פסקי דין על דוד ג'פרי סומרשטיין | פסקי דין על מר אלן סומרשטיין | פסקי דין על אסתר דבורה סומרשטיין | פסקי דין על צבי ניקסון | פסקי דין על אילנה ניקסון |

3175/07 בשא     14/05/2007




בשא 3175/07 דוד ג'פרי סומרשטיין, מר אלן סומרשטיין, אסתר דבורה סומרשטיין נ' צבי ניקסון, אילנה ניקסון




בעניין:




בתי המשפט

1

בית משפט השלום ירושלים
בשא003175/07


לפני:
כב' השופטת באום-ניקוטרה אתי
תאריך:
14/05/2007




בעניין
:
1. דוד ג'פרי סומרשטיין


2. מר אלן סומרשטיין

3. אסתר דבורה סומרשטיין





המבקשים

נ
ג
ד


1. צבי ניקסון


2. אילנה ניקסון




המשיבים

החלטה


בפני
בקשה למתן סעד זמני.

ואלה העובדות הצריכות לענייננו
:

1.
המבקשים והמשיבים בבקשה שבפני
הנם שכנים. המשיבים מתגוררים בקומת קרקע ואילו המבקשים מעליהם בבית המשותף שברח' אבן גבירול 6 (להלן:"הבית").

2.
בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר למיקומו של מזגן מטעמם של המבקשים ומשכך ניהלו השניים הליך משפטי במסגרת ת.א. 5293/06 של בית משפט השלום בירושלים. (להלן:"התיק האחר").

3.
ביום 12/11/06 נתן כב' השופט שחם, אשר דן בתיק האחר, תוקף של פסק הדין להסכם פשרה, אליו הגיעו הצדדים (להלן:"הסכם הפשרה") וכך נקבע בהסכם זה:

"הצדדים מודיעים כי הגיעו להסכם לפתרון המחלוקות בין הצדדים בתיק זה ביחס לשימוש ברכוש המשותף בבית המצוי ברחוב אבן גבירול 6 ירושלים (גוש 30038 חלקה 52), כדלקמן:

1.
בנוגע למזגן, הנתבעים מסכימים, כי מנוע המזגן יותקן על קיר המרפסת שנסגרה בדירת התובעים מול חלון החדר הדרומי האמצעי בדירת התובעים. קו מנוע המזגן יתלכד עם קו האבן התחתונה של הקיר. מנוע המזגן יוצמד לקיר האבן. מהלך צנרת מנוע המזגן יהיה על גבי אבן הראש ("קופינג") כך שיהיה סמוי לעין המתבונן מבחוץ. המזגן ייתמך באמצעות שתי קונזולות זוויתיות מגולוונות אשר יצבעו על גבי הגילוון בצבע מסוג מטאל פרט בגוון שייקבע ע"י האדריכלית גב' בודנר. שרות למזגן יבוצע מתוך החדר הדרומי. הנגישות תהיה דרך חלון החדר. ההסכמה לעיל כפופה לכך שמנוע המזגן לא יגרום בהפעלתו למטרדי רעש וזעזועים החורגים מהמותר על פי הדין. כמו כן מובהר כי אין בהסכמה הנ"ל ויתור על טענות הנתבעים ביחס לעצם סגירת המרפסת.

2.
בכל הנוגע לשימוש במעבר הנמצא ברכוש המשותף, סמוך לחצר של הנתבעים, מסרו הנתבעים לתובעים מפתח לצורך המעבר במקום ומוסכם כי התובעים יהיו רשאים להשתמש ברכוש המשותף הנמצא במעבר שימוש סביר בתום לב. לעניין זה מוסכם, כי שימוש סביר בתום לב הינו מעבר לחדר ההסקה ומיכל הסולר, ושימושים דומים. מוסכם עוד, כי שימוש סביר בתום לב הינו שימוש אשר גורם פגיעה בלתי סבירה לדיירים האחרים בבית המשותף, ובהם הנתבעים."

4.
ויצוין, כי הסכם פשרה זה בא בעקבות ולאחר מינויו של מומחה מטעם בית המשפט, הוא ד"ר אחי – קליין, אשר אף נתן חוות דעת בעניין מיקום התקנת המזגן.

5.
המבקשים טוענים, כי משחפצו להתקין את מנוע המזגן – מנעו מהם המשיבים את הכניסה לחצר שבבעלותם ומשכך הותקן מנוע המזגן, שלא בהתאם לפסק הדין שניתן בתיק האחר.

6.
עוד יוסף, כי משנתברר למבקשים, כי לא תותר להם כניסה לחצר המשיבים, על מנת להתקין את מנוע המזגן – פנו הם אל בית המשפט, במסגרת התיק האחר בבקשה לקבלת ההבהרה לפסק הדין, שתתייחס לאפשרות הכניסה לחצר המשיבים.

7.
כב' השופט שחם פנה בעניין זה למומחה ומשנתקבלה הודעת המומחה, קבע כך כב' השופט:

"יש ממש בטענה, כי לא נתונה לביהמ"ש הסמכות הפורמלית להבהיר את פסה"ד או לתקנו תיקון שאינו בגדר טעות סופר. המהלכים שנעשו נועדו למצוא פתרון מעשי לקושי שהועלה. פתרון ברור כזה לא עלה גם מחוות דעת המומחה. בנסיבות אלה, אין בידי להושיט סעד לתובעים ואולם ראוי שהצדדים יעשו כל מאמץ על מנת להגיע לפיתרון מוסכם, שיביא קץ לסכסוך, נשוא ההליך...".

8.
משלא נתאפשר למבקשים להיכנס לחצר המשיבים – התקינו הם את מנוע המזגן דרך ביתם שלהם, אך לא התקינוהו בהתאם לפסק הדין, בטענה שהדבר אינו אפשרי ללא כניסה לחצר המשיבים.

9.
משהותקן מנוע המזגן באופן שהותקן, חששו המבקשים, כי המשיבים יזיקו למנוע המזגן באופן כלשהו ומכאן הבקשה שבפני
– לאסור על המשיבים או מי מהם לגעת בדרך כלשהי במנוע המזגן, בצנרת ובכל הנוגע למזגן.

10.
בהחלטתי מיום 01/04/07 ניתן על ידי צו ארעי כמבוקש וקבעתי דיון במעמד שני הצדדים, אשר נתקיים, לאור בקשת דחייה שהוגשה לתיק, ביום 08/05/07.

11.
במועד זה נחקרו המצהיר מטעם המבקשים ומשיב מס' 1 והצדדים טענו טענותיהם בפני
. (אציין, כי סברתי, כי יש מקום להגיע גם עתה להסכמה ולהבנה, אלא שהצדדים "בטנם מלאה" זה על זה – ועל כן, יש צורך בהכרעה).

12.
לאחר ששמעתי הצדדים ושקלתי טיעוניהם באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה שבפני
– להדחות.

13.
"הלכה היא, שלא בכל מקרה ובכל עניין ייתן ביהמ"ש סעד הצהרתי ומתן הסעד מסור לשיקול דעתו. הוא לא יעשה כן ולא יצהיר כבקשת התובע אשר אינו בא בידיים נקיות לבית המשפט." (ראה ע"א 254/79, אשר צוטט בע"א 19/81, פד"י לז (2) 497).


ובמה דברים אמורים?

14.
בין הצדדים הושג הסכם, אשר קיבל תוקף של

פסק דין
.

הסכם זה נחתם בין עורכי הדין של הצדדים והועבר בהמשך לבית המשפט לצורך קבלת תוקף של

פסק דין
.

15.
קריאת ההסכם, כפי שצוטט לעיל מלמדת, כי הצדדים התייחסו לכל תג ותג במסגרת יחסיהם, ככל שקשורים הם למזגן ולטיפול בו ואף התייחסו אל מעבר המשיבים במעבר הנמצא ברכוש המשותף, סמוך לחצר הנתבעים לצורך שימוש בחדר ההסקה ובמיכל הסולר.

16.
משלא נמצא בהסכם דקדקני זה סעיף המאפשר כניסה לחצר המשיבים לצורך התקנת מנוע המזגן – הרי שאין לקבל את טענת המבקשים, כי מדובר בענין שהיה "מובן" לצדדים, וכי מניעת הכניסה הנה קיום פסק הדין בחוסר תום – לב מצד המשיבים. אלא יש לומר, כי הצדדים לא הסכימו על כניסה לחצר המבקשים לצורך התקנת המזגן.

17.
במהלך רגיל של הדברים, בין שכנים ביניהם שורה שכנות טובה – אולי היה מקום להרים גבה לנוכח הסירוב – אך לצערי, לא כך במסגרת היחסים שבין שני הצדדים שבפני
ומכאן אף אותו הסכם מפורט.

כאן המקום להפנות להלכה הידועה ולפיה: "יחוס הסכמה בין הצדדים על דבר שלא בא זכרו בגוף החוזה, חייב כידוע, לפי דיני הראיות, להתבסס על ראיה שבכתב... הטעם לכך נעוץ בהנחה החלוטה, שהחוזה מגלם בתוכו כל מה שהוסכם". (ראה ע"א 738/80 פ"ד
לז(4) 387).
(הדגשה שלי – א. ב. נ)

18.
המבקשים מודים בכך, כי התקינו את המזגן, שלא במקום שהוסכם עליו אלא כ"30 – 40 ס"מ" גבוה יותר.

אלא, שאין זו ההפרה היחידה.

19.
הוסכם בין הצדדים, כי מנוע המזגן "ייתמך באמצעות שתי קונזולות זוויתיות מגלוונות...".

בפועל, הותקן מנוע המזגן על גבי קונסטרוקצית ברזל – כנגלה מתמונה שהוגשה וסומנה מב/2.

20.
ובנוסף הוסכם, כי "מהלך צנרת מנוע המזגן יהיה על גבי אבן הראש ("קופינג") כך שיהיה סמוי לעין המתבונן מבחוץ."

וגם כאן כשלו המבקשים, כאשר הותירו את הצנרת צמודה דווקא למעקה דירתם – גלויה לעין כל. (שוב, ראה מב/2).

21.
ואולם, המבקשים הגדילו לעשות והם התקינו מנוע מזגן עצום וחריג במימדיו (ראה
במ/2), כאשר נקבע בין הצדדים, במפורש, כי – "ההסכמה לעיל כפופה לכך שמנוע המזגן לא יגרום בהפעלתו למטרדי רעש וזעזועים החורגים מן המותר על פי הדין."

22.
יוסף עוד, כי לאחר התקנת המנוע האדיר ובשל הרעש שגרם – פנו הצדדים למומחה מוסכם, ד"ר אלפר אשר, אשר נתן חוות דעת מטעמו, בה קבע כך:


"מפלסי הרעש בחדרי המגורים הנם גבוליים מבחינת התקן.

..............

בניין השכן גורם להגברת מפלסי הרעש בדירת המתלונן ע"י החזרות.

מפלס רעש רקע נמוך וכתוצאה מכך הבדל גדול... בינו לבין מפלס רעש המזגן גורם להחמרת התגובה הסוביקטיבית לרעש המזגן."

23.
בעקבות חוות דעת זו פנו המבקשים אל אדם, שמו אורי ליבוביץ, אשר העלה הצעה להפחתת רמת הרעש – אלא שעם כל הכבוד – לא ידוע מיהו אותו מר ליבוביץ וכיצד הצעתו זו יכולה לעמוד מול חוות הדעת של המומחה המוסכם.

24.
לטעמי, אין מקום לקבל את טענת המבקשים ולפיה, מרבית ההפרות נובעות מן העובדה, כי לא נתאפשרה להם הכניסה לחצר המשיבים.


זאת, הן משום שלא הוסכם על כניסה זו והן משום שהמדובר בענייננו ב

פסק דין
, שיש לקיימו ככתבו וכלשונו, כל עוד לא בוטל או שונה.

25.
משבחרו המבקשים לפעול כפי שבחרו, קרי, תוך הפרת פסק הדין – הרי לא יוכלו לזכות בסעד הזמני לו הם עותרים ודין הבקשה – אפוא – להדחות.


עם דחיית הבקשה – מתבטלים כל הצווים הזמניים, שניתנו במסגרתה.


המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דינם בסך של 5,000 ₪ + מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין.

המזכירות תשלח העתק מהחלטתי זו לצדדים
.

(בשולי החלטתי זו אציין, כי מובן הוא, כי אין בהחלטה זו כדי ליתן גושפנקא לפעולה לא חוקית
כלשהי מטעמם של המשיבים).

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"ו באייר, תשס"ז (14 במאי 2007) בהעדר הצדדים.
שופטת: באום-ניקוטרה אתי










בשא בית משפט שלום 3175/07 דוד ג'פרי סומרשטיין, מר אלן סומרשטיין, אסתר דבורה סומרשטיין נ' צבי ניקסון, אילנה ניקסון (פורסם ב-ֽ 14/05/2007)