פסקי דין על נציגות הבית המשותף | פסקי דין על איתן צדוק

8235/01 א     19/08/2003




א 8235/01 נציגות הבית המשותף נ' איתן צדוק






בתי המשפט

א 008235/01
בית משפט השלום ירושלים
22/08/03

בפני
כב' השופט נֹעם סולברג
1
נציגות הבית המשותף

ברחוב בן יהודה 36 ירושלים
בעניין:
התובעת
ע"י ב"כ עו"ד שלומית יפת

-נגד-
איתן צדוק
הנתבע
ע"י ב"כ עוה"ד יריב לוין
ושרי שמחיוף-סלם
פסק דין
1. התובעת השכירה לנתבע חצר מבונה בשטח של 20 ממ"ר, רכוש משותף, בבעלות הבית המשותף [להלן - המושכר]. בצמוד למושכר, שכר הנתבע חנות מבעליה, ובשניהם ניהל עסק לכלות. לימים, משהפסיק הנתבע לשלם לתובעת שכר דירה, הגישה התובעת נגדו תביעה לפינוי ולתשלום סכום קצוב. בקשת הרשות להגן נמחקה, וביום 23.6.00 ניתן

פסק דין
נגד הנתבע. הנתבע פינה את המושכר, ושילם על-פי פסק הדין. הפינוי, על-פי התביעה דנן, נעשה בזעם, תוך גרימת נזק למושכר, כפי שאיים הנתבע בתחילה לעשות, וכפי שעשה בפועל. התביעה היא לפיצוי כספי בגין הנזקים שגרם הנתבע למושכר בסך של 28,489.5 ₪.

2. הנתבע טוען כי החצר לא הייתה מבונה, כי ריצפת האבן של המושכר הייתה משופעת, גדר מבלוקים עד גובה המותניים (זולת קיר אחד בגובה אדם), ערימות של זבל ופסולת, המושכר לא היה מקורה ולא סגור, ובעיות קשות בבור הספיגה ובמערכת הביוב המרכזית. עוד טוען הנתבע, כי בחלוף כשנתיים של שכירות, ביצע על חשבונו תיקונים ושיפוצים בעלות כוללת של כ - 35,000 ₪ נכון למועד ההוא (1983 או 1984). מדובר בין היתר, בפינוי פסולת מן החצר (3 משאיות), התקנת אזעקה, תוספת נקודות חשמל, גג אסבסט, תקרה אקוסטית, ריצוף הריצפה, ציפוי בפי.וי.סי, ציפוי גבס פנימי על הגדר, התקנת כיור, דלת, ומחיצות גבס, בניית גדר עד לגובה קיר הבלוקים, תיקון בור הספיגה, והתקנת חלונות אלומיניום. ככלל, טוען הנתבע, כי מצב המושכר כפי שהושאר היה טוב לאין שיעור ממה שהיה עם קבלתו.

3. בהחלטה בבש"א 2432/02 דחיתי, כזכור, את בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף. מטעמים כמפורט שם, לא מצאתי כי במשפט הקודם שבין הצדדים היה כדי לבסס השתק עילה, וגם לא הייתה בעת ההיא אפשרות לבקש פיצול סעדים. גם את טענת חוסר היריבות שנטענה שם, דחיתי, באומרי "משחתם השוכר על הסכם שכירות עם המשכיר, שוב לא יישמע בטענה על העדר יריבות, כבענייננו. למען הסר ספק, נדרשת ב"כ התובעת להודיע בקדם המשפט כי הוסמכה לפעול בתיק זה על-ידי כל בעלי הדירות. בכפוף לכך נדחית הבקשה לדחייה על הסף".

4. ניסינו, כזכור, להגיע להסכמות דיוניות ומהותיות בתיק זה, ובין היתר, גם בהליך של גישור. הניסיונות לא צלחו. באין פשרה, יש לפסוק כמובן על-פי שורת הדין.

5. ב"כ הנתבע טוען, כי גם מבלי לדון בטענותיו על האחריות ועל הנזק, הרי שיש לדחות את התביעה. לנציגות הבית המשותף
אין סמכות לתבוע, באשר לא ניתן אישור מאת כל דיירי הבית להגשת התביעה. יתר על כן, לא נתקבלה החלטה על הגשת התביעה, אף לא בנציגות הבית.

6. ככלל, הננו מבקשים שלא לדקדק בקטנות, בעניינים של פרוצדורה, שיש וניראים שוליים. המגמה היא, לפתוח לרווחה את שערי בית המשפט כדי לשמוע טענות מהותיות לגופו של עניין. בהתאם לגישה זו, החלטתי בשעתו בבש"א 2432/02 לדחות את בקשת הנתבע לדחייה על הסף, על כל ראשיה. עם זאת, הוספתי וקבעתי אז כמצוטט לעיל. על ב"כ התובעת היה להודיע כי הוסמכה לפעול בתיק זה על-ידי כל בעלי הדירות, ו"בכפוף לכך" - קבעתי כנזכר לעיל - "נדחית הבקשה לדחייה על הסף". בדיעבד הסתבר, כי הנציגות לא הוסמכה כאמור. אמור מעתה, כי שוב אין מדובר בפגם 'טכני' בר-תיקון. מצב הדברים כמתואר עלול להעמיד את הנתבע פעם נוספת בפני
תביעה דומה, בין אם יהיו התובעים כלל דיירי הבית, מי מהם, או אם תהיה זו נציגות שתוסמך כדין על-ידי כלל הדיירים.

7. מטעם התובעת העיד מר טוביה שם טוב, אשר הציג את עצמו כראש נציגות הועד, מזה כשלוש שנים. לא הוצג פרוטוקול של בחירת נציגות הבית המשותף
. לא הוצג פרוטוקול על החלטת נציגות הבית המשותף
להגיש את התביעה. למעשה, אין ראיה בכתב, וגם לא בעל פה, על החלטת נציגות הבית המשותף
להגיש את התביעה ו/או להסמיך מי מטעמה לטפל בהגשת התביעה. מקובלים עליי בהקשר זה, טענות ב"כ הנתבע בפרק הראשון לסיכומיו. עוד במהלך הדיון בבש"א 2432/02 הנ"ל, ולאור האמור בהחלטה באותה בש"א, ברי כי התובעת לא הופתעה מן הטענה הנדונה של הנתבע, וניתנה לה הזדמנות להגיש ראיות מתאימות. דין הוא, כי הימנעותה מלעשות כן, יש לזקוף לחובתה.

8. למעשה נסתתמו טענותיה של ב"כ התובעת בהקשר זה, באשר בסיכומיה טענה רק כי משעשה הנתבע הסכם שכירות עם נציגות הבית המשותף
, אין הוא רשאי עוד להתכחש למעמדה ולזכותה לתבוע אותו בגין אותו הסכם. "התובעת היא התובעת הנכונה והמתאימה על-פי כל דין... ההחלטות הפנימיות של התובעת הן עניינה של התובעת, לנתבע אין כל טענה של ממש או ראשית ראיה כי נפל פסול או פגם כלשהו" (סעיפים 8 ו - 9 לסיכומי התובע).

9. אינני סבור כך. לא כל הרוצה ליטול איצטלה של נציגות הבית המשותף
, יכול לעשות כן. גם אם נניח שמכוחו של סעיף 69 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, רשאית הייתה נציגות הבית המשותף
להגיש את התביעה הנדונה גם בלי הרשאה מפורשת מאת כלל דיירי הבית, הרי שעדיין שומה להראות כי נתקבלה החלטה בנציגות הבית המשותף
, החלטה שמכוחה פעל מר טוביה שם-טוב. משהוא עצמו, (עמוד 5 לפרוטוקול), לא היה בטוח אם על דעת עצמו הגיש את התביעה, ואם החליטה על כך הנציגות, שוב אין לראות את נציגות הבית המשותף
כמי שמוסמכת לתבוע בתיק זה.

10. למעלה מן הצורך אומר, כי עיקרי דברי ב"כ הנתבע בסוגיית הנזק, במישור המשפטי, מקובלים עליי.

11. אשר על כן, התובענה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות המשפט, וכן תשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א באב תשס"ג (19 באוגוסט 2003), בהעדר הצדדים.

נֹעם סולברג
, שופט








א בית משפט שלום 8235/01 נציגות הבית המשותף נ' איתן צדוק (פורסם ב-ֽ 19/08/2003)