פסקי דין על סמיון לוזינסקי | פסקי דין על רחל לוז'ינסקי | פסקי דין על יבגני לוז'נסקי ואח' | פסקי דין על אתי ינקו

6607-11/08 רעא     03/03/2009




רעא 6607-11/08 סמיון לוזינסקי, רחל לוז'ינסקי, יבגני לוז'נסקי ואח' נ' אתי ינקו








st1\:*{behavior: }
בית המשפט
המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

רע"א 6607-11-08 לוזינסקי ואח'
נ' ינקו



03 מרץ 2009





בפני

כב' השופט
יצחק עמית

מבקשים

1
.
סמיון לוזינסקי


2
.
רחל לוז'ינסקי


3
.
יבגני לוז'נסקי

4
.
מרינה לוז'ינסקי


נגד

משיבים

אתי ינקו


החלטה



בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט זיאד סאלח)
מיום 22.9.2008, לפיה נדחתה בקשת המבקשים לביטול החלטה המורה על רישום הערת אזהרה על זכויות המבקשים בדירה הידועה כחלקה 17/4 בגוש 18106 (להלן: "הדירה") בבית המשותף בן 4 דירות ברחוב יוסף גדיש בעכו (להלן: "הבניין"), על פי

פסק דין
מיום 25.12.2007.


העובדות הצריכות לעניין

1.
המבקשים 1-2 הם הוריו של המבקש 3 הנשוי למבקשת 4. לכל אחד מהמבקשים זכויות בעלות ב-1/4 חלקים בדירה ובזמנים הרלוונטיים התגוררו כולם בדירה.

המשיבה היא שכנתם של המבקשים בבניין ובעלת זכויות בעלות בדירה הידועה כחלקה 17/2 בגוש 18106 ברחוב יוסף גדיש בעכו (להלן: "דירת המשיבה").

דירות הצדדים נמצאות בחלק המזרחי של הבניין כאשר דירת המשיבה נמצאת בקומת הקרקע ודירת המבקשים בקומה מעליה.

ביום 14.6.1994 נחתם הסכם בין "משפחת לוז'ינסקי" מצד אחד, לבין המשיבה מצד שני, שעניינו הרחבת דירותיהם של הצדדים. על פי ההסכם, שנחתם על ידי המבקשים 3-4 בלבד, יתאפשר להם לבנות תוספת בנייה מעל קומת עמודים שתיבנה על ידם ומעל גג המטבח של המשיבה, ואילו המשיבה תהא רשאית לבנות תוספת בניה לדירתה בקומת העמודים (להלן: "ההסכם"). המבקשים 3-4 בנו את תוספת הבניה לדירתם אולם גם בנו מתחת לקומת העמודים חניון, הגביהו את קומת העמודים, בנו סביבה מעקה וסירבו לחתום למשיבה על בקשות בניה בקומת העמודים לצורך קבלת היתר.

2.
בשנת 2005 הגישה המשיבה תביעה בבית משפט השלום בעכו נגד המבקשים 3-4 בעילה של הפרת הסכם (ת.א. 3254/05). המשיבה עתרה לסעד של דמי שימוש ראויים עבור קומת העמודים, ולהעברת החזקה בקומת העמודים לידיה תוך הסרת כל מכשול ומתן אפשרות לממש את זכויותיה לבניה על פי ההסכם.


בית משפט קמא שמע את ראיות הצדדים ואף ערך ביקור במקום, וביום 25.12.2007
ניתן פסק הדין (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין נקבע כי המבקשים 3-4 מימשו את זכותם על פי ההסכם, אך הפרו את ההסכם בכך שמנעו מהמשיבה לממש את זכותה על פיו ולהשתמש בקומת העמודים. לפיכך הורה בית המשפט למבקשים 3-4 ומי מטעמם לסלק את ידם מקומת העמודים ולסלק כל מחובר או מכשול לרבות המעקה, וכן הוצהר כי
המשיבה רשאית להשתמש בקומת העמודים ולבנות בה.

3.
בית המשפט התייחס בפסק הדין לעובדה שרק המבקשים 3-4 חתמו על ההסכם ונתבעו על אף שכל ארבעת המבקשים הם בעלים של הדירה. לעניין זה קבע בית המשפט כי ההסכם הוא בשם "משפחת לוזינסקי", כי המבקש 3 מתגורר בדירה עם כל בני המשפחה, כי כל בני המשפחה לא התנגדו להסכם ולבנייה ולכן יש לראות את המבקש 3 כשלוח שלהם. לחילופין נקבע כי "הנתבעים או בעלי הדירה הנוספים מנועים מלהעלות כל טענה כלפי תוקף ההסכם מפאת השתק או התנהגות שלא בתום לב". [אציין כי בית המשפט קבע בפסק הדין בטעות שהמבקש 3 הוא בנה של המבקשת 4 אולם מדובר בטעות שאינה מהותית].

4.
המשיבה הגישה את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ופינוי המבקשים 3-4 מקומת העמודים נקבע ליום 30.4.2008. ביום 29.4.2008 הגישו המבקשים 1-2 בקשה לראש ההוצאה לפועל לביטול הפינוי, בטענה שהם לא היו צד לפסק הדין ולכן פסק הדין לא מחייב אותם. כן נטען כי ביני לביני, המבקשים 3-4 כבר לא מתגוררים בדירה אלא שכרו דירה אחרת בקרית ביאליק.


ביום 29.4.2008 ניתנה החלטת כב' ראש ההוצל"פ (כב' הרשם אורי אוחיון) בה הפנה לפסק הדין בו נקבע שהמבקשים 3-4 הם שלוחיהם של המבקשים 1-2, ומכאן, שלא היה צורך לצרפם כנתבעים פורמליים, והם מנועים מלטעון כנגד ההסכם וכנגד פסק הדין. עם זאת, קבע ראש ההוצל"פ כי לאור זכויותיהם הקנייניות של המבקשים 1-2 בקומת העמודים, ו"מאחר שאין התייחסות לכך בטיעוני הצדדים או בפסק הדין, ומאחר שלפי פסק הדין, החייב 1 בנה חומה מסביב לקומת העמודים ועל כך הורשע בפלילים, כרשום בפסק הדין, וכאן בוודאי תפגע זכות המבקשים בחלק שבשימושם, הגעתי למסקנה שיש לאפשר למבקשים לפנות לבית המשפט, תוך הפקדת ערובה". המבקשים 1-2 חויבו בהפקדת ערובה בסך 25,000 ₪ והפינוי הושהה עד ליום 15.5.2008 על מנת לאפשר להם לפנות לבית המשפט להוצאת צו עיכוב לפינוי.

5.
בהמשך להחלטת כב' ראש ההוצל"פ פנו המבקשים 1-2 ביום 30.4.2008 לבית משפט השלום בקריות בבקשה דחופה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל וניתן צו כמבוקש במעמד צד אחד תוך חיוב בהפקדת ערובה. ביום 18.5.2008 הגישו המבקשים 1-2 לבית משפט השלום בקריות תביעה ועתרו לצו מניעה קבוע האוסר על המשיבה לפנותם מקומת העמודים, ולמתן

פסק דין
הצהרתי לפיו פסק הדין אינו מחייב אותם. המבקשים 1-2 טענו שיש להם זכויות קנייניות בדירה ובחלק היחסי ברכוש המשותף והם המחזיקים בדירה, כי הם לא היו חלק מההסכם ומההליך שהתנהל בבית המשפט בעכו, ולכן אין בפסק הדין כדי לחייב אותם ולפגוע בזכויותיהם, וממילא אין להורות על פינויים מקומת העמודים.

6.
ביום 22.5.2008 התקיים בבית המשפט השלום בקריות דיון בצו המניעה הזמני והוחלט על איחוד הדיון בסעד הזמני עם הדיון בתיק העיקרי. צו המניעה הוארך ונקבע שעד להחלטה אחרת, תישאר על כנה הערובה בסך 25,000 ₪ שהפקידו המבקשים 1-2 בלשכת ההוצאה לפועל.

7.
ביני לביני, ביום 21.5.2008 הגישה המשיבה לתיק בית משפט השלום בעכו (בו ניתן פסק הדין) בקשה
לרישום הערת אזהרה לזכותה מכוח פסק הדין. כב' השופט זיאד סלאח נענה לבקשה וניתנה החלטה לפיה "יש לרשום הערת אזהרה עפ"י פסק הדין שניתן ולו (כך במקור – י.ע.) מעבר לו. על ב"כ התובע לנסח צו פורמלי בהתאם לפס"ד". ביום 16.6.2008 הגישה המשיבה צו פורמלי שנחתם על ידי בית המשפט, וביום 7.7.2008 נרשמה הערת אזהרה על זכויות כל ארבעת המבקשים בלשכת רישום המקרקעין.


[במאמר מוסגר:מעיון בתיק בית משפט השלום בעכו עולה שביום 4.6.2008 הגישה המשיבה לתיק בקשה להארכת מועד לתיקון טעות סופר ובקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין, כך שיובהר שקיים מעשה בית דין בין המשיבה לכל ארבעת המבקשים. ביום 5.6.2008 ניתנה החלטת בית המשפט אולם לא ניתן לראותה בתיק האלקטרוני, ואף אחד מהצדדים לא טרח להתייחס להליך זה ולהחלטה].

8.
ביום 16.7.2008 הגישה המשיבה בקשה לסילוק על הסף של תביעת המבקשים בבית משפט השלום בקריות, בהסתמך גם על הצו לרישום הערת אזהרה שניתן לגבי כל המבקשים. נוכח סמיכות הזמנים לישיבת ההוכחות, קבע בית המשפט כי אין מקום לדון בטענות הסף, וביום 20.10.2008 ניתן פסק הדין לגופו על ידי כב' השופטת עפרה אטיאס (להלן: "פסק הדין השני").

9.
בפסק הדין השני קבע בית המשפט כי אין לו סמכות לדון בתובענה וכי הדרך הנכונה לתקיפת פסק הדין היתה הגשת ערעור על ידי המבקשים 1-2 ולא בדרך של תביעה למתן צו הצהרתי בבית משפט זה. בית המשפט עמד על כך שבפסק הדין קבע כב' השופט סלאח שהמבקש 3 הוא שלוחם של המבקשים וכי פסק הדין מחייב את המבקשים 3-4 או מי מטעמם.


בית המשפט ניתח בהרחבה את ההלכה לעניין הגשת ערעור על

פסק דין
גם על ידי מי שלא היה צד פורמאלי לדיון אך נפגע עקב פסק הדין, וקבע כי במקרה זה "לא ניתן לחלוק על העובדה שפסק הדין בהליך בעכו פגע בזכויותיהם 'ההופלדיאניות' של התובעים ועצם פנייתם של התובעים לבית משפט זה בעתירה לסעד הצהרתי לפיו פסק הדין אינו מחייב אותם מלמדת על פגיעה כאמור".

בהמשך קבע בית המשפט קביעות שראיתי לנכון להביאן במלואן:

"החלק האופרטיבי של פסק הדין חל על פי לשונו לא רק על הנתבעים הפורמליים
(המבקשים 3-4 כאן – י.ע.) אלא גם על "מי מטעמם" וברי כי בכך כיוון כב' השופט ז. סלאח לתובעים לאור קביעותיו בסעיף 9 לפסק הדין. ואם צריך חיזוק לקביעתי זו באה חתימתו של כב' השופט ז. סלאח על הצו המופנה לרשם המקרקעין לרישום הערה הן על זכויות התובעים והן על זכויות הנתבעים הפורמליים לעניין חובתם לסלק את ידם מקומת העמודים שבבית המשותף מכוח פסק הדין שניתן על ידו במסגרת ההליך בעכו, צו ממנו עולה בצורה מפורשת שאינה משתמעת לשתי פנים כי פסק הדין שניתן בהליך בעכו, כפי שכב' השופט ז. סלאח מפרשו חל לא רק על הנתבעים הפורמליים אלא גם על התובעים בהליך זה".

10.
עוד נקבע בפסק הדין השני, כי לאחר שמיעת הראיות בתיק, ברור שהמבקשים 1-2 ידעו על ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין המשיבה למבקשים 3-4 ואף השתתפו בהליכים אלה, כאשר המבקש 3 ואמו המבקשת 2 היו הדמויות הפעילות בסיפור. בית המשפט העדיף את עדות המשיבה בנושאים אלה וקבע: "התרשמותי מהתובעת (המבקשת 2 כאן – י.ע.) ועדותה היא כי מדובר באשה חריפת שכל המתמצאת היטב בנעשה...אני שוללת מכל וכל את גרסתה כאילו בנה שהתגורר עימה באותו הבית לא יידע אותה על ההסכם ו/או על ההליכים שהתנהלו בבית המשפט בהליך בעכו או כי למדה על קיומו של ההליך בעכו רק לאחר הביקור במקום של כב' השופט ז. סלאח. התובעת שהתגוררה עם בנה וכלתה באותו הבית היתה מעורבת ומיודעת באשר לכל ההליכים הקשורים בבניה, החל בקבלת ההיתר וההליכים מול העיריה, דרך הבניה, מימון הבניה, חתימת ההסכם וכלה בהליכים המשפטיים הקשורים בו".

עוד אפנה לשתי ההערות בסופו של פסק הדין השני, ואביא את הדברים כלשונם:

"א. האחת, לאחר שמיעת העדויות בתיק זה והתרשמותי הבלתי חיובית, לשון המעטה מעדותה של התובעת
(המבקשת 2 כאן – י.ע.), עדות שעשתה עלי רושם לא אמין, אני סבורה שההחלטה של התובעים שלא לבקש צירופם כצד נדרש, או כנתבעים נוספים להליך בעכו, למרות ידיעתם ומעורבותם בנעשה בהליך המשפטי (באמצעות התובעת) היתה החלטה אסטרטגית-מושכלת, שנועדה להכין את השלב הבא של המאבק המשפטי.

ב. והשניה, לאחר שמיעת הראיות בהליך זה (הליך שלגביו אין התובעים יכולים לטעון כי לא ניתן להם יומם...) אין לי ספק שקביעותיו של כב' השופט ז. סלאח לענין השתק, מניעות וחוסר תום לב נכונות בהחלט שעה שמדובר בתובעים שידעו על הבניה ואף השתתפו במימונה, ידעו על ההסכם ונהנו מפירותיו ועתה הם מבקשים, בחוסר תום לב מובהק, להתנער מקיומו ומהשלכותיו בטענה המיתממת שלא חתמו או לא ידעו על קיומו".

11.
נספר כי על פסק הדין השני הגישו המבקשים 1-2 ערעור שתלוי ועומד בבית משפט זה (ע"א 6537-11-08), במסגרתו הגישו גם בקשה לפטור מאגרה שנדחתה על ידי הרשם, ועל החלטתו הגישו המבקשים 1-2 ערעור שתלוי ועומד בפני
כב' סגן הנשיא השופט גינת. במסגרת הערעור על פסק הדין, הגישו המבקשים 1-2 בקשה לסעד זמני בערעור, אשר יורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל. ביום 15.1.2009 נדחתה בקשת המבקשים לסעד זמני. במסגרת ההחלטה עמד בית המשפט (כב' השופט א' קיסרי) על השתלשלות העניינים וההליכים ולבסוף דחה את הבקשה מכל וכול. בהחלטה נקבע שגם אם יתקבל הערעור ויקבע שהמבקשים 1-2 לא היו צד להליך שהסתיים בפסק הדין, לא יהא בכך כדי להצדיק את ההפרה הבוטה מצדם של זכויות הקניין של המשיבה בקומת העמודים כרכוש משותף. המבקשים 1-2 מחזיקים בקומת העמודים מזה 10 שנים ללא הסכמת המשיבה,
ולכן יש בבקשתם לסעד זמני מידה רבה של חוסר תום לב ועזות פנים.


בסופה של ההחלטה קבע כב' השופט קיסרי כי "המבקשים האריכו בטענותיהם ומסתבר כי אין הם חוסכים בהליכים, לצורך ושלא לצורך (כגון בקשת רשות ערעור שהגישו קודם להגשת הערעור בתיק זה), והכל כדי לנסות ולהשיג את מטרתם". בהמשך לכך חייב את המבקשים 1-2 בהוצאות המשיבה ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.

12.
עוד נספר, כי ביום 23.12.2008 הגישו המבקשים 3-4 תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיבה על סך 64,155 ₪ לתשלום דמי איזון על פי ההסכם. ביום 26.1.2009 הגישה המשיבה בקשת רשות להתגונן וההליך עודו תלוי ועומד.

13.
ביני לביני, ביום 17.9.2008 הגישו המבקשים 1-2 לבית משפט השלום בעכו בקשה דחופה לביטול רישום הערת האזהרה שנרשמה לבקשת המשיבה על זכויותיהם בדירה מכוח פסק הדין. בבקשתם, טענו המבקשים 1-2 שהם בעלי הזכויות בדירה, כי לא היו חלק מההליך המשפטי נשוא פסק הדין ולכן אין בו כדי לפגוע או להגביל בהערה את זכויותיהם הקנייניות. המבקשים טענו כי בית משפט השלום בקריות דן בזכויותיהם ולכן היה על בית משפט השלום בעכו לכבד את הערכאה המבררת ולא להורות על רישום ההערה.

14.
ביום 22.9.2009 דחה בית משפט השלום בעכו את בקשת המבקשים 1-2 וקבע שרישום ההערה הוא עניין טכני לחלוטין שמטרתו הצבת תמרור אזהרה בפני
רוכשים פוטנציאליים, ואין בו משום יצירת זכויות חדשות, להבדיל מאלו שנוצרו על פי פסק הדין. עוד נקבע כי פסק הדין נתון לביקורת של ערכאת הערעור או להתדיינויות נוספות בין הצדדים, ואין מקום להורות על ביטול רישום הערת האזהרה.

15.
על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני
, שהוגשה ביום 13.11.2008 לאחר שעל פני הדברים חלף המועד להגישה (בניגוד לדין, המבקשים לא ציינו מתי הומצאה לבא כוחם ההחלטה ומעיון בתיק עולה שההחלטה נשלחה לב"כ המבקשים בדואר רשום ביום 23.9.2008).


בבקשה חזרו המבקשים על טענתם, שלא נטלו חלק בכריתת ההסכם ובהליך שהוביל לפסק הדין ולכן לא ניתן לרשום הערת אזהרה על זכויותיהם בדירה מכוח פסק הדין, ואיני רואה לחזור על הדברים פעם נוספת. המבקשים טענו שהמבקשים 3-4 פינו את קומת העמודים בהתאם לפסק הדין ואף אינם מתגוררים עוד בדירה, אלא בדירתם ברחוב חיים 32 בקרית ביאליק, ולכן אין עוד הצדקה לרישום הערת האזהרה.


המבקשים טענו כי החלטת בית משפט קמא היא במהותה "

פסק דין
" וכי לשיטתם קיימת להם זכות ערעור עליה אולם למען הזהירות הגישו בקשת רשות ערעור.

16.
המבקשים 1-2 הגישו בקשה לפטור מעירבון במסגרת בקשה זו, ובהיעדר תגובה של המשיבה לבקשה ניתנה החלטת כב' הרשם רניאל על פטור מעירבון. עם זאת, המבקשים 3-4, שלא ביקשו ולא קיבלו פטור מעירבון, לא הפקידו עד היום את העירבון הנדרש. עוד נציין שהמשיבה הגישה הודעה על כך שהגישה תגובה לבקשת המבקשים 1-2 לפטור מעירבון, ואף הפנתה להחלטתו של כב' הרשם רניאל שסירב לפטור את המבקשים מעירבון במסגרת הערעור שהגישו על פסק הדין השני (כאמור לעיל, על החלטה זו של הרשם תלוי ועומד ערעור אצל כב' השופט גינת).

17.
המשיבה הגישה תגובתה לבקשה דנן (על אף שלא נדרשה לכך) וצירפה את פסק הדין השני (שלא צורף על ידי המבקשים). המשיבה טענה כי דין הבקשה להדחות הן לגופו של עניין והן על הסף, מאחר שהוגשה באיחור, מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד ומבלי שצורף לה תצהיר.


המשיבה הפנתה לכך שעניינם של המבקשים נדון כבר על ידי שלוש ערכאות ונדחה לגופו אגב ביקורת על התנהלותם חסרת תום הלב, תוך קביעה שדין אחד לכל המבקשים ואין ליתן יד ל"הפרדה המלאכותית" שהם מבקשים לעשות ביניהם. המשיבה טענה שהמבקשים מנסים לבטל

פסק דין
חלוט בדרכים עקיפות, וכי רישומה של הערת האזהרה מהווה שיקוף של הקביעות האופרטיביות בפסק הדין בלבד. לטענת המשיבה, הדרך היחידה לבטל את קביעות פסק הדין, שכבר נעשה חלוט, הייתה בדרך של הגשת ערעור על פסק הדין.


17.
אם יש את נפשך לדעת מדוע בתי המשפט עמוסים לעייפה, לך לפרשה שבפני
נו ומצא את התשובה. סקירת ההליכים דלעיל מלמדת כי המבקשים מעסיקים מזה מספר שנים את בתי המשפט על ערכאותיהם השונות, בהליכים רבים ומיותרים וגורמים למשיבה להוצאות כבדות.

מכל מקום, דין הבקשה להדחות לגופא.

בפסק הדין נקבע שהמבקש 3 חתם על ההסכם כשלוחם של המבקשים בשם "משפחת לוזינסקי", כי ההסכם מחייב את כל המבקשים ולחילופין, כי המבקשים 1-2 שלא היו צד פורמאלי להסכם, מנועים מלטעון נגדו מטעמים של השתק ותום לב. לאור זאת, בדין נרשמה הערת האזהרה על פי פסק הדין על זכויות ארבעת המבקשים בדירה.

לכך מתווספות הקביעות הנוקבות בפסק הדין השני ובהחלטתו של כב' השופט קיסרי בהחלטה בבקשה לצו מניעה זמני ואין לי אלא להצטרף לאמור בהן לגבי התנהלות המבקשים. זאת, מבלי להביע עמדה לגופו של הערעור התלוי ועומד, וסיכויי המבקשים
1-2 גם נוכח עקרון "הקרבה המשפטית" – ראה, לדוגמה, רע"א 1422/07 מועלם נ' מנהל מקרקעי ישראל (ניתן ביום 6.3.07) וכן רע"א 623/08 פולק נ' מדינת ישראל–מנהל מקרקעי ישראל (ניתן ביום 18.3.08) שם נאמר:

"...למבקשות, אשר נמנות על המשפחה הגרעינית של צבי וסיגל, אין כל זכות עצמאית למגורים במקרקעין ועל כן קיימת זהות אינטרסים מוחלטת בינן לבין עניינם של צבי וסיגל; שנית, כפי שקבע בית המשפט קמא, זהות אינטרסים זו מאפשרת להניח כי עניינן של המבקשות יוצג בצורה נאותה במסגרת ההליך האחר. כמו כן, אין חולק כי המבקשות היו מודעות להתנהלות ההליכים בעניינם של צבי וסיגל, ויש להניח כי לו היו סבורות שעומדות להן זכויות עצמאיות שיש בהן כדי למנוע את הפינוי, היו מצטרפות להליך."

עוד, ועל דרך ההיקש, אזכיר כי ניתן לנקוט בהליך של בזיון בית משפט גם כלפי מי שלא היה צד להליך, אך גורם לאי ביצוע

פסק דין
/החלטה של בית משפט.

אוסיף ואביע תמיהתי על מלחמת החורמה שמנהלים המבקשים 1-2 לגבי רישום הערת האזהרה, עניין טכני הנלווה לפסק הדין, אלא אם חלילה בדעתם למכור את הדירה לצד שלישי תם לב, שבבוא היום יטען כי לא ידע אודות פסק הדין.

סופו של דבר, שאני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקשים בשכ"ט המשיבה בסך 12,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.


ניתנה היום,
ז'
אדר תשס"ט, 03 מרץ 2009, בהעדר הצדדים.












רעא בית משפט מחוזי 6607-11/08 סמיון לוזינסקי, רחל לוז'ינסקי, יבגני לוז'נסקי ואח' נ' אתי ינקו (פורסם ב-ֽ 03/03/2009)