פסקי דין על משה פרס | פסקי דין על סנפרוסט בע"מ

8307/98 א     03/06/2001




א 8307/98 משה פרס נ' סנפרוסט בע"מ




1
בתי המשפט
בשא 009450/99
בית משפט השלום באר שבע
בתיק עיקרי: א 008307/98

03/06/01
תאריך:
כבוד השופטת טלי חיימוביץ
בפני
:
משה פרס

בעניין:
מבקש
י. ורון

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1.סנפרוסט בע"מ

2.כלל חברה לביטוח בע"מ

משיבים
י. רהט

ע"י ב"כ עוה"ד
החלטה

בפני
בקשה לקבוע כי הנכות הרפואית החלה בתיק זה, היא הנכות הרפואית אשר נקבעה למבקש על ידי הוועדה הרפואית של המל"ל.
העובדות
המבקש תבע את המשיבה לפיצוי בגין נזקי תאונה.
בתאריך 10.9.97 קבע בית המשפט המחוזי כי התאונה נשוא התביעה אינה תאונת דרכים. באותה עת היו בתיק חוות דעת מטעם שני הצדדים. חוות הדעת מטעם המבקש קבעו כי למבקש נותרו, נכות אורטופדית בשיעור של 30%, נכות נוירולוגית בשיעור של 19% ונכות בתחום הא.א.ג בשיעור של 10%. חוות הדעת מטעם המשיבה קבעה כי נכותו הצמיתה של המבקש הינה בשיעור 2.5%.
בנוסף, נבדק המבקש על ידי המל"ל, שם נקבעה לו נכות רפואית משוקללת בשיעור של 32%.
בתאריך 10.10.97 ערערו המשיבות על החלטת בית המשפט המחוזי, ובתאריך 15.12.97, הפך בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי התאונה נשוא התובענה היא תאונת דרכים.
בין מועד פסק הדין בבית המשפט המחוזי, לפסק הדין בבית המשפט העליון, ונוכח הפער בין חוות הדעת, הסכימו הצדדים בתאריך 23.9.97 כי בית המשפט ימנה מומחים רפואיים מטעמו.
המומחים מטעם בית המשפט הגישו חוות דעתם בתאריכים 1.2.98 ו-14.2.98.
בתאריך 30.11.98, ונוכח חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט, הועבר התיק מבית המשפט המחוזי לבית המשפט השלום.
טענות הצדדים
ב"כ המבקש מעלה את הטענות הבאות:
1. ההסכם הדיוני אינו בר תוקף ולחילופין, הוא ניתן לביטול עקב טעות - מעיתוי מינוי המומחים שהתרחש לפני פסק דינו של בית המשפט העליון, ברור כי הסכמתם של ב"כ הצדדים למינוי המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט נבעה כל כולה מן העובדה שבית המשפט המחוזי פסק כי התאונה נשוא התובענה אינה תאונת דרכים. כך גם עולה מנוסח הפרוטוקול. יש לראות בהסכמה זו הסכמה על תנאי, והתנאי הוא שהתאונה בה נפגע המבקש אינה תאונת דרכים. משנקבע על ידי בית המשפט העליון כי התאונה הינה תאונת דרכים נשמט הבסיס להסכמה, שהיתה רלבנטית להליך שהתנהל שלא על פי חוק הפיצויים.

2. הצדדים לא התנו על תקנה 6ב' לתקנות המל"ל הואיל וההסכמה הדיונית נערכה במועד בו לא היה הסעיף בתוקף - הצדדים לא התכוונו להתנות על סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, שהרי בעת המינוי לא היה מדובר בתאונת דרכים, ולא היה על מה להתנות. עתה, לאחר שינוי פסק הדין, המסגרת המשפטית החלה על תובענה זו הינה מסגרתו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. על כן, נוכח הוראת תקנה 6ב' לחוק הפלת"ד, והואיל וקביעת המל"ל נעשתה ביום 5.2.96, כשנה וחצי לפני קביעת המומחים מטעם בית המשפט, זו הנכות המחייבת.
ההכרעה
אדון להלן בשתי החלופות המוצעות על ידי ב"כ המבקש לבטלותו/ביטולו של ההסכם הדיוני, האחת, לפיה מדובר בחוזה התלוי בתנאי מפסיק, והתנאי הוא, שיעמוד בתוקף כל עוד תעמוד בעינה קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה התאונה אינה תאונת דרכים. קביעה אחרת, תפסיק את החוזה. לחילופין, ההסכם נכרת עקב טעות, והמבקש זכאי לפנות לבית המשפט, לפי סעיף 14(א) או (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 ולעתור לביטולו.
בטרם אדון בשאלות תקפו של ההסכם הדיוני, אתייחס לטענתו השניה של ב"כ המבקש, ואומר כי מקובל עלי שבעת שערכו הצדדים את ההסכם הדיוני, לא התכוונו להתנות על סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, הואיל ובעת עריכתו חלו על ההליך תקנות סדר הדין האזרחי, ולא חוק הפלת"ד. אלא שבטענה זו היה כדי לסייע למבקש, רק אילו ההתניה האמורה היתה אסורה לפי חוק הפלת"ד. בנסיבות כאלה, היה בשינוי סיווגה של התאונה, כדי להפוך את ההסכם הדיוני לבלתי חוקי, ולכן בטל.
הואיל והסכמה שכזו מותרת, גם לפי הסיווג החדש של התאונה, היינו, ההסכמה כשלעצמה תקפה גם לפי חוק הפלת"ד, אין בשינוי הסיווג כשלעצמו כדי לשמוט את הקרקע מתחתיה, ויש להחיל עליה את המבחנים האחרים של דיני החוזים.
1. האם ההסכם הדיוני הוא חוזה התלוי בתנאי מפסיק -
בדיון שהתקיים בתאריך 23/09/97 הגיעו הצדדים להסכמה כי:
" לאחר שביהמ"ש פסק כי במקרה זה אין מדובר בתאונת דרכים... .לאחר שנשמעו הערות ביהמ"ש הצדדים מסכימים כי ביהמ"ש ימנה מומחים רפואיים מטעמו כאשר חוו"ד שתוגשנה על ידיהם יהיו מכריעות...".
כאמור, ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, איננה מדברת במפורש על התניית תוקפו של החוזה בכך שיהיה תקף כל עוד אין התאונה מסווגת כתאונת דרכים, ויפסק, במקרה שהסיווג ישתנה. טענת ההתניה היא טענה עובדתית, וטענה עובדתית זו ככל טענה עובדתית אחרת צריכה להיות מגובה בראיות. דבר זה לא נעשה. המבקש לא תמך בקשתו בתצהיר או בראיה אחרת המאששת את טענתו כי ההסכם היה תלוי בתנאי מפסיק.

בע"א 635/84 עידן נ' גרדי ואח', תק-על 87(2) עמ' 257 נקבע כי:
"תנאי מתלה, מפאת חשיבותו והשפעתו על קיום החוזה, מקומו הטבעי הוא בחוזה עצמו. משאין הוא מצוי בחוזה דרוש הסבר משכנע מדוע ייחשב הוא לתנאי שכל תוקף החוזה תלוי בו".

לשם הזהירות אציין כי תנאי מתלה יכול שיהיה נלמד מאומד דעת הצדדים, ולאו דוקא באופן מפורש מההסכם גופו. אלא שגם טענה כזו יש לדחות נוכח התנהגותו של המבקש לאחר קבלת פסק הדין של בית המשפט העליון. לכאורה, לשיטתו של המבקש התקיים התנאי המפסיק, והחוזה פקע, ועל כן היינו מצפים מהמבקש לנהוג בהתאם, ולא להמשיך את הבדיקות הרפואיות על ידי מומחי בית המשפט. בפועל שיתף המבקש פעולה עם המומחים נבדק אצלם, שלח בקשות למתן רשות להגשת שאלות הבהרה, ביקש תוצאות בדיקה ואף כשנה וחצי לאחר קביעתו של בית המשפט העליון ביקש לקבוע מועד להגשת תחשיבי נזק.
התנהגות זו של המבקש מלמדת על כך שסבר כי החוזה ממשיך להתקיים, ולא רק זאת אלא שאף עשה פעולות פוזיטיביות למימושו.
אשר על כן, גם מהתנהגות המבקש לא ניתן ללמוד על היות ההסכם הדיוני תלוי בתנאי.

2. האם רשאי המבקש לבטל את ההסכם הדיוני עקב טעות -
על המבקש ביטול הסכם עקב טעות להוכיח, בין היתר, כי מדובר בטעות יסודית וחמורה, אשר בלעדיה לא היה מתקשר בהסכם, והודעת הביטול צריכה להינתן תוך פרק זמן סביר לאחר שנודע למתקשר על עילת הביטול.
במקרה דנן, פסק דינו של בית המשפט העליון לפיו מדובר בתאונת דרכים ניתן ביום 5/12/97, דהיינו פחות משלושה חודשים לאחר עריכת ההסדר הדיוני. מיד לאחר קבלת פסק הדין, יכול היה המבקש להסיק כי התקשר בהסכם הדיוני אגב טעות. אלא שעד ליום 14/11/99, קרי, כשנתיים מאוחר יותר, לא העלה כל טענה בדבר "טעות" אשר בגינה נולדה ההתקשרות בין הצדדים. ללא ספק פרק זמן זה אינו עומד במבחני הסבירות הנחוצים לשם ביטולו של חוזה, באשר אין כל הסבר מדוע המתין המבקש זמן כה ארוך. ראה לענין זה ספרה של פרופ' שלו, "דיני חוזים" מהדורה שניה בעמ' 265 שם נאמרים הדברים הבאים בענין זה:
"מבחן הסבירות הוא מבחן אובייקטיבי שיופעל ע"י בית המשפט. הזמן הסביר שבתוכו יש לתת הודעת ביטול ייקבע לפי נסיבות העניין. סבירות הזמן אינה נמדדת עפ"י אמות מידה כלליות ומופשטות, המנותקות מההקשר העובדתי, אלא נבחנת בכל מקרה לאור מכלול נסיבותיו.
בין הנסיבות שיישקלו בקביעת סבירות הזמן שחלף אפשר למנות את הנסיבות שלהלן:...מהות החוזה...התנהגות הצדדים...ושינוי מצב ע"י הצד השני. נראה בעליל כי לא ניתן לקבוע מסמרות בשאלת הזמן הסביר. כדברי השופט ברק:" יש ותקופה קצרה של מספר ימים תראה כבלתי סבירה...יש ותקופה ארוכה של שבועות וחודשים תראה כסבירה"
ההשתהות הארוכה בהגשת בקשת הביטול מעלה את החשש כי המבקש המתין לתוצאות המומחים מטעם בית המשפט, על מנת שיוכל לבור לו את הדרך הדיונית הרצויה, לפי תוצאות חוות דעת המומחים. מובן שישיבה על הגדר מסוג זה, אינה יכולה להכשיר השתהות כה ארוכה בהגשת בקשה לביטול ההסדר הדיוני.
אשר על כן, וגם אם התקשר המבקש בהסכם הדיוני עקב טעות, הוא לא עתר לביטולו תוך זמן סביר מיום שהתבררה לו הטעות, ועל כן איבד את זכותו לכך.
אשר על כן אני דוחה את הבקשה. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בדך 2,500 ₪.

ניתנה היום י"ב בסיון, תשס"א (3 ביוני 2001) בהעדר הצדדים
טלי חיימוביץ
, שופטת









א בית משפט שלום 8307/98 משה פרס נ' סנפרוסט בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/06/2001)