פסקי דין על יוסף בביזייב | פסקי דין על ועדת הזכאות לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות

150/05 וע     01/05/2007




וע 150/05 יוסף בביזייב נ' ועדת הזכאות לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים
וע 000150/05

בפני
:
כב' השופט משה סובל
תאריך:

01/05/2007







יוסף בביזייב

בעניין:


מערער

יצחק ברנר

ע"י ב"כ עו"ד






נ
ג
ד






ועדת הזכאות לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות





משיבה


ע"י פרקליטות מחוז ירושלים








פסק דין

ביום 19.9.05 החליטה ועדת הזכאות לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות
, תשס"ה-2005 (להלן – החוק) לתקן את החלטתה מיום 16.8.05 ולבטל את הסכומים אותם פסקה באותה החלטה למערער בגין מענק הוצאות הובלה והתארגנות ומענק לדמי שכירות לפי סעיפים 44 ו-45 לחוק. זאת לאחר שהתברר לוועדה כי המערער התגורר ערב הפינוי יחד עם בתו ומשפחתה בדירתה ביישוב רפיח ים, ולנוכח העובדה שסעיף 44(ג) לחוק מורה לענין מענק הוצאות הובלה והתארגנות כי "לא תהיה זכאות, בשל פינוי בית מגורים אחד, ליותר ממענק אחד לפי סעיף זה ויראו לענין זה את כל מי שהתגוררו בבית המגורים, כזכאי אחד". הוראה דומה מצויה בסעיף 45(ג) לחוק לענין המענק לדמי שכירות.

המערער טוען כי יש לפרש את המילים "כל מי שהתגוררו" כמתייחסות רק לכל מי שמשתייך לאותו תא משפחתי, אך לא לדייר באותו בית המשתייך לתא משפחתי אחר. לפיכך, כך נמשכת הטענה, לא היה מקום לתלות את תשלום המענקים הנזכרים למערער באי-תשלומם לבתו, בעלה וילדיהם, הנחשבים לתא משפחתי נפרד מהמערער. בדיון המקדמי חזר בו המערער מטענות נוספות אותן העלה בכתב הערעור, לאמור, שוועדת הזכאות לא הייתה מוסמכת לתקן את החלטתה הראשונה או שהיה על הוועדה להתחשב בכך שהמערער התגורר בדירה בתו במשך חודשים ספורים בלבד מתוך 6 שנות מגוריו באזור המפונה.

ערעורו של המערער נשמע במאוחד עם ערעורם של בתו ומשפחתה בתיק וע 149/05. זאת, בשל כך שאותם נימוקים ששימשו את הוועדה בהחלטתה לבטל למערער את המענקים להוצאות הובלה והתארגנות ולדמי שכירות, שימשו אותה בהחלטתה לקזז מהמענקים המגיעים למשפחת הבת את הסכומים ששולמו לאביה.

בפסק דיני מיום 31.1.07 בתיק וע 149/05 דחיתי את טענת המערערים שם, וקבעתי כי המילים "כל מי שהתגוררו" מתייחסות לכל מי שהתגורר בבית, אף אם איננו משתייך לאותו תא משפחתי שכבר קיבל בגין הבית מענקים להוצאות הובלה והתארגנות ולדמי שכירות. בין היתר אמרתי שם כך:

"לשון הסעיפים ברורה: 'כל מי שהתגוררו בבית המגורים' נחשבים 'כזכאי אחד'. אין שום רמז בלשון להגבלת ההוראה דווקא לתא משפחתי אחד. הניסוח הגורף – 'כל מי' – מכוון לכל מי שהתגורר בבית, יהא מעמדו אשר יהא. חיזוק לכך מצוי בסיפא של סעיף 45(ג), המדגישה כי ראיית כל המתגוררים בבית כזכאי אחד הנה 'בין אם אחרי פינויו המשיכו להתגורר יחד ובין אם לאו'. מטבע הדברים, מצב של מגורים נפרדים לאחר הפינוי הולם יותר דיירים בבית המפונה שלא נמנו על אותו תא משפחתי. תוצאה זו עולה בקנה אחד עם המטרה המונחת ביסוד המענקים נשוא הדיון... תכולת בית הנה אחת גם אם אחד הגרים בו הנו אביה של אם המשפחה; ולכל הפחות כך היה הדבר במקרה שלפנינו... הוא הדין לענין המענק לדמי שכירות, המיועד לאפשר למתיישב שנאלץ לפנות את ביתו לשכור דירה באזור ייחוס (באר שבע ואשקלון) במשך תקופה מוגבלת... בהתחשב בכך שאביה של המערערת לא שכר מהמערערים חלק מהבית בשכירות-משנה (ואף לא היה רשאי לעשות כן כפי שמורה סעיף 6 להסכם השכירות בין המערערים לבין האגודה השיתופית רפיח ים) אלא הצטרף לגור יחד עמם בביתם, אין המדינה חייבת לדאוג לכך שהפינוי ישפר את מצבו ויקנה לו זכות לשכור בית נפרד לעצמו. עליה לדאוג רק לכך שהפינוי לא ירע את מצבו כפי שהיה ערב הפינוי. לכן, גם לענין המענק לדמי שכירות אין לראות את אבי המערערת כמי שערב הפינוי התגורר לבדו בבית נפרד, אלא כנפש נוספת הגרה בבית ומגדילה בהתאם לכך את גובה המענק".


מאותם טעמים אני מחליט לדחות את הערעור הנוכחי. בהתחשב בנסיבות, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום י"ג באייר תשס"ז (1 במאי 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

.




משה סובל
, שופט








וע בית משפט שלום 150/05 יוסף בביזייב נ' ועדת הזכאות לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות (פורסם ב-ֽ 01/05/2007)