פסקי דין על המשרד לאיכות הסביבה / שלומציון | פסקי דין על סלמן דוד

2115/05 פ     04/06/2007




פ 2115/05 המשרד לאיכות הסביבה / שלומציון נ' סלמן דוד




בעניין:
1



בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים
פ
002115/05


לפני:
כבוד השופטת אנה שניידר


17/06/2007





בעניין
:
המשרד לאיכות הסביבה / שלומציון


ע"י ב"כ עו"ד
עדתו גיורא
המאשימה

נ
ג
ד


סלמן דוד




הנאשם



נוכחים:
ב"כ המאשימה: עו"ד עדתו
הנאשם וב"כ עו"ד שפירא


הכרעת דין
ההליכים


1.
נגד הנאשם, שהינו הבעלים והמנהל של מוסך "הראל" באזור התעשיה של מעוז ציון (להלן – "המוסך" או "העסק") הוגש ביום 31.3.05 כתב אישום בשל הפעלת העסק תוך יצירת מפגעים קשים ביותר לסביבה, לכלוך רשות הרבים, השלכת פסולת ברשות הרבים, והפרת חובותיו כ"מחליף שמנים" כהגדרתו בתקנות מניעת מפגעים (שמן משומש), התשנ"ג-1993 (להלן – התקנות בדבר שמן משומש).


כתב האישום הוגש בעקבות תלונה שהגיש ביום 26.11.03 מר יהודה בנימין, תושב מבשרת ציון, לפיה המוסך גורם למפגעים חמורים עקב שפיכת כמות גדולה של שמנים שהוצאו מכלי רכב והזרמתם לואדי, וכן עקב השלכת מכוניות מושבתות וגרוטאות מעבר לגדר המוסך לכיוון בתי המגורים.

2.
ביום 19.2.06 ערך בית המשפט ביקור במקום העסק.

3.
עם תום העדויות מטעם המאשימה, טען הנאשם כי אין להשיב על האשמה. טענה זו נדחתה בהחלטה מיום 7.11.06.
כתב האישום


4.
על פי כתב האישום, בששה מקרים בין התאריכים 26.11.03 ועד 4.6.04 הפעיל הנאשם את העסק תוך יצירת מפגעים קשים ביותר לסביבה. מתוך העסק, דרך תעלת ניקוז, גלשו, זרמו ונשפכו כמויות גדולות במיוחד של שמנים ומזהמים שונים למורד המדרון הסמוך אל העסק לרשות הרבים, ומשם אל ערוץ נחל המתנקז לנחל שורק.


לטענת המאשימה, כתם השמן הגדול והמזהמים השונים גרמו למפגע קשה של זיהום קרקע במזהמים מסוכנים לבריאות ואף מסרטנים, הן במדרון והן בערוץ הנחל. הזיהום גורם להרס הביולוגיה הקשורה לקרקע, להרס החי והצומח, ועלול אף לזהם הן את מי התהום והן את מי הנחל.


המאשימה טוענת כי בנסיבות האמורות, השליך הנאשם פסולת לתוך מקור מים או בקרבתו, תוך זיהום מים, ובעשותו כן לא מנע פעולות המזהמות או עלולות לזהם מקור מים.

5.
עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשם לכלך את רשות הרבים בהוציאו מתוך העסק אל הרחבה שלפניו, לכביש ולמדרכה, חביות שמן וגרוטאות וחלקי רכב, אשר יצרו כתמי שמן ולכלכו את רשות הרבים.

6.
לענין הפרת החובות על פי התקנות בדבר שמן משומש, נטען בכתב האישום כי הנאשם לא הציב מתקן לאיסוף שמן משומש, לא סילק את השמן המשומש לאתר הפסולת הרעילה או למתקן מיחזור, ולא שמר מסמכים המעידים על פינוי זה.

7.
כתב האישום כולל את העבירות הבאות:

(א)
השלכת פסולת ברשות הרבים, בניגוד לסעיף 2 + 13(א), (ב) ו-(ג) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד 1984 (להלן – חוק שמירת הניקיון);
(ב)
איסור זיהום מים בניגוד לסעיף 20ב וכן 20 כא לחוק המים, התשי"ט-1959 (להלן – חוק המים);

(ג)
אי התקנת מיתקן איסוף, אי סילוק שמן משומש ואי שמירת מסמכים, בניגוד לתקנות 2 עד 6 לתקנות בדבר שמן משומש וסעיף 14 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961 (להלן – חוק למניעת מפגעים).

המסגרת הנורמטיבית


לענין השלכת פסולת ברשות הרבים

8.
סעיף 2 לחוק שמירת הנקיון קובע:


"לא ישליך אדם פסולת, פסולת בנין או גרוטאות רכב

ברשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד, ולא

ילכלך את רשות הרבים".

בסעיף 1 לחוק שמירת הניקיון
מוגדרת "השלכה" - "לרבות זריקה, שפיכה, נטישה, השארה או גרם לכלוך באופן אחר".
"פסולת" כוללת, בין היתר, "כל דבר אחר העלול לגרום אי נקיון או אי סדר".
"גרוטות רכב" מוגדרות כ"רכב שיצא מכלל שימוש מחמת שהתיישן, שפורק או שנקבע כרכב באובדן גמור וכן שלד של רכב או חלקים ממנו".
"רשות הרבים" מוגדרת "כל מקום שהציבור רשאי להשתמש בו או לעבור בו או שהציבור משתמש או עובר בו למעשה".

9.
סעיף 13 לחוק שמירת הנקיון, על סעיפי המשנה שבו, קובע מדרג של ענישה על השלכת פסולת בניגוד לסעיף 2 לחוק.

לפי סעיף 13 (א) לחוק, על השלכת פסולת "רגילה", שאיננה כוללת פסולת גושית, פסולת בנין, גרוטאות, גרוטאות רכב, פסדים או צמיגים, מוטל קנס כאמור בסעיף 61 (א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), דהיינו סך של 67,300 ₪.


לפי סעיף 13(ב) לחוק, על השלכת גרוטאות רכב מוטל מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, דהיינו סך של 202,000 ₪.


סעיף 13(ג) לחוק קובע עונש מאסר של שנתיים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין על השלכת פסולת המכילה חומר מסוכן או אריזה של חומר מסוכן כהגדרתו בחוק החומרים המסוכנים התשכ"ג-1993 (להלן – חוק חומרים מסוכנים), וכן על מי שעובר עבירה לפי סעיפים קטנים (א) או (ב) באופן או בנסיבות מחמירות שכתוצאה מהן נגרם או עלול להיגרם זיהום ממשי של הסביבה.

10.
עבירה לפי חוק שמירת הנקיון הינה בגדר עבירה מסוג אחריות קפידה, ומשכך – אין התביעה צריכה להוכיח לענין זה כוונה פלילית, ונטל השכנוע עובר לנאשם על מנת להוכיח הגנה הפוטרת אותו מאחריות.

(ראה לענין זה ע.פ. (ת"א) 71315/05 אחמד אלעוברה עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל – המשרד לאיכות הסביבה, שניתן ביום 3.9.06 ופורסם ב"נבו").

איסור זיהום מים

11.
סימן א1 לחוק המים, לרבות התקנות והצווים מכוחו, עוסק במניעת זיהום מים.


סעיף 20ב לחוק המים קובע:


"(א) חייב אדם להימנע מכל פעולה המזהמת מים או עלולה

לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין, מיד או לאחר זמן,

ואין נפקא מינה אם היה מקור המים מזוהם לפני אותה פעולה ואם לאו.
(ב) לא ישליך אדם ולא יזרים לתוך מקור מים או בקרבתו חמרים
נוזלים, מוצקים או גזיים, ולא יניח אותם בו או בקרבתו".

"זיהום מים" מוגדר בסעיף 20א לחוק המים:


"שינוי בתכונותיהם של מים שבמקור מים מבחינה פיסיקלית,
כימית, אורגולפטית, ביולוגית, בקטריולוגית, רדיואקטיבית או אחרת,
או שינוי הגורם שהמים יהיו מסוכנים לבריאות הציבור, או עלולים לפגוע בחי או בצומח או פחות ראויים למטרה אשר לה הם משמשים או נועדו לשמש"
"מקור מים" כולל, בין היתר, גם מאגרי מים ותעלות ניקוז.

סעיף 20 כא לחוק המים קובע כי העובר על הוראה מהוראות סימן א1 לחוק, דינו – מאסר שנה או קנס של 350,000 ₪, ואם היתה העבירה נמשכת – מאסר שבעה ימים או קנס נוסף של 23,000 ₪ לכל יום שבו נמשכה העבירה לאחר קבלת התראה בכתב מהמשרד לאיכות הסביבה.

12.
בהקשר זה יש לזכור גם את האמור בתקנות המים (מניעת זיהום מים) (מתכות ומזהמים אחרים), התשס"א – 2001 (להלן –תקנות מניעת זיהום מים). תקנות אלה חלות על "מפעל" כהגדרתו בתקנה 2, ונראה שהוא כולל גם מוסך.

תקנה 3(ד) לתקנות מניעת זיהום מים קובעת איסור של הזרמת שפכים שלא טופלו במתקן קדם טיפול ושריכוז המזהמים שבהם עולה על האמור בתוספת לתקנות, המפרטת את החומרים שהם בגדר "מזהם" כהגדרתו בתקנה 2 לתקנות.


תקנה 16 לתקנות למניעת זיהום מים קובעת כי העובר על הוראה מהוראות התקנות, דינו כאמור בסעיף 20 כא לחוק המים.

13.
בע.פ. (חיפה) 1162/04 המשרד לאיכות הסביבה נגד מועצה מקומית דלית אל כרמל (פורסם ב"נבו") נקבע כי עבירה לפי סעיף 20ב לחוק המים איננה עבירה מסוג אחריות קפידה.

בהעדר רשלנות בהגדרת העבירה, יש צורך להצביע על מחשבה פלילית, וזאת מכח הוראות סעיף 19 לחוק העונשין.

בע.פ. 1162/04 הנ"ל נקבע, כי להוכחת מחשבה פלילית בהקשר לזיהום מים די בהצבעה על פזיזות, שבאה לידי ביטוי בשוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות של זיהום מים.

עוד נאמר בפסק הדין האמור, כי היסוד העובדתי הנדרש להוכחת אשמתו של נאשם בעבירה על פי הוראות אלו הינו עשיית פעולה "המזהמת מים או עלולה לגרום לזיהום מים", קרי מדובר בשתי חלופות – האחת, עשיית פעולה המזהמת בפועל מים, והשניה, עשיית פעולה העלולה לזהם מים.


עבירה זו כוללת בחובה שני רבדים, יסוד התנהגותי – עשיית מעשה, ורכיב הסתברותי – פוטנציאל הזיהום.
השימוש בביטוי "עלול" משמעו כי בין יסודות העבירה לא נדרש כי יתקיים "רכיב תוצאתי פיסי" אלא די בקיומו של רכיב תוצאתי פוטנציאלי. למרות דרישת התוצאה המסתברת, נותרת העבירה עבירה של התנהגות ומשמעות הדברים הינה כי המאשימה אינה צריכה להוכיח זיהום בפועל אלא די שתוכיח כי המעשים טומנים בחובם פוטנציאל מזהם.

לדעת בית המשפט בע.פ. 1162/04 הנ"ל, לאור מטרותיו של חוק המים, אשר נועד בין היתר להגן על ערכים בעלי חשיבות רבה לבריאות הציבור, לרווחתו, ולשמירה על אורח חייו – יש למתן את אמות המידה להוכחת ההסתברות להתרחשות התוצאה האסורה, דהיינו, להקל בהוכחת פוטנציאל הזיהום, ולהסתפק באמת המידה של "אפשרות סבירה" או "אפשרות ממשית", ולא באמת המידה המחמירה של "וודאות קרובה".

14.
המחוקק בחר להטיל אחריות פלילית הן בגין מעשים והן בגין מחדלים העשויים לגרום לזיהום מים, ולמעשה מטיל חובה פוזיטיבית לעשות כל פעולה להבטחת מניעת זיהום. כפי שניתן לראות, החובה למניעת זיהום מים הינה חובה מוגברת, באשר הסעיף אינו מפרט באילו אמצעים תושג התכלית החקיקתית, ואלו ייבחנו ספציפית בכל מקרה על פי נסיבותיו.

ראה לענין זה ת.פ. 2001/03(ת"א) מדינת ישראל נ' א.ל. אחים לוי בע"מ ואח' מיום 23.10.06 – פורסם ב"נבו").

התקנות בדבר שמן משומש

15.
"שמן משומש" מוגדר בתקנה 1 כשמן שנועד לשמש לצורך סיכה, בידוד וכיוצא באלה, שנעשה בלתי ראוי לשימוש כתוצאה משימוש, אחסנה, טלטול או סיבה דומה אחרת ולרבות שאריות שמן שנאגרו במסנן משומש.


התקנות חלות, בין היתר, על "מחליף שמנים", שהגדרתו כוללת גם מוסך או תחנת סיכה, שהינם בגדר "מוכר שמן" לענין התקנות.

אין ספק אם כן, שמוסך במהלך פעילותו "מייצר" שמן משומש ועליו לטפל בו בהתאם לתקנות.

16.
תקנה 2 לתקנות קובעת:


"לשם מניעת זיהום אוויר, זיהום מקורות מים ושמירה על איכות

נאותה של הסביבה, לא ישפוך מחליף שמנים, לא ישרוף ולא יסלק

שמן משומש שברשותו ולא יאפשר לאחר לעשות כן, אלא באופן שנקבע

בתקנות אלה".



תקנה 3 לתקנות, מחייבת מחליף שמנים שהוא מוכר שמן להציב מיתקן לאיסוף שמן משומש ליד עמדת מכירה ולסמנו באמצעות שלט גלוי ובולט לעין.


תקנה 3(ב) קובעת:


"מיתקן האיסוף יהיה בקיבול מתאים לפי הענין, שלא יפחת

מ-200 ליטרים, יהיה סגור באופן שיצמצם את אידוי השמן

לסביבה ויוצב על משטח העשוי חומר בלתי מחלחל שימנע

את זיהום הסביבה ויאפשר שאיבת השמן המשומש מתוכו".



תקנה 4 מחייבת מחליף שמנים שהוא מוכר שמן לסלק שמן משומש, כשהוא ארוז ומשונע כדין, ממיתקן האיסוף לאתר פסולת רעילה ברמת חובב שבנגב או למיתקן מיחזור הפועל בהתאם להוראות כל דין.


על פי תקנה 5 לתקנות, על מוכר השמן לשמור ברשותו חשבוניות רכישת שמן וחשבוניות או תעודות משלוח של אתר הפסולת הרעילה או של מיתקן המיחזור להוכחת סילוקו של השמן המשומש.

17.
תקנה 6 לתקנות קובעת מאסר של ששה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61 (א)(1) לחוק העונשין, דהיינו סך של 12,900 ₪ או שניהם כאחד, לכל מי שעובר על הוראות התקנות.

18.
על פי סעיף 14 לחוק למניעת מפגעים, הטוען שנקט בכל האמצעים הסבירים למניעתו של מפגע – עליו הראיה.

דיון

בחינת אחריות הנאשם לעבירה של זיהום מים

19.
כתב האישום לגבי עבירה זו הוגש לאחר מספר סיורים שנערכו במוסך על ידי העדים גלעד בן ארי (להלן – גלעד) ועינב אורן (להלן – אורן). הסיורים תועדו במ/2, מ/3, מ/5, מ/6. בעקבות הסיורים הוצא דו"ח (מ/9) וכן עידכון (מ/10).

במ/2 אומר גלעד כי "נראה זיהום חמור של שמנים משומשים מהניקוז לערוץ הסמוך, פסולת רבה וגרוטאות בסביבות המוסך".

כמו כן נאמר, כי הנאשם צעק על גלעד וסילקו מהמקום.

בסיור שתועד במ/3 השתתפו הן גלעד והן אורן ובו נאמר, כי על מנת להוכיח את טענתו שאין שום זיהום מהמוסך דרך הניקוז לערוץ הסמוך - פתח הנאשם, ביוזמתו, ברז כיבוי אש במוסך ו"המים שזרמו גרפו כמות עצומה של שמנים ובוצה שזרמו לניקוז והגיעו לערוץ שכולו שחור משמן משומש".

באותו סיור לקח אורן דגימות הן מהמוסך והן מהניקוז. כמו כן, צילם את המעמד.


בעדותו בפני
, ביום 28.2.06 אמר גלעד:


"...הגעתי למוסך הראל עם מרכז קרקעות מזוהמות, מר עינב

אורן מאיכות הסביבה. זרם של תשטיפים מזוהמים ושמנים

ודלקים זרם מהמוסך אל ערוץ סמוך תוך גרימת זיהום קרקע.
כמו"כ במקום היו גרוטאות ואיחסון שמנים וחלקי מכוניות מחוץ
לאזור המנוקז שמפריד דלק, כלומר בעת זרימת מים או גשם
החומרים המזהמים במקום להגיע למפריד דלק ולהיות מפונים
למתקן למיחזור שמנים או לרמת חובב, זרמו לסביבה..."
(פרוטוקול מיום 28.2.06, עמ' 3 שורות 12-16).

כאשר נשאל גלעד, בחקירה נגדית, האם בעת הגיעו למקום היתה זרימה כלשהיא- השיב בשלילה (פרוטוקול עמ' 5 שורות 21-22). יחד עם זאת, בהתייחסו לניסוי של שפיכת המים שנזכר במ/3, אמר גלעד:


ראינו ביחד את הזיהום יוצא החוצה מהמוסך שלו לערוץ הנחל"


(פרוטוקול עמ' 6 שורות 2-3).


העד אמר בהמשך כי המשטח ליד המוסך היה מזוהם בשמן והכל זרם לערוץ:


"מדובר על זיהום שזרם בתעלה מהמוסך ועד לנקז שמפנה לערוץ"


(פרוטוקול עמ' 8 שורות 15-21).

21.
העד אורן אמר בעדותו ביום 5.6.06 כי במהלך הסיור, כאשר צילם, לפי מיטב זכרונו היתה זרימה (פרוטוקול מיום 5.6.06 עמ' 4 שורות 22-23).
בעת ביצוע הניסוי של שפיכת המים לקח אורן שתי דגימות של בוצה, אחת מהשפכים של המוסך והשניה במוצא הניקוז לואדי (פרוטוקול עמ' 2 שורה 2). לטענתו, כמות המזהמים בדגימות היתה גבוהה והיתה התאמה בין שתי הדגימות (פרוטוקול עמ' 2 שורות 7-8).
תוצאות הדגימות מופיעות בחוות דעתו של אורן מיום 13.5.04 (מ/12), על נספחיה, ומסקנתו היא שנגרם זיהום כבד לערוץ של נחל שורק, וישנו חשש כבד לזיהום מי תהום. מסקנה זו אושרה גם על ידי העד המומחה ניסים קשת בחוות דעתו (מ/14).

22.
טענתו העיקרית של הנאשם, בהקשר לאישום זה, הינה כי מקור הזיהום איננו מהמוסך אלא ממכבסה תעשייתית שפעלה בסמיכות למוסך ושהיו לה מיכלי סולר ודוד קיטור.

יצויין כי בעת ביקורו של בית המשפט במקום התברר כי המכבסה סגורה ואינה פועלת מזה מספר שנים. לא צויין מתי הפסיקה המכבסה את פעילותה.

כמו כן טען הנאשם, בעדותו ביום 11.2.07, כי לפני שהתחיל להפעיל את העסק פעל שם מוסך של משאיות וטרקטורים במשך כ-10 שנים (פרוטוקול מיום 11.2.07 עמ' 1 שורות 7-19).

לטענתו, העד גלעד לא בדק ולא בירר האם הטענה בענין המכבסה היא נכונה, וכתב האישום
הוגש למעשה עקב התנהגותו כלפי הפקחים, כאשר קילל אותם, ולא עקב הוכחה פוזיטיבית בדבר גרימת הזיהום על ידו, ולא על ידי האחרים.

23.
גם אם תתקבל טענת הנאשם שבמקום פעלו מזהמים אחרים, לפניו או בעת ובעונה אחת, האם הדבר פוטר אותו מן האחריות לזיהום שנבע, אם אכן נבע, מעסקו?


ניסוי שפיכת המים, שהיה כאמור ביוזמת הנאשם, הראה שכאשר זורמים מים, מדובר בזרימה שחורה מהמוסך לניקוז וממנו לואדי.

אשר לתוכנה של זרימה זו – טוענים העדים גלעד ואורן, שמדובר בחומרים מזהמים כפי שהעלתה בדיקת המעבדה שנערכה לדגימות הבוצה (הנספחים למ/12).

מאידך, טוען הנאשם כי עקב ליקויים בטופס העברת הדגימות למעבדה, ככל שהם מתייחסים לשרשרת המשמורת, קיים ספק אם הדגימות שנבדקו הן אלה שנלקחו בשטח.

ב"כ הנאשם הפנה לת.פ. (מחוזי ת"א) 4008/98 מדינת ישראל נגד גלדסון, ממנו ניסה ללמוד כי די בספק שנוצר בלב בית המשפט לגבי שרשור המוצגים על מנת להתעלם מהראיה, וכתוצאה מכך, במקרה שלפנינו, אין בפני
בית המשפט שום ראיה מדעית לגבי זיהום המים על ידי הנאשם.

24.
בחינת נסיבותיו של פסק הדין האמור מעלה כי מדובר במקרה שונה לחלוטין (בדיקת
dna
ממוצרי דם ושערות) ונראה שאין להשליך ממנו על המקרה שלפנינו, שבו מדובר בשמן משומש.


אמנם, בפסקה 140 לפסק הדין נאמר ששרשרת הראיות באה לתת אלמנט של ודאות למערכת האנושית העוסקת בראיות, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבדיקות מסוג
dna
שיש בהן כדי לחרוץ גורלות ממש. אולם, נאמר שם גם כי פגם כאמור, כשעומד לעצמו, אינו מוביל לאי קבילותה של הראיה ויש לבחון מה תוצאתו בפועל של הפגם או מה ההסתברות לתוצאה האפשרית של הפגם.


נראה שבמקרה שלפנינו, גם אם היה פגם ב"שרשרת" בכך שלא צויין אופן שמירת הדגימה ומי העביר את הצנצנת למעבדה – אין בפגם זה כשל עצמו כדי להוביל לאי קבילותן של תוצאות המעבדה. יש לזכור שמדובר בדגימת בוצה שנמצאו בה מתכות כבדות, דבר שלדברי העד אורן אופייני לשמן של מוסכים. (ראה פרוטוקול מיום 5.6.06 עמ' 5 שורות 15-16). הואיל ובמקרה דנן מדובר במוסך – נראה שההסתברות שהבוצה שנבדקה היא אכן הבוצה שנלקחה משטח המוסך היא גבוהה.


זאת ועוד, גלעד העיד שאזור חביות השמן, מחוץ לאזור המנוקז בצמוד לגדר המוסך, היה ספוג לחלוטין בשמן והמשטח היה מזוהם בשמן.

נראה שהפעלת המוסך בדרך זו, דהיינו מתן אפשרות לשמן משומש לזלוג לרחבת המוסך, עולה לכדי התנהגות העלולה בסופו של דבר לגרום לזיהום מים כאמור בסעיף 20 ב לחוק המים.

25.
הואיל וכפי שנאמר בפסקה 13 לעיל, אמת המידה הדרושה להוכחת פוטנציאל זיהום מים היא "אפשרות סבירה" בלבד, נראה שהמאשימה הצליחה להוכיח במקרה דנן את אחריות הנאשם להפרת ההוראה של איסור זיהום מים לפי סעיף 20ב לחוק המים.

אחריות הנאשם להשלכת פסולת ברשות הרבים

26.
כתב האישום מתייחס, בהקשר זה, לשני סוגי פסולת – גרוטאות רכב, גרוטאות וכיוצא באלה, וכן הזרמת שמן משומש לאזור הואדי.

לענין גרוטאות רכב וחלקיו


גלעד העיד שבסיור שערך במוסך ראה מנועים מפוזרים מחוץ לחלק המנוקז של המוסך, ליד החומה המזרחית. "הגרוטאות היו מחוץ לשטח המוסך, חלקם על הכביש וחלק לכיוון המדרון" (פרוטוקול מיום 28.2.06 עמ' 4 שורות 8-11).


בתמונות שצורפו למ/5 ולמ/6 לא נראות גרוטאות או פסולת אחרת במדרון מחוץ לגדר. כמו כן, מהביקור במקום עולה כי קיים ספק אם האזור הסמוך לשטח התפעולי של המוסך הוא בגדר "רשות הרבים" כהגדרתה בחוק שמירת הניקיון. מדובר באזור מגודר, למעט הצד שדרכו נכנסים כלי הרכב למוסך לאחר שעברו ליד עסקים אחרים, לרבות המכבסה הסגורה.


בנסיבות אלה, לא הרימה המאשימה את הנטל המוטל עליה להוכחת כל האלמנטים של העבירה שבסעיף 2 לחוק שמירת הנקיון ככל שהיא מתייחסת לסעיף 13(א) ו-(ב) לחוק.

לענין הזרמת שמן משומש לאזור הואדי

27.
סעיף 13(ג) לחוק שמירת הנקיון מתייחס להשלכת פסולת המכילה חומר מסוכן, כהגדרתו בחוק חומרים מסוכנים.

"חומר מסוכן" מוגדר בסעיף 1 לחוק האמור כ"רעל או כימיקל מזיק".

"רעל" מוגדר "כל חומר מן החומרים המפורטים בתוספת השניה, בין בצורתו הפשוטה ובין מעורב או ממוזג בחומרים אחרים".

בסעיף 216 לתוספת השניה מופיעים "שמנים משומשים" (
used oils
).

מכאן, ששמן משומש הינו בגדר "חומר מסוכן".

יצויין, כי אין ספק שהואדי הסמוך למוסך הוא בגדר "רשות הרבים" כהגדרתה בחוק שמירת הנקיון.

28.
משנקבע שיש לראות את הנאשם כאחראי לביצוע פעולות העלולות לגרום לזיהום מים כאמור בסעיף 20ב לחוק המים, הרי שיש לראותו כאילו השליך לרשות הרבים פסולת המכילה חומר מסוכן, כאמור בסעיף 13(ג) לחוק שמירת הניקיון.

אחריות הנאשם להפרת ההוראות לפי התקנות בדבר שמן משומש

לגבי אי התקנת מיתקן איסוף

29.
בעדותו ביום 28.2.06 (פרוטוקול עמ' 3, שורות 18-19 ועמ' 4 שורות 1-2) אמר גלעד:


"...לא ברור אם המתקן הדרוש על פי החוק הוא זה שנמצא שם.

חביות לאיסוף שמן צריכות להיות מוצבות בתוך מאצרה. באותה

תקופה הן לא היו בתוך מאצרה אלא על הקרקע מחוץ לאזור

המנוקז של המוסך..."



בתמונות שצורפו למ/5 נראות החביות עומדות על משטח כלשהו ולא על הקרקע עצמה.

יחד עם זאת, על פי סעיף 14 לחוק למניעת מפגעים על הנאשם הראיה שנקט בכל האמצעים הסבירים למניעתו של מפגע, ובין היתר עמידה בכל תנאי התקנות בדבר שמן משומש.

מן התמונות האמורות עולה שהצבת החביות לא עמדה בתנאי תקנה 3 לתקנות שעניינה מתקן לאיסוף שמן, והנאשם לא הביא כל ראיה לסתירת הנחה זו. על כן יש לראות את הנאשם כמפר הוראות אלה.

אי סילוק שמן משומש ואי שמירת מסמכים

30.
ממזכר מ/8 שכתב העד גלעד ביום 13.5.04 עולה כי הנאשם נדרש להמציא מסמכים להוכחת סילוק השמן המשומש בהתאם לתקנה 4 לתקנות אך לא עשה זאת.

הנאשם טען שהיתה שריפה במוסך וכל הניירת הושמדה.


כאמור לעיל, על הנאשם נטל ההוכחה של הטענות האמורות. גם אם הניירת הושמדה, יכול היה הנאשם לפנות לגורם שסילק, לטענתו, את השמן המשומש מעסקו ולדרוש העתקי חשבוניות שהוצאו לו.

משלא נעשה דבר לענין זה על ידי הנאשם – יש לראותו כמפר את הוראות תקנות 4 ו-5 לתקנות בדבר שמן משומש.

סוף דבר

31.
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן:

(א)
אני מזכה את הנאשם מן העבירות המפורטות בסעיף (ב)(1) בכתב האישום, ככל שהן מתייחסות להשלכת פסולת ברשות הרבים כאמור בסעיף 13(א) ו-(ב) לחוק שמירת הניקיון, ומרשיעה את הנאשם בעבירות אלה ככל שהן מתייחסות להוראות סעיף 13(ג) לחוק שמירת הניקיון.

(ב)
אני מרשיעה את הנאשם בעבירות של איסור זיהום מים כמפורט בסעיף ב(2) לכתב האישום.

(ג)
אני מרשיעה את הנאשם באי התקנת מתקן איסוף, אי סילוק שמן משומש ואי שמירת מסמכים, כמפורט בסעיף ב(3) לכתב האישום.
ניתנה היום, יח' בסיוון תשס"ז (4 ביוני 2007) במעמד הצדדים
אנה שניידר
, שופטת

החלטה

נקבע לטיעונים לעונש ליום 27.6.07 בשעה 15:00
.

ניתנה היום י"ח בסיון, תשס"ז (4 ביוני 2007) במעמד הצדדים


אנה שניידר
, שופטת



















פ בית משפט שלום 2115/05 המשרד לאיכות הסביבה / שלומציון נ' סלמן דוד (פורסם ב-ֽ 04/06/2007)