פסקי דין על אופקטרא | פסקי דין על סיומה סימון | פסקי דין על אמירי ציוד טכני והנדסי | פסקי דין על רוני יעקב | פסקי דין על אהוד וייסר | פסקי דין על ורדה וייסר |

2838/09 בשא     03/03/2009




בשא 2838/09 אופקטרא בע"מ, סיומה סימון, אמירי ציוד טכני והנדסי בע"מ נ' רוני יעקב, אהוד וייסר, ורדה וייסר




בעניין:

11



בתי המשפט



בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בשא002838/09
בשא023580/08


לפני:
כב' הרשם ש. ברוך
תאריך:
03/03/2009




בעניין:
1. אופקטרא בע"מ


2. סיומה סימון

3. אמירי ציוד טכני והנדסי בע"מ
(הסתיים)


ע"י ב"כ עו"ד
רחמים פורי
המבקשים

נ
ג
ד


1. רוני יעקב
ע"י ב"כ עו"ד אנה אלרואי

2. אהוד וייסר

3. ורדה וייסר





המשיבים

החלטה

המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב") הגיש תובענה שכללה שלושה רכיבים:
עתירה להסרת קיפוח; תשלום פיצוי כספי בגין עבודתו כמנכ"ל המבקשת מס' 3 (להלן: "החברה"); ותשלום פיצוי כספי בגין הפרת הסכם מיום 1.5.07.
במקביל להגשת התובענה עתר המשיב להטלת צו עיקול בכל הנוגע לרכיבים הכספיים הכלולים בתובענה (בש"א 23580/08) ומבוקשו ניתן לו במעמד צד אחד.
הבקשה הנוכחית הינה בקשה להסרת העיקול, תוך שעל פי ההלכה נדונה הבקשה להטלת עיקול מלכתחילה.
בטרם אתייחס לבקשה עצמה, יש להעיר שתי הערות מקדמיות:
הראשונה – מלכתחילה, כלל צו העיקול שניתן כאמור, רכיב בגין שכר עבודתו של המשיב כמנכ"ל החברה, אלא שאין מחלוקת כי רכיב זה הינו בגדר סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה ומשכך, הגיש המשיב תביעה נוספת לבית הדין הנכבד ואף עתר להטלת עיקולים במסגרת אותו הליך. לפיכך, הודיעה עו"ד אלרואי ביום 16.2.08, על הסכמתה לביטול העיקול שהוטל בגין רכיב זה בהליך הנוכחי ואני אכן הוריתי על הסרת העיקול. נתון זה, הביא לכך שהחברה אינה צד לבקשה הנוכחית יותר.
השנייה – הצדדים הופנו על ידי להליך גישור מהיר, מתוך מחשבה שניתן יהיה לנסות ולסיים את ההליך או לפחות את הבקשה להטלת עיקולים במתכונת פרקטית שתהא מוסכמת על הכל, אלא שלמרבה הצער חרף הניסיונות, לא צלח בעת הזאת המהלך, ככל הנראה מחמת האמוציות הרבות בהן טעונים הצדדים, שאינן מאפשרות מהלך נקי מרגשות והתמקדות בפן הכלכלי-עיסקי של ההליכים שהוא זה שהתמקדות בו תאפשר לדעתי סיום ההליך ללא קושי רב.
עוד ראוי לציין כי בפתח הדיון האחרון ביקש עו"ד פורי להעלות טענה מקדמית בכל הנוגע לעילת הבקשה להטלת עיקול (מעין טענת סף), אלא שאני קבעתי שנושא זה יוכרע במסגרת דיון בבקשה לגופה.
כאמור, הנטל להוכיח את הצורך במתן צו עיקול זמני רובץ לפתחו של המשיב (הוא מבקש הטלת העיקול). יש איפוא לקרוא בראש ובראשונה את תביעתו ולראות את המקור לעתירתו לחיוב בסכום שעוד נותר על הפרק, הוא הסך של 191,750 ₪.
כתב התביעה שהוגש על ידי המשיב, הוא ארוך ומקיף ולמעשה חלקו הארי עוסק בשאלת הסרת הקיפוח שלו הוא טוען במסגרת מערכת היחסים בין הצדדים. ההכרעה בבקשה הנוכחית הינה אם כן הכרעה נקודתית ביחס לרכיב אחד ולא גדול מתוך שלל טענות המשיב, שאני איני נדרש להן במסגרת ההחלטה הנוכחית.


עיון בכתב התביעה מלמד כי הסך הנתבע בגין רכיב העיקול שעוד נותר הינו סכום של פיצוי מוסכם בסך של 50,000$, כמפורט בסעיפים 15 ו-39 לכתב התביעה. סעיף 15 מפנה להוראת סעיף 8(10) להסכם מיום 1.5.07 (נספח ב' לכתב התביעה) שעל-פי
לשונו: "במידה והקונה לא יגרום לכך שסמיון יחתום על ערבות אישית כאמור לעיל, יהיה רוני זכאי לקבל מן הקונה פיצוי מוסכם ומוערך מראש בסך של 50,000דולר".
הטענה מכוחה נתבע אותו פיצוי מוסכם מצויה בסעיף 14 לבקשה להטלת עיקול, והיא כי המבקשים לא הביאו לשחרור המשיב מערבותו האישית לבנק המזרחי המאוחד בע"מ. צודק אם כן, עו"ד פורי, כי אין הקבלה בין לשון ההתחייבות שבסעיף 8(10) להסכם בין הצדדים, שעניינה חתימה על ערבות אישית של המבקש מס' 2, סיומה סמיון, לבין הטענה שמכוחה נתבע הפיצוי המוסכם.
די בכך כדי להצדיק את ביטול העיקול הזמני כפי שהוטל במסגרת ההליך הנוכחי (ראוי להעיר, שבפתח הדיון האחרון העלה עו"ד פורי טענה בעניין סמכות עניינית, טענה שאין לקבל, באשר הסעד הכספי במקרה הנוכחי הינו תפל לסעד העיקרי של הסרת הקיפוח וממילא לאור תוצאת הדברים כמפורט לעיל, אין מקום להידרש לנושא זה בצורה מעמיקה).
טענה עו"ד אלרואי בסיכומיה, כי הבנק סרב להעמיד אשראי בהסתמך על ערבותו של סיומה וערבותה של אופקטרא (היא המבקשת מס' 2), אלא שטענות אלה אף אם הן נכונות, אינן מקימות את הזכות לעתור לפיצוי מוסכם בהתאם לסעיף שנוסחו צוטט לעיל.
למשיב אמנם טענות בכל הנוגע להתנהגות מאוחרת של הצדדים, אלא שטענות אלה לא ממש מתישבות עם הכתוב (והן תיבחנה בהמשך ההליך לגופן) ומכל מקום, הדברים אינם מצדיקים לטעמי הטלת עיקול.
מעבר לכך, צודק עו"ד פורי שאין ללמוד מהעובדה (גם אם היא מוכחשת) לפיה סרב הבנק להעמיד אשראי בשיעור של 3 מיליון ₪ בהסתמך על התחייבותו של המבקש מס' 2, שאין ביכולתו של הלה לפרוע חיוב בסך 50,000 דולר.
לא מצאתי תשתית שתצדיק את הקביעה שאין ביכולתו של המבקש מס' 2 לעמוד בתשלום הסכום האמור, כשהנטל להוכיח טענות אלה הינו נטל הרובץ לפתחו של המשיב.
כל הטענות לקשיים כלכליים, כפי שעלו בהרחבה בבקשה להטלת עיקולים (סעיפים 37 ו-38), התייחסו למבקשת מס' 3, אלא שזו אינה חלק מההליך המתנהל לפני יותר, ועניינה יוכרע בבוא העת על ידי בית הדין לעבודה הנכבד, שלו הסמכות לדון בתביעת המשיב לשכר עבודה, כמפורט לעיל. הטענה ביחס למצבו של המבקש מס' 2 נטענה כמעט כלאחר יד והיא אינה מבוססת על כל ראיה או נתון עובדתי שהוא. בוודאי שאין במשפט הבודד שנטען בתצהירו של המשיב בהתייחס למצבו הכלכלי של המבקש מס' 2, כדי להצדיק נקיטה בצעד הדרסטי של הטלת עיקול זמני.
בשים לב לכל האמור לעיל, מבוטל העיקול שהוטל בהחלטתי מיום 25.12.08 (אותו חלק שלא בוטל בהחלטתי הקודמת).
אני סבור שעל הצדדים לשוב ולהתיישב לשולחן המשא ומתן, וזאת בעת הקרובה, על מנת לנסות ולהציל את אותו זיכיון שהיווה בסיס להתקשרות ביניהם.






על מנת שלא לפגוע בסיכויי המשא ומתן, איני עושה צו להוצאות בשלב זה, אך ככל שלא יושג הסדר ברור שהוצאות ההליך הנוכחי תלקחנה בחשבון במסגרת ההליך העיקרי.
ניתנה היום ז' באדר, תשס"ט (3 במרץ 2009) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח החלטתי לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.





ש. ברוך
, שופט

רשם בית המשפט המחוזי


תל-אביב-יפו











בשא בית משפט מחוזי 2838/09 אופקטרא בע"מ, סיומה סימון, אמירי ציוד טכני והנדסי בע"מ נ' רוני יעקב, אהוד וייסר, ורדה וייסר (פורסם ב-ֽ 03/03/2009)