פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על בפרקליטות המדינה | פסקי דין על שרון מיכאל | פסקי דין על נימוקי |

3797/00 פ     13/03/2007




פ 3797/00 מדינת ישראל, בפרקליטות המדינה נ' שרון מיכאל, נימוקי




בעניין:

70


בתי המשפט

70

בית משפט השלום ירושלים
פ
003797/00


לפני:
כב' השופט חיים לי – רן
תאריך
13/03/2007



בעניין:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ המחלקה הכלכלית

בפרקליטות המדינה
באמצעות עו"ד
גב' קוקוי








המאשימה


נ ג ד


שרון מיכאל
ע"י ב"כ עו"ד ד.ברהום






הנאשם


נימוקי
הכרעת דין

1.
ביום 9.1.07 זיכיתי את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בשלושת אישומיו של כתב האישום, ושענינין קבלת דבר בתחבולה, גניבה בידי מורשה (2 עבירות), עושק וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

להלן הנימוקי
ם.

2.
ביסוד כתב האישום מונחות פעולות שונות שעשה הנאשם אגב גניבה, מרמה ועושק, לפי הטענה, בזכויותיהם של בני הזוג לוי
במישקם במושב זנוח, ובזכויות אחרות שלהם ב"חלקה ירוקה" של המושב שעתידה היתה להניב בידם (והניבה להם בפועל) כסף רב במסגרת עיסקה של המושב עם יזם נדל"ן.

מי שהתלוננה על הנאשם היא בת הזוג, גב' לוי רחל, שהעידה בפני
.

מר לוי לא התלונן ולא העיד בפני
.

3.
הנאשם הוא קרוב משפחה של מר לוי, וככזה, היו עימו בני הזוג בקשר הדוק וסמכו עליו.

מעורבותו בעניניהם של בני הזוג לוי באה על שום שהם פנו אליו וביקשוהו כי יסייע בידם בחילוצם מעיסקת מכר עשויה וחתומה כדין של מישקם במושב, ושממנה ביקשו לחזור בהם.

4.
הנאשם אמנם התגייס לעזרתם של בני הזוג, תחילה עפ"י בקשתם שלא נילווה אליה עדיין מסמך כתוב, ובהמשך – עפ"י יפויי כח כללי ובלתי חוזר שחתמו בני הזוג, ביום 1.10.95, בפני
הנוטריון עו"ד קולמן אורצ'ר ז"ל, במשרדו, במעמד הנאשם.

5.
בעוד שלגירסת המתלוננת היא חתמה על יפויי הכח מבלי שקראה את תוכנם ומבלי שהנוטריון יגיד לה דבר לגבי אופי המסמכים ומשמעות חתימתה עליהם (עמ'
43, 10), גירסת הנאשם היא כי המתלוננת ידעה גם ידעה את שהיא עושה ואת תוצאות מעשיה, וכי
פעל בסמכות וברשות עפ"י בקשותיה של המתלוננת, שבשלבים הראשונים של התפתחות הדברים היתה בסוד כל פעולה שביקש הנאשם לבצע, ועפ"י יפויי הכח שהיו ברשותו, ושנחתמו כדת וכדין.

6.
אקדים כבר עתה ואומר את אלה:


א.
על אף טענת המאשימה כי הנאשם גרם במעשיו לנישולם כמעט של בני
הזוג ממשקם וליצירת חוב בן כ- 84,000 ₪ מטעמם לקונה
המשק (משום שהנאשם גנב, כביכול, את כספי הפיצוי שחבו בו בני הזוג לקונה בשל הפרת הסכם המכר),הרי כולי עלמא לא פליגי כי בני הזוג לא זו בלבד שמתגוררים המה
היום בנכס שמכרו (לאחר ששיפצוהו – נא לראות התמונה ס/1), אלא שמצבם הכלכלי השתפר לאין ערוך, גם בזכות דרך פעולתו של הנאשם בנכס ובזכויותיהם של בני הזוג ב"חלקה הירוקה".



ב.
יתרה מזאת.

לא שמעתי כי חרף הזמן הרב שחלף מאז ביטול עיסקת המכר, הגיש הקונה
תביעה כלשהי נגד בני הזוג לוי, או נגד הנאשם בשל חוב כספי שנוצר לזכותו בשל העיסקה שבוטלה, ושלא שולם עדיין.
דהיינו: גם הוא לא נמצא חסר.
אגב, גם בני הזוג לוי, לא הגישו תביעה כלשהי נגד הנאשם בשל נזקים שהסב להם או בשל חוב כספי שהוא חב להם.


ג.
אין מחלוקת כי בשלב מסוים של הטיפול בתיק במשרדי המאשימה, הגיעה
המאשימה לכלל מסקנה כי יש לסגור אותו מחוסר אשמה.
בהמשך, השתנתה ההחלטה והגענו עד הלום.
שאֵלתי את באת כח המאשימה אם חומר חקירה חדש עמד ביסוד שינוי ההחלטה – לא נענתה.


ד.
אף ששני בני הזוג לוי הם בעלי הזכויות בנכס, ואף ששניהם חתומים על
ייפוי הכח, נמצא כי רק גב' לוי היא שהתלוננה במשטרה ורק היא העידה
בבית המשפט.
לדבריה, די בעדותה בלבד, מה עוד שבעלה מטומטם ולא יודע לדבר (עמ'
50, 17,23). זאת משום שהנאשם טימטם אותו .
מוזר בעיני מדוע לא העיד מר לוי מטעם המאשימה.
האם אין בכך כדי לתמוך בטיעון הסנגור, כי מר לוי אינו תומך בגירסת אישתו? אתמהה!


ה.
ואחרון, והחשוב מכולם.
בהעמידי זו מול זו את גירסת
המתלוננת ואת גירסת הנאשם, בחרתי להעדיף את זו של הנאשם.
את עדותו, שהיתה בעיקרה עיקבית והגיונית, מסר בשקט רב, אגב מתן
הסברים מתקבלים על הדעת לכל פעולה שעשה.
נדמה לי כי בחינת מעשיו של הנאשם במכלול אחד וברצף
התרחשותם
מראשיתם, מעלה שלא דבק בהם רבב של פליליות.
אין ספק, והנאשם אינו מכחיש זאת, כי הוא ביקש להפיק לעצמו, בידיעת
בני הזוג לוי ובהסכמתם, רווח ממעורבותו בענינים של בני הזוג. בכך לכשעצמו אין פסול, ובלבד כמובן שהדבר אינו טובל בשלולית של פלילים.


ו.
עדותה של המתלוננת, לקתה באי דיוקים שאינם מתקבלים על הדעת.
הראשון והעיקרי שבהם ענינו דבריה לפיהם חתימתה על
ייפויי הכח
נעשתה מבלי שידעה את תוכנם ומבלי, וזה העיקר, שהנוטריון הסביר לה
במה המדובר.
אף ללא עדותו המהימנה עלי של הנאשם לפיהם הביא את בני הזוג למשרדו של הנוטריון (
א
דם מבוגר כבר אז, שבינתיים הלך לעולמו) וכי זה
הסביר להם מהם המסמכים הללו ואף הקריא להם את תוכנם


(עמ' 58,
15), הרי שקיימת חזקה "שהנוטריון מילא את חובתו כהלכה ואין לייחס לו
מחדל מקצועי – אתי במילוי תפקידו, בלי שהדבר מוכח בצורה משכנעת ביותר".
על הטוען כי חתימתו על יפויי כח הושגה במירמה או ע"י השפעה בלתי הוגנת, מוטל נטל כבד להראות זאת. בחשד, (ואין זה המקרה בפני
– ח.ל.), אין די.
המתלוננת לא נשאה אף בראשיתו של נטל זה, וחוששני, כי נסיונה להתנער מהנפקות המשפטית של חתימתה (וחתימת בעלה) כדין על יפויי הכח, אינה מדברת בזכות מהימנות עדותה.

ז.
לא זאת אף זאת. כשנשאלה המתלוננת מדוע ביקשו בני הזוג להתנער ממכירת הנכס השיבה תחילה כי חשבה שלא תתאקלם במקום מגוריה החדש בעיר.

לאחר מכן אישרה כי היו סיבות רבות לחרטתה.

בסופו של דבר אישרה כי ביקשה לחזור בה מהסכם המכר משום שהתברר כי ניתן לקבל סכום גבוה יותר תמורת המשק עצמו, וסכום ניכד נוסף בגין זכותם כחברי מושב באותה
"חלקה ירוקה" שעתידה היתה להימכר ליזם הנדל"ן (מכירת המשק היתה פוגעת, קרוב לודאי, בזכותם להינות כחברי מושב מפירות עיסקת הנדל"ן, שריחה הטוב מילא את האוויר.

ח.
הבאתי את הדברים הללו כדי להצביע על כך שתיאורה של המתלוננת את עצמה כמי שאינה מבינה דבר בעניני זכויות וכספים, וכי כחפה מכל ידע בענינים אלה הפקידה עצמה כסומוא בידיו של הנאשם ,ומילאה, בתמימותה, אחר כל שהורה לה הנאשם, הוא תיאור שאינו משקף את מלוא המציאות.

7.
וזוהי דרך הילוכם של האירועים עפ"י גירסת הנאשם:

8.
המתלוננת פנתה אל הנאשם וביקשה ממנו כי יסייע לה להיחלץ מהסכם המכר שנערך עם הקונה, מר חזן שמו. (להלן:הקונה).

9.
הנאשם ביקר במבנה
נושא העיסקה ומצא אותו הרוס כמעט לחלוטין. לא היו בו חלונות ותריסים, הגג דלף ודלתותיו שבורות.

רחמיו של הנאשם נכמרו על בני הזוג והוא הודיעם כי יסייע להם לקבל את הנכס לידיהם.

10.
כשבדק את הסכם המכר גילה הנאשם כי העיסקה תותיר בידי בני הזוג כסף קטן מאוד, שכן היה עליהם לפרוע את חובם לקופת המושב בסך כ- 450,000 ₪ בשל חלקם בחוב הכללי של המושב.

בנסיונם לשכנעו כי יטפל בענינים אמרו בני הזוג
לנאשם שהם יעבירו לו את המשק, ובלבד שישיג להם דירה בת שלושה או ארבעה חדרים ביישוב נתיבות, שם התגוררה אחותה של גב' לוי.

11.
הנאשם בא בדברים עם הקונה, שסירב לשוחח עימו והיפנהו אל מי שייצגו בעיסקה – עו"ד אברג'יל.

12.
הפגישה הראשונה אצל עו"ד אברג'יל, בה נכחו הקונה ובני הזוג לוי, ושבמהלכה דיבר הנאשם על ליבו של עורך הדין שישכנע את לקוחו להיפרד מהנכס, לא עלתה יפה, לאחר שבמהלך ויכוח בין גב' לוי ובין הקונה, סטרה גב' לוי לבעלה כשזה ביקש לומר דבר מה.

13.
לאחר הישיבה, פתח הקונה בהליכים אצל מזכירות מושב זנוח כדי שהנכס יועבר על שמו.

לקראת ישיבת ועד המושב שנקבעה לדון גם בענין זה, עשה הנאשם מאמץ אצל עו"ד אברג'יל
ומזכיר המושב כדי שהדיון לא יתקיים.

מטעם פורמלי, שאין ענינו לכאן,
הצליח הנאשם במאמציו, והנושא לא נדון באותה ישיבה.

14.
בשלב זה החתים עו"ד אורצ'ר ז"ל, במשרדו, את המוכרים על ייפוי הכח.

תהליך החתימה היה מסודר ונקי מפגמים.

15.
כשיפויי הכח בידו, המשיך הנאשם במגעיו עם עו"ד אברג'יל עד שהבשיל הסכם חדש בין המוכרים, שיוצגו ע"י הנאשם עפ"י יפויי הכח, ובין הקונה (ת/8).

הסכם זה עיקרו הבטחת זכויותיו של הקונה ב"חלקה הירוקה" לכשזו תוקצה לחברי המושב, ובהם המוכרים.

הבטחה זו כמוה כפיצוי בו חייבים המוכרים לשאת כלפי הקונה בגין הפרת הסכם מכירתו של המשק לקונה.

עפ"י הסכם זה הסכימו הצדדים כי עם ביצוע מלוא התשלומים על פיו יתבטל הסכם המכר ולצדדים לו לא תהיינה כל תביעות או דרישות הדדיות.

סכום הפיצוי בו נשאו המוכרים כלפי הקונה בסך 105,000 ש"ח, למעט סכום בן 21,000 ₪, הוחזרו לנאשם בעוד סכום בן 60,000 ₪ שהפקיד הקונה בידי המוכרים הוחזרו לקונה.

16.
אמת נכון הדבר כי המוכרים הפקידו בידי הנאשם סכום בן 105,000 ש "ח במזומן, בעוד הוא העביר לעו"ד אברג'יל את אותו סכום ב-5 המחאות, ונכון אף שהנאשם לא החזיר למתלוננים את ארבעת ההמחאות בסך כולל של 84,000 ₪, ברם נאמנים עלי דבריו כי הסכום הזה שימש אותו כדי לשאת לאורכן של שנתיים בהוצאות שכר הדירה ששכר למוכרים באשדוד (600 דולר עבור דירה מפוארת שם) והוצאות שוטפות רבות שהיו לו בקשר לדירה זו.

כאן המקום להדגיש שהעובדה לפיה הנאשם לא הציג בפני
קבלות על הוצאות אלה, ואחרות, אינה קריטית, שכן המתלוננת אישרה בבית המשפט כי הנאשם שילם את דמי השכירות (עמ' 6,37).

17.
יתרה מזאת. בשלב מסויים, וללא ידיעת הנאשם, ומשסבורים היו המתלוננים כי נוכחותם במושב הכרחית לקראת התפתחויות הצפויות בקשר ל"חלקה הירוקה", הם נטשו את הדירה באשדוד.

מאמציו של הנאשם ליצור עימם קשר לא צלחו.

בינתיים התקשר בעליה של הדירה באשדוד אל הנאשם והודיעו כי המוכרים הותירו חובות וכי יש
לפורעם.

הנאשם כיסה את החובות.

סופו של דבר שהתברר לנאשם שהמוכרים חזרו למושב.

הנאשם הגיע לביתם אך הללו סירבו לשוחח עימו.

18.
לא מצאתי כל עיקר כי הנאשם גנב את המוכרים בסכום בן 84,000 ש"ח.

19.
לא מצאתי אף כי הנאשם גנב מהמוכרים סך 100,000 ₪ כניטען באישום השני.

אמת נכון הדבר כי הסכום הופקד בחשבון הבנק של נגריית "רהיטי שרון" שבבעלות הנאשם ובני משפחתו, ברם, נאמנים עלי דבריו כי השתמש בהם לצרכי משפחת המוכרים.

20.
הוא הדין בטענת מישכון זכויותיהם של המתלוננים לזכות רהיטי שרון שוקרון בע"מ.

נאמנים עלי דבריו של הנאשם, כי התכוון לרכוש למוכרים דירה אחרת, כבקשתם, באמצעות חשבון הנגריה. זה היה חשבון עליו יכול היה המפעל לקבל הלוואה, דבר שלא ניתן היה לביצוע אם היה הנאשם פונה לבנק כלקוח פרטי.

21.
מכל הטעמים הללו זיכיתי את הנאשם.

22.
המזכירות תעביר עותק הנימוקי
ם לצדדים.

זכות ערעור למאשימה תוך 45 ימים.
ניתנו היום 25.1.07 בהעדר הצדדים.
חיים לי- רן
, שופט







פ בית משפט שלום 3797/00 מדינת ישראל, בפרקליטות המדינה נ' שרון מיכאל, נימוקי (פורסם ב-ֽ 13/03/2007)