פסקי דין על משה כהן | פסקי דין על קלוד נחמיאס חברה לבניין בע"מ

6113/08 א     25/01/2009




א 6113/08 משה כהן נ' קלוד נחמיאס חברה לבניין בע"מ




בעניין:

בעניין
:
משה כהן



ע"י ב"כ עו"ד
משה כהן

התובע בת.א 6113/08 והנתבע בת.א. 6115/08


נ ג ד


קלוד נחמיאס חברה לבניין בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
יצחק סרויא

הנתבעת בת.א 6113/08 והתובעת בת.א. 6115/08



פסק דין

1.
בפני
שתי תביעות שאוחדו ושעניינן ביטול והפרה של הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים.
בת.א. 3113/08 (ת.א. 6461/06 של בית משפט השלום בבאר שבע ות.א. 2158/04 של בית המשפט השלום באשדוד) הגיש משה כהן
תביעה כספית בסכום של 32,815 ש"ח נגד ד.נ.ש.ר סוכנויות רכב (1994) בע"מ. שמה של ד.נ.ש.ר סוכנויות שונה ועתה הינו קלוד נחמיאס חברה לבניין בע"מ
. לימים תוקן סכום התביעה והוא הועמד על הסך של 57,923 ש"ח.

בת.א. 6115/08 (ת.א. 6460/06 של בית המשפט השלום בבאר שבע ות.א. 197/05 של בית משפט השלום באשדוד) הגישה דנשר תביעה כספית בסכום של 91,541 ש"ח כנגד משה כהן
. לימים תוקן כתב התביעה וסכום התביעה הועמד על הסך של 28,442 ש"ח.

2.
משה כהן
(אשר יכונה להלן וכפי שכונה בפרוטוקול הדיונים, לאחר שנקבע כי הוא זה שיחל בהבאת ראיותיו:- "התובע") הינו עו"ד אשר שכר מדנשר (אשר תכונה להלן כפי שכונתה בעבר:- "הנתבעת") משרד בבניין משרדים שבבעלות הנתבעת ושבו שוכנים אף משרדיה של הנתבעת.

על פי הסכם השכירות, אמור היה התובע לקבל לחזקתו את המושכר עד ליום 3.10.04, אלא שלטענת התובע, לאחר שהוברר כי המושכר, אשר עד לאותו מועד שימש כמחסן, לא יוכל למלא את יעודו במועד שנקבע לכך וכך אף הוברר בפגישה שהתקיימה ביום 19.10.04 בין התובע ובין מנהלה של הנתבעת, מר קלוד נחמיאס, שלח התובע לנתבעת ביום 3.11.04 מכתב ובו הודיע על ביטולו של ההסכם.
בתביעתו, עותר התובע להשבת המקדמה ששולמה בגין דמי השכירות בסכום של 31,730 ש"ח (שישה חודשי שכירות ששולמו מראש במעמד חתימת הסכם השכירות, ביום
25.8.04). סכום זה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למועד הגשת התביעה עומד על הסך של 32,815 ש"ח.
בהמשך, הוגש על ידי התובע כתב תביעה מתוקן שבמסגרתו עתר לסעדים נוספים של פיצויים בגין עוגמת נפש, פיצויים בגין פגיעה במוניטין, עקב הצורך לעבור למשרד חלופי, החזר הוצאות בגין פרסום שערך התובע בעיתונות, שבו צויין כי בדעת התובע לעבור למשרדים החדשים אצל הנתבעת, החזר הוצאות הסתמכות בגין אבזור ושכ"ט עו"ד בגין עריכת הסכם השכירות, אשר נערך על ידי התובעת. סכום התביעה בכתב התביעה המתוקן עמד על הסך של 57,923 ש"ח.

3.
בתביעתה, טוענת הנתבעת, כי היא פעלה להעמדת המושכר לרשות התובע וזה אמנם הכניס למושכר ציוד וריהוט השייך לו. משיקולים השמורים עימו, בחר התובע להעלם מהמקום ולהשאירו כפי שהוא. התובע הודיע שלא כדין על ביטול ההסכם וכן הודיע לעיריית אשדוד על ביטולו של ההסכם, על מנת שלא יחוייב בתשלומי הארנונה. לפיכך, טוענת הנתבעת, חייב התובע לשלם לנתבעת את דמי השכירות ואת דמי הניהול כפי שנקבעו בהסכם לתקופה בת 24 חודשים כאשר סכום זה, בהפחתת המקדמה ששולמה עומד על הסך של 91,541 ש"ח.

לימים, השכירה הנתבעת את הנכס לאדם אחר, על מנת לצמצם את נזקיה ולפיכך תיקנה את תביעתה. התובעת דרשה בכתב התביעה המתוקן את דמי השכירות ודמי הניהול עד למועד השכרת הנכס ביום 1.7.05 וכן תשלום סך של 2,630 ש"ח בגין שכ"ט עו"ד ששולם בגין עריכת הסכם השכירות החדש. עוד עותרת הנתבעת לחייב את התובע בסכום של 5,500 ש"ח ששולם לחשמלאי בגין התקנות ועבודות חשמל. סך הכל העמידה הנתבעת את תביעתה על הסך של 28,442 ש"ח.

4.
יצויין, כי שני תיקים אלה החלו להתנהל בבית משפט השלום באשדוד, אלא שבית המשפט פסל את עצמו מלדון בתובענות המתנהלות בעניינו של התובע ולפיכך הועבר הסכסוך לבית המשפט השלום בבאר שבע. שמיעת ההוכחות נדחתה עם פרישתו לגמלאות של כב' השופט (בדימוס) טהר לב והתובענה נשמעה בפני
י, כאשר התיקים קיבלו מספר של בית משפט השלום באשקלון עם מעברי לכהן בבית משפט זה.

5.
כאמור, סלע המחלוקת שבין הצדדים נוגע לשאלה האמנם הפרה הנתבעת את ההסכם שבין הצדדים, כך שביטול ההסכם ע"י התובע נעשה כדין. עיקר המחלוקת שבין הצדדים נוגע לשאלה אילו עבודות התחייבה הנתבעת לבצע עבור התובע על מנת שהמשרד יהיה מוכן לשימושו של התובע. הנתבעת טוענת, כי התחייבה להכין את המשרד בהתאם למפרט אשר צורף בנספח ב' להסכם השכירות והיא אכן עמדה בהתחייבויותיה, אלא, שהתובע ביקש לבצע שיפורים במושכר והוסכם בין הצדדים, כי כל תוספת שתיעשה תמומן על ידי התובע. משכך, היה על התובע להשלים את ביצוע העבודות באמצעות קבלני הביצוע עימם סיכם את התוספות. התובע לא שילם לבעלי המקצוע ולכן אלה לא השלימו את עבודתם. אילו היה התובע נושא בתשלום, העבודה היתה מתבצעת.

התובע מצידו טוען, כי הוא לא אמור היה לשאת בתשלום כלשהו בגין ביצוע העבודות ומנהל הנתבעת הבטיח, כי "תקבל את המשרד הכי מפואר בעיר", "הכל עלי" (סעיף 2 לתצהיר התובע) ורק בפגישה מיום 19.10.04 הודיע מנהל הנתבעת, כי אין בדעתו לשלם לבעלי המקצוע וכי הוא מבקש מהתובע לשאלת בעלותם של אלה.

השאלות העומדות להכרעה הינן אם כן, מה היה סיכום הדברים שבין הצדדים באשר להיקף העובדות שהיה על הנתבעת לבצע על מנת להכין את המשרד לשימוש והאם עמדה הנתבעת בהתחייבויותיה במועד שנקבע.

6.
הצדדים חתמו על הסכם ביום 25.8.04, אלא שבפועל קיימים שני הסכמים שיש ביניהם שינויים.

ההסכם הראשון, נחתם ביום 25.8.04 ועל כן אין חולק (הסכם זה יכונה להלן:- "ההסכם הראשון").

ההסכם הוכן על ידי התובע ונחתם על ידו ועל ידי מנהל הנתבעת- מר קלוד נחמיאס.

בהסכם זה, שהינו הסכם מודפס, נערכו מספר שינויים בכתב יד שלצידם חתומים הצדדים. במעמד חתימת ההסכם נמסר השיק על הסך של 31,730 ₪, המהווה מקדמה בגין דמי השכירות.

יצויין, כי התובע בחר להתעלם מהסכם זה הן במסגרת כתב התביעה והן במסגרת תצהירי העדות הראשית מטעמו.

בחקירתו, טען התובע, כי הסכם זה היווה טיוטא בלבד ולאחר מכן נחתם הסכם נוסף, אשר בא לבטא שינויים שנעשו, בהסכמת הצדדים, בטיוטת ההסכם.

הנתבעת טוענת לעומת זאת, כי מספר ימים לאחר חתימת ההסכם הראשון, הגיע התובע עם ההסכם הנוסף והוא ציין, כי כיוון שעל גבי ההסכם הראשון נערכו תיקונים והוא "מקושקש", הוא העתיק את ההסכם פעם נוספת, כששני ההסכמים זהים למעשה. לכן, הגב' נחמיאס, מנהלת החברה חתמה עליו, לאחר ששוחחה טלפונית עם קלוד נחמיאס, בעלה, אשר אישר כי אם מדובר בהסכם זהה, אין כל מניעה לחתום עליו.

7.
בין שני הסכמי השכירות אין הבדלים רבים, כאשר המחלוקת שבין הצדדים נוגעת למעשה לנספחי ההסכם, כאשר אחד הנספחים לא היווה חלק מההסכם הראשון.

ההסכם הראשון, צויין כי כחלק מההסכם מצורפים תשריט ומפרט גמר, כנספחים א',ב' (יצויין כי על ידי אף לא אחד מהצדדים צירף את התשריט שאמור היה להיות חלק מנספחי ההסכם) ואילו בהסכם השני הוספה גם תוכנית כנספח ג'.

כמו כן, בסופו של ההסכם השני שונתה זכותו של המשכיר לבטל את הסכם השכירות במקרה של הפרת ההסכם על ידי השוכר, באופן שבו הושמט מנוסח ההסכם, כפי שהופיע בהסכם הראשון מניין 10 ימים לביטול ההסכם ע"י המשכיר ובנוסף הוספה זכותו של השוכר לבטל את ההסכם במקרה שהמשכיר לא יעמוד בהתחייבויותיו.

כאמור, המחלוקת שבפני
י נוגעת לשאלת צירוף התוכנית, נספח ג' להסכם השני.

8.
להסכם השכירות השני, אשר צורף ע"י התובע, צורף נספח ג' שהינו תוכנית המושכר, כפי שנערכה ע"י האדריכל פיני עמר, אשר תיכנן את חלוקת המחיצות במושכר ואת עיצוב הפנים של המושכר. התוכנית שצורפה כוללת גם תוכנית חשמל, כאשר יש בה כ- 60 נקודות מאור, בעוד שבנספח ב' להסכם השכירות- המפרט, מצויין כי במשרד יותקנו 8 נקודות תאורה בלבד.

היות והעבודה במושכר לא הושלמה, בעיקר ככל שהיא נוגעת לעבודות החשמל, הרי שהשאלה האם התוכנית הינה חלק בלתי נפרד מההסכם מהווה שאלה מהותית שיש להכריע בה.

אומר כבר עתה, מצאתי מקום להעדיף את גירסת הנתבעת על פני גרסת התובע באשר להיקף העבודה שהיה על הנתבעת לבצע על מנת להכין את המשרד, כך שהיה על התובע להשלים את יתרת העבודות על חשבונו.

9.
כאמור, עפ"י הסכם השכירות השני, מהווה התוכנית חלק ממהסכם, כאשר למעשה המחלוקת שבין הצדדים נוגעות לפירוט נקודות החשמל שבתוכנית. ואולם, בעניינה של תוכנית זו, גם אם אקבל את גירסת התובע באשר לכך שההסכם השני הוא זה המחייב הרי שגם התובע אינו יכול להגיד האם התוכנית היתה בשעת חתימת ההסכם.

התובע העיד:
"מה שכתוב בסעיף 9 זה הנכון, שהמפרט והתוכנית היו חלק מההסכם. אם קיבלתי את התוכנית באותו יום של ההסכם, אני לא זוכר בוודאות. אין לי אפשרות להגיד לך אם התוכנית הזו ספציפית ניתנה לי ביום 25.8.04. עפ"י המסמכים, אני מבין שכן, אני מפנה להואיל 2 בהסכם וסביר להניח שאם הפנינו לתוכנית, אז התוכנית כבר היתה וזה חוזר על עצמו בכל מקום.
ש. האם אתה טוען שבחתימת ההסכם שאתה צירפת כבר צורפה התוכנית והיתה קיימת?
ת. אמרתי, סביר להניח… כנראה שכן
(עמ' 13 לפרוטוקול מיום 21.2.08 )

וכן ראה בהמשך עמ' 14 ובהמשך בעמ' 14:
"אם התוכנית היתה כבר בשלב של החתימה על ההסכם הסופי, אני לא יכול לדעת.
לשאלת בית המשפט, יכול להיות שהתוכנית היתה מוכנה כאשר כבר היתה טיוטא. אין לי מושג למה היא לא הוספה לטיוטא. התוכנית מדברת בעד עצמה".

בנוסף, בפועל הסתבר כי היו מספר נוסחים לתוכנית. העד יעיש חנונה העיד:
"ש. כמה תוכניות קיבלת?
ת. למיטב זכרוני שתיים"
(עמ' 34 לפרוטוקול, שורות 18-19, יום 28.8.08).

ואמנם, עיון במוצגים מלמד כי אמנם קיימים מספר תוכניות. המוצגים נ/1 ונ/2 הן שתי תוכניות נוספות השונות זו מזו ושונות מנספח ג' להסכם כפי שצורף ע"י התובע.

ב"כ הנתבעת דרש כי התובע יציג את מקור התוכנית שצורפה להסכם וזו לא הוצגה, למרות שהתובע טוען כי יציגה (על אף שבהזדמנות אחרת טען התובע, כי הוא קיבל רק צילום של התוכנית, ראה עמ' 13 לפרוטוקול יום 21.2.08, "זה מה שניתן לי על ידיכם כצילום").
כאשר הנתבע עצמו אינו יכול להעיד בוודאות, כי התוכנית שצורפה היא זו שסוכם כי תהיה חלק מהחוזה וכאשר אין את חתימות הצדדים על התוכנית, כלל לא ניתן לדעת האם לתוכנית זו התכוונו הצדדים והאם יש בתוכנית כדי לגבור על המפרט המציין, כי תהיינה רק שמונה נקודות מאור.

בהקשר זה, יש להניח, כי אף אם התווכנו הצדדים, כי תצורף להסכם תוכנית, הרי שעניינה של תוכנית זו הינה בסה"כ ללמד על אופן חלוקת החדרים במושכר ולא מעבר לכך.

10.
אף מעדותם של עדי ההגנה הנוספים, שאינם בעלי עניין בתוצאות ההליך ושנתתי אמון מלא בעדותם, ניתן ללמוד, כי אמנם הסכמת הצדדים היתה, כי התובע יקבל את הפריטים המצויינים במפרט ולא מעבר לכך.

הגם שהתובע העיד, כי מבחינתו הוא יכול היה לקבל את הפריטים על פי המפרט, או על פי התוכנית, לפי בחירת מנהל הנתבע, הרי שבדבריו אין כדי ליתן מענה לעדותו של יצרן הדלתות, לפיה הדלתות שנבחרו הינן בסכום העולה על הסך של 500 ש"ח אשר הובטחו במפרט ומשכך, על פי המוסכם בינו ובין התובע אמור היה התובע לשלם את ההפרש שבין מחיר הדלתות שהוזמנו על ידי הנתבעת ובין הדלתות שהוזמנו בפועל . בהקשר זה, הרי שעמדתו של התובע לעניין התוכניות אינה מעלה ואינה מורידה, שכן ממילא אין בתכנית התייחסות כלשהי, לסוג הדלתות, כך שהסבריו של יצרן הדלתות לאי אספקת הדלתות עולה בקנה אחד עם גירסת הנתבעת, לפיה הדלתות לא סופקו כיוון שהתובע לא שילם ליצרן את ההפרש שבין חלקה של הנתבעת בתמורת הדלתות ובין עלות הדלתות שסופקו בפועל.

בסיכומיו מנסה ב"כ התובע להטיל דופי בעד זה, היות וסירב להשיב על שאלות מסויימות, אלא שלא מצאתי מקום לקבל את מסקנתו של התובע. העד סירב להשיב בשנית (ובשלישית) על שאלות שנשאל מספר פעמים והוא השיב עניינית ליתר השאלות שנשאל וזאת מבלי שהסתיר את כעסו כלפי התובע, כשהעד מעיד "יש מקרים בודדים שאנשים לא שילמו לי ואת זה אני זוכר" (עמ' 46 לפרוטוקול יום 28.2.08, שורה 14).

11.
עדותו של העד יעיש חנונה (זאיס) החשמלאי אף היתה מהימנה בעיניי וממנה סבורתני, כי ניתן ללמוד באופן חד משמעי, כי אכן סוכם בינו ובין התובע, כי התובע ישא בעלות חלק מעבודות החשמל, מעבר לעבודה שסוכמה עם הנתבעת.

הנתבעת צרפה בין מוצגיה את נ/5 (מוצג יב') שהינו הצעת מחיר שערך החשמלאי ביום 8.9.04 עבור התובע ובה מצויין מפורשת "לכב' מר עו"ד משה כהן
".


בנוסף, בסיומה של עדותו של עד זה הציג התובע מסמך (ת/1). מסמך זה, שהיה מצוי בידיו של התובע, הינו הצעת מחיר (ולדברי העד: תיקון להצעת מחיר) הנוגעת לעבודות החשמל.

אם אמנם, כדברי התובע, הוא לא היה מעורב בעלויות ביצוע העבודה מדוע שימצא בידיו מסמך שעניינו פירוט העבודות ועלותם, ומדוע שהתובע עצמו יהיה מעורב בשאלת היקף העבודות, כאשר על מסמך זה מופיע, כי חלק מהעבודות בוטלו, דבר המתיישב עם עדותו של החשמלאי, לפיה התובע ביקש בשלב מסויים להוזיל את העלויות ולפיכך חלק מהעבודות שסוכמו מלכתחילה בוטלו. עוד יצויין, כי בעדותו טען התובע, כי בעת שזאיס הגיע אליו עם דרישת תשלום, הפנה אותו התובע אל הנתבעת (עמ' 19 לפרוטוקול) ואם כן הדבר לא ברור מדוע אם כן מסמך (ת/1) נותר בידיו של התובע.


ואם לא די בכך, הרי שבמסמך ישנה התייחסות מפורשת להפחתת 8 גופי תאורה אשר סוכמו עם הנתבעת, כפי שהדבר מופיע במפרט וכפי שמצויין בנ/6. עובדה המלמדת באופן חד משמעי, כי הנתבעת התכוונה מלכתחילה לספק 8 גופי תאורה בלבד.


ב"כ התובע ניסה ללמוד מקיומו של ת/1, וכן מיתר פרטי עדותו של העד כי גירסתו של העד אינה מהימנה, אך לא כך הדבר.

עדותו של העד היתה עיקבית וכפי שציינתי לעיל, מסמך זה אף תמך ביתר חלקיה של עדותו של העד.

התובע אף מנסה ללמוד מדברי העד, לפיהם החל לעבוד טרם הוצגה בפני
ו התוכנית, על חוסר מהימנותו של העד, אלא שלעניין זה השיב העד מספר פעמים, כי החל לבצע את עבודות התקשורת, שאינן זקוקות בדרך כלל לתוכנית ונקודות המאור הן אלה שהתעכבו עד לאחר שהוצגה בפני
ו תוכנית העבודה.

12.
גם מעדותה של מזכירת הנתבעת, הגב' בן זקן ניתן ללמוד על מעורבותו של התובע בעבודה, כאשר התובע ביקר במקום פעמים רבות כדברי העדה. מכאן, שאכן היה לתובע עניין באופן ביצוע העבודות, אשר כאמור, לשיטת הנתבעת, חרגו מהיקף העבודה כפי שסוכם במפרט.

13.
הן בעדותו והן בעדות אשתו של התובע, טענו השניים, כי המנהל הנתבעת לא טען בפני
הם כי עליהם לשאת בעלות העבודות הנוספות שמעבר למפרט.

התובע אף העיד:
"ש. האם אמר לך בשיחה נחמיאס אני לא מבין מה אתה רוצה ממני, אתה הזמנת דברים, תשלם אותם".
ת. מנין לך שהוא יכול לומר דבר כזה שאני הזמנתי, על בסיס מה אתה מגיע לשאלות האלה, כשהוא עצמו לא אמר לך את זה. מדובר בטענה מופרכת, חסרת בסיס, הוא לא אמר לי את זה. לא עלה שום מצב שהוא אמר לי פעם שאני הזמנתי חוץ מהרגע שנכנסת לתיק"
(עמ' 28 לפרוטוקול יום 21.2.08).

גם אשת התובע העידה בתשובה לשאלה דומה:
"מעולם לא היינו אצל בעלי מקצוע אחרים. בשיחה לא עלתה שום טענה כזו, אני לא זוכרת אם דיברתי על זה"
(שם, בעמ' 5 לפרוטוקול).

ובהמשך, כשפירטה העדה את תוכן השיחה עם מנהל הנתבעת, טענה כי מנהל הנתבעת טען בתחילה, כי העבודות הסתיימו ולאחר מכן כשהטיחו בפני
ו בני הזוג את העובדה שהוא מושך אותם בזמן אמר מנהל הנתבעת "תתבעו אותי".

גרסתם זו של התובע ואשתו אינה מתיישבת עם דבריו של התובע, כאשר נשאל בנוגע לעבודות החשמל, שכבר אז, במהלך חודש ספטמבר 2004, לטענת התובע פנה אליו החשמלאי ואמר לו כי עליו לשלם על תוספת בעבודות.

הדברים אף אינם עולים בקנה אחד עם הנטען בתצהירו של התובע, על פיו בשיחת טלפון שהתקיימה בין השניים ביום 17.10.04 טען מנהל הנתבעת, כי אין בדעתו לסיים את העבודה וכי על התובע לעשות כן (סעיף 28 לתצהיר התובע) ודברים אלה נאמרו, כך על פי מכתב ב"כ התובע מיום 3.11.04, בפגישה שהתקיימה בין הצדדים ביום 17.10.04 (עפ"י מכתב ב"כ התובע התקיימה הפגישה ביום 19.10.04).

אם כן, גם על פי גירסת התובע, בניגוד לנטען בעדותו, מנהל הנתבעת טען כבר קודם לכן כי אין בדעתו להשלים את העבודות וכי על התובע לשאת בעלות העבודות.

14.
לבד מהעדויות האוביקטיביות שהובאו לעיל, אף מקובלת עלי כהגיונית וסבירה יותר גירסת הנתבעת באשר לנסיבות החתימה על ההסכם המאוחר. עיון בהסכמים מלמד, כי כפי שצויין לעיל, השינויים שבהסכמים לא היו רבים, כאשר הצדדים בחרו להביע את גמירות דעתם בנוגע לתוספות ולשינויים בהסכם הראשון בדרך של חתימה לצד כל תיקון בהסכם.

התובע, אשר העיד על עצמו כבעל זכרון טוב מאוד ("יש לי זכרון טוב מאוד, אני זוכר גם מה אנשים אומרים מילה במילה. התברכתי בזכרון טוב", עמ' 22 לפרוטוקול יום
21.2.08, למטה) בחר שלא להתייחס בתצהירו לטענות הנתבעת באשר להבדלים שבין ההסכמים, כאשר מדובר בעניין מהותי, שהיה מקום לקבל התייחסותו של בעל הדין לעניין, בפרט, כאשר התובע הוא אף נתבע ומחובתו ליתן גירסתו כטענת הגנה בעניין זה.

טענתו של התובע לפיה, בחר להתייחס אך ורק לעניינים החשובים והמהותיים מבחינתו, אינה יכולה להתקבל בעניין זה (ראה עדותו של התובע בעמ' 11-12 לפרוטוקול מיום 21.2.08).

גם בעדותו לא נתן התובע התייחסות חד משמעית לנסיבות חתימת ההסכם הנוסף.

התובע העיד:
"ש. זה לא ההסכם המודפס. אני אומר לך שמה שנחתם ביניכם ב- 25.8.04 זהו נספח א' שלי מה שהצגתי לך, ומספר ימים לאחר מכן הבאת את ההסכם המודפס וביקשת מהם לחתום תוך כדי אמירה שזוהי ההדפסה של מה שסוכם ביניכם?
ת. יכול להיות. יכול להיות שה-25.8.04 נבנה על הטיוטא ועל התיקונים, הרי הוכן הסכם באותו יום וחלו בו שינויים מרצונם של הנתבעת או מרצוני ולכן בהסכמה כמובן, הדברים עלו לידי כתב ולכן נערך חוזה שמכליל את כל הדברים שסוכמו…
בכל מקרה מה שנעשה בכתב יד זה קודם. יכול להיות שהכל נעשה באותו יום. אני לא אומר זאת בידיעה. אני לא זוכר אם זה היה באותו יום או יום אחרי, זה ההגיון, אבל אני לא זוכר אם החוזה הוא נחתם באותו יום, הוכן באותו יום או נערך באותו יום…"
(עמ' 10 לפרוטוקול יום 21.2.08 וכן ראה בהמשך העדות (ראה סעיף 9 לעיל)).

אם אמנם, התוכנית היתה מוכנה בזמן חתימת ההסכם הראשון, לא ברור מדוע היא לא נכללה כחלק הימנו ואם התוכנית לא היתה מוכנה ביום 25.8.04, יום חתימת ההסכם הראשון, אזי מדוע היה צריך לציין על ההסכם השני את מועד חתימתו כיום 25.8.04 ולא את מועד חתימתו בפועל.

יוער, כי התובע ציין, כי ההסכם השני גיבש את ההסכמות הנוספות שסוכמו לאחר חתימת ההסכם הראשון ואם אמנם סוכמו דברים בין הצדדים וההסכם השני, שהובא בפני
הגב' נחמיאס כשהוא כבר מגובש על פי הסכמת הצדדים, משקף את אותן הסכמות, מדוע בשלב זה, כגירסת התובע, היתה צריכה הגב' נחמיאס ליצור קשר טלפוני עם עורך הדין שלה על מנת להתייעץ איתו בנוגע לשינוי, שבעיקרו לא היה מהותי, כאשר צירוף תוכנית שעליה הסכימו הצדדים בוודאי אינו מצריך אישור טלפוני של עו"ד, כך שיותר מתיישבת בעיני גרסת הגב' נחמיאס כי שיחת הטלפון היתה דווקא לבעלה.

מתיישבת בעיני לפיכך גירסתה של גב' נחמיאס, מנהלת הנתבעת, לפיה התובע ציין בפני
ה, כי אכן מדובר באותו הסכם ולכן לאחר שקיבלה את אישורו של בעלה לעניין, חתמה עליו.

15.
מכל המקובץ לעיל, מסקנתי היא, כי יש להעדיף את גירסת הנתבעת, לפיה ההסכם הראשון הוא ההסכם המשקף את הסכמת הצדדים ומכל מקום על פי הסכמת הצדדים, התחייבות הנתבעת היתה להכין את המושכר לשימוש בהתאם למפרט, כך שכל תוספת מעבר לזו המצויינת במפרט הינה באחריות התובע ועליו לשאת בעלותה.

16.
משהגעתי למסקנה האמורה, יש לבחון את השאלה, האם הנתבעת התעכבה בביצוע העבודות המוטלות עליה, או שהעיכוב בהכנת המושכר היה בעטיין של העבודות שהיה על הנתבע להשלים.

גם בנקודה זו הנני סבורה כי יש לקבל את עמדת הנתבעת.
עיינתי בתמונות המושכר מיום 24.10.04 ומיום 28.2.05 ואכן על פי תמונות אלה, עיקר העבודה שנותרה באותו שלב היתה עבודת החשמל, כאשר מחיצות הגבס באותו שלב היו מושלמות ומשקופי הדלתות היו מושלמים.
אין בתמונות צילום של המטבח ויש להניח כי אם זה לא צולם, אזי המטבח היה מושלם באותו שלב. בתמונות יום 24.10.04 ישנו לכלוך על גבי הרצפה, אלא שמדובר בלכלוך המהווה חלק בלתי נפרד מהעבודה, אשר טרם הסתיימה באותו שלב. יצויין כי התובע טען, כי באותו שלב היו במושכר חפצים אותם אחסנה הנתבעת במושכר, אשר שימש עבור הנתבעת כמחסן. טענתו זו של התובע אינה עולה בקנה אחד עם התמונות שצורפו על ידו וכל שיש על ריצפת המושכר הוא לכלוך המהווה חלק מעבודת הבניה.

17.
לאור מסקנתי זו ובשים לב למסקנתי באשר להיקף העבודה שהיה על הנתבעת לבצע וכאשר עיקר העבודות שנותרו הן עבודות החשמל, שלאחר סיומן ניתן היה לבצע את יתר העבודות, הרי שיש לקבוע, כי הנתבעת עמדה בהתחייבויותיה והעמידה את המושכר לרשות התובע במועד ומכל מקום, במסגרת הזמן שהוסכמה בין הצדדים להשלמת העבודות, כאשר אף לגישת התובע, ניתנה ארכה להשלמת ביצוע העבודה.

18.
משהגעתי למסקנה האמורה איני נדרשת להכריע בטענת הנתבעת, לפיה על פי ההסכם יועמד המושכר לרשות התובע ביום 3.10.04 או ביום סיום העבודות לפי המוקדם, כך שהנתבעת עמדה בהתחייבויותיה והתובע בפועל אף העביר למושכר ציוד אותו רכש.


אעיר בהקשר זה רק, כי נראה לי, כי כוונת הצדדים היתה שהתובע יקבל לרשותו את המושכר קודם יום 3.10.04 אם תושלמנה העבודות קודם לכן והצדדים לא התכוונו לקבוע, כי לא תהיה הפרה של ההסכם, אם הנתבעת לא תמלא אחר התחייבויותיה להשלים את העבודות עד ליום 3.10.04.

19.
התובע טען בעדותו, כי בפגישה שהתקיימה ביום 17.10.04 לא הודיע לנתבעת על ביטול ההסכם וכך אף העידה אשת התובע (דברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם מכתב ב"כ התובעת מיום 3.11.04).

אם אני מקבלת את גירסתו זו של התובע כנכונה, הרי שיש בה כדי לתמוך בעמדת הנתבעת, לפיה כבר קודם לכן גמר התובע אומר שלא לשכור את הנכס, אלא לעבור ולשכור נכס אחר, שעלותו, ככל הנראה נמוכה יותר. על פי סעיף 15.1 להסכם השני (ועל פי נוסח דומה, המצויין בהסכם הראשון), זכותו של התובע לבטל את ההסכם הינה אך ורק בכפוף למשלוח מכתב התראה למשכיר.
בין אם נמסרה ההתראה ביום 17.10.04 ובין אם נמסרה ההתראה ביום 3.11.04 היה על התובע, בהתאם לתנאי ההסכם, לאפשר לנתבעת לתקן את ההפרה טרם ביטול ההסכם, אלא שהתובע לא המתין ולא נתן לנתבעת הזדמנות לתיקון ההפרה וכבר ביום 19.10.04 חתם על הסכם שכירות חדש.

עובדה זו מלמדת על כך שכבר בפגישה מיום 17.11.04 גמר התובע אומר לבטל את ההסכם מבלי ליתן לנתבעת הזדמנות לקיימו, כפי שמתחייב מהוראות ההסכם.

20.
מכאן ביטול ההסכם על ידי התובע נעשה שלא כדין. לפיכך, דין תביעתו של התובע, הן בגין השבת דמי השכירות והן בגין הנזקים העקיפים שנגרמו לו – להדחות.

21.
משקבעתי, כי ביטול ההסכם על ידי התובע נעשה שלא כדין, הרי שעל התובע לשלם לנתבעת את דמי השכירות למשך 24 חודשים, כמתחייב מהוראות סעיף 4.3 להסכם. בשים לב להתחייבותו זו של התובע, הרי שהנתבעת אינה חייבת להשיב לתובע את מקדמת דמי השכירות שקיבלה ממנו ומנגד מחובת התובע לשלם דמי שכירות גם מעבר לתקופה ששולמה על ידו ועד להשכרת הנכס לגורם שלישי (עפ"י חובת הנתבעת להקטנת הנזק).
הנכס הושכר על ידי הנתבעת החל מיום 1.7.05, כאשר הסכם השכירות עם השוכר החליפי נחתם ביום 9.6.05.
התובע טוען, כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה להקטנת הנזק באשר להשכרת המושכר. ואולם טענתו זו של התובע אינה מפורטת כראוי, כאשר לא ברור מטענת התובע מה היה על הנתבעת לבצע על מנת להקטין את נזקיה מעבר לנעשה על ידה והאם וכיצד היה על הנתבעת למצוא שוכר קודם לכך.
והלוא, אף התובע, כמתחייב מהסכם השכירות, אמור היה לחפש שוכר חלופי ולא נמצא כי התובע טרח באופן כלשהו על מנת למצוא את אותו שוכר.
משכך, על התובע לפצות את הנתבעות בסך של 20,294 ₪, שהוא הפרשי דמי השכירות ודמי הניהול עד להשכרת הנכס לידי השוכר החלופי.

22.
הנתבעת עותרת לפיצוי בגין שכ"ט עו"ד ששילמה בגין עריכת ההסכם עם השוכר החלופי.
מצאתי מקום שלא לפסוק לנתבעת פיצוי בגין דרישתה זו. כשם שאת ההסכם הראשון ערכה הנתבעת ללא ייעוץ עו"ד, גם הסכם זה יכול היה להערך ללא עו"ד ואין מקום לחייב את התובע לפצות את הנתבעת בגין בחירתה זו. אציין בהקשר זה, כי במידת מה, ההסכם הנוסף מטיב עם הנתבעת, שהרי בהסכם הנוסף דמי השכירות עומדים על שיעור של 1,000 דולר לכל תקופת ההסכם, בעוד שעל פי ההסכם עם התובע עמדו דמי השכירות לחלק מן התקופה על הסך של 800 דולר בצרוף דמי ניהול בשיעור של 100 דולר, כך שנזקיה של הנתבעת ממילא מתקזזים אל מול רווחיה בהקשר זה.

23.
אשר לתשלום עבור החשמלאי בגין התקנת גופי התאורה.
משנקבע, כי התקנת גופי התאורה שהותקנו בסופו של יום צריכה היתה להיות על חשבון התובע ובהעדר כל ראיה מטעם הנתבעת לעלות התקנתם של גופי תאורה, כפי שהוסכם
מלכתחילה, לו אמנם היתה מתקינה הנתבעת בסופו של יום את גופי התאורה ובשים לב לכך שהתובע יכול היה לקחת לרשותו את גופי התאורה שאמורים היו להיות מותקנים מעבר למוסכם, מצאתי מקום שלא לקבוע פיצוי בגין עבודת התקנת גופי התאורה.
הנתבעת הציגה חשבונית נוספת הנוגעת למיזוג. עבודה זו היתה באחריות הנתבעת ולפיכך אף אין מקום לפצות בגינה.

24.
סוף דבר, תביעת התובע נדחית.

תביעת הנתבעת מתקבלת בחלקה.
אני מחייבת את התובע, הנתבע בת.א. 6115/08 לשלם לנתבעת, התובעת בת.א. 6115/08 את הסך של 20,294 ₪.
סכום זה ישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום 7.12.05 (יום הגשת כתב התביעה המתוקן בת.א. 197/05) ועד לתשלום המלא בפועל.
כן אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת בשתי התביעות הנ"ל בסכום כולל של 8,000 ש"ח בצרוף מע"מ.



ניתן היום כ"ט בטבת, תשס"ט (25 בינואר 2009) בהעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי





________________

סבין כהן
,
שופטת



006113/08א
135 סבין כהן






א בית משפט שלום 6113/08 משה כהן נ' קלוד נחמיאס חברה לבניין בע"מ (פורסם ב-ֽ 25/01/2009)