פסקי דין על יוסף דהאן | פסקי דין על צוריאל מושב עובדים | פסקי דין על מושבי הגליל אגודה שיתופית חקלאית | פסקי דין על בנק הפועלים ואח' |

10752/08 רעא     15/03/2009




רעא 10752/08 יוסף דהאן נ' צוריאל מושב עובדים, מושבי הגליל אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, בנק הפועלים בע"מ ואח'




החלטה בתיק רע"א 10752/08



בבית המשפט העליון


רע"א 10752/08



בפני
:

כבוד השופט י' דנציגר


המבקש:
יוסף דהאן



נ


ג


ד



המשיבים:

1. צוריאל מושב עובדים



2. מושבי הגליל אגודה שיתופית חקלאית בע"מ



3. בנק הפועלים בע"מ


4. בנק החקלאות לישראל בע"מ


5. לאומי ליסינג בע"מ


6. עוצ"מ קופת תגמולים במושבים בע"מ


7. הסנה חברה ישראלית לבטוח בע"מ


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.11.08 בה"פ 216/07 שניתן על ידי כבוד השופט מ' רניאל


בשם המבקש:
עו"ד ד' אלטמן


החלטה


לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.11.2008 בה.פ. 216/07 (
כבוד השופט מ' רניאל
) אשר דחה את בקשתם של המבקשים לבטל את פסק המשקם שניתן ביום 30.7.2007 על ידי המשקם – עו"ד א' הרמלין (להלן בהתאמה –
פסק המשקם
ו
המשקם
)
.

עובדות והליכים קודמים

1.
בטרם נרד לעומקם של דברים יצויין כי המבקש 2 נמחק מן הבקשה שלפניי על פי בקשתו שהונחה על שולחני ביום 19.2.2009.
המבקש 1 (להלן -
המבקש
) הינו חבר במשיבה 1 שהיא אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית (להלן -
האגודה
). המשיבים 2-8 הינם חלק מנושיה של האגודה (להלן -
הנושים
). ביום 19.1.2004 אישר המשקם "הסדר מעטפת" שהינו
פסק משקם חלקי
אשר מהווה הסדר מוסכם בין האגודה לבין נושיה (להלן -
הסדר המעטפת
), זאת במסגרת תפקידו
להסדיר את חובותיה של האגודה
מכוח חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב-1992 (להלן -
חוק ההסדרים
). נדבך מרכזי בהסדר המעטפת קבע כי התמורות משיווקן של חלקות המקרקעין בשכונת "ההרחבה" של האגודה (להלן -
ההרחבה
) תשמשנה כאחד ממקורות המימון העיקריים להחזר חובותיה של האגודה לנושיה.

2.
ביום 6.11.2006 פנה המבקש והעלה טענות כנגד הסדר המעטפת ובפרט כנגד החוקיות של תכנית בנין ערים מספר 10298ג', אשר אישרה את תוכנית ההרחבה כאמור. במסגרת פניה זו וכן במסגרת פניות נוספות ומאוחרות יותר של המבקש למשקם, העלה הראשון טענות כנגד ועד האגודה ובין היתר טען כי במסגרת הסדר המעטפת לא נלקחו בחשבון מגרשים ונחלות פנויות שחברי הועד באגודה ומקורביהם מצמידים אותם לנחלותיהם תוך הטעיית רשויות התכנון והבנייה, בעוד שאותם מגרשים ונחלות פנויות אמורים היו להוות מקור לתשלום חובותיה של האגודה. מטעמים אלו ביקש המבקש לדחות את
יישומה
של תוכנית ההרחבה, אשר כאמור היוותה את ליבת הסדר המעטפת ותנאי להסכמת נושיה של האגודה. לבקשותיו צירף המבקש טענות נוספות כגון אי חוקיותה של האסיפה הכללית באגודה שאישרה את הסדר המעטפת וזיוף מאזני האגודה שעל בסיסם גובש ההסדר האמור.

ביום 1.7.2007 הגיש המבקש למשקם בקשה להתלות את מתן החלטתו בעניין יישום הסדר המעטפת עד לסיום בדיקת התלונות שהגיש למנהל מקרקעי ישראל, לועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז הצפון, למחלקה לאכיפת דיני מקרקעין במשרד המשפטים ולרשם האגודות השיתופיות.

3.
ביום 18.6.2007 התקיים דיון בהשתתפות הצדדים לפני המשקם אשר שמע את טענותיהם. במשך שבוע ימים לאחר מכן נוהל מו"מ בין הצדדים, אשר לא צלח בסופו של יום. בעקבות זאת ניתן פסק המשקם אשר דחה את בקשתו של המשיב ואישר את יישומו של הסדר המעטפת.

ההליכים בבית המשפט המחוזי

4.
המבקש ערער על פסק המשקם לפני בית המשפט המחוזי בחיפה וביקש לבטלו (להלן -
בקשת הביטול
). בקשת הביטול הושתתה על נימוקים רבים שקצרה היריעה מלפרטם ולהלן יובאו העיקריים שבהם. ראשית, טען המבקש כי הסדר המעטפת אינו תקף היות שהאסיפה הכללית שאישרה אותו לא הייתה חוקית. בנוסף, טען המבקש כי בפסק המשקם נפלה טעות גלויה ולכן קמה לו עילה לביטולו לפי סעיף 28(3) לחוק ההסדרים, זאת משום שהמשקם קבע כי יתרות החברים באגודה נקבעו על פי שיערוך "מאזן מבוקר" ובהתאם לתקנות ההסדרים במגזר החקלאי משפחתי (כללים לקביעת חובות וזכויות בהעדר מאזנים), תשנ"ה-1994 (להלן -
תקנות ההסדרים
) בעוד שאין אלו הם פני הדברים. לטענת המבקש, המאזן עליו הסתמך המשקם היה פגום וערוך שלא על פי הדרישות המעוגנות בתקנות ההסדרים, זאת משני טעמים: ראשית, בשל

פסק דין
שהרשיע את האגודה באי הגשת שבעה מאזנים ושנית, לאור דו"ח רואה חשבון אשר ביקר את מאזנה של האגודה ונמנע מלהביע דעה על דוחותיה הכספיים. הוסיף המבקש וטען כי שגה המשקם בקובעו כי אין לנושים עניין בנכסים שהוברחו על ידי האגודה ועל ידי חברים בה שכן אילו היו נכסים אלו ממומשים היה בכך כדי להפחית את נטל התשלומים על החברים באגודה. יתר על כן, טען המבקש כי שגה המשקם כאשר קבע שהטיפול בהשגות על תוכנית המתאר אינן מתפקידו אלא בסמכותן של רשויות התכנון והבניה בלבד, שכן במסגרת תוכנית האיחוד והחלוקה (שנעשתה במסגרת תוכנית בניין העיר) הוברחו נכסים על ידי חברים באגודה. לבסוף, טען המבקש כי המשקם לא הכריע באחת הסוגיות שנמסרו להכרעתו משום שלא התייחס לסוגיית יתרות הזכות של החברים באגודה הזכאים כלפיה, ולפיכך טוען הוא כי קמה לו עילה לביטול פסק המשקם לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968

(להלן -
חוק הבוררות
) החל על פסק משקם מכוח סעיף 28(א)(2) לחוק ההסדרים.

5.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הביטול.
ראשית
, קבע בית המשפט כי המבקש היה מנוע מלטעון כנגד תוקפו של הסדר המעטפת שכן הוא הצטרף להסדר הנושים במסגרת הסדר המעטפת ואף פעל לפיו. מעבר לכך נקבע כי בדין הסתמך המשקם על פרוטוקול האסיפה הכללית שאישר את הסדר המעטפת היות שפרוטוקול זה היה בתוקף כל עוד לא בוטל והמבקש לא הציג כל החלטה של רשות מוסמכת או של בית משפט שביטלה את הפרוטוקול האמור ואין זה מתפקידו של המשקם לערער על הפרוטוקול.
שנית
, נקבע כי מפסק הדין שהרשיע את האגודה באי הגשת שבעה מאזנים לא ברור בגין אלה שנים לא הוגשו המאזנים וכי מדו"ח החקירה שהוגש על ידי רואה החשבון עולה כי מדובר באי הגשת דוחות החל משנת 1992 ולכן אין לכך נפקות לגבי מאזן 1987 שעליו הסתמך המשקם. יתר על כן, נקבע כי הימנעותו של רואה החשבון להביע עמדה באשר למאזנה של האגודה אינה מעידה על כך כי מדובר במאזן שאינו מבוקר על פי תקנות ההסדרים, בין היתר משום שעיון בנימוקיו של רואה החשבון מעלה כי הימנעותו מלהביע עמדה כאמור נבעה אך בשל חלוף הזמן ממועד עריכת המאזן ועד למועד החקירה ולאו דווקא בשל פגם או כשל מהותי שדבק באגודה.
שלישית
, קבע בית המשפט המחוזי כי טענת המבקש לפיה מימוש הנכסים "המוברחים" עשוי להפחית את נטל התשלומים לא הוכחה די הצורך בפני
המשקם ולפיכך קביעת המשקם בעניין זה אינה שגויה.
רביעית
, נקבע כי המשקם אינו מהווה ערכאה משפטית מוסמכת לבירור טענות בתחום התכנון והבניה ולצורך כך קיימים ערוצים ייעודיים מוסמכים ולפיכך בדין קבע המשקם כי אין זה מעניינו לברר טענות אלה. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי אי הכרעתו של המשקם בסוגיית יתרות הזכות של חברי האגודה כלפיה אינה מקימה עילה לביטול פסק משקם שכן להכרעה בסוגיה זו אין נפקות או השפעה לעניין אישור או ביטול הסדר המעטפת וכן אין בה כדי להתלות את יישומו. לאור כל אלה, נדחתה בקשת הביטול.

מכאן הבקשה שלפניי.

בקשת רשות הערעור

6.
בעיקרו של דבר חזר המבקש בבקשה שלפניי על טיעוניו כפי שהעלה אותם בפני
בית המשפט המחוזי ועל כן איני רואה מקום לפרטם בשנית. נוסף על טיעונים אלו טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר החליף בטעות בין יתרות הזכות לבין יתרות החובה של חברי האגודה וכאשר לא שיערך את יתרת הזכות אשר בעת עריכת המאזן עמדה על סך 84,000 ש"ח ולאחר שערוך סכומה מגיע כדי 1,081,137 ש"ח. כן טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר חייב אותו לשלם לנושים הוצאות בסכום חריג של 50,000 ש"ח אשר אינו תואם את הטרחה שנגרמה להם אם בכלל.


דיון והכרעה

7.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבים.

8.

סעיף 29 לחוק ההסדרים קובע כי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לפי סעיף 28 לחוק הנ"ל יהיה בהתאם לחוק הבוררות, קרי, ערעור ברשות בלבד. כידוע, רשות ערעור על החלטות בית משפט בענייני בוררות, לרבות בעניין פסקי משקם, אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא במקרים
חריגים
בלבד, במסגרתם עולה שאלה עקרונית בעלת אופי ציבורי החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או כאשר נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 139/08
רונן נ' כפר ורבורג
(לא פורסם, 9.3.2008); רע"א 10420/07
כהן נ' מצליח מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ
(לא פורסם, 28.4.2008); רע"א 627/08
גלם נ' שדה עוזיה מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ
(לא פורסם, 1.5.2008), להלן -
עניין גלם
].


9.
לא שוכנעתי כי המקרה שלפניי מעורר שאלה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או כי נדרשת התערבותו של בית משפט זה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. יתרה מכך, סבורני כי דין הבקשה להידחות גם לגופה.

10.


דינה של בקשה הביטול להידחות מאותם הנימוקים שפירט בית המשפט המחוזי בפסק דינו ואשר תוארו לעיל. בנוסף, מעיון בבקשה שלפניי לא מצאתי ביסוס לטענותיו של המבקש לכך שהמשקם פעל בהיעדר סמכות או שנפלו פגמים בהליכים בהם נקט. לכל היותר נוגעות טענותיו של המבקש לאופן הפעלת שיקול דעתו של המשקם ולכן הן טענות ערעוריות במהותן. ואולם, כידוע, בית המשפט המחוזי, ומקל וחומר בית משפט זה, אינם מהווים ערכאת ערעור על פסקי משקמים [ראו למשל: עניין גלם
הנ"ל
]. לפיכך, משעה שפסק המשקם ניתן כדין ובהליך תקין במסגרת סמכויותיו של המשקם איני מוצא מקום להתערב בו.

11.
איני רואה מקום להתייחס לשאלה האם דבק שיהוי בבקשת הביטול היות ששאלה זו לא הועלתה בפני
בית המשפט המחוזי. בשולי הדברים יוער כי
אין בהחלטת משקם שהינה יישום של פסק המשקם שקדם לה, אף אם הוא פסק משקם חלקי, כדי לקטוע את מניין 45 הימים שבמסגרתם ניתן להגיש בקשה לביטול פסק משקם [סעיף 28(ב) לחוק ההסדרים], אשר יש למנותם מיום מתן פסק
המשקם
[רע"א 9711/07
אברהם שרעבי נ' עזריאל, מושב עובדים של הפועמ"ז בע"מ
(לא פורסם, 15.4.2008)].

סבורני כי בנסיבות המקרה דנן, פסק המשקם הינו מתן תוקף פסק משקם חלקי להסדר המעטפת בעוד שהחלטת המשקם שניתנה בעקבות טענותיו של המבקש מהווה
יישום
של פסק המשקם ולכן לא היה בה כדי לקטוע את מניין 45 הימים האמורים אשר יש למנותם החל מיום 19.1.2004 עת אושר הסדר המעטפת על ידי המשקם.

12.
לבסוף, איני מוצא מקום להתערב גם בשאלת ההוצאות שאותן פסק בית המשפט המחוזי לחובת המבקש. כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בעניין פסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין, אלא במקרים חריגים בלבד, כאשר התגלו פגם או טעות יסודיים בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה [ראו למשל: ע"א 280/87
קופלמן נ' דניאל בינקין
, פ"ד מג(2) 753 (1989)]. לא שוכנעתי כי המקרה שלפניי מצדיק התערבות כאמור.

13.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.


ניתנה היום, י"ט באדר תשס"ט (15.3.09).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

08107520_w02.doc

חכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 10752/08 יוסף דהאן נ' צוריאל מושב עובדים, מושבי הגליל אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, בנק הפועלים בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 15/03/2009)