פסקי דין על מינהל מקרקעי ישראל | פסקי דין על יורם ועקנין | פסקי דין על צבי אלימלך | פסקי דין על שלום מויאל ואח' |

4280/07 בשא     15/07/2007




בשא 4280/07 מינהל מקרקעי ישראל נ' יורם ועקנין, צבי אלימלך, שלום מויאל ואח'




בעניין:

14



בתי המשפט



בבית משפט השלום

בירושלים

בש"א 004280/07
בש"א 3441/07 00

בתיק עיקרי: א
005574/06


בפני
:
כב' השופט אלכסנדר רון
תאריך:
15/07/2007





מינהל מקרקעי ישראל

בעניין:

המבקשת בבש"א
4280/07
המשיבה בבש"א
3441/07
[להלן - "המינהל"]

ע"י ב"כ עו"ד כהן



נ
ג
ד



1 . יורם ועקנין

2 . צבי אלימלך
3 . שלום מויאל


המשיבים בבש"א
4280/07
המבקשים בבש"א
3441/07
[להלן - "המשיבים"]

ע"י ב"כ עו"ד קרמר



החלטה


1
.
החלטה מאוחדת בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט ובבקשה לביטול

פסק דין
שהוגשו בנסיבות כמפורט להלן.


2
.
ברקע לבקשות דנן, כתב תביעה שהוגש על ידי המינהל ושנועד להביא לסילוק יד המשיבים מהנכס אותו חכרו מהמינהל ולהפסקת השימוש בו כאולם שמחות בניגוד לתנאי חוזה החכירה.


3
.
קדמו לבקשות אלה מספר החלטות.

א.
לפני למעלה משנה, ביום 18.5.06, ניתן בבית משפט זה צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לנהל במבנה נשוא המחלוקת אולם שמחות. כהערה שנועדה להקדים במעט את המשך הדברים מצא בית המשפט להזכיר, שכבר באותה החלטה, נכון היה בית המשפט להורות על דחייה במועד כניסתו לתוקף של צו המניעה הזמני, וזאת מתוך חשש לפגיעה בצדדים שלישיים תמי לב, כאלה ששכרו את האולם לקראת שמחות מתוכננות. לפיכך נקבע, שצו המניעה הזמני יכנס לתוקפו ביום 1.9.06. המשיבים מעולם לא ביקשו לערער על החלטה זו.

ב.
ביום 24.8.06 ביקשו המשיבים (שהיו בבקשה זו המבקשים - בש"א 6584/06), כי יוארך מועד כניסתו לתוקף של צו המניעה הזמני. ביום 18.9.06, בהחלטה מנומקת, נדחתה בקשה זו, וגם אותה לא סברו כלל המשיבים להעמיד לביקורת ערכאת הערעור.

ג.
ביום 13.3.07 היה צו המניעה לקבוע לאחר שנתן בית המשפט

פסק דין
. בית המשפט לא מצא טעם לחזור על כל האמור ב

פסק דין
זה, ומכל מקום, אין המדובר ב

פסק דין
הניתן כלאחר יד בלא הגנה: ברקע משיבים שהיו מיוצגים על ידי עורך דין נכבד ולעניין נסיבות מתן פסק הדין, ראה בהרחבה באמור בגוף הפסק.

החלטות בית המשפט ופסק הדין - ברקע להחלטה זו, ויש לראות את כל האמור בהם כנכלל בנימוקי החלטה זו.


4
.
על שולחן בית המשפט עתה, כאמור, בקשת המינהל למתן סעדים לפי פקודת בזיון בית המשפט ובקשת המשיבים לביטול פסק הדין.

א.
העובדה שמפרים המשיבים ברגל גסה את צו המניעה שניתן נגדם, אינה כלל במחלוקת. בתשובה לשאלת בית המשפט אישר ב"כ המשיבים בהגינותו, כי: "באולם האירועים אכן יש אירועים שמוזמנים מעת לעת" [עמוד 3 שורה 5 לפרוטוקול]. בחקירתו הנגדית אישר המשיב 1 במפורש שלא עדכן את מזמיני האירועים בדבר קיומו של צו מניעה [עמוד 6 שורה 7 לפרוטוקול], כי על הפרק אולם העשוי להכיל עד 500 מוזמנים [עמוד 7 שורה 5 לפרוטוקול] וכי יש באמתחתו הזמנות לאירועים עד ראשית נובמבר 2007. בפני
בית המשפט, אפוא, הודאת בעל דין מלאה.

ב.
כבר בשלב זה ברור על פני פניהם של הדברים, שנגועות טענות המשיבים בחוסר ניקיון כפיים שורשי העתיד להשליך על החלטות בית המשפט בנדון דידן.

ג.
אשר לבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. ברי ומוכח, שאין בפני
בית המשפט מנוס אלא ליתן סעדים בכיוון מצער זה. ער אני לטענות בא כוחם הנכבד של המשיבים, ואולם המדובר בטענות פרוצדורליסטיות שאין בהן בנסיבות העניין ולא כלום. ללא כל ספק, ידעו המשיבים זמן רב שהבקשה על שולחן בית המשפט, ידעו הם היטב לצורך איזה דיון הוזמנו, ובוודאי שידעו ידוע היטב, שמפרים הם במשך תקופה ממושכת וארוכה את הצו שניתן כלפיהם בידיעתם:

"התנהגות מזלזלת זו אכן הצדיקה הטלת קנס משמעותי ומרתיע על המערערים, כדי להבטיח את ציותם לצו בית המשפט... זאת לשם שמירה על האינטרס הציבורי שבכיבוד צווי בית המשפט, כמו גם להגנה על האינטרס הפרטי של המשיבים שלפנינו באכיפת הצו שניתן לטובתם"
[ ע"פ 6658/05, רונן פרידמן נ' קבוצת לב אופיר בע"מ, (לא פורסם), עמ' 7].


מטרת הקנס לאכוף את הצו המופר:

אכן הקנס המוטל בהליך הביזיון על הממרה את צו בית המשפט, מטרתו אכיפתית ולא עונשית. מטרה זו דורשת, בראש ובראשונה שהקנס או המאסר לא יהיו סמליים...
" [שם, עמ' 6].

באשר במעשיהם היה גם כדי ליצור רווחים כלכליים ניכרים, קונס אני כל אחד משלושת המשיבים בסך של 50,000 ₪ לתשלום תוך 30 יום. היה ומי מהם לא ישלם, ייאסר לחמישה חודשים.

ד.
אשר לבקשה לביטול פסק הדין.

1.
כלל ועיקר - מי המגיע לבית המשפט שלא בידיים נקיות, דין בקשותיו לדחייה, ולו מטעם זה בלבד. אין הדעת נותנת שישקול בית המשפט בקשה שהוגשה בנסיבות כאמור.

2.
מעל לכל צורך - שימת לב לנסיבות מתן פסק הדין כמפורט בו; יש לראות את נימוקי פסק הדין כחלק מנימוקי בית המשפט בהחלטתו לדחות את הבקשה לביטולו.

3.
דומה, נוכח כל האמור, פטור בית המשפט מהצורך להתייחס לטענות בא כוח המשיבים. עם זאת אציין, ולו גם בקליפת האגוז, שכל טענותיו מופנות כלפי שיקול דעת המינהל שסירב, וכנראה עודנו מסרב, לאשר למשיבים לנהל אולם שמחות במקום. לטענות כגון דא אין בבית משפט הדן בהליך אזרחי בנסיבות כאמור כל מקום, ומובטחני שבא כוחם הנכבד של המשיבים יודע זאת היטב. דין טענות אלה, לפיכך, להידחות.

4.
ולכל היותר, במידה קיצונית לפנים משורת הדין, נכון אני ליתן ביטוי לכך, כי, אם, ולאחר, שאיווכח, שמקיימים המשיבים את החלטות בית המשפט במלואן כרוחן וכלשונן, וכי הגיעו לכך בפרק זמן סביר ממועד מתן החלטתי זאת, אהיה אז נכון לשוב ולשקול בשנית את שאלת ביטול פסק הדין. כל זאת, כאמור, רק לאחר "שרחצו" המשיבים את ידיהם באופן המאפשר להם לשוב על בקשתם בידיים נקיות.

5
.
ובשולי הדברים. בפני
בית המשפט בקשת "עובדי הקייטרינג" ו"וועד העובדים" להצטרף להליך, ועו"ד נכבד מטעמם גם התייצב וטען במגמה זו. ברם, לכך אין בסיס, וזאת מכל סיבה שניתן להעלותה על הדעת.

א.
על הפרק הליך שהחל לפני למעלה משנה, ואם לא די בכך, מזה כארבעה חודשים, כבר תקף בו

פסק דין
. גם לאחר החלטה זו - פסק הדין בתוקף. בנסיבות אלה אין כלל על הפרק הליך שיכול בית המשפט לשקול כלל לצרף אליו בעלי דין נוספים.

ב.
אפילו נתבקש בית המשפט לשקול את צירוף וועד העובדים קודם מתן פסק הדין, לא היה לכך מקום - אין בפני
בית המשפט כל אישיות משפטית מוכרת שניתן לשקול את צירופה.

ג.
ואפילו נכון הייתי להניח לשני הנימוקים דלעיל גם יחד, ראויה הבקשה שתידחה מטעמים מהותיים. על הפרק סכסוך בין בעל המקרקעין (המינהל) לבין בעלי זכויות החכירה במקום (המשיבים). אין הדעת נותנת, שבסכסוך חוזי מובהק, שעניינו כאמור, יוכר מעמדם של צדדים שלישיים שאינם כלל צד לחוזה שמכוחו, ורק מכוחו, מתנהל העסק. שווה בנפשך מה יקרה מחר, אם יכיר בית המשפט במעמדם של עובדים בתביעת בעל זכויות בנכס הטוען שהפר השוכר שהם עובדיו את תנאי השכירות: חיש קל יגייס שוכר כאמור את עובדיו,
המתפרנסים במקום במסגרת עסק המתנהל תוך הפרת תנאי השכירות ואלה יבקשו להתייצב כחיץ בין המשכיר לשוכר. הדבר בלתי סביר בעליל.

ד.
ולכל היותר, נכון בית המשפט ליתן ביטוי להבנתו למצוקתם האנושית של העובדים: מבין בית המשפט לליבם ולחששם לאבד את מטה לחמם בשל החלטות בית המשפט. חששם מובן, ועם זאת, אין בכך כדי להכשיר עסק המתנהל שלא כדין.

6
.
המשיבים הסתירו את דבר קיומו של צו המניעה מידיעת הציבור והכניסו בכך ביודעין את לקוחותיהם שביקשו לערוך במקום שמחות כגון חתונות לסיכון רב. זלזול זה בלקוחות, העלולים למצוא עצמם ערב מועד עריכת החתונה או בר המצווה וכדומה מול אולם שמחות שסגר את שעריו מלמד על שפל אנושי ומוסרי המעוררים שעט נפש. [אך במאמר מוסגר - אילו היה המינהל מפרסם את דבר קיומו של צו המניעה, דבר שלא היתה כל מניעה לעשותו, היה מביא בכך לאכיפה מהירה של הצו, שעמל הוא עתה כה קשה על אכיפתו, אף תוך צמצום הסיכון לציבור הלקוחות הפוטנציאלי]. ואולם, נושא בית המשפט באחריות גם כלפי הציבור, וספק אם ראוי שיטמון ראשו בחול, ויתעלם מעגמת הנפש הצפויה ללקוחות עקב סגירת המקום. לפיכך, ותוך שמצא בית המשפט להדגיש, ולחזור ולהדגיש, את מלוא תוקפו של כל האמור לעיל, ראוי, בכל זאת, גם אם אגבית בלבד, ומתוך מודעות לאירועים המוזמנים באולם, להוסיף כדלקמן. למיטב ההערכה, ייקלעו לאחר קבלת החלטה זו
מקבלי ההחלטות במינהל להתלבטות כשמן הצד האחד החלטותיו המפורשות של בית המשפט וזו בראשן, המהוות בסיס לאכיפה חדה של צו המניעה. ואולם, ומתוך שמעריך אני את אנושיות מקבלי החלטות אלה, תעמוד נגד עינם עגמת הנפש המיוחדת של כל אותם צדדים שלישיים, בעיקר זוגות העומדים להינשא, שהזמינו כבר את המקום, אולי כבר שלחו הזמנות, ולבטח ייפגעו קשה מאוד מאכיפת צו המניעה. בנסיבות אלה רואה אני חובה לעצמי ליתן בהחלטה זו למקבלי ההחלטות במינהל בסיס להיאחז בו אם יסברו, על אף זכות המינהל המוקנית בידו כדין, להבליג באכיפת זכותם, עד חלוף גל האירועים האחרון המוזמן - לדברי המשיבים, בסוף אוקטובר הקרוב. ניתנת החלטה זו ימים ספורים קודם תשעה באב, וידועים דברי חז"ל שדרשו רבות בנסיון להבין את סיבות החורבן, כי אחת הסיבות לכך היתה, כי הקפידו בני התקופה לדון על פי הדין, וככל שהדברים תמוהים, כך גם עומקם: "מקדש שני חרב בעוון שנאת חינם, ושלא הוכיחו זה את זה, שביזו בה תלמידי חכמים, שהשוו קטן וגדול, שפסקו מהם אנשי אמנה ושהעמידו דינם על דין תורה...". פעמים, כך חז"ל, ראוי לוותר על זכות שדין, ולכל הפחות, להשתהות מעט באכיפתו. ביטוי חזל"י נוסף הינו, כי כל המשמח חתן וכלה, כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, ובשים לב למועד מתן החלטה זו, בימי בין המיצרים, ולפגיעה הצפויה בחוגגים שהזמינו את האולם, ביטוי זה כמו נכתב לענייננו. גם אם אין בית המשפט מצפה מהמינהל לשמח את החתן והכלה, מוסמך הוא לשקול צמצום בצערם, והדבר מסור לשיקול דעתו. רשאי אפוא המינהל לראות בהחלטה זו בסיס להבלגה ארעית באכיפת צו המניעה בלא שיחשב הדבר זלזול בצו בית המשפט ובכל האמור בהחלטה זו. כלפי המשיבים אין מקום אלא למידת הדין, ולה בלבד, לא כך כלפי הצדדים השלישיים.

7
.
די בקנס, ואין מקום לצו להוצאות מעבר לכך.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים וכן
לעו"ד אקסלרד.

ניתנה היום כ"ט בתמוז, תשס"ז (15 ביולי 2007) בהיעדר הצדדים.


אלכסנדר רון
, שופט



04280/07בשא130 מרים לוי







בשא בית משפט שלום 4280/07 מינהל מקרקעי ישראל נ' יורם ועקנין, צבי אלימלך, שלום מויאל ואח' (פורסם ב-ֽ 15/07/2007)