פסקי דין על חנאן נסיראת (חאג יחיא) | פסקי דין על נסיראת סבאח

3937/08 א     03/03/2009




א 3937/08 חנאן נסיראת (חאג יחיא) נ' נסיראת סבאח




בעניין:
7




בתי המשפט

בית משפט השלום נתניה
א
003937/08


בפני
:
בפני
כב' השופטת יעל קלוגמן
תאריך:
03/03/2009





בעניין:
חנאן נסיראת (חאג יחיא)


ע"י ב"כ עו"ד
גרה מחמד

התובעת


נגד


נסיראת סבאח


ע"י ב"כ עו"ד
אחמד חאג יחיא

הנתבעת


פסק-דין

1.
התובעת והנתבעת תושבות טייבה. התובעת היא גיסתה לשעבר של הנתבעת (גרושת
אחיה).

2.
התביעה נסבה על נזק אשר התובעת טוענת שהנתבעת גרמה לרכבה, ביום 21.3.08, בסביבות השעה 14.00.

התובעת תבעה פיצוי בגין הנזק לרכב, על פי חוות דעת שמאי מטעמה, וכן הוצאות וסכומי פיצוי נלווים.

3.
התובעת טוענת כי במועד האמור היא הגיעה לבית הדואר שסמוך לבית הנתבעת, על מנת להוציא דברי דואר מתיבת הדואר שלה. תיבות הדואר מצויות מחוץ לבית הדואר, מול בית הנתבעת, כמתואר בתרשים ת/ 2. מיקום בית הדואר ותיבות הדואר אינו שנוי במחלוקת.

התובעת טוענת כי בהגיעה אל בית הדואר, החנתה את רכבה לידו, באופן שתואר בתרשימה ת/ 2. לטענתה, לאחר שהוציאה מכתבים מתיבת הדואר שלה ופתחה אחד מהם, ובעודה עומדת ליד תיבות הדואר, היא ראתה את הנתבעת מרימה אבן גדולה מהקרקע ומכה בה, פעם ועוד פעם, בשמשה האחורית של רכבה. כתוצאה מכך נשברה השמשה, ונפגע אף המגן האחורי של הרכב.


עוד טוענת התובעת כי בדרכה בחזרה אל ביתה עברה הנתבעת ליד צידו הימני של הרכב, ואז תלשה את המראה הימנית-קדמית שלו, שנותרה תלוייה על בלימה.

התובעת העידה כי היתה המומה ממעשיה של הנתבעת, וכי לא ציפתה למעשים כאלה מצידה.

4.
מייד לאחר האירוע התלוננה התובעת במשטרה ומסרה את הודעתה ת/ 1, שבה תיארה את האירוע ואף הראתה לשוטרים את שמשת הרכב השבורה (הדבר עולה משאלה שהוצגה בעניין זה לנתבעת בגביית הודעתה, נ/ 1).

בתלונתה במשטרה לא הזכירה התובעת את תלישת המראה הימנית אלא רק את שבירת השמשה האחורית. התובעת הסבירה זאת בכך שהנזק למראה היה שולי, יחסית לנזק הגדול של שבירת שמשת הרכב, וכי בהגיעה למשטרה היא היתה נסערת ומבולבלת. עם זאת, עמדה התובעת על טענתה כי לאחר ששברה את השמשה האחורית, דבר שפגע אף במגן האחורי, תלשה הנתבעת גם את המראה הקדמית-ימנית ממקומה.

התובעת מסרה בהודעתה כי אותה עת התקיימו עדיין הליכים משפטיים בינה לבין אחיה של הנתבעת, בעניין חלוקת רכוש, בעקבות גירושיהם. התובעת שיערה כי אפשר שהמתח בעניין זה היה המניע לגרימת הנזק לרכבה על ידי הנתבעת, למרות שסמוך לפני האירוע לא היו אירועים חריגים בינה לבין גרושה. בעדותה בביהמ"ש הוסיפה התובעת בעניין זה, כי הסתבר בדיעבד, שרכבו של גרושה נפגע על ידי מאן דהוא כשחנה בעיר רמאללה, ויתכן שהנתבעת סברה כי ידה של התובעת, או מי מטעמה, היתה במעשה, ועל כן ביקשה לנקום בתובעת על ידי גרימת נזק לרכבה.

5.
הנתבעת כופרת במיוחס לה על ידי התובעת.
לאחר שהתובעת התלוננה במשטרה, הגיע שוטר לבית הנתבעת, ומאוחר יותר
אותו יום הגיעה הנתבעת, בליווית אחד מאחיה, לתחנת המשטרה ומסרה את הודעתה נ/ 1.


בהודעה זו מסרה הנתבעת כי התובעת הגיעה, בשעת האירוע הנטען, אל ביתה ואיימה שתדאג לסלק אותה מביתה. לדברי הנתבעת, הדבר היה בכניסה לביתה. בישיבה המקדמית העידה הנתבעת, כי בעת שנגרם לרכב הנזק הנטען היא היתה בתוך ביתה. בעדותה בישיבת ההוכחות הבהירה הנתבעת, כי היתה בתוך ביתה ושמעה צעקות ורעש בחוץ, ואז פתחה את דלתה ומצאה למולה את התובעת, אשר איימה לסלק אותה מביתה. חילופי הדברים בין השתיים אמנם אירעו בכניסה לבית הנתבעת, אך לפני כן היתה הנתבעת בתוך ביתה.

הנתבעת העידה כי אינה יודעת כיצד הגיעה התובעת אל ביתה (ברכב או ברגל). לדבריה, היא לא ראתה רכב חונה מול ביתה.

החוקר שאל את הנתבעת לגבי ביתה, והיא השיבה כי הבית שייך לה, וכי התובעת ואחיה לא גרו בו בתקופת נישואיהם (כך העידה הנתבעת גם בביהמ"ש).

לפיכך עימת החוקר את הנתבעת עם אי-ההיגיון שבגירסתה: איזה בסיס יש לתובעת לאיים כי תסלק אותה מביתה, אם מדובר בבית ששיך לנתבעת, ואשר לתובעת אין כל חלק בו, ואף לא גרה בו מעולם. לנתבעת לא היתה תשובה לפירכה זו. לשאלת החוקר היא השיבה: "לא יודעת". פירכה זו נותרה, איפוא, בעינה.

עוד מסרה הנתבעת בהודעתה נ/ 1, כי המרחק בין ביתה לבין בית התובעת הוא "רחוק הרבה". הדבר תומך בגירסת התובעת, כי היא הגיעה עם רכבה לבית הדואר.

6.
לאחר ששמעתי את הצדדים, אני מעדיפה את גירסת התובעת, שעשתה עלי רושם אמין ואף הגיוני יותר מגירסת הנתבעת.

עצם גרימת הנזק לרכב התובעת עולה לא רק מתוך גירסת התובעת, כשלעצמה, אלא היא נתמכת אף על ידי תלונתה המיידית של התובעת במשטרה; מתוך ההודעות במשטרה, ת/ 1 ו- נ/ 1; ומתוך חוות דעת השמאי, שבדק את הרכב למחרת האירוע, ואשר הנזקים שמתוארים בה תואמים את גירסת התובעת.

עוד נתמכת גירסת התובעת גם על ידי נסיבות שאינן שנויות במחלוקת: בית הדואר ותיבות הדואר אמנם מצויים מול בית הנתבעת; הנתבעת מאשרת מפגש-של-ריב עם

התובעת, במועד ובשעה של האירוע הנטען; לנוכח ההליכים המשפטיים שהתקיימו עדיין אותה עת בין התובעת לבין גרושה, אחי הנתבעת, אפשר שהיתה לנתבעת טרונייה כלפי התובעת.

לכך יש להוסיף את הפירכה הפנימית שבגירסת הנתבעת: כי התובעת הגיעה אל ביתה על מנת לאיים עליה, שתסלקה מהבית, אך לא היה לנתבעת הסבר לגירסה תמוהה זו, לנוכח העובדה שהיא בעלת הבית, ולתובעת אין כל חלק בו.

עדויות הצדדים לגבי האירוע עצמו עומדות, אמנם, כגירסה-מול-גירסה, אך אין מדובר בעדות יחידה של התובעת, ללא כל תימוכין, כיוון שגירסת התובעת נתמכת על ידי ראיות ונסיבות נוספות, כמפורט לעיל.

7.
ב"כ הנתבעת טוען כי יש לדחות את גירסת התובעת, בשל סתירות שנתגלעו בה, וכן מהטעם שלא הביאה לעדות איש מהאנשים, שלטענתה נכחו בעת האירוע והציעו לה עזרה.

הסתירות הן בכך שהתובעת לא מסרה בהודעתה במשטרה על תלישת המראה, ובכך שבעדותה בביהמ"ש אמרה תחילה, שתלישת המראה קדמה לפגיעה בשמשה ובמגן האחורי של הרכב, ואילו לאחר מכן אמרה שסדר הפגיעות היה הפוך: תחילה המכות בשמשה באמצעות האבן, ולאחר מכן - תלישת המראה.

התובעת הסבירה כיצד אירע שבתלונתה במשטרה היא התייחסה רק לשבירת השמשה ולא הזכירה את תלישת המראה, שהיתה שולית בעיניה. השינוי בדבריה, לגבי סדר הפגיעות הללו, אינו חורג מגדר הטבעי, כשמדובר באירוע שקרה קרוב לשנה לפני מתן עדותה, ואשר היה מפתיע ולדבריה אף מהיר מאד. לא מצאתי כי יש בעניין זה כדי לגרוע מאמינות גירסתה של התובעת לגבי עצם גרימת הנזקים על ידי הנתבעת, לנגד עיניה.

אשר לאי הבאת עדות של מי מהאנשים שנכחו באירוע: התובעת העידה כי לא הכירה איש מהאנשים הללו ולא ידעה את פרטיהם. עוד העידה כי בדיעבד נודעה לה, באקראי, זהותה של עדת ראייה לאירוע, גב' מרין חאג' יחיא, והיא רצתה להביאה

לעדות, אך אותה עדה אויימה על ידי אחיה של הנתבעת ואף הגישה נגדו בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת. ב"כ התובעת הציג את הבקשה האמורה ופרוטוקול של דיון, שבו הוצא צו למניעת הטרדה מאיימת על פי אותה בקשה. ב"כ הנתבעת טען כי אין לדעת אם אותה מבקשת אמנם היתה עדת ראייה לאירוע, ואם בקשתה לצו למניעת הטרדה מאיימת לא נבעה מסיבות אחרות, ולא מכך שאויימה על ידי אחיה של הנתבעת, כפי שנטען. על כן, טען ב"כ הנתבעת, יש לראות את התובעת כמי שלא הביאה לעדות עדים שיכלו לתמוך בגירסתה, ולפיכך יש לדחותה.

איני מקבלת טענה זו. התובעת לא איתרה כעד אלא אותה גברת, שעליה מסרה, והיא מסרה את הסיבה לאי-העדתה. אין בידי חומר ראיות שיאפשר לקבוע מסמרות: האם אותה גברת אמנם היתה עדת ראייה לאירוע, והאם אויימה על ידי אחי הנתבעת, כפי שנטען, אך זה ההסבר שהתובעת מסרה בעניין זה, ואיני יכולה לקבוע כי הוא מופרך על פניו.

בסופו של דבר, עלי להכריע: האם התובעת הוכיחה את תביעתה די הצורך, קרי: במידת מאזן ההסתברויות, באמצעות הראיות שכן הביאה.

על כך אני משיבה בחיוב, מהטעמים שצויינו לעיל.

8.
על כן אני מקבלת את התביעה.

הסכום שנתבע בגין הנזק לרכב מבוסס על חוות דעת השמאי. ב"כ הנתבעת טען כי התובעת לא הביאה את השמאי לעדות, אך חוות דעתו צורפה לכתבי הטענות של התובעת, וב"כ הנתבעת לא דרש לזמן את השמאי לחקירה, בהתאם לתקנה 130 א' לתקנות סדר הדין האזרחי. על כן מתקבלת חוות דעת השמאי כראייה.

סכום הנזקים, על פי חוות דעת השמאי, הוא 3,730 ₪ (בשקלים שלמים). התובעת נשאה אף בשכר טרחת השמאי, בסך 500 ₪.




9.
מרכיבים נוספים של התביעה הם:

א.
150 ₪ - הוצאות ביקורה של התובעת במרכז רפואי, בערבו של יום
האירוע, לטענתה - בשל הלחץ שנכנסה אליו בעקבות האירוע.

ב.

1,200 ₪ - הוצאות נסיעות ובטלה בגין השבתת הרכב.

ג.

5,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

איני מקבלת את שני המרכיבים הראשונים מבין המרכיבים הנוספים הללו: האירוע התרחש, כאמור, בסביבות השעה 14.00. מייד לאחר מכן נהגה התובעת בעצמה ברכבה אל המשטרה, כפי שהעידה, ולאחר שמסרה את תלונתה, נסעה לביתה. אל המרכז הרפואי הגיעה התובעת רק קרוב לשעה 23.00, לדבריה - לאחר שחברה שלה הציעה לה לקחתה לשם. התובעת העידה כי הנתבעת לא תקפה אותה עצמה ולא פנתה אליה אפילו בדברים, בעת ששברה את שמשת הרכב ותלשה את המראה. אין ספק כי מעשים אלה גרמו לתובעת תדהמה ואולי אף הלם, כטענתה, אך היא לא הוכיחה כנדרש, כי בשעות הלילה היה מצבה כזה שהצריך את הביקור הלילי במרכז הרפואי. כלומר, התובעת לא הוכיחה כנדרש קשר סיבתי בין הביקור במרכז הרפואי לבין האירוע מושא התביעה.

המרכיב של הוצאות נסיעה ובטלה לא הוכח כלל, אפילו לא בראשית ראייה, ועל כן אני דוחה גם אותו.

אשר לפיצוי בגין עוגמת נפש: מקובל עלי כי מגיע לתובעת פיצוי כזה, כיוון שחוותה מעשה אלים ומפתיע של גרימת נזק חמור לרכבה, בזדון, על ידי הנתבעת. עם זאת, סכום הפיצוי שנתבע במרכיב זה נראה לי מופרז, בנסיבות העניין, ואני מעמידה אותו על סך 2,000 ₪.

לסיכום, מרכיבי התביעה שקיבלתי הם: 3,730 ₪ בגין הנזק לרכב; 500 ₪ - שכ"ט השמאי; 2,000 ₪ - בגין עוגמת הנפש.

10.
בהתאם לכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 6,230 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה: 11.5.08, ועד לתשלום בפועל.

עוד תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד לתשלום בפועל; וכן - שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪, בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

11.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום.
ניתן היום ז' באדר, תשס"ט (3 במרץ 2009) בהעדר הצדדים.

יעל קלוגמן
, שופטת
003937/08א
132 פ.ש.






א בית משפט שלום 3937/08 חנאן נסיראת (חאג יחיא) נ' נסיראת סבאח (פורסם ב-ֽ 03/03/2009)