פסקי דין על דאר אל הודא הוצאה לאור בע"מ | פסקי דין על דגניר בע"מ

13249/08 בשא     02/03/2009




בשא 13249/08 דאר אל הודא הוצאה לאור בע"מ נ' דגניר בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט



בבית המשפט השלום בירושלים
בשא013249/08


לפני:
כבוד השופט שמעון פיינברג
- סגן נשיא





בעניין:
דאר אל הודא הוצאה לאור בע"מ

המבקשת

(המתנגדת)

ע"י ב"כ עוה"ד
דרגאם עתמאנה




נגד



דגניר בע"מ

המשיבה

(המתנגדת)

ע"י ב"כ עוה"ד
אליהו גבאי







החלטה

א. ההליכים שעד כה
המשיבה (הזוכה) הגישה נגד המבקשת (המתנגדת) בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצל"פ בירושלים (תיק הוצל"פ 2-08-29923-03), בקשר לשני שיקים בסכום כולל של 34,717 ₪, שנמשכו מחשבונה של המבקשת (בסניף בנק הפועלים שבכפר קרע) לפקודת המשיבה. בבקשה ציינה המשיבה כי הסמכות לדון בהתנגדות היא של בימ"ש השלום בירושלים, הואיל ו"מקום הנתבעת בירושלים ו/או אספקת הטובין בירושלים ו/או מקום ביצוע ההתחייבות בירושלים".


המבקשת הגישה התנגדות לבקשה "בכפוף לטענה בדבר חוסר סמכות מקומית", ובה טענה כי בימ"ש השלום בירושלים אינו מוסמך לדון בהתנגדות, היות וכתובתה של המבקשת הינה בכפר קרע, והמקום המיועד לפירעון השיקים, גם הוא בכפר קרע.


המשיבה הגישה תגובה לבקשה להעברת מקום הדיון, ולאור האמור בתגובתה, עיכב ראש ההוצל"פ את ההליכים, והעביר את הדיון לבימ"ש זה.


ב. הרקע העובדתי וטענות הצדדים
שני הצדדים תמכו את גרסתם בתצהיר. המבקשת בתצהיר של אחד ממנהליה – מר
עתאמנה עז אלדין (להלן: עז אלדין), והמשיבה בתצהיר של מנהלה – מר אברהם גבאי (להלן: גבאי). משני התצהירים עולה כי המבקשת, שהיא חברה העוסקת בשיווק והוצאה לאור של ספרים, מסרה את שני השיקים למשיבה, שהיא חברה העוסקת ביבוא ובשיווק של נייר, במסגרת התקשרות שבמסגרתה התחייבה המשיבה לספק למבקשת גליונות נייר להדפסת ספרים.

עפ"י גרסת המבקשת, ההתקשרות עם המשיבה נעשתה בעקבות המלצה של "אחד מבתי הדפוס שאיתם עובדת המבקשת", ולאחר סיכום מחיר הסחורה המוזמנת בין עז אלדין ובין המשיבה, ביקש עז אלדין מהמשיבה לשלוח את הסחורה "ישירות לבית הדפוס" ובתמורה, התחייב להשאיר לה באותו בית דפוס, את השיקים בעבור הסחורה. לאחר שבועיים התקשר עז אלדין לבית הדפוס, ואז נמסר לו כי המשיבה לא סיפקה את שהתחייבה לספק, ולפיכך טרם הוחל בהדפסת הספרים. על מנת שלא לעכב את העבודה, הזמין עז אלדין מיד גליונות נייר חלופיים מספק אחר, ונתן הוראה לבטל את השיקים שנמסרו למשיבה תמורת גליונות
הנייר שהתחייבה לספק.
בתצהירו של גבאי, פירט זה כי בית הדפוס שממנו נעשתה הפנייה למשיבה לספק סחורה למבקשת הינו בית דפוס בשם "אלבורדה", הנמצא באיזור התעשייה עטרות שבירושלים.
לטענתו, הסחורה סופקה לידי בעל בית הדפוס ששמו יאסין אבו טהה, וזאת לאחר שמנהל המבקשת, (הקרוי "אבו קרים") הזמין ממנו את הסחורה וביקש להעבירה לאותו בית דפוס.

ג. דיון והכרעה – הסמכות המקומית
הגשת בקשה לביצוע שטר אינה כפופה לכללי הסמכות המקומית הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מבחינה זאת, ניתן להגיש את הבקשה לביצוע שטר בכל אחת מלשכות ההוצאה לפועל הפזורות ברחבי הארץ. עם זאת, הגשת הבקשה לביצוע שטר ללשכה מסוימת, אינה מעניקה סמכות מקומית לבית המשפט שבאיזור שיפוטו הוגשה הבקשה לביצוע. תקנה 103 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, דורשת ממגיש הבקשה לציין מהו ביהמ"ש שלו נתונה הסמכות במקרה של הגשת התנגדות. עפ"י האמור בתקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, עם הגשת ההתנגדות, הופכת הבקשה לביצוע שטר לכתב תביעה בסדר דין מקוצר (ראה גם ע"א 85/75 אסקר נ' כסאות ישראל, פ"ד ל(1
) 77; ע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה בע"מ, פ"ד מא(3) 746;
ד. בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה ששית (2008), חלק שני, ע' 715), ובהמשך לכך, מופעלים עליה כללי הסמכות המקומית שנקבעו בתקנות סדר הדין. יודגש כי הסמכות המקומית לדיון בהתנגדות איננה נקבעת לפי כתובת מגוריו או עסקיו של מגיש ההתנגדות, אלא לפי המקום שבו היה מבקש הביצוע (הזוכה) רשאי להגיש תובענה עפ"י השטר, לו בחר לעשות כן במקום להגיש את השטר לביצוע (ד. בר אופיר, שם, ע' 724-725).


בענייננו, המשיבה פירטה בבקשה לביצוע שטר מיהו ביהמ"ש המוסמך לדון בתובענה, ומהן הסיבות לכך. בתגובה לבקשה שהגישה המבקשת, פירטה המשיבה כי בית הדפוס שממנו נעשתה הזמנת הסחורה נמצא בעטרות שבירושלים, וכי שם גם נמסרה הסחורה ונתקבל השיק תמורתה. זאת, בניגוד לאמירה המעורפלת בתצהיר שמטעם המבקשת, כי העסקה נעשתה "באחד מבתי הדפוס שאיתם עובדת המבקשת". אין ספק כי עפ"י גרסה עובדתית זאת, מתקיימת לפחות אחת מן החלופות המנויות בסעיף 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי [תקנה 3(א)2 ו/או תקנה 3(א)(3) ו/או תקנה 3(א)(4)], ודי בכך כדי להקנות סמכות מקומית לביהמ"ש בירושלים. בנסיבות אלה, הרי שגם אם מקום מושבה של המתנגדת (הנתבעת) הינו בכפר קרע (כפי שמצוין גם בבקשה לביצוע שטר, ומבחינה זאת לא ברורה טענת המשיבה באותה בקשה כי מקום מושבה של הנתבעת הוא בירושלים), וגם אם מקום פרעונם של השיקים הוא בכפר קרע (כפי שעולה מהעתק השיקים שצורפו לבקשה לביצוע שטר), הרי שאין בכך כדי לשלול את הסמכות מבימ"ש זה, אלא, לכל היותר, להקנות סמכות מקומית גם לביהמ"ש שבסמכות שיפוטו נמצא כפר קרע, כאשר כאמור, המשיבה הייתה רשאית לבחור באחד מהם, ולבד שתתקיים, לכל הפחות, אחת מן החלופות שבסעיף 3 לתקנות.


אוסיף, כי למרות הסתירות הרבות שקיימות בין התצהירים לעניין הרקע העובדתי שהוביל להגשת הבקשה לביצוע שטר, הרי שלעניין המקום שבו התרחשו עובדות אלה, לא מצאתי מחלוקת של ממש בין הצדדים. כל שמצאתי הוא, כאמור ניסוח מעורפל ומתחמק של המבקשת, לעומת גרסה מפורטת של המשיבה.





ד. דיון והכרעה - ההתנגדות
המבקשת טוענת כי מדובר בכשלון תמורה מלא שכן המשיבה לא סיפקה לה את הסחורה שאותה התחייבה לספק.

אמנם, המשיבה הגישה תגובה להתנגדות, ופירטה במסגרתה גרסה עובדתית שונה לחלוטין, השוללת את טענות ההגנה של המבקשת, אלא שכפי שאפרט להלן, בשלב זה אין ביכולתי לתת משקל למה שטענה ופירטה המשיבה בתגובתה (אשר הוגשה מיזמתה, ומבלי שנתבקשה לכך ע"י ביהמ"ש).

עפ"י תקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, כאשר מוגשת התנגדות והבקשה לביצוע שטר מועברת לביהמ"ש המוסמך, "דינה של בקשת ביצוע השטר" הוא "ככתב תביעה לפי סדר דין מקוצר". בהמשך לכך, עפ"י תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, ביהמ"ש נדרש להחליט בהתנגדות (שכמוה כבקשת רשות להתגונן) "על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר", ואולם רשאי הוא לקבל את ההתנגדות על יסוד הבקשה בלבד, ואף לדחות אותה על יסוד הבקשה בלבד, "מטעמים מיוחדים שיירשמו". מן האמור לעיל עולה כי בשלב הדיון בהתנגדות, אין מגיש הבקשה לביצוע שטר רשאי להגיש תגובה להתנגדות ו/או תצהירים ו/או ראיות אחרות, וביהמ"ש אינו אמור להתייחס לאלה, במקרה שהוגשו.


על האמור לעיל אוסיף כי לצורך קבלת ההתנגדות די בראיות לכאורה, ואין צורך לבחון כיצד יצליח הנתבע להוכיח את טענותיו. על מנת שההתנגדות תתקבל, די בכך שהנתבע מעלה טענות, אשר בהנחה שהן נכונות, מגלות הגנה אפשרית כנגד התובענה, ואפילו דחוקה. בשלב זה אין נכנסים לבירור אמיתות העובדות הנטענות בתצהיר התומך, ולא בוחנים את טיב ראיותיו של הנתבע ואת מהימנותן. כל עוד לא נתברר לביהמ"ש שמדובר בהגנת בדים התלויה על בלימה, השאלה היחידה שעליו לבחון היא האם גרסת הנתבע, בהנחה שתוכח, יש בה עילת הגנה מפני התביעה (ראו, למשל: ע"א 356/85 מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321; ע"א 544/81, 604 קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד ל"ו(3) 518, 521; כן ראו: י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), עמ' 676, ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית (2006), עמ' 199-201 וא. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית (2007), עמ' 385).


במקרה דנן, טענת המבקשת בדבר כשלון תמורה, אם תוכח, עשויה לשמש לה הגנה טובה נגד השטר. בהתעלם, בשלב זה, מן החומר שצירפה המשיבה, לא ניתן לומר שמדובר בגרסה, המופרכת על פניה. בשלב זה אין צורך לדון בשאלה האם גרסה זו, משקפת את מצב הדברים לאשורם, והאם האמור בתצהיר שצורף להתנגדות הוא נכון. שאלות אלה תתבררנה במועד מאוחר יותר, לאחר שיינתן למבקשת יומה בבית המשפט.


אשר על כן, אני מקבל את ההתנגדות, באופן שהתצהיר שצורף להתנגדות יהווה כתב הגנה.


התובענה תתברר בהליך של סדר דין מהיר ועל הצדדים לפעול בהתאם לאמור בתקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
המשיבה (התובעת) תגיש תצהיר ערוך לפי טופס 17א, רשימת מסמכים והעתקי המסמכים המצויים בידיה, בתוך 30 ימים מהיום. אם לא תעשה כן, תימחק התובענה מחוסר מעש, ללא הודעה נוספת.
המבקשת (הנתבעת) תצרף לכתב ההגנה תצהיר ומסמכים כאמור בתקנות סד"א, בתוך 45 ימים מיום שיומצאו לה מסמכי המשיבה.

המזכירות תשלח העתקי ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום
.

ניתנה היום ו' באדר, תשס"ט (2 במרץ 2009) בהעדר הצדדים.


שמעון פיינברג
, שופט

סגן נשיא








בשא בית משפט שלום 13249/08 דאר אל הודא הוצאה לאור בע"מ נ' דגניר בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/03/2009)