פסקי דין על עו"ד מרים דונין (שוב) | פסקי דין על כונסת נכסים | פסקי דין על אברהם בן יעקב | פסקי דין על עמוס מימון |

765/05 הפ     04/02/2009




הפ 765/05 עו"ד מרים דונין (שוב), כונסת נכסים נ' אברהם בן יעקב, עמוס מימון




בעניין:

1



בתי
-
המשפט


בביתֿֿהמשפט המחוזי בתלֿֿאביב-יפו
הפ 000765/05
בש"א 22054/08


לפני:
כבוד השופטת ד"ר דרורה פלפל
/ ס. נשיא

04/02/2009




בעניין:
עו"ד מרים דונין (שוב)

, כונסת נכסים



המבקשת


נ
ג
ד



1. אברהם בן יעקב
ע"י ב"כ עו"ד ר. אפרתי ו/או עו"ד פ. ניסן
2. עמוס מימון
ע"י ב"כ עו"ד מרים דונין (שוב)




המשיבים



החלטה

א.
מהות הבקשה

זו בקשה לפסוק את שכר המבקשת בגין פעולותיה ככונסת נכסים
ובגין פעולותיה הנוספות והחריגות שנעשו שלא במסגרת מינויה ככונסת נכסים
. כמו כן מתבקש ביהמ"ש להורות כי השכר אשר ייפסק ייגבה מקופת הכינוס, ולפטור את כונסת הנכסים מאישור הדו"ח הכספי ע"י רואה חשבון.


ב.
עובדות רלבנטיות

ביום 16.7.06 ניתן פסק-דינו של בית משפט זה (להלן: "פסק הדין"), המורה על אכיפת זכרון דברים מיום 18.10.04, בו התחייב המשיב 1 למכור למשיב 2 את זכויותיו בחלקה 15 בגוש 6896 (להלן: "הנכס").

בהחלטתי מיום 4.10.06 (בש"א 18893/06) מונתה המבקשת, ששימשה באת-כוח המשיב 2, ככונסת נכסים
לצורך מימוש זכרון הדברים והשלמת רישום הזכויות בנכס ע"ש המשיב 2 (נספח א'1 לבקשה). לעניין שכר הכונסת נקבע בהחלטה, כי יש לפנות בבקשות מתאימות בהיות נושא השכר רלבנטי.

ביום 16.11.06 דחה בית משפט זה את בקשת המשיב 1 לעיכוב ביצוע פסק הדין (נספח א'1 לתשובת המבקשת לתגובת המשיב 1); וביום 7.1.07 דחה ביהמ"ש העליון את בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור אשר הוגש מטעמו (ע"א 8632/06) (נספח א'2 לתשובת המבקשת לתגובת המשיב 1).

במסגרת הדיון בערעור, הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של

פסק דין
ע"י ביהמ"ש העליון ביום 12.10.08 (נספח א'2 לבקשה) (להלן: "הסכם הפשרה").
בסעיף 4 להסכם הפשרה נקבעה, בין היתר, זכאותה של המבקשת לשכר בגין פעולותיה עד ליום 12.10.08, כאשר ממועד זה ואילך יטפלו הצדדים בהשלמת העסקה, כל אחד עבור עצמו.
כן נקבע, כי תוגש הודעה מוסכמת על הפסקת מינוי הכונסת לביהמ"ש המחוזי, תוך בקשה לקביעת הוצאותיה עד ליום 12.10.08.

לטענת המבקשת, במשך למעלה משנתיים מאז מינויה ועד להסכם הפשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
ביום 12.10.08, בוצעו על ידה פעולות רבות לצורך קבלת האישורים הנדרשים והעברת רישום הזכויות ע"ש המשיב 2, הכוללות שליחת מכתבים לרשויות מיסוי מקרקעין (נספחים ו', ז', יא' לבקשה), לרבות הגשת בקשה לביטול קנסות שהושתו על המשיב 1 עקב אי דיווח במועד על חתימת זכרון הדברים (נספח יב' לבקשה); וכן טיפול מול עיריית תל-אביב-יפו (נספחים יג', טו', טז', כא', כב', כד', כה', כז', כח', ל' לבקשה).
אף על פי כן, לא בוצעה העברת זכויות ע"ש המשיב 2, נוכח היענותה לבקשת ב"כ המשיב 1 שלא להעמיד ערבויות בנקאיות שעלותן גבוהה, אשר נדרשו ע"י רשויות מיסוי מקרקעין וע"י עיריית ת"א-יפו כתנאי לקבלת אישוריהן להעברת הזכויות, אלא להמתין להכרעת ביהמ"ש העליון בערעור.
יצוין כי עפ"י החלטת בית משפט זה מיום
14.11.07 אושרה למבקשת העמדת הערבויות (נספח ט' לבקשה).

לטענת המבקשת היא לא זכתה לשיתוף פעולה מב"כ המשיב 1 ונאלצה להגיש בקשות למתן הוראות מביהמ"ש (נספחים ג', ד', ה', יד', יז', יח', כו', כט' לבקשה).

המבקשת עותרת לפסיקת שכרה בסך של 231,336 ₪ + מע"מ, בהתאם למדרגות הקבועות בסעיף 8 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), תשמ"א-1981 (להלן: "תקנות החברות") ובהתאם לדו"ח הכספי אשר צורף לבקשה.
בנוסף היא עותרת לקבלת סך של 80,000 ₪ +מע"מ בגין העבודות הנוספות שנעשו על ידה שלא במסגרת המינוי ככונסת נכסים
, ובהתבסס על תעריף חיוב של 1,000 ₪ לכל שעת עבודה נוספת.
כמו כן עותרת המבקשת להשבת הוצאות בעין בסך 1,800 ₪ שהוצאו על ידה בגין הוצאות שליחות, צילומים וכיו"ב.

לעמדת המשיב 1, יש לפסוק את שכר המבקשת בהתאם לעבודה שהושקעה על ידה בפועל לשם מילוי תפקידה ככונסת; להורות לה להמציא דו"ח כספי מפורט, מאומת ומבוקר ע"י רואה חשבון; וכן להורות כי שכרה ישולם ע"י המשיב 2 ולחילופין ישולם בחלקים שווים ע"י שני המשיבים.
לטענתו, המבקשת לא השלימה את מילוי התפקיד לשמו מונתה ולא רשמה את הנכס על שם המשיב 2, ופעולותיה התמצו בשליחת מכתבים, טכניים במהותם. עוד הוא טוען כי תקנה 8 (א) לתקנות החברות אינה מתאימה לענייננו, אלא תקנה 10 (ב), מכוחה יש להעריך את היקף עבודת המבקשת ולפסוק לה שכר בסך 9,000 ₪ + מע"מ. המשיב 1 מתנגד לפסיקת שכר טרחה למבקשת בעבור עבודות נוספות וכן הוא מתנגד להשבת ההוצאות בעין להן היא עותרת.

יצוין כי בעקבות תשובת המבקשת לתגובת המשיב 1 לבקשה, הגיש הלה בקשה לקיום דיון אשר ייוחד לנושא פסיקת שכר טרחת המבקשת, או לחילופין, להתיר לו להגיש תגובה קצרה לתשובת המבקשת.
מאחר וכתבי בית-הדין בנושא ברורים, עבים ומפורטים והשאלה שנותרה למעשה היא משפטית, לא השתכנעתי שיש מקום לקיום דיון בעל-פה ונראה שיש לדון בכך במסגרת הוראת תקנה 241(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וכך אני קובעת.


ג.
דיון

סעיף 389 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") מורה כדלקמן:

"
בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי לקבוע, בצו כללי או מיוחד, את שכר שירותיו של כונס הנכסים וכיצד ועל מי לשלמו
".

בספרו 'סוגיות בסדר דין אזרחי' (מהד' שמינית, תשס"ה-2005), בעמ' 573, כותב א' גורן כי:

"
בקביעת שכרו והוצאותיו של כונס נכסים, ניתן להיעזר בהוראות שבתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ותשלום שכרם), התשמ"א-1981
"


ראה לעניין זה גם את פסק-הדין ב-ע"א 438/85 איתן ארזי ושות' בניה והשקעות בע"מ נ' חיימסון, (פ"ד מא (2) 718).

כאמור, הצדדים במקרה דנן חלוקים בשאלה האם ראוי לחשב את שכר המבקשת בהסתמך על תקנה 8 (א) לתקנות החברות, או שמא על תקנה 10 (ב); אפנה לבחון את לשון התקנות הנ"ל:

תקנה 8 (א) קובעת בזו הלשון:

"לבעל תפקיד ייקבע שכר מימוש באחוזים מתקבולי מימוש, כמפורט להלן, למעט ממזומנים שהיו בידי החברה או שעמדו לזכותה ביום תחילת עבודתו בפועל של בעל התפקיד, ולמעט הכספים שהועברו לבעל התפקיד מכונס נכסים או מפרק אחר:
(1)
לגבי 53,036 השקלים החדשים הראשונים - 20%
(2)
לגבי 530,360 שקלים חדשים נוספים - 10%
(3)
לגבי 2,651,800 שקלים חדשים נוספים - 5%
(4)
לגבי כל שקל חדש נוסף - 1%

".

"תקבולי מימוש" מוגדרים בסעיף 1 לתקנות כ: "תקבולים, שאינם תקבולי הכנסה, ומקורם גביית חובות, מכירת נכסים וכל תקבול אחר שקיבל בעל תפקיד

".

תקנה 10 (ב) קובעת כך:

"נתמנה כונס נכסים או מפרק זמני לפי צו פירוק, לשם תפיסת הרכוש ושמירתו בלבד, לא יחולו הוראות פרק זה, ושכרו ייקבע על ידי בית המשפט בהתחשב בהיקף עבודתו

".

בענייננו, מינוי המבקשת נעשה למטרת מימוש פסק הדין ואכיפת זיכרון הדברים באופן שבו יירשמו הזכויות בנכס על שם המשיב 2. לשם כך נדרשו ממנה פעולות אקטיביות מול הרשויות והשגת אישורים לטאבו.
בנסיבות אלה איני סבורה שראוי להחיל את תקנה 10 (ב) אשר עוסקת במינוי לשם תפיסת רכוש ושמירתו בלבד; וכפועל יוצא מכך אני קובעת שחישוב שכר המבקשת ייערך בהסתמך על המדרגות המפורטות בתקנה 8 (א) לתקנות החברות, כאחוזים מתקבולי מכירת הנכס.

יצוין, כי שתי בקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין שהגיש המשיב 1 הן למותב זה והן לביהמ"ש העליון נדחו, כאשר בהחלטת ביהמ"ש העליון נקבע: "...אינני רואה מקום לעכב את ביצוע פסק הדין על שני נדבכיו, הן לעניין רישום הבעלות בקרקע על שם המשיב והן לעניין החבות בתשלום המס".

למרות ההחלטות המפורשות הנ"ל, בחר המשיב 1 שלא לשתף פעולה עם המבקשת באכיפת פסק הדין, אלא "למשוך זמן" ובמכתב שהופנה למבקשת ע"י ב"כ דאז של המשיב 1 נכתב כך (נספח יח' לבקשה): "עמדת מרשי, לפיה לא השתכלל כל חוזה למכירת המקרקעין שבנדון, ידועה לך זה מכבר. מחלוקת זו תלויה ועומדת בפני
בית-המשפט העליון הנכבד ועתידה לבוא על פתרונה בחודשים הקרובים. בטרם יכריע בית-המשפט העליון הנכבד בשאלת תוקפו של חוזה המכר, אין בכוונת מרשי לנקוט בצעד כלשהו העומד בניגוד לעמדתו הברורה".

התנהלות מעין זו מונעת מהמשיב 1 להישמע כיום בטענה לפיה לא השלימה המבקשת את מילוי התפקיד לשמו מונתה ולא רשמה את הנכס על שם המשיב 2, ואף על פי כן עותרת היא לבית המשפט להחזיקה כמי שמילאה אחר כל החובות שהוטלו עליה על פי צו המינוי.

עם זאת יצוין, שהמבקשת עותרת בבקשתה לקבלת פטור מאישור הדו"ח הכספי בידי רואה חשבון, בנימוק לפיו לא בוצעו פעולות כספים מרובות בחשבון הכינוס.
הדרישה מכונס הנכסים להגיש את הבקשה לקביעת שכרו בליווי דו"ח כספי מבוקר בידי רואה חשבון, מעוגנת בסעיף 6 (ב) לתקנות החברות, כדלקמן:

"הבקשה תלווה בדו"ח כספי של בעל התפקיד, כשהוא מאומת בתצהיר ומבוקר בידי רואה חשבון; אולם רשאי בית המשפט, מטעמים שיירשמו, לפטור בעל תפקיד מהחובה למסור את הדו"ח לבקורת האמורה.

לא שוכנעתי בקיומם של טעמים המצדיקים מתן פטור מהחובה למסור את הדו"ח הכספי לביקורת בידי רואה חשבון, ואשר על כן אני מורה על המצאת דו"ח כספי מבוקר כאמור, וזאת לא יאוחר מ-14 יום ממועד מתן החלטה זו. שכר המבקשת יחושב בהתאם לסעיף 8 (א) לתקנות החברות על-פי הדו"ח המבוקר וישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל ממועד הדו"ח ועד לתשלום בפועל.

לעניין עתירת המבקשת לפסוק לה שכר טרחה נוסף בסך 80,000 ₪ + מע"מ עבור עבודות נוספות שנעשו על ידה שלא במסגרת המינוי אלא כפרקליטה המתמחה במקרקעין, ולהשבת הוצאות בעין בסך 1,800 ₪ בגין שליחויות, צילומים וכיו"ב:
איני סבורה כי קיימת הצדקה לפסוק סכומים נוספים מעבר לשכר המחושב לפי תקנה 8 (א) ואני נוטה לראות בפעולותיה של המבקשת ככאלה הנכללות בגדר שירותים מקצועיים כמשמעותם בסעיף 11 לתקנות החברות ולע מעבר להן.
אשר להוצאות בעין בסכום מוערך של 1,800 ₪,- אני מורה על השבתן לכונסת כשהן נושאות ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל.

באשר לשאלה על מי ראוי להטיל את תשלום שכר המבקשת, כותב גורן בספרו לעיל (עמ' 573) לעניין זה כך:

"
שכרו של כונס הנכסים נקבע בהתאם לעקרונות הקבועים בתקנות החברות הנ"ל ותשלומו נעשה מתוך הנכסים, שלצורך הטיפול בהם נתמנה הכונס. בית המשפט מוסמך לסטות מעיקרון זה ולהטיל את החיוב על אחד מבעלי הדין על-פי הסמכות בתקנה 389 לתקנות
".

בענייננו, לא מצאתי יסוד לסטות מהעיקרון הקבוע בתקנות החברות ולפיכך ישולם שכר המבקשת, ושכר טרחת רואה החשבון המבקר, מתוך חשבון הכינוס.


ניתנה היום 4.2.09, בהיעדר.

המזכירות תמציא עותק החלטה זו, לב"כ הצדדים, בהמצאה כדין.




ד"ר דרורה פלפל
, שופטת
סגניתֿֿנשיא








הפ בית משפט מחוזי 765/05 עו"ד מרים דונין (שוב), כונסת נכסים נ' אברהם בן יעקב, עמוס מימון (פורסם ב-ֽ 04/02/2009)