פסקי דין על לוי אריה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2675/08 בל     02/03/2009




בל 2675/08 לוי אריה נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

בל 002675/08

בפני
:
כב' השופטת אורית יעקבס
תאריך:
02/03/2009




בעניין
:
לוי אריה



ע"י ב"כ עוה"ד
בלוק דוד

המערער


- נגד -



המוסד לביטוח לאומי


ע"י ב"כ עוה"ד
שרה מינטוס
המשיב


הנוכחים
:
מטעם המערער: בעצמו וע"י עו"ד בלוק
מטעם המשיב: עוה"ד שרה מינטוס

פרוטוקול

ב"כ המערער
:הערעור שלנו כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגע עבודה) אשר התכנסה בשלושה מועדים, ביום 3/12/07, ביום 16/7/08 וביום 17/9/08 ואשר קבעה כי למערער 6.83% נכות.

באת כח המשיב
: לשאלת בית הדין אם שמתי לב שבפני
הוועדה היה מלוא פסק הדין.

ב"כ המערער:
אני ראיתי את זה. אני בעצם מאוד נבוך גם עבורי שהם לא לומדים לקח. הייתי מצפה שהמזכיר האיש המרכזי בוועדה, ינחה אותם.
מעבר לזה, הם כאן קבעו 10%, אבל קשה להם לקבל את זה והם אומרים שזה מאירוע אחר. הם אומרים שהוא עבר בדיקה נוירולוגית מקיפה. ואיך הם אמרו את זה, אם הם אומרים שהוא היה מאושפז זמן ארוך, למרות שהוא לא היה מאושפז אפילו יום אחד. הם מדברים על אירועים אחרים, על שינויים מבניים בלי לציין איזה. הם עושים מה שבא להם. זאת פעם שלישית שאני בא לבית הדין ופעם שלישית שאני זוכה. אם הייתם משלמים 30,000 ₪ על ישיבה כזאת, אולי הם היו חושבים אחרת. פעם אחת ליויתי את המערער ורציתי לראות איך זה נעשה. הם ראו את פסק הדין. הרי הם מסכימים ל-10%. הייתי מצפה במקרה הזה שהם יקבלו את ה-10% וזהו. כמה הדבר הזה עלה למדינה? בלי לדבר על בזבוז הזמן שלנו כאן. וללא עיקרי הטיעון מטעם המשיב.

באת כח המשיב
: אני מתנצלת שלא הגשתי עיקרי טיעון. אין לי מה לטעון. ברגע שראיתי את הפרוטוקול הזה הבנתי שיש פה בעיה.

ב"כ המערער
:אז אם חברתי יודעת שיש פה בעיה, אז אני לא מבין למה אני צריך להגיע לכאן ולמה המערער צריך להיות כאן.
בזבזתי הרבה זמן, כתבתי שישה עמודים, חברתי יכלה לחסוך את הדיון כאן.

באת כח המשיב
: אם אני מסכימה להחזיר את העניין בכל דרך שהיא לאן שלא יהיה, אני חייבת להתנגד לעניין ההוצאות.

ב"כ המערער
: אתם הייתם צריכים להודיע לבית הדין שאתם מקבלים את הערעור.

באת כח המשיב:
אם הייתי עושה כך, אז לא הייתי יכולה להסכים להוצאות.

ב"כ המערער
: אני רוצה להזכיר את החלטת כב' השופט ארמון בתיק הזה. הוא כעס על המשיב בסיבוב הראשון בתיק הזה, כי הוא ביקש הוצאות מאיתנו. המשיב צריך להבין את הגישה של בית הדין, לפחות של חלק מבית הדין.
אני לא יכול להבין, מדוע שבמקרה כזה, שיש הסכמה, לא יכול המשיב להודיע שהוא לא מתנגד לעניין ההוצאות.
אני מבקש כמה דקות הפסקה על מנת להתייעץ עם מרשי, כדי לבדוק אם אנו מבקשים להחזיר את עניינו באותה וועדה, או שאנו מבקשים שעניינו יוחזר להרכב אחר.

ברשות בית הדין, יוצא המערער ובא כוחו להפסקה.

לאחר ההפסקה.

ב"כ המערער:
לאחר שדיברתי עם מרשי, אני מבקש להחזיר את עניינו של המערער לאותה וועדה.
אני מבקש להורות לוועדה לפעול לפי מה שציינו בכתב הערעור.
אני מבקש לציין כי למרות שבפני
הוועדה, עמד פסק הדין מיום 10/10/07, הגם שלנוכח המפורט בסעיף 5 לו, היה אמור להיות בפני
ה רק סעיף 4, אנו לא נטען כנגד עניין זה.

באי כח הצדדים
: לעניין סעיף 3
להודעת הערעור-
מקובל עלינו שהוועדה צריכה לשקול מחדש קביעתה זו, וזאת בהתייחס לתיק הרפואי של המערער שהיה בפני
ה ובהתייחס לכך כי מהתיק הרפואי עולה במפורש כי הרופא המטפל, ד"ר גוטיארז, ייחס בזמן אמת את "האירוע משנת 2000" כקשור לתאונה משנת 1995, וכן בהתייחס לכך כי ניתן למצוא בשלוש תעודות רפואיות נוספות לנפגע בעבודה, חתומות על ידו של ד"ר גוטיארז, כי בהתייחס לתקופה שמ-2/1/00 ועד 31/5/00 (היינו חמישה חודשים) כי מדובר בתעודות המתייחסות לפגיעה בעבודה מיולי 1995.
בכדי להקל על הוועדה, יצורפו התעודות הרפואיות הנ"ל (יסומנו נספח ה).

באת כח המשיב
: לעניין סעיף 4 להודעת הערעור – הוועדה אכן מבקשת חקירה נוספת. הזמינו את המערער לטבריה, אבל לגבי שאר הדברים שביקשה, לא קיבלה מענה.

ב"כ המערער
: היא לא פנתה.

באי כח הצדדים
: לעניין סעיף 4 - מקובל עלינו שהוועדה צריכה לשקול מחדש את קביעתה, לפיה למערער נכות קודמת מ"האירוע בשנת 2000" וזאת בהתייחס לנקודות הבאות:
קביעתו המפורשת של ד"ר מאושר, שטיפל במערער בשנת 2000 עקב "האירוע משנת 2000" לפיה מלוא הנכות של המערער מקורה בהחמרת מצב וכי האירוע משנת 2000 מקורו בהחמרת המצב מהפגיעה בתאונת משנת 1995.
לנמק מדוע ועל סמך מה פרשה הוועדה בהחלטתה מיום 16/4/08 את עמדתו החד משמעית של ד"ר מאושר באופן בו פירשה אותו, שעל פניו נראה מוטעה.
לנמק מדוע ועל סמך מה קבעה הוועדה שבתיק הרפואי של המערער אינדיקציה לאירוע משנת 2000 שאינו קשור קשר הדוק ואינו מהווה החמרת מצב לפגיעה משנת 1995 – קביעה הסותרת לחלוטין את שנקבע מפורשות בתעודות הנוספות לנפגע בעבודה משנת 00, (אותן תעודות
שיצורפו ל

פסק דין
כנספח ה').
לנמק מדוע לא המתינה עד אשר קיבלה הבהרות מהמערער, מד"ר מאושר, מב"כ המערער ומפקיד התביעות כשבנקודה זו יצוין כי ככל הידוע למערער, לא ביקשה הוועדה, ישירות מד"ר מאושר ו/או מב"כ המערער הבהרות אותן ציינה הוועדה, בפרוטוקול מיום 16/7/08, שאותו היא צריכה לקבל,
בטרם תוכל לסכם את ממצאיה.
בכדי להקל על הוועדה, תצורף חוות דעתו של ד"ר מאושר ל

פסק דין
זה ותסומן ו'.

לעניין סעיף 5 –
מקובל עלינו שהוועדה תשקול מחדש את קביעתה כי למערער נכות קודמת בגין "אירועים נוספים במהלך השנים" וזאת לאור העובדה שהוועדה לא פרטה מה הם אותם אירועים קודמים, כביכול, להם היא מתכוונת.
ככל שהוועדה תעמוד על דעתה שלמערער נכות קודמת בגין "אירועים נוספים" במהלך השנים, יהיה עליה להצביע על מסמכים רפואיים מוכחים המבססים קביעה זו לאירועים נוספים – הכוונה להצביע על כל אירוע ואירוע, מועדה והפגיעה בגינו.
לעניין סעיף 6
– מקובל עלינו שהוועדה תשקול מחדש את קביעתה כי למערער נכות קודמת בגין "גורמים מבניים" וזאת בשים לב לקביעתה של הרנטגנולוגית – ד"ר רמה כץ, עמה התייעצה הוועדה, כאשר זו אימצה, למעשה את חוות דעתה של ד"ר מיליטיאנו, מיום 12/12/05, עת קבעה בחוות דעתה מיום 11/12/07,"ממצאים אלו תועדו כבר בשנת 1995 ולא השתנו הרבה למעט החמרה קלה, בלבד בגובה
l3
– 4. יש לקבוע נכות על פי הממצאים הקליניים. ממצאים אלו תואמים את חוות דעתו ד"ר מיליטיאנו מיום 12/12/05". תשומת לב הוועדה לכך שמעיון בחוות דעתה של הרנטגנולוגית, ד"ר רמה כץ, עולה כי לדעת אין למערער נכות קודמת בגין "גורמים מבניים" מפני שלמעט ההחמרה הקלה בגין השפעותיה הקליניות נקבעה למערער הנכות שנקבעה – 10% לפי סעיף 37(7)א, אין שינויים מבניים נוספים, מאז שלא נקבעה למערער נכות מלבד חצי אחוז בגין השיניים.
תשומת לב הוועדה לכך כי באף מקום לא פרטה לאילו "גורמים מבניים" היא מתייחסת. ועל כן במידה ותעמוד על דעתה כי למערער נכות קודמת בגין "גורמים מבניים", יהיה עליה לפרט בצורה בהירה לאלו גורמים היא מתייחסת.

לעניין סעיף 7
- מקובל עלינו שהוועדה צריכה לשקול מחדש את קביעתה כי "יש לנכות 5% נכות לפי סעיף 37(8)א מותאם" וזאת לאור העובדה כי סעיף זה עוסק בשבר בגוף חוליה שהתרפה ונראה כי אינו קשור, בשום אופן, לפגיעה ממנה סובל המערער ובמיוחד בשים לב לעובדה כי אין ממצא רפואי לפיו גוף חוליה כלשהו, אצל המערער, נשבר אי פעם.
תשומת לב הוועדה לכך שלפי סעיף 120 לחוק הביטוח הלאומי, לא ניתן להפחית נכות בגין סעיף זה.

לעניין סעיף 8 -
מיותר
.

לעניין סעיף 9 -

מקובל עלינו שהוועדה צריכה לשקול מחדש לקבוע נכות למערער גם בתחום הנוירולוגי, וזאת בשים לב לנקודות הבאות:
א.
לכך שבפרוטוקול הוועדה מיום 3/12/07 נרשם במפורש "ההחזרים אינם ניתנים להפקה בכל התחנות" ולרבות החזר הפיקה הנזכר באישור ההחמרה משנת 2001.
ב.
לכך שבפרוטוקול הבדיקה מיום 3/12/07, נרשם גם "רמז לשינויים כרוניים בשרירים הדיסטליים יותר מימין", כאשר לפי חוות דעת ד"ר וולר, מנהל מחלקה בבית חולים בני ציון – לא ניתן לקבוע האם הסבר לפולינוירופטיה בסכרת או בפגיעה בגב.
ג.
אישור רפואי מיום 17/7/02 של הרופא המטפל במערער, התומך בכך שהסכרת הוחמרה כתוצאה מהתאונה באופן שאפילו ההסבר לפולינוירופטיה נעוץ בסכרת, הרי שהוא כתוצאה מהתאונה מיום 3/7/95 ומדובר בהחמרת מצב.
ד.
הוועדה גם נדרשת להבהיר האם כבר התייחסה לעניין העדר ההחזרים בפיקה של הרגל השמאלית ואם לא התייחסה יהיה עליה להתייחס לכך ולקבוע במנומק האם הדבר מצדיק קביעת דרגת נכות כתוצאה מהתאונה הנדונה.
בכדי להקל על הוועדה, יצורף האישור הרפואי של ד"ר בועז וולר מיום 24/3/06 (אישור אליו התייחסנו בסעיף ב' דלעיל) וכן יצורף האישור הרפואי מיום 17/7/02 (אליו התייחסנו בסעיף ג' דלעיל).
המסמכים יסומנו ז' ו-ט' בהתאמה.

לעניין סעיף 10
- מקובל עלינו כי הוועדה תשקול מחדש את קביעתה לפיה הנכות הינה מתאריך 11/7/01 וזאת לאור העובדה כי החמרה זו באה לידי ביטוי כבר בתחילת שנת 2000 כפי שהיא משתקפת בסיטי מחודש ינואר 2000.
ככל שהוועדה תעמוד על כך שמועד הנכות הינו מיום 11/7/01 – יהיה עליו לעגן קביעתה ולהפנות לאסמכתאות רפואיות מוכחות.

לעניין סעיף 11
– מקובל עלינו כי הוועדה תשקול מחדש את קביעתה שלא לקבוע למערער נכויות זמניות בשיעור גבוה יותר מ-10% וזאת בשים לב לנקודות הבאות:
א.
התעודות הרפואיות (אשר יצורפו לפסק הדין כנספח ה') והמלמדות על תקופה של 5 חודשים, בשנת 2000, בהם סבל המערער מנכות זמנית בשיעור של 100%)
ב.
לעובדה כי בסעיף 24 לפרוטוקול הבדיקה מיום 16/7/08, נרשם כי יש הטבה לעומת המצב המתואר במכתב ההחמרה.
ג.
לעובדה כי בגין האירוע משנת 2000, לא היה המערער מאושפז ולו יום אחד וזאת בניגוד למה שציינה הוועדה בסעיף 23 להחלטתה מיום 17/9/08, ציון אשר אינו נתמך באף מסמך רפואי.

אנו מבקשים שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, על מנת שתפעל כפי שציינו לעיל.

ב"כ המערער:

אני יודע שאין הוצאות עונשיות בפסיקה הישראלית אבל צריך להיות הוצאות ריאליות שעו"ד בינוני שמנהל משרד נושא בהן, כאשר הוא מגיש ערעור מפורט, בעצם שכל הנקודות שפורטו בו, התקבלו. אני ער לכך שבית הדין לא נוהג לפסוק הוצאות רגילות אבל גם אם בית הדין יכפיל את ההוצאות הרגילות שהוא פוסק בד"כ, גם אז זה לא יענה על השכר שמגיע לעו"ד שטורח ומגיש ערעור מסודר ורציני. אני לא חושב שזו בושה למל"ל, להסכים לשלם הוצאות. ההוצאות צריכות לשקף את מורת הרוח מהצורך ללמד את הוועדה איך ללמד.
ב"כ המשיב:

בנסיבות שנוצרו, לא אתנגד לפסיקת הוצאות רק אבקש שבית הדין יהיה ער להסכמה המלאה של המשיב.

פסק דין

בהתאם להסכמת הצדדים, הריני מורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתפעל כמפורט להלן:


א.
תשקול מחדש קביעתה לפיה:"

תהליך ההחמרה מאוחר שכזה דורש הסבר מובהק לכישרו לאירוע המוכר קובעת הועדה כי לא ניתן לייחס את מלוא נכות זו לתאונה הנדונה בלבד.

." וזאת בהתייחס לנקודות הבאות:

1.
לתיק הרפואי של המערער שהיה בפני
הוועדה.
2.
לכך שמהתיק הרפואי עולה במפורש כי הרופא המטפל, ד"ר גוטיארז, ייחס בזמן אמת את "

האירוע משנת 2000

" כקשור לתאונה משנת 1995.
3.
שלוש תעודות רפואיות נוספות לנפגע בעבודה, חתומות על ידו של ד"ר גוטיארז, בהן צויין כי בהתייחס לתקופה שמ-2/1/00 ועד 31/5/00 (היינו חמישה חודשים), מדובר בתעודות המתייחסות לפגיעה בעבודה מיולי 1995.

בכדי להקל על הוועדה, יצורפו התעודות הרפואיות הנ"ל (יסומנו ה, כפי שסומנו עת צורפו לערעור).

ב.
תשקול מחדש את קביעתה, לפיה למערער נכות קודמת מ"

האירוע בשנת 2000

" וזאת בהתייחס לקביעתו המפורשת של ד"ר מאושר, שטיפל במערער בשנת 2000 עקב "

האירוע משנת 2000

" לפיה מלוא הנכות של המערער מקורה בהחמרת מצב וכי האירוע משנת 2000 מקורו בהחמרת המצב מהפגיעה בתאונת משנת 1995.

ג.
תנמק מדוע ועל סמך מה פרשה בהחלטתה מיום 16/4/08 את עמדתו החד משמעית של ד"ר מאושר באופן השגוי, לכאורה, בו פירשה אותו.

ד.
תנמק מדוע ועל סמך מה קבעה בתיק הרפואי של המערער אינדיקציה לאירוע משנת 2000 שאינו קשור קשר הדוק ואינו מהווה החמרת מצב לפגיעה משנת 1995 - קביעה הסותרת לחלוטין את שנקבע מפורשות בתעודות הנוספות לנפגע בעבודה משנת 2000, (אותן תעודות
שיצורפו כנספח ה, ל

פסק דין
זה).

ה.
תנמק מדוע לא המתינה עד אשר קיבלה הבהרות מהמערער, מד"ר מאושר, מב"כ המערער ומפקיד התביעות כשבנקודה זו יצוין כי ככל הידוע למערער, לא ביקשה הוועדה, ישירות מד"ר מאושר ו/או מב"כ המערער הבהרות אותן ציינה הוועדה כדרושות לה, בטרם תוכל לסכם ממצאיה.
בנקודה זו מופנית הוועדה לפרוטוקול מיום 16/7/08.

בכדי להקל על הוועדה, תצורף חוות דעתו של ד"ר מאושר ל

פסק דין
זה ותסומן ו' (כפי שסומנה
עת צורפה לערעור).


ו.
תשקול מחדש את קביעתה כי למערער נכות קודמת בגין "

אירועים נוספים במהלך השנים

" וזאת לאור העובדה שהוועדה לא פרטה מה הם אותם אירועים קודמים, כביכול, להם היא מתכוונת.
ככל שהוועדה תעמוד על דעתה שלמערער נכות קודמת בגין "אירועים נוספים" במהלך השנים, יהיה עליה להצביע על מסמכים רפואיים מוכחים המבססים קביעה זו לאירועים נוספים - הכוונה להצביע על כל אירוע ואירוע, מועדה והפגיעה בגינו.

ז.
תשקול מחדש את קביעתה כי למערער נכות קודמת בגין "

גורמים מבניים

" וזאת בשים לב לקביעתה של הרנטגנולוגית - ד"ר רמה כץ, עמה התייעצה הוועדה, כאשר זו אימצה, למעשה את חוות דעתה של ד"ר מיליטיאנו, מיום 12/12/05, עת קבעה בחוות דעתה מיום 11/12/07,"

ממצאים אלו תועדו כבר בשנת 1995 ולא השתנו הרבה למעט החמרה קלה, בלבד בגובה

l3
– 4. יש לקבוע נכות על פי הממצאים הקליניים. ממצאים אלו תואמים את חוות דעתו ד"ר מיליטיאנו מיום 12/12/05

". תשומת לב הוועדה לכך שמעיון בחוות דעתה של הרנטגנולוגית, ד"ר רמה כץ, עולה כי לדעתה אין למערער נכות קודמת בגין "

גורמים מבניים

" מפני שלמעט ההחמרה הקלה בגין השפעותיה הקליניות נקבעה למערער הנכות שנקבעה - 10% לפי סעיף 37(7)א, אין שינויים מבניים נוספים, מאז שלא נקבעה למערער נכות מלבד חצי אחוז בגין השיניים.

תשומת לב הוועדה לכך כי באף מקום לא פרטה לאילו "גורמים מבניים" היא מתייחסת. ועל כן במידה ותעמוד על דעתה כי למערער נכות קודמת בגין "גורמים מבניים", יהיה עליה לפרט בצורה בהירה לאלו גורמים היא מתייחסת.
ח.
תשקול מחדש את קביעתה כי "

יש לנכות 5% נכות לפי סעיף 37(8)א מותאם

" וזאת לאור העובדה כי סעיף זה עוסק בשבר בגוף חוליה שהתרפה ונראה כי אינו קשור, בשום אופן, לפגיעה ממנה סובל המערער ובמיוחד בשים לב לעובדה כי אין ממצא רפואי לפיו גוף חוליה כלשהו, אצל המערער, נשבר אי פעם.

תשומת לב הוועדה לכך שלפי סעיף 120 לחוק הביטוח הלאומי, לא ניתן להפחית נכות בגין סעיף זה.

ט.
תשקול מחדש לקבוע נכות למערער

גם

בתחום הנוירולוגי, וזאת בשים לב לנקודות הבאות:

1.
לכך שבפרוטוקול הוועדה מיום 3/12/07 נרשם במפורש "

ההחזרים אינם ניתנים להפקה בכל התחנות

" ולרבות החזר הפיקה הנזכר באישור ההחמרה משנת 2001.
2.
לכך שבפרוטוקול הבדיקה מיום 3/12/07, נרשם גם "

רמז לשינויים כרוניים בשרירים הדיסטליים יותר מימין

", כאשר לפי חוות דעת ד"ר וולר, מנהל מחלקה בבית חולים בני ציון - לא ניתן לקבוע האם הסבר לפולינוירופטיה בסכרת או בפגיעה בגב.
3.
לאישור רפואי מיום 17/7/02 של הרופא המטפל במערער, התומך בכך שהסכרת הוחמרה כתוצאה מהתאונה באופן שאפילו ההסבר לפולינוירופטיה נעוץ בסכרת, הרי שהוא כתוצאה מהתאונה מיום 3/7/95 ומדובר בהחמרת מצב.

בכדי להקל על הוועדה, יצורף האישור הרפואי של ד"ר בועז וולר מיום 24/3/06 (אישור אליו התייחסנו בסעיף ב' דלעיל) וכן יצורף האישור הרפואי מיום 17/7/02 (אליו התייחסנו בסעיף ג' דלעיל).
המסמכים יסומנו ז' ו-ט' בהתאמה וכפי שסומנו עת צורפו לערעור.


י.
להבהיר האם כבר התייחסה לעניין העדר ההחזרים בפיקה של הרגל השמאלית ואם לא התייחסה יהיה עליה להתייחס לכך ולקבוע במנומק האם הדבר מצדיק קביעת דרגת נכות כתוצאה מהתאונה הנדונה.

יא.
תשקול מחדש את קביעתה לפיה הנכות הינה מתאריך 11/7/01 וזאת לאור העובדה כי החמרה זו באה לידי ביטוי כבר בתחילת שנת 2000 כפי שהיא משתקפת ב -

ct
מחודש ינואר 2000.
ככל שהוועדה תעמוד על כך שמועד הנכות הינו מיום 11/7/01 - יהיה עליו לעגן קביעתה ולהפנות לאסמכתאות רפואיות מוכחות.

יב.
תשקול מחדש את קביעתה שלא לקבוע למערער נכויות זמניות בשיעור גבוה יותר מ-10% וזאת בשים לב לנקודות הבאות:

1.
לתעודות הרפואיות (אשר מצורפות לפסק הדין כנספח ה') והמלמדות על תקופה של 5 חודשים, בשנת 2000, בהם סבל המערער מנכות זמנית בשיעור של 100%)
2.
לעובדה כי בסעיף 24 לפרוטוקול הבדיקה מיום 16/7/08, נרשם כי יש הטבה לעומת המצב המתואר במכתב ההחמרה.
3.
לעובדה כי בגין האירוע משנת 2000, לא היה המערער מאושפז ולו יום אחד וזאת בניגוד למה שציינה הוועדה בסעיף 23 להחלטתה מיום 17/9/08, ציון אשר אינו נתמך באף מסמך רפואי.

בכל הקשור להוצאות

- בנסיבותיו החריגות של תיק זה ובשים לב לטענות ב"כ המערער, הריני מחייבת את המשיב לשלם למערער סכום של 4,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק. הסכום ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.

ניתן היום ו' באדר, תשס"ט (2 במרץ 2009) במעמד הצדדים.



אורית יעקבס
, שופטת
ענבל







בל בית דין אזורי לעבודה 2675/08 לוי אריה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 02/03/2009)