, מר משה אלוני
הוא איש עסקים תושב ניגריה המחזיק בויזת עבודה תקיפה בניגריה ומנהל שם את עסקיו.
בבעלותו מספר חברות ניגריות המאוגדות לפי דיני ניגריה וביניהן גם החברה נשוא התובענה דנן.


התובע – המשיב 1, מר שלום ישעיהו פרייברג
הוא מהנדס אזרחי תושב ניגריה המחזיק בויזת עבודה בניגריה ובעל ניסיון עבודה בניגריה.

ב)
חברת דוראל נשוא התובענה הוקמה בניגריה. הסכם השותפות
מיום 1/7/01 נחתם בלאגוס ניגריה ואיגד בתוכו את ההסכמות הצדדים ביחס לחברה הניגרית ולפעילות השוטפת של הצדדים במסגרת פעילותה של החברה הניגרית.

ג)
המבקשים ציינו, כי לגופו של עניין אין ממש בטענות המשיבים – התובעים אך גם מבלי להיכנס לגופו של עניין לטענות ההגנה, ניתן לראות כי לבית משפט בישראל אין סמכות בינלאומית לדון בטענות אשר הועלו על ידי התובעים והמקום הראוי והטבעי לברר טענות אלה, הוא בניגריה ולא בישראל.
כך גם נכתב במכתבים שהוחלפו בין ב"כ הצדדים עוד לפני הגשת התביעה ולאחר שהתקבלו מכתבי בא כוחו של פרייברג, לא נותר בידי אלוני ברירה אלא לפנות באמצעות עורכי דינו הניגריים לבית המשפט המוסמך בניגריה בתביעה כנגד פרייברג.

ד)
ביום 20/3/08 הוגש כתב תביעה לבית המשפט העליון בלאגוס ניגריה (נספח ח' לבקשה) ואלוני ביקש בין היתר להצהיר, כי פעולות החברה הניגרית וההחלטות שהתקבלו במסגרת פעילותה, הן תקפות וחוקיות במלואן. כמו כן ביקש להצהיר, כי מסמכי החברה הניגרית והחלטות החברה הניגרית, שהוגשו ברשויות המוסמכות בניגריה, הינם בהתאם לחוק הפדרציה הרפובליקנית בניגריה, וכן ביקש להצהיר, כי ההאשמות שהועלו על ידי פרייברג, לרבות במסגרת כתב באי כוחו הניגריים של פרייברג מיום 19/8/04 הינן שקריות, וכן ביקש שיינתן צו המחייב את פרייברג שלא להמשיך בהאשמותיו כאמור כלפי אלוני, ולא להעביר מיד כמפורט בסעיף 16 לתביעה שהוגשה בניגירה, לאף גורם, לרבות עורכי דינו שבניגריה ו/או כל עורך דין אחר בכל מקום וכן שיינתן צו הוראה מנדטורי המחייב את פרייברג להעביר לידי אלוני, ולידי באי כוחו של אלוני, ולידי כל רשות
ממשלתית
מכתב
התנצלות
ביחס
לאמור במכתב הנ"ל מיום 19/8/04 וכן להורות


לפרייברג לשלם לאלוני פיצוי על נזקיו בסך של 7,000,000 ניירה (מטבע ניגרי) וכן להורות לפרייברג לשלם שכ"ט עו"ד בסך של 500,000 ניירה (מטבע ניגרי).

ה)
המבקשים טענו, כי התובעים הגישו את התביעה דנן בחוסר ניקיון כפיים כאשר פרייברג ידע שהוגשה נגדו תביעה בניגריה בגין עיקרי הסכסוך נשוא כתב התביעה דנן וכי מטרת התביעה דנן אשר הוגשה בישראל היא לסכל את בירור התביעה של אלוני כנגד פרייברג שהוגשה קודם לכן בניגריה.

ו)
המבקשים טענו, כי בשל הליך תלוי ועומד בניגריה –
lis alibi pendens

אין מקום לדון בתביעה בישראל.

ז)
עוד טענו המבקשים, כי הפורום
הישראלי אינו הפורום הנאות לבירור הסכסוך שבין הצדדים.

(
forum non convenience
) וכי מבחן הזיקות מעיד על כך שמירב הזיקות מתייחסות לניגריה ולא לישראל.

7.
תמצית טענות המשיבים:
א)
המשיבים טענו, כי יש לדחות את הבקשה.
הנתבעים הם תושבי ישראל המתגוררים
בסביון והתובעים אף הם תושבי ישראל והם מתגוררים ברעננה ודי בכך על מנת להקנות סמכות לבית משפט בישראל לפי תקנה 3 לתקסד"א.

ב)
הנתבעים טענו, כי התביעה הומצאה כדין בישראל לביתם של הנתבעים והם לא טענו מעולם כי נפל פגם בהמצאה.

ג)
המשיבים טענו, כי לצורך ליבון המחלוקת יש צורך בעדותה של הנתבעת 2 שהיא אזרחית ישראל ותושבת קבע בישראל ולא נטען אחרת לגביה.


הנתבעים בבקשה העלו את סוגיית הזיופים והתכתובות בין עורכי הדין הניגריים.
בית המשפט בישראל יצטרך לקבל את עדותה של הנתבעת 2 בנוגע לכך, שהיא אזרחית ותושבת מדינת ישראל, כך שיש בעדות זו כדי לחזק את מירב הזיקות לפורום הישראלי.

8.
המשיבים טענו, כי הם לא תבעו מעולם את חברת דוראל שאין כלל מחלוקת כי היא חברה ניגרית אלא תבעו רק את בני הזוג אלוני.

המשיבים ציינו, כי כאשר התנהל משא ומתן בין הצדדים, הם לא ידעו כי בכוונת הנתבעים להגיש נגדם תביעה בבית המשפט בניגריה ורק כאשר קיבלו את הבקשה שהוגשה במסגרת התביעה דנן אליה צורף כתב תביעה הנחזה להיות מוגש בניגריה, נודע להם לראשונה על אותה תביעה.

9.
המשיבים טענו, כי למיטב ידיעתם אין כל הליך תלוי ועומד נגדם בניגריה. ולחלופין, מדובר בשתי תביעות שונות במהותן ותכליתן ובבעלי דין שונים.

10.
המשיבים טענו, כי המבקשים טוענים שההסכם היחיד והמחייב הוא ההסכם בעברית מיום 1/7/01 – נספח א' לכתב התביעה.
הסכם זה לא הגדיר מקום שיפוט. הוא כתוב בעברית. מדבר על פעילות החברה במדינות שונות. והציפייה הסבירה של שני ישראליים הנפגשים במקום כלשהו בעולם וכותבים מסמך בעברית, היא כי ההתדיינות ביניהם תסתמך על דיני ישראל וכך גם עלה בתכתובת שבין הצדדים (ראה למשל נספח י"ב לכתב התביעה).

11.
תמצית טענות המבקשים בתשובה לתגובה:
א)
התביעה בניגריה
והתביעה בישראל הן שתי תביעות הזהות במהותן.



מדובר בסכסוך הנוגע לחברה הניגרית דוראל, להחלטות שהתקבלו בה, לזכויות החתימה בה, להתנהלותה מול הבנקים וצדדים שלישיים אחרים בניגריה, למערכות היחסים שבין הצדדים לתביעה דנן כבעלי מניות ו/או כדיקרטורים בחברת דוראל, ולזכויות הצדדים בקשר אליה. (ראה פירוט בסעיף 10 לתשובה לתגובה).
לפיכך, הניסיון להציג את התביעה בניגריה כתביעה שונה, הוא ניסיון המתעלם באופן המכוון ממהותה של התביעה הניגרית.

ב)
התביעה בניגריה הוגשה ביום 20/3/08. התביעה בישראל הוגשה ביום 1/7/08. גם אם פרייברג נמנע מלחתום בניגריה על אישור מסירה פורמלי של התביעה אשר הוגשה שם, יש להניח שהוא ידע על הגשת התביעה בניגריה ועל תוכנה. (ב"כ המבקשים אף ציין, כי בשיחות שהוא ניהל עם ב"כ של פרייברג לפני הגשת הבקשה, הוא עצמו אמר לב"כ של פרייברג, כי בכוונתו להגיש בקשה לעיכוב הליכים עקב התביעה אשר הוגשה בניגריה).

ג)
המבקשים ציינו, כי טענתם בדבר היות הפורום הישראלי פורום לא נאות, נטענה למעלה מן הנדרש, שכן הם סבורים כי מן הראוי לעכב את הליכי התביעה בישראל לנוכח קיומו של הליך תלוי ועומד בניגריה זאת למרות שרוב רובן של הזיקות הרלוונטיות לסכסוך מוביל דווקא לניגריה.

12.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לעכב הליכים בתיק עד לסיומו של ההליך התלוי ועומד בבית המשפט בניגריה (ההליך נשוא נספח ח' לבקשה) וזאת מהנימוקים הבאים:
א)
ראשית אציין, כי בהחלטתי מיום 18/2/09 קבעתי כי לא אתיר חקירות נגדיות באשר לתצהירים אשר הוגשו במסגרת הבקשה, כיוון שאם קיימת מחלוקת עובדתית, אשר יש צורך להכריע בה בטרם מתקבלת החלטה אם לסלק תביעה על הסף, אם לאו, אזי אינני נעתרת לבקשה לסילוק על הסף.
סילוק תביעה על הסף הוא אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרה קיצוני ודרסטי ובית משפט משתמש בסעד שכזה רק, כשברור מכתב הטענות עצמו כי התובע לא יוכל לקבל את הסעד, שביקש אפילו אם יוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה.
על כן, אם יש מחלוקת עובדתית למשל בשאלה: היכן מתגוררים הנתבעים, מי הפר את ההסכם בין הצדדים, מדוע וכיוצ"ב,
אזי אין מקום להכריע בשאלות אלו בשלב סילוק התביעה על הסף ועל כן לא מצאתי לנכון לאפשר קיום חקירות נגדיות.

ב)
החלטתי זו מסתמכת רק על טענות עובדתיות שאינן שנויות במחלוקת.

ג)
על יסוד אותן טענות שלא שנויות במחלוקת, הגעתי למסקנה ולפיה יש להורות על עיכוב ההליכים בשל הליך תלוי ועומד:
(1)
מכתב התביעה עצמו עולה, כי למרות שבעלי הדין הם אזרחי מדינת ישראל, בפועל אין חולק על כך שהן התובע 1 והן הנתבע 1 הם אנשי עסקים אשר בין היתר מנהלים את עסקיהם בניגריה. (ראה סעיף 2 וסעיף 4 לתצהירו של התובע התומך בתגובה לבקשה).

(2)
למרות שבכתב התביעה לא נתבעה חברת דוראל, שהיא חברה ניגרית הרשומה בניגריה, ואף על כך אין חולק,
ניתן לראות בכתב התביעה, כי הסעדים המבוקשים מתייחסים במפורש גם לחברת דוראל.
כך למשל, בסעיף 64 לכתב התביעה ביקשו התובעים להצהיר בדבר קיפוחם וזאת בנוגע להתנהלות באותה חברה וכן מבוקש לחייב את הנתבעים להמציא לתובעים דו"חות כספיים של חברת דוראל, פרוטוקולים והחלטות של חברת דוראל, העתקי הזמנות של לקוחות חברת דוראל ובנוסף לכך מבוקש סעד כספי אשר עדיין לא גובש וזאת בטענה שלאחר קבלת המסמכים והמידע המבוקש, הם יבקשו לתקן את כתב התביעה בהתאם.



כך למשל בסעיף 67 ב' לכתב התביעה ביקשו לאפשר להם לפצל סעדים כיוון שרק לאחר שיתקבלו כל המסמכים, יוכלו התובעים לאמוד את שווי החזקותיהם בדוראל ערב פיטורי התובע 1 וזאת כדי לתבוע את שווי החזקותיהם וכל הנגזרות היוצאות מכך.
כלומר,
הסעדים המבוקשים בתביעה שבפני
אינם רק סעדים כספיים אלא סעדים הצהרתיים שיש להם נגיעה ישירה לחברת דוראל וכאשר מעיינים בכתב התביעה שהוגש על ידי הנתבע – אלוני בבית המשפט בניגריה, ניתן להתרשם באופן ברור, כי בבית המשפט בניגריה יהיה צורך לדון לגופו של עניין בחלק נכבד מהסכסוך נשוא התובענה שבפני
.

(3)
הכלל "עניין תלוי ועומד" חל
בכל אותם מצבים שבהם מנהלים בעלי הדין תובענות מקבילות בבתי משפט שונים, בשל אותה עילה. זהות העילה נבחנת בהקשר זה במשמעות רחבה יותר,דהיינו, לפי מהות העניין או הנושא.

בע"א 91/75 אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט (2) 477, 480 נאמר:
"לפי ההלכה, כמו ב'מעשה בית דין' כך גם ב'ענין תלוי ועומד' העילות צריכות להיות זהות ברם הזהות אינה נקבעת לפי צורת התביעות אלא לפי מהותן. השאלה, אם צד למשפט מוטרד פעמיים בגלל אותה העילה תלויה לא בטעמים טכניים של זהות צורת התביעות אלא בעניינים של ממש, היינו לפי מהותן העיקרית".

ובהמשך:
"לעניין זהות העילות אין זה הכרחי, שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים העשויים להידון
בשתי התובענות. העיקר הוא, כאמור, שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית".
(שם, בעמ' 480).

(4)
סוגיית "עניין תלוי ועומד" כמו אחותה "מעשה בית דין" מבטאת את רעיון שהינו מניעת כפל התדיינות: הטרדות בעלי הדין ובתי המשפט (ראה המ' 804/75
מדינת ישראל נ' סמיון,
פ"ד ל (1) 744, 747; ע"א 15/69
מוזס נ' מוזס
, פ"ד יח (3) 141, 150).




מטרתן היא למנוע מצב בו שתי ערכאות יגיעו להכרעות סותרות בנוגע לאותו עניין ממש.
לבית המשפט, אם כן, ישנה הסמכות להורות על עיכוב הליכים בתובענה אשר מתנהלת לפניו, כאשר הליכים הנוגעים לאותו נושא שבמחלוקת מתנהלים זה מכבר בפני
בית משפט אחר.

(5)
בע"א 15/84

אברהם מרקוביץ – חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' סתם
, פ"ד מב (1) 541, 545 נקבע כי:
"מטרתן של תקנות סדר הדין היא להבטיח ניהול משפט בצורה יעילה ולמנוע סחבת ובזבוז זמן שיפוטי מיותרים, אולם כל זאת תוך שמירה על זכותם של כל הצדדים למשפט להביא את ראיותיהם ואת טיעוניהם לפני בית המשפט בצורה מלאה ונאותה.
במתן החלטותיו הדיוניות רשאי ואף חייב בית המשפט לנקוט אמצעים, כדי למנוע התדיינות שהינה אקדמית וחסרת תועלת מעשית. לעתים קרובות מתברר, שתביעה מסוימת הינה מיותרת וחסרת משמעות רק עם סיומו של הליך אחר, אשר היה עדיין תלוי ועומד לפני ערכאה של בתי המשפט כאשר הוגשה התביעה נושא הדיון. כאשר אפשרות כזאת צפויה מראש, יצדק בית המשפט, בדרך כלל, אם יסרב לדון בתביעה
השנייה בטרם ניתן פסק-דין סופי בהליך האחר".

(6)
גם אם אקבל את טענתם הפורמלית של התובעים ולפיה הנתבעים הם אזרחי מדינת ישראל אשר מתגוררים בסביון, ולפיכך יש סמכות לבית משפט בישראל לדון בעניין, ולא אקבל את טענת הנתבעים ולפיה על פי מבחן הזיקות, רוב הזיקות מובילות לכך שהסמכות לדון בסכסוך נתונה לבית המשפט בניגריה, (מקום פעילותה של אלוני ופרייברג, הסכסוך מתייחס לחברה ניגרית, ההסכם משנת 2001 נחתם בניגריה, יהיה צורך להעיד עדים אשר מתגוררים בניגריה וכיוצ"ב),
אזי אין מקום לנהל שתי התדיינויות בארצות שונות במקביל.



(7)
התביעה הראשונה אשר הוגשה היא התביעה אשר הוגשה בניגריה. לתביעה זו עשויה להיות השלכה ישירה על הסכסוך נשוא התובענה שבפני
ולפיכך,
יעוכב הדיון בתובענה שבפני
עד למתן

פסק דין
בבית המשפט בניגריה.

13.
לסיכום:
א)
לאור האמור לעיל, יעוכבו ההליכים עד לסיום ההליכים התלויים בניגריה (ההליך נשוא נספח ח' לבקשה).

ב)
הדיון אשר קבוע ליום 2/3/09 בטל.

ג)
התובעים ישאו בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ + מע"מ.

ד)
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ה' באדר, תשס"ט (1 במרץ 2009), בהעדר הצדדים.



אביגיל כהן
, שופטת










בשא בית משפט שלום 184815/08 משה אלוני, שרה אלוני נ' שלום ישעיהו פרייברג, דורית פרייברג (פורסם ב-ֽ 01/03/2009)