פסקי דין על שמאסנה מירפת | פסקי דין על שמאסנה אימן | פסקי דין על שמאסנה מומד ואח' | פסקי דין על משרד הפנים

8705/08 עתמ     03/03/2009




עתמ 8705/08 שמאסנה מירפת, שמאסנה אימן, שמאסנה מומד ואח' נ' משרד הפנים




בעניין:


בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים
עת"ם 8705/08


בפני
:
כב' השופט נֹעם סולברג


03/03/2009




בעניין:
1 . שמאסנה מירפת

2 . שמאסנה אימן
3 . שמאסנה מומד
4 . שמאסנה בראא
5 . שמאסנה אסמאא
6 . שמאסנה מלאק
7 . שמאסנה רדה


ע"י ב"כ עו"ד נג'יב זיאד


העותרים



נ
ג
ד



משרד הפנים



באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
המשיב


פסק דין

עתירה להורות למשיב ליתן לעותר 2 תעודת זהות עראית במסגרת ההסדר המדורג.

העותרת 1, ילידת 1981, היא תושבת קבע בישראל. העותר 2, יליד 1980, הוא תושב האזור. בשנת 1997 נישאו השניים. במהלך השנים נולדו לזוג חמישה ילדים, הם העותרים 3-7. העותרת ביקשה בשלהי 1998 כי יינתן לבעלה מעמד בישראל, במסגרת איחוד משפחות. ביום 13.2.2000 אושרה הבקשה והעותר 1 הופנה למנהלת התאום והקישור (מת"ק) לקבלת היתר שהייה לתקופה של 12 חודשים. כעבור שנה וחצי ניתנה לו הפנייה לקבלת היתר כזה למשך 10 חודשים נוספים. נהלי המשיב במסגרת
ההליך המדורג
קובעים כי בחלוף 27 חודשים מעת מתן היתר המת"ק לראשונה, זכאי המבקש, אם אין מניעה מטעם מוצדק כלשהו, לקבל היתר שהייה עראי מסוג א/5. לפיכך נכתב על ההפניה השנייה שניתנה לעותר 2 כי היא
"עד ליום 13.5.2002"
, קרי, עד שיימלאו 27 חודשים לאישור הראשון.

עוד בטרם מלאת 27 החודשים, ביום 21.2.2002, הגישו העותרים בקשה נוספת. באישור על הגשת הבקשה (נספח ו' לכתב העתירה) נכתב כי העותר 2
"הגיש בקשה להארכת מת"ק"
, כביכול מדובר בבקשה להיתרי כניסה בלבד, ולא בבקשה להתקדמות בהליך המדורג. ברם, לטובת העותרים אני מוכן להניח כי מדובר בטעות, ועניינה האמיתי של הבקשה היה לקבלת היתר שהייה א/5, כהתקדמות בהליך המדורג. ביום 15.5.2002 הוגשה בקשה כזו בשנית. אליבא דגירסת המשיב, שלא נתמכה במסמכים, הבקשה הזו אושרה ביום 10.4.2004, אולם היתר השהייה לא ניתן לבסוף, משום שמשטרת ישראל הביעה את התנגדותה. התברר, לטענת המשיב, כי לעותר 2 נפתחו תיקים בחשד לכמה עבירות, וכי לבסוף הורשע בשהייה בלתי חוקית.

לעותר 2 לא ניתן אפוא מעמד משופר. כמסתבר, ניתנו לו מאז היתרי מת"ק לתקופות קצובות חוזרות ונשנות. בקשה נוספת שהגיש לקידום מעמדו ולקבלת היתר א/5, ביום 16.4.2008, לא נענתה. לפיכך הוגשה העתירה הזו, ובה מבקשים העותרים ליתן לעותר 2 מעמד של תושב עראי מסוג א/5, או לכל הפחות ליתן לו היתר מת"ק במסגרת ההליך המדורג.

העותרים טוענים כי היה על המשיב להיענות לבקשה ליתן לעותר 2 מעמד א/5, מכמה טעמים: משום שהם, העותרים, הסתמכו על התנהגות המשיב, אשר נאות לעשות כן במקרים דומים, ופיתחו ציפייה כי העותר 2 יתקדם בהליך ויקבל מעמד כזה; משום שהבקשה הוגשה וההליך החל עוד לפני החלטת הממשלה הנ"ל; כי ההימנעות מקידום מעמדו של העותר 2 נבעה מעיכוב בלתי מוצדק; כי חוסר המעש בעניינם נגוע בחוסר סבירות, חוסר תום לב, שרירות, אפליה ושיקולים זרים; ובכלל, כי נפגעו כבודם וזכותם לחיי משפחה.

החלטת הממשלה מס' 1813, שעניינה הקפאת קידום מעמדם של זרים תושבי הרשות הפלשתינית, התקבלה ביום 12.5.2002, יום אחד לפני מלאת 27 חודשים להיתר המת"ק שניתן לעותר 2. ההחלטה קבעה כי משרד הפנים
יגבש מדיניות חדשה לטיפול בבקשות לאיחוד משפחות, וכי עד לגיבוש המדיניות הזו בנהלים או בחקיקה לא תתקבלנה בקשות חדשות של תושבי הרשות הפלשתינית לקבלת מעמד, ואף לא תאושרנה בקשות שהוגשו ערב החלטת הממשלה. החלטת הממשלה הזו הפכה, לימים, לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, ותכליתה, כפי שנפסק, היא תכלית ביטחונית. החלת החלטת הממשלה על עניינו של העותר 2 אינה החלה רטרואקטיבית, שהרי אף שהחל העותר 2 את התהליך, קבלת בקשת איחוד המשפחות בראשיתו של ההליך אין משמעה התחייבות לסיומו. מעבר מהיתר מת"ק להיתר שהייה א/5 הוא שלב המצריך בחינה, בדיקה והחלטה בעניינו מחדש.

איתרע אפוא מזלו של העותר. המשיב נהג כדת וכדין בהימנעותו מלטפל בבקשה ומלהתחיל בבחינת ההיבטים השונים לשם אישורה קודם שנשלמו 27 החודשים, משום שכך הורה אותו לנהוג נוהל
ההליך המדורג
, אשר אושר בפסיקתו של בית המשפט העליון. גם לאחר שנשלמו 27 החודשים נהג המשיב כדין, שהרי מחמת החלטת הממשלה הנ"ל לא רשאי היה ליתן לעותר 2 היתר שהייה א/5. החלטת הממשלה הזו, וחוק הוראת השעה שנחקק לפיה, אושרו אף הם בפסיקתו של בית המשפט העליון לא מכבר. אין אפוא מקום לדון
"ולהוציא הלכה עדכנית"
בעניין הזה, כפי שמבקשים העותרים (סעיף ד(2) לכתב העתירה), כפי שאין לקבל את טענותיהם לגבי היותה של הפגיעה בהם בלתי חוקתית. גם ציפיותיו של העותר 2 אין בהן, במצב הדברים הזה,
כדי להושיעו. לא עיכוב או טעות הם שגרמו לדחיית הבקשה למתן היתר שהייה, וגם בטענת חוסר השוויון לא מצאתי ממש.

המשיב טוען כי בהסתמך על המלצת גורמי ביטחון לא נענתה לעת-עתה בקשתו של העותר 2 לקבלת היתר מת"ק למשך שנה, ובינתיים ניתן לו היתר כזה למשך חצי שנה בלבד. המשיב לא טרח לגבות את הטענה הזו במסמך כלשהו, אף לא באישור פורמלי מטעם המשטרה על דבר ההליכים הפליליים שלטענתו מתקיימים נגד העותר 2. אפילו תצהיר לא ניתן מטעמו, לגיבוי הטענה, ולפיכך אין בידי להסתמך עליה. ברם, משלא נתבקש סעד של קבלת היתר מת"ק לתקופת זמן ארוכה יותר, אלא רק בעניינו של היתר השהייה, אין צורך לדון בכך, ואף ב"כ העותרים הטעים בטיעונו בעל-פה כי העתירה מתמקדת
"בזכות לשדרוג עקרונית ללא קשר לטעם הזה"
(עמוד 2).

לפיכך העתירה נדחית.

בשל מחדליו הנזכרים של המשיב, לא אעשה צו להוצאות.

ניתן היום, ז' באדר התשס"ט (3 במרץ 2009), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.



נֹעם סולברג
, שופט









עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 8705/08 שמאסנה מירפת, שמאסנה אימן, שמאסנה מומד ואח' נ' משרד הפנים (פורסם ב-ֽ 03/03/2009)