פסקי דין על בן יהודה שמואל

4244/99 פ     23/06/2005




פ 4244/99 מדינת ישראל נ' בן יהודה שמואל




בעניין:

בתי המשפט
17


בית משפט השלום ירושלים
פ
004244/99


לפני
כב' השופטת ר' שלו-גרטל


23/06/2005



בעניין
:
מדינת ישראל


ע"י פרקליטות
מחוז ירושלים
התביעה




- נ
ג
ד -



בן יהודה שמואל



ע"י ב"כ עו"ד
א' אוחיון
הנאשם

פסק דין

1.

על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, קבעתי, כי ביצע את העבירה של מירמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 בחוק העונשין התשל"ז - 1977.


2.

להודאת הנאשם קדם הסדר טיעון בין הצדדים, לפיו תוקן כתב האישום המקורי, באופן שנמחקו חמישה אישומים, שייחסו לנאשם עבירות חמורות, ביניהן לקיחת שוחד, ונותר אישום אחד, מינורי, בו הודה, כאמור, הנאשם.
התביעה המליצה, בהסכמת הסניגוריה להימנע מהרשעתו, ולהטיל עליו לבצע שירות לתועלת הציבור [עמ' 11 שו' 5-9].

3.

שירות המבחן הגיש לבית המשפט תסקיר, המפרט את הנתונים האישיים הרלוונטיים לגבי הנאשם. הנאשם בגיל 47, כיום פנסיונר של המשטרה. ניכר, כי פיטוריו מהמשטרה על רקע מעורבותו בהליך הפלילי, מהווים גורם של משבר וטראומה בחייו.
הנאשם לקח אחריות לביצוע העבירה, והביע חרטה על התנהגותו. לדבריו, ביצע את העבירה מתוך רצון לסייע לחבר, ועל רקע הבנתו של נורמה מקובלת כמותרת.

שירות המבחן התרשם, שהנאשם הפיק את הלקח הנדרש, ושילם מחיר יקר בעצם פיטוריו מהמשטרה. לאור זאת, המליץ לקבל את הסדר הטיעון, ולהטיל עליו לבצע שירות לתועלת הציבור, בהיקף של 150 שעות, במסגרת מתנ"ס פסגת זאב, בתפקיד הדרכה או אחזקה.

4.

הן התביעה והן הסניגוריה ביקשו מבית המשפט לכבד את ההסדר ביניהם, מהנימוקים כפי שפרטו לפני, ובעצם המחלוקת ביניהם היתה ביחס להיקף השעות שיש להטיל על הנאשם. התביעה ביקשה להטיל על הנאשם את מיכסת השעות בהתאם להמלצת שירות המבחן, ואילו הסניגור, עו"ד א' אוחיון
, ביקש להסתפק ב-60 שעות, לאור הנימוקים שפירט לפני. עו"ד אוחיון טען, בין השאר, כי אין יחס סביר בין מיכסת השעות, לבין העבירה, נסיבותיה, והיקף שעות, המוטל במקרים אחרים. כמו כן, הדגיש שלאור הנזקים שנגרמו לנאשם עד כה, היקף השעות המומלץ, יפגע עוד יותר ביכולת השתכרותו החודשית, ובבני משפחתו.

5.

הנאשם שימש במועד הרלוונטי לכתב האישום, בתפקיד בוחן תנועה במחוז ירושלים משטרת ישראל. העבירה אותה ביצע, הינה תולדה של שיחת טלפון, שקיים הנאשם בתאריך 19.12.98 עם אדם בשם ברמן, אשר ביקש את יעוצו, כיצד לנהוג בשתי הודעות על תשלום קנס, בגין ביצוע עבירות תנועה שקיבל. לפי עובדות כתב האישום המתוקן, יעץ הנאשם לברמן להגיש בקשה לביטול אחד הדו"חות, או להפחתת הקנס, ולבקש להמיר את אחד הקנסות, משמו לשם אשתו, בנימוק, שהיא זו שנהגה במכונית. בעקבות היעוץ, הגיש ברמן תצהיר, לפיו, אשתו היא זו שנהגה במכונית במועד המתייחס לאחד הדו"חות, ודו"ח זה הוסב על שמה.



ראשית דבר, אני רואה לנכון לכבד את הסדר הטיעון בין הצדדים, וזאת בשים לב לנימוקי התביעה, ובמיוחד הקושי הראייתי שהיה לה, שהביא לשינוי הקיצוני בכתב האישום, הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה ועד היום, העובדה שמדובר באירוע חד פעמי, בשים לב לשיקולים הפרטניים הנוגעים לנסיבותיו של הנאשם, בהתחשב בצורך לעודד הסדרי טיעון בתיקים נוספים, ובהתחשב בכך שאין ליצור פער משמעותי בין ציפיות הנאשם שהודה, לבין העונש המוטל בפועל. על פי מכלול השיקולים, ניתן לקבוע, כי המלצת התביעה, המוסכמת על ידי הנאשם, להימנע מהרשעתו, ולהטיל עליו לבצע שירות לתועלת הציבור, עומדת במידת האיזון הראויה, ואין כל טעם מיוחד לחרוג ממנה.
שנית, היקף השעות שיש להטיל על הנאשם, בגדר הצו לשירות לתועלת הציבור. מעבר לשיקולים לקולא - ההודאה, החרטה וקבלת האחריות, ישנם שיקולים נוספים כלהלן.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי בעקבות ההליך הפלילי, פוטר הנאשם מהמשטרה, ובעצם
"חרב עליו עולמו", כפי שהתבטא הסניגור, עו"ד א' אוחיון
. כאמור, מדובר באירוע חד פעמי, שארע לפני למעלה מ-6 שנים, ונסיבות ביצוע העבירה, כפי שעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, וכפי שנטען ע"י הסניגור ולא נשלל ע"י התביעה, אינן במדרג הגבוה של החומרה. לנאשם לא היה עניין אישי בתוצאות מעשהו, ועל פניו ברור מהנסיבות שהמעשה לא היה כרוך ביסוד של שחיתות. העמדתו של הנאשם לדין ופיטוריו מהמשטרה, הם כשלעצמם עונש לא קל, שגרר גם נזק כלכלי, נפשי, כפי שטען הסניגור, נזק מתמשך עד עצם היום הזה, כפי שאף צויין בתסקיר. עצם קיומו של ההליך הפלילי במשך שנים, הינו תהליך ענישה מתמשך. חשוב לציין בהקשר זה, שהתמשכות ההליך היתה נעוצה במשך הזמן שלקח לפרקליטות לבדוק את הטענות המקדמיות שהעלה הסניגור, ואשר בסופו של דבר נמצאו מוצדקות, לאור תיקון כתב האישום ומחיקת כל אותם אישומים קשים.

זאת ועוד, בטרם הגיעו הצדדים להסדר טיעון, הסכימה הפרקליטות לברר את האישום בבית הדין למישמעת, אולם, משום מה, הליך זה לא התאפשר. אין מחלוקת ביחס לכך. הסניגור טען, כי במידה והיה מתקיים הליך מישמעתי, מן הסתם היה ההליך מסתיים בנזיפה, ולא בעונש חמור, השווה בערכו לשל"צ [עמ' 15 שו' 3-8]. טיעון זה אף הוא לא נשלל על ידי התביעה.

אחרון והעיקר, נגד ברמן, אשר לפי עובדות כתב האישום המתוקן, הגיש תצהיר שקרי, בעקבותיו דו"ח אחד הוסב על שם אשתו, לא הוגש כתב אישום, והוא לא הועמד לדין, כפי שהצהירה ב"כ הפרקליטות בדיון היום, וכפי שאף מסר הנאשם, לדבריו הוא מכיר את ברמן באופן אישי. בנסיבות אלה, סבורתני, כי במקרה מיוחד זה, עמדת התביעה, ביחס להיקף השעות, אינה מידתית.
סיכומו של דבר, אני מכבדת את ההסדר אליו הגיעו הצדדים, נמנעת מהרשעתו של הנאשם, ומטילה עליו לבצע שירות לתועלת הציבור, בהיקף של 60 שעות, בשעות הפנאי וללא שכר, בהתאם לתכנית שקבע שירות המבחן בתסקיר.
במידה ויהא צורך לשנות את מקום ההשמה, יבצע זאת שירות המבחן, וידווח על כך לבית המשפט.
מובהר לנאשם, כי במידה ולא ימלא אחר הצו, ושירות המבחן ידווח על כך לבית המשפט, ידון עניינו מחדש, הוא צפוי להרשעתו ודינו יגזר מחדש.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 ימים מהיום.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לשירות המבחן.

ניתן היום ט"ז בסיון, תשס"ה (23 ביוני 2005) במעמד ב"כ התביעה והנאשם.

ר' שלו- גרטל, שופטת
עדי ברגר







פ בית משפט שלום 4244/99 מדינת ישראל נ' בן יהודה שמואל (פורסם ב-ֽ 23/06/2005)