פסקי דין על עזבון המנוח נזרי אייל ז"ל | פסקי דין על עליזה נזרי | פסקי דין על יוסף נזרי | פסקי דין על "הפול" חברה לביטוח בע"מ

8809/05 א     18/07/2007




א 8809/05 עזבון המנוח נזרי אייל ז"ל, עליזה נזרי, יוסף נזרי נ' "הפול" חברה לביטוח בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
א
008809/05


לפני:
כב' השופט גד ארנברג
תאריך:
18/07/2007




בעניין
:
1. עזבון המנוח נזרי אייל ז"ל

2. עליזה נזרי
3. יוסף נזרי





תובעים

נ
ג
ד


"הפול" חברה לביטוח בע"מ






נתבעת

פסק דין


ביום 29.8.04 נפגע המנוח אייל נזרי ז"ל (להלן:"המנוח") בתאונת דרכים בה מצא את מותו.

המנוח נהרג כשהוא רווק בן כ- 29 , הוריו של המנוח הם יורשי היחידים על פי צו ירושה מיום 26.10.04.


הצדדים אינם חלוקים על הכיסוי הביטוחי ועל החבות ומחלוקתם היא בשאלת גובה הפיצוי בלבד.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לסכום הפיצוי לו זכאי העזבון בגין "השנים האבודות". התובעים טוענים כי יש לחשב את הפיצוי בגין השנים האבודות על פי העקרון שנקבע בע"א 10990/05
פינץ נ' הראל (להלן: "פרשת פינץ") שם נקבע כי כאשר מדובר בפיצוי בגין השנים האבודות לגבי רווק שאין בו תלויים כי יש לחשב את הפיצוי לפי 30% משכרו של הניזוק. שם דובר בניזוק שהיה קטין בעת מותו והפיצוי נקבע על בסיס 30% מהשכר הממוצע במשק. התובעים, כאמור, ביקשו לאמץ הן את בסיס החישוב- שכר ממוצע במשק – והן את שיעור החישוב – 30% מהשכר.

הנתבעת טוענת כי בפרשת פינץ הניזוק היה קטין שמסלול עבודתו ודרך השתכרותו טרם התגבשו, לפיכך, נקבע בסיס השכר על השכר הממוצע במשק. ואולם בנדון דנן, מדובר במנוח שהיה כבר בן 29 במותו, לאחר 10 שנות עבודה, לכן יש לחשב את בסיס השכר לפי שכרו בפועל שעמד בזמן המוות על כ- 4,300 ₪ לחודש. עוד טענה הנתבעת כי כיון שבסיס השכר הוא כ- 4,300 ₪ לחודש וכיון שהפיצוי בגין השנים האבודות אמור לשקף את החסכון שהמנוח היה מצליח לחסוך, אין לפסוק, בנדון דנן, פיצוי כלשהו, הן משום שמשכר של 4,300 ש"ח לא ניתן לחסוך והן משום שלא הוכח שהמנוח חסך בפועל. הנתבעת ביקשה, לכל היותר, לאמץ את גישת ביהמ"ש המחוזי בירושלים אשר קבע בע"א (י-ם) 9107/06 עזבון בלינדר נ' אליהו חב' לביטוח לגבי מנוח ללא תלויים, שהיה בן 38 במותו, פיצוי בגין השנים הארוכות לפי שיעור חסכון של 10%, כאשר המנוח בלינדר השתכר לפני מותו מעל לשכר הממוצע במשק, 6,606 ₪, לשנת 2004.

הנתבעת מבקשת איפוא לקבוע במקרה שלנו פיצוי של 0% בגין השנים האבודות משום ששכרו של המנוח היה כ- 2/3 מהשכר הממוצע במשק, לפיכך, אם מהכנסה של שכר ממוצע במשק נקבע כי הפיצוי הוא 30% אזי אם ההכנסה היא כ- 2/3 מהשכר הממוצע, לא ניתן לחסוך מאומה. כמו"כ, כאמור, טענת הנתבעת כי לא הוכח שהמנוח חסך סכום כלשהו וגם מסיבה זו אין לפסוק פיצוי בגין השנים האבודות.

בסיס השכר של המנוח:

מתלושי השכר שצורפו לתביעה עולה כי שכרו של המנוח עמד במשך שנות עבודתו על סכום שבין 3,700 ל- 4,300 ₪ לחודש, לפי מקומות העבודה השונים.
יש לציין כי המנוח לא שירת בצבא לפיכך מדובר בניזוק שהיה במותו כבר 10 שנים בשוק העבודה. היינו מדובר בניזוק שלו "היסטוריית עבודה" שניתן להסתמך עליה בקביעת בסיסהשכר.

אחיו של המנוח, שסידר לו את מקום העבודה האחרון, העיד שהמנוח עמד בפני
קידום (ראה עמוד 6 לפרוטוקול שורות 13-16). מדובר במקום עבודה חדש בו עבד התובע כ- 3 חודשים עד מותו, לפיכך, נראה כי אכן יש בסיס לטענה שהתובע היה מתקדם ונראה כי יש מקום לקבוע את בסיס השכר של התובע על סכום של 5,500 ₪ נטו לחודש. התובעים ביקשו,כאמור לקבוע את בסיס השכר על השכר הממוצע במשק, כפי שנקבע בפרשת פינץ,
ואולם נראה לי כי לאור העובדה שהתובע
לא היה קטין בזמן מותו (כפי שהיה בפרשת פינץ)
ומאחר והתובע לא שירת בצבא, אין מקום לקבוע את בסיס השכר כשכר הממוצע במשק ובסיס השכר כפי שקבעתי לעיל מביא בחשבון מחד, את "היסטוריית העבודה" של המנוח, ומאידך, את שכרו בפועל בשנים שקדמו למותו ואת אפשרויות הקידום.

שיעור הפיצוי

בשאלת שיעור הפיצוי נדמה כי בפסה"ד שניתן לאחרונה על ידי ביהמ"ש העליון בע"א 5368/06 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חוסאם תאבת ז"ל ואח' (פורסם באתר נבו), קבע ביהמ"ש כי ככלל אין לסטות מן ההנחה שכאשר מדובר בנפגע חסר תלויים, יתרת ההכנסות המזכה בפיצוי עומדת על 30% משכרו. גם שם טענה הנתבעת (המערערת) כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה ולאור הכנסותיו של הניזוק, תאבת חסאם, ולאור העובדה שלא
היו לו חסכונות בבנק, אין מקום לקבוע פיצוי
בגין השנים האבודות ובוודאי שלא לפי שיעור של 30% מההכנסות ואולם ביהמ"ש דחה טענות אלה וקבע כך:

"כאמור, במקרהו של נפגע חסר תלויים יש לדבוק בהנחה העובדתית כפי מומחיותם של השופטים בערכאות המבררות כי יתרת הכנסותיו
המזכה בפיצוי עומדת על 30% משכרו. ככלל, אין לסטות מן ההנחה הזו, וברגיל גם אין לעשות שימוש בנתונים סטטיסטיים. כך משום היתרון שבשיטת חישוב ברורה, קבועה ואחידה. כך משום שהוראת עבודה זו משקפת שאיפה להאחדת הפיצוי בתנאים של אי וודאות. שיטה זו, כמו שיטת הידות בכללותה, "מתרחקת משימוש יתר בנתונים ספקולטיביים, ומונעת מהבחנות בלתי ראויות בין ניזוק לניזוק שאין להם ביסוס אינדיבידואלי במציאות. היא נתנה רף פיצוי עקבי, שיחול ברוב המקרים בהם קוצרה תוחלת החיים של קטין – הכל בהעדר ראיות ממשיות לסתור" (פרשת פינץ, פסקה 11). האחדה זו יוצרת במכלול הקיבוצי פיצוי גלובאלי המשקלל את מגוון "סיפורי החיים" האפשריים, ובכך נמנעת גם אפליה בלתי ראויה בין ניזוקים שאין ביניהם שוני רלוונטי (ראה ע"א 10084/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא (טרם פורסם, (27.9.05)".

לאור האמור וכין שלא הובאו "ראיות ממשיות" לסתור את הקביעה בענין שיעור הפיצוי, אין מקום לסטות מקביעה זו ולפיכך יש לחשב את הפיצוי על בסיס 30% מהשכר.

יש לציין כי פסה"ד שצוטט בסיכומי הצדדים בע"א (י-ם) 9107/06 עזבון המנוח יורם בלינדר ז"ל ואח' נגד אליהו חברה לבטוח בע"מ ניתן ביום 31.10.06, היינו לפני מתן פסה"ד בענין עזבון תאבת שניתן, ביום 10.5.07.


ניתן להוסיף ולציין כי אמנם לא הוכח שהמנוח חסך כספים שהופקדו בחשבונות בנק, אך מאידך, התאונה בה מצא המנוח את מותו היתה באופנוע ששוויו,לפי
העדויות, כ- 80,000 ₪, ואותו רכש המנוח מכספיו שלו.

התוצאה היא איפוא כי על הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן:

א.
כאב וסבל 25%
מהסכום המקסימלי
46,000
₪
ב.
הוצאות לפי קבלות בצירוף הפרשי הצמדה
6,500
₪
ג.
אבדן בגין השנים האבודות לפי 30%
500,000
₪

משכר של 5,500 ₪ ובהוון
_________________

סה"כ
552,500
₪

הנתבעת תשלם איפוא לתובעים את הסך של 552,500 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום הנ"ל + מע"מ וכן את הוצאות התובעים.

המזכירות תשלח את פסה"ד לצדדים
בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום ג' באב, תשס"ז (18 ביולי 2007) בהעדר הצדדים



גד ארנברג
, שופט

קלדנית: כרמלה עובדיה







א בית משפט שלום 8809/05 עזבון המנוח נזרי אייל ז"ל, עליזה נזרי, יוסף נזרי נ' "הפול" חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/07/2007)