פסקי דין על חאלד מוסא | פסקי דין על מוחמד מוסא |

1893/09 בשפ     05/03/2008




בשפ 1893/09 מדינת ישראל נ' חאלד מוסא, מוחמד מוסא




החלטה בתיק בש"פ 1893/09
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }




בבית המשפט העליון


בש"פ 1893/09



בפני
:

כבוד השופט א' רובינשטיין


המבקשת:
מדינת ישראל



נ


ג


ד



המשיבים:

1. חאלד מוסא



2. מוחמד מוסא


בקשה להארכה חמישית של מעצר המשיבים לפי סעיף 62
לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה:
ח' באדר תשס"ט (4.3.09)
בשם המבקשת:
עו"ד עדי מנחם
בשם המשיבים:
עו"ד אחמד מסאלחה

החלטה

א.
בקשה להארכה חמישית של מעצר המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 בתשעים יום החל מיום 6.3.09 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 4043/07 בבית משפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

רקע

ב.
כתב האישום, אשר הוגש ביום 12.8.07, מייחס למשיב 1 עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, ולמשיב 2 עבירת רצח ועבירות נשק. בתמצית נטען, כי על רקע סכסוך בכפרם ביקשו המשיבים (אחים) לפגוע בעמאר עבד אל גרני (להלן
המנוח
) - וכך נעשה ביום 13.7.07: כנטען, המשיב 1 דרס את המנוח וניסה לדקרו, אז ניגש אליו המשיב 2 וירה בו למוות מטווח קצר (לסקירת כתב האישום ראו בש"פ 4075/08
מדינת ישראל
נ' מוסא
(לא פורסם); בש"פ 4768/08
מדינת ישראל
נ' מוסא
(לא פורסם); בש"פ 7516/08
מדינת ישראל
נ' מוסא
(לא פורסם); בש"פ 9996/08
מדינת ישראל
נ' מוסא
(לא פורסם)).

ג.
עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי גם בקשה למעצר עד תום ההליכים, וזו התקבלה ביום 14.10.07 (מפי השופט סוקול). נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיבים, וכי נוכח המיוחס להם לא ניתן להפיג מסוכנותם בחלופת מעצר. כמו כן, נקבע כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרורם של המשיבים יביא להשפעה על עדים שהם כולם בני אותו הכפר.

ד.
בקשה
ראשונה
להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוגשה ביום 6.5.08 (בש"פ 4075/08). בהחלטתי מיום 11.5.08 נקבע כי "קשה ככלל להלום מתן הארכה לשלושה חודשים מקום שברי בעליל, ואין חולק, כי בסופם תתבקש הארכה נוספת, כיון שלא נקבעו מועדים כלשהם להארכה הקרובה" - ומסיבה זו הוארך המעצר בשלושים יום בלבד, תוך קריאה לקביעת מועדי דיון בתקופת ההארכה. בקשה
שניה
לפי סעיף 62 לחוק המעצרים (בש"פ 4768/08) הוגשה ביום 27.5.08. בהחלטתי מיום 10.6.08 נאמר כי אכן נקבעו מועדי דיונים נוספים, אך לאור הצפי להתמשכות ההליך ונוכח עברו הנקי (כפי שהדבר הוצג אז) של משיב 1 יש מקום לעריכת תסקיר מעצר בעניינו. התסקיר (שהוגש לבית המשפט המחוזי) נמנע מהמלצה, בין היתר בשל העובדה שטרם נערך הסכם סולחה בין המשפחות, ובשל הכחשת המעשה, וזאת אף שהובעה דעה חיובית על המפקחים שהוצעו. ביום 4.8.08 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת שרון-נתנאל) על השארתו של המשיב 1 במעצר; זאת הן על סמך התסקיר, והן כיון שבינתיים התברר כי עברו הפלילי אינו נקי, נוכח הרשעה (מנובמבר 2007) בעבירת חבלה חמורה וחבלה במזיד ברכב משנת 2004, עליה נדון למאסר שלושה חודשים, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. בקשה
שלישית
לפי סעיף 62
(בש"פ 7516/08) התקבלה ביום 11.9.09 (השופטת חיות), בקשה
רביעית
(בש"פ 9996/08) התקבלה ביום 16.12.08 (השופט לוי). בהחלטה אחרונה זו נקבע:

"כידוע, מעצר ממושך מטה את הכף לטובת זכותו של נאשם לחירות, ובנסיבות אחרות אפשר שהייתי בוחר בפתרון זה נוכח הצפי כי גם בתקופת המעצר המתבקשת עתה אין ספק כי משפטם של המשיבים לא יגיע לסיומו. ברם, מנגד ניצבות העבירות החמורות המיוחסות למשיבים והסכנה הגלומה בהן לציבור, מחד, והחשש לשיבוש מהלכי משפט, מאידך. לפיכך, ובנסיבותיו של מקרה זה, אין מנוס מן המסקנה כי טרם הגיעה השעה להורות על שחרור המשיבים, וכל שאוכל לקוות הוא כי בית המשפט המחוזי יוסיף ויקבע ימי דיון נוספים, תוך שבאי-כוח הצדדים מסייעים בידו, שאם לא כן אפשר שתגיע השעה להורות על שחרור המשיבים חרף מסוכנותם".



טענות המדינה

ה.
בבקשה נטען - בכל הנוגע
להתקדמות
ההליך - כי מאז ינואר 2008 מתנהל התיק כסדרו, ועד עתה התקיימו כשלושים דיוני הוכחות ונשמעו למעלה משלושים עדי תביעה. כן הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה ויתרה ההגנה על העדת שישה עדי תביעה. נטען, כי מרבית עדי התביעה העידו, ופרשת התביעה מצויה לקראת סיום. עוד הוזכר, כי במהלך ינואר ופברואר 2009 הציע בית המשפט לצדדים לקבוע עוד ארבעה מועדי הוכחות, אך הם לא תאמו את יומנו של בא כוח המשיבים. נכון לעת זו, קבועים שישה מועדי הוכחות נוספים לתקופת ההארכה המתבקשת.

ו.
לעניין מעצר המשיבים נטען, כי חרף הזמן הרב שחלף, טיבן של העבירות המיוחסות להם ונסיבות ביצוען מעידות על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם. כן נטען, כי קיים חשש ממשי ששחרור המשיבים ממעצר יוביל להתלהטות הרוחות ומעשי אלימות נוספים בכפר. עוד נטען, כי הואיל ורוב עדי התביעה הם בני הכפר, אשר חלקם טרם העידו, קיים חשש ממשי ששחרור המשיבים יביא לשיבוש הליכי משפט.

ז.
בדיון עידכנה באת כוח המדינה, עו"ד מנחם, כי נותרו לתביעה עוד כשישה עדים, לסניגוריה כ-15 עדי הגנה (לשיטת הסניגוריה ישנם 7 עדי תביעה וכ-17 עדי הגנה). מסוכנות המשיבים נלמדת - כנטען - מעבירותיהם; למשיב 2 מיוחסת עבירת הרצח, ולמשיב 1 - לו מיוחסת עבירת חבלה חמורה - עבר פלילי. המעשים נעשו על רקע סכסוך משפחות; סולחה לא הושגה, אמנם בשל עמדתה של משפחת המנוח. נאמר כי התסקיר לגבי משיב 1 היה שלילי, והאוירה בכפר היא של סכסוך, ואף נזרקו זה לא כבר רימונים. נאמר עוד, כי בית המשפט המחוזי עושה כמיטב יכולתו להוסיף מועדים. נטען גם, בהתאם לתסקיר, שהיעדר נטילת האחריות על-ידי משיב 1 מקשה על שחרורו.

ח.
עו"ד מסאלחה טען למשיבים, כי 35 עדים העידו עד כה על פני 6 ישיבות. נותרו בין התביעה להגנה גם יחד 25-24 עדים, ויידרש מספר גדול של ישיבות - 25-20, ואילו כיום קבועות לתקופת ההארכה 6 בלבד. נטען, כי אין למשיבים קשר לרימונים שנזרקו. נטען גם כי חלופת המעצר בכפר כנא התקבלה על דעת שירות המבחן, והמדובר במרחק 80-70 ק"מ מכפרם של המשיבים. השיקול של אי לקיחת האחריות על-ידי משיב 1, הנזכר בתסקיר - כך נטען - אינו במקומו.


הכרעה

ט.
תפקידו של בית משפט זה - לפי סעיף 62 לחוק המעצרים - הוא בקרת ההליך. במקרה דנא מתאמץ בית המשפט המחוזי לקדם את התיק, והציע מועדים נוספים שלא נתקבלו על דעת הסניגוריה בשל התחייבויות אחרות, כעולה ממספר פרוטוקולים של ישיבות בית המשפט. על פי הודעות הצדדים עתידים להעיד עוד למעלה מעשרים עדים, והדעת נותנת כי גם בהארכה הנוכחית לא יסתיים המשפט, ולואי שיסתיים כולו בזו שאחריה. השאלה היא איפוא, האם הגיעה עת לשקול שחרור נוכח חלוף הזמן.

י.
לגבי נאשם 2, המואשם ברצח - ועל החומרה והמסוכנות העולות מכך אין להכביר מלים - יש מקום לקבל את הבקשה, בשל המסוכנות.

י"א.
אשר למשיב 1, הוא מואשם בעבירה חמורה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין תשל"ז-1977, שעונשה המירבי בדין עשרים שנות מאסר, והתיאור שבכתב האישום קשה. בהחלטת המעצר עד תום ההליכים של השופט סוקול צוינה המסוכנות הגבוהה. אלא שהחלטה זו ניתנה ב-14.10.07 וחלפו כ-17 חודשים מאז, ולמעשה כ-19 חודש מאז המעצר. אכן, כאמור, למשיב 1 הרשעה בעבירת אלימות, שנעברה ב-2004; העבירה הנוכחית נעברה ב-2007, כשהתיק הקודם תלוי ועומד כנגדו. לכך נדרשה אל נכון השופטת שרון-נתנאל בהחלטה מ-4.8.08. שבתי ועיינתי בתסקיר שניתן ב-7.7.08, לפני שמונה חודשים. עולה ממנו, הכחשה - כעמדת המשיב 1 במשפטו, אך זו זכותו. צוין גם כי משפחתו אינה דרה בביתם בעקבות הפרשה וכי לא הושגה סולחה וכך – כנמסר – עד היום. הוצעה, כנזכר מעלה, חלופה בכפר כנא אצל קרובי משפחה שלא מדרגה ראשונה, ששירות המבחן ראה אותה כשלעצמה כרצינית ואחראית. אשר להיעדר סולחה ולרוחות הקשות המנשבות, הגם שטוב היה אילו הושגה סולחה – ולענין סולחה ראו בש"פ 590/08
מדינת ישראל
נ' מריסאת
(לא פורסם) והאסמכתאות דשם –
איני רואה מקום לתלות או להתנות בכך את ההחלטה. עם כל הצער הרב על אבדן המנוח בסכסוך משפחה מן הסוג שלמרבה הדאבה קשה לשרשוֹ, ושגבה לשווא חיי אדם, הסולחה או היעדרה הוא גורם שיש לשקלו, אך אינו יכול להכריע את הכף.

י"ב.
בסופו של יום, דומה, כתום 19 חודש, משחלפו חודשים ארוכים נוספים, מאז התסקיר והחלטת השופטת שרון-נתנאל, כי נקודת האיזון נעה, ויש לקוות כי הישיבה הארוכה במעצר לימדה את המשיב 1 לקח מסוים. סבורני, לא בלי התלבטות, כי בשחרור בתנאים מגבילים ברורים וחדים יש כדי להפיג במידה רבה את המסוכנות, אף שהתלבטותי באה גם בעקבות הרשעתו הקודמת. לאוזני משפחת הקרבן אציין, כי ברי שאין בהחלטה זו לקבוע דבר באשר לתוצאות התיק העיקרי, לכאן או לכאן. החלטתי היא איפוא, כי שירות המבחן יתבקש להגיש בתוך שבועיים לבית המשפט המחוזי תסקיר, ובו ייבדק אם עדיין עומדת החלופה בעינה; היא מרוחקת מספר עשרות קילומטרים מכפרו של המשיב. אם כן, יקבע בית המשפט תנאים מגבילים
מחמירים
, והם מעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני ובפיקוח 24 שעות, הפקדות וערבויות
גבוהות,
איסור על יצירת קשר עם עדי תביעה כלשהם, עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון אם ישנו, ויכולת המשטרה לבדוק במקום מעצר הבית את קיומו. כל זאת – תוך אזהרה חמורה, בפני
בית המשפט, למשיב וכן הסבר למפקחים, באשר לקיום כל התנאים ככל משפטם וחוקתם. השחרור יהא לאחר החלטת בית המשפט המחוזי ומילוי התנאים הרלבנטיים.

י"א.
התוצאה היא כי הבקשה מתקבלת, כאמור, כמות שהיא לגבי משיב 2. לגבי משיב 1 ההחלטה היא כמפורט מעלה, והמעצר מוארך כמבוקש
בכפוף לאמור
.


ניתנה היום, ט' באדר תשס"ט (5.3.08).



ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09018930_t01.doc

מפ
+ הג
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בשפ בית המשפט העליון 1893/09 מדינת ישראל נ' חאלד מוסא, מוחמד מוסא (פורסם ב-ֽ 05/03/2008)