פסקי דין על בסאם בן מחמוד מסארווה

1649/08 פ     12/02/2009




פ 1649/08 מדינת ישראל נ' בסאם בן מחמוד מסארווה




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום בכפר סבא
פ
001649/08



בפני
כב' השופטת ק. רג'יניאנו

תאריך:
12.2.09


המאשימה:
מדינת ישראל





- נ ג ד -

הנאשם:
בסאם בן מחמוד מסארווה
(ת.ז. 051425320)
ע"י ב"כ עו"ד מנצור


גזר - דין


1.
במסגרת הסדר דיוני בין ב"כ הצדדים תוקן כתב האישום, הנאשם הודה בעובדות כתב אישום המתוקן והורשע, בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות (2 אישומים), תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות (2 אישומים) ועבירה של איומים.

לא הוצג הסדר טיעון ביחס לעונש.

במועדים הרלוונטיים לכתב האישום היו הנאשם והמתלוננת נשואים ולהם שלוש בנות, אי.מ., ילידת 1996. אס.מ., ילידת 1999 ו- אל.מ. ילידת 1994. המשפחה התגוררה בטייבה.


ואלה העובדות העולות מכתב האישום:
על פי עובדות כתב האישום הראשון בתאריך 27.05.08, בביתם בטייבה, ביקש הנאשם מהמתלוננת שתיתן לו כסף. המתלוננת סירבה לבקשתו ובתגובה, בהיותו בגילופין הרים הנאשם סכין מטבח שהייתה מונחת על השיש ואחזה בידו בנוכחות הבנות. הנאשם הורחק על ידי הבנות, והמתלוננת והנאשם עזבו את הבית.

בשעה 03:30 לערך, היתדפק הנאשם על דלת הבית. המתלוננת פתחה לו את הדלת והנאשם החל לקלל אותה "זונה, בת זונה"

ובהמשך "את רוצה לגנוב לי את כל הכסף". המתלוננת ענתה לו כי היא זו שמנהלת את העניינים הכספיים. ובתגובה, תפס הנאשם את המטפחת שהייתה קשורה לצווארה
והמתלוננת הצליחה להשתחרר מאחיזתו וברחה לתוך הבית. הנאשם נכנס בעקבותיה לבית, הבחין שהיא משוחחת בטלפון ואמר לה "תפסתי אותך, יש לך חבר? אני אראה לך", חלץ את הנעל מרגלו וזרק אותה לעבר המתלוננת.

למחרת, בשעות הבוקר, המשיך הנאשם ופנה בשמות גנאי למתלוננת "זונה, בת זונה" בנוכחותה של אי.מ. וקרא גם
לאי.מ. בשם "זונה". א.מ ביקשה מהנאשם שיחדל ובתגובה זרק עליה הנאשם נעל שפגעה בה והותירה על ירכה סימן אדום.

על פי עובדות האישום השני בתאריך לא ידוע, בחודש מאי 2008, עובר ל- 27.05.08, בסלון הבית, עת שאי.מ. צפתה בטלוויזיה, ביקש ממנה הנאשם שתכין לו קפה. אי.מ. השיבה לו "שנייה" ובתגובה היכה אותה הנאשם בחוזקה בכתף באמצעות ידו. אי.מ. עזבה את הסלון והנאשם רדף אחריה כשידו מונפת כלפיה.

על פי עובדות האישום השלישי במועד שאינו ידוע למאשימה, בחודש ספטמבר 2005, הפילה אס.מ. את חולצתו של הנאשם לרצפה. בתגובה, תפס הנאשם בחוזקה באמצעות ידו את לחייה של אס.מ. לחץ עליהן ועל שיניה וסטר לה בפני
ה.

2.
במסגרת הראיות לעונש זומנו כעדות הגנה המתלוננת ושלוש בנותיו של הנאשם.
המתלוננת סיפרה כי לא התכוונה לגרום להגשת כתב אישום נגדו ופנייתה למשטרה הייתה לשם קבלת עזרה בעניין התמכרותו של הנאשם לאלכוהול. הסבירה כי ככלל הנאשם תמיד עמד לצידה ולצד בנותיה ועזר לה רבות בטיפול בבית ובבנות.

בנותיו של הנאשם סיפרו שהנאשם איננו אדם אלים, אלא אדם חולה שתמיד שמר עליהן והן מרגישות בחסרונו בבית ומבקשות שיחזור הביתה. העידו כי הנאשם מכור לאלכוהול ובהיותו בגילופין איננו שולט על מעשיו.

הוגש סיכום מידע רפואי המפרט את האבחנות לגבי מצבו הרפואי.

3.
לאחר ששמעתי את הטיעונים לעונש החלטתי לקבל תסקיר של שירות המבחן שיבחן נכונותו של הנאשם לתהליך של גמילה והאפשרות לגמילה במסגרת ריצוי מאסר בכלא.


כעולה מהתסקיר הנאשם מוכר כאלכוהוליסט מזה שנים רבות. מצבו מאופיין בעליות ומורדות והסתבכויות חוזרות ונשנות בעבירות אלימות על רקע שתייתו. לנאשם 17 הרשעות, עיקרן בעבירות אלימות כלפי אשתו ונדון בין היתר לעונשי מאסר בפועל. תלויי ועומד נגדו מאסר על תנאי חב הפעלה של 10 חודשים.

לאורך השנים עבר הנאשם ניסיונות גמילה רבים, אך הוא לא התמיד בהם. בשנת 2000 הופנה לעמותת "אפשר" ברמת גן ובשנים 2001 – 2002 עבר טיפול משולב בהיותו אסיר בכלא חרמון. ב- 2003 שהה בטיפולית במהלך מעצר בית אך הפר את התנאים. בסוף 2004 הופנה לעמותת "אפשר". הוא שיתף פעולה בהתאם לכוחותיו הקיימים.

הנאשם הודה באופן כללי בעבירות המיוחסות לו והודה כי ביצע אותן בהיותו בגילופין. טען שמזה 8 חודשים הוא אינו שותה אלכוהול. הנאשם מיקד רצונו לעבור הליך גמילה מסודר במסגרת סגורה מחוץ לכלא.

קצינת המבחן מציינת שבהעדר הפסקת שתייה ממושכת מצד הנאשם, הסיכון להישנות אירועי אלימות חוזרים הינו גבוה.
קצינת המבחן התרשמה מכוחותיו המצומצמים של הנאשם לעריכת שינוי במצב התמכרותו לאלכוהול והיא מסופקת באשר ליכולתו להתמיד לאורך זמן בהפסקת שתייה. היא מציינת כי העובדה שהנאשם מתנגד להליך טיפולי במסגרת שירות בתי הסוהר עשויה להצביע על כך שהמניעים הנוכחיים שהוא מביע לגמילה, הינם חיצוניים גם בשלב זה. לשאלת ביהמ"ש מציינת קצינת המבחן כי במסגרת שירות בתי הסוהר קיימת תוכנית טיפולית לטיפול בהתמכרויות הדורשת תקופת מאסר של שנה לפחות. גורמי הטיפול בשב"ס הם שאחראים על בחינת התאמתו של הנאשם לתוכנית זו. קצינת המבחן שוללת טיפול בקהילת "אלפטאם" בטייבה בשל הקרבה למתלוננת ובנותיה.
עוד מציינת קצינת המבחן כי אם ביהמ"ש יסבור שיש לבדוק אפשרות גמילה מחוץ לכלא יש לאפשר לנאשם לצאת לבדיקות.

4.
עברו של הנאשם:
לנאשם עבר פלילי מכביד. הרשעתו הראשונה ב- 1972 בעבירות של שבל"ר, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא ביטוח.
בהמשך, במהלך השנים, הורשע בעבירות של התרת קשר נישואין, גרימת נזק לרכוש, ניסיון לפציעה, תקיפה, תקיפת שוטר, נהיגה בזמן פסילה, הכשלת שוטר במילוי תפקידו, התנהגות פרועה תוך שהות במקום ציבורי, קטטה במקום ציבורי ואיומים. מכאן ואילך (שנת 1995) הרשעותיו הן בעבירות אלימות ואיומים כלפי המתלוננת ועבירות של הפרת הוראה חוקית.
ריצה 6 מאסרים בפועל המצטברים לכדי מספר שנים של מאסר מאחורי סורג ובריח.

5.
ב"כ התביעה עמדה על חומרתן וכיעורן של העבירות ועתרה להפעלת המאסר על תנאי והטלת מאסר נוסף של 24 חודשים במצטבר למאסר על תנאי.


הסניגור איננו מקל ראש בעבירות, עם זאת, טען שהן אינן מן החמורות ובוצעו עקב איבוד שליטה בהיותו של הנאשם בגילופין. הוא טען שמדובר באירוע נקודתי וביקש לשקול לקולא לנאשם את מצבו הרפואי, הודאתו והבעת החרטה.

הסניגור ביקש להסתפק בתקופת מאסר של 10 חודשים שתחפוף את המאסר על תנאי שיופעל ולהורות על עיכוב ביצוע העונש על מנת לבחון האלטרנטיבה השיקומית של קליטתו של הנאשם בקהילה הטיפולית "הדרך".

הסניגור סבור כי לא יגרעו שיקולי הענישה, אם יעתר בית המשפט לבקשה.

6.
שקלתי את הנסיבות ועתירת הסניגור ואין לאל ידי להעתר לה. אכן, הדין מאפשר בנסיבות מסוימות, המסורות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, לנקוט בהליכי שיקום, אך לא זהו המקרה.

תסקיר שירות המבחן מדבר בעד עצמו ומצביע על אדם שעבר מספר רב של ניסיונות גמילה ולא התמיד. העובדה שהנאשם מסרב לתוכנית גמילה במסגרת הכלא מלמדת שרצונו להיגמל איננו כן. ניסיונות קודמים שהיו מבוססים על רצונו להיגמל נכשלו ומכאן שהבעת הרצון שלו נשענת על רצונו להשתחרר. אוסיף ואומר כי גם אם הייתי משתכנעת שרצונו להיגמל מחוץ לכלא הוא רצון כן, לא הייתי נעתרת לבקשה לאפשר לו תהליך גמילה, בטרם ירצה את עונשו. עיכוב ביצוע עונש מאסר מסיבה זו, היא בלתי הגיונית. יסיים הנאשם לרצות את עונשו ותבוא עליו הברכה אם ישתלב בטיפול גמילה לאחר מכן.

אפילו שהעבירות אותן עבר הנאשם אינן ברף העליון מבחינת חומרתן, בשים לב גם לעברו ולריבויין הן מלמדות על דפוס התנהגות של הנאשם.

באשר לעתירת המתלוננת והבנות אין ספק שהן אמביוולנטיות לגבי הנאשם. הן אוהבות אותו ורוצות אותו בבית, אבל אינן מוכנות ויכולות לשאת את האלימות שלו כלפיהן.

7.
חומרתם של מעשי אלימות ברורה לכל, קל וחומר כאשר מדובר במעשי אלימות בתוך המשפחה.

יפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי כב' השופט ג'ובראן בע"פ 10822/08, פלוני נ'
מדינת ישראל

:

"... המבקש הורשע בעבירות של אלימות במשפחה המעידות על דפוס חוזר של התנהגות אלימה כלפי אשתו דאז וביתו. אין צורך להכביר במילים על חומרתם של מעשי אלימות כלפי שלמות גופם של אחרים. כל שכן, כאשר מדובר בבת זוג או ביתו של המבקש מהן נמנעה תחושת הביטחון האישי דווקא בביתן אשר ימים כתיקונם הוא מבצרם...".


בעניינו אין המדובר במעידה חד פעמית מצד הנאשם, אלא במעשים אלימים שחזרו על עצמם פעמים רבות. הנאשם ביצע את מעשי האלימות כלפי אשתו ובנותיו בעודו בגילופין. לנאשם ניתנו הזדמנויות רבות לשיקום. הוא יצא ונכנס למוסדות טיפוליים וחזר לסורו ואין לו על מי להלין אלא על עצמו.


בע"פ 2157/92, פדידה נ' מדינת ישראל
, עמד כב' השופט אלון על חשיבות ההרתעה במקרים של אלימות במשפחה:

"תופעה זו של אלימות בתוך המשפחה הייתה לנגע שפשט בחברה ויש לעקרו על ידי עונשים הולמים למען ישמע ויראה המערער ולמען ישמעו ויראו עבריינים בכוח אחרים. בכגון דא יש להחמיר בדינו של הנאשם הן מתוך הבעת שאת נפש והוקעת מעשיו והן מתוך מגמה של התרעה. אכן, תגמול כנקמה אינו מידה בין מידות הענישה. אך כאשר מדובר בענישה על מעשה פשע חמור, כגון זה שלפנינו יש שמצוי גם מצוי בדרכי הענישה ומטרותיה, בין היתר, שיקול התגמול בתור הבעת סלידה ושאת נפש ממעשי העבירה, אשר מעוותת את דמותה התרבותית הבסיסית של חברה אנושית".


הסניגור הצביע על מצבו הרפואי של הנאשם ואינני רואה בכך נימוק מספיק כדי להימנע מעונש הולם. הנאשם מטופל באופן שוטף ושירות בתי הסוהר ערוך לטפל גם באנשים שמצבם הרפואי מצריך טיפול רפואי.

8.
לאחר שנשקלו על ידי כל השיקולים הרלוונטיים אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

1.
מפעילה את המאסר על תנאי של 10 חודשים מיום 02.12.06, ת.פ. 2134/06 של בית משפט זה.

2.
בגין הרשעותו בתיק זה אני מטילה 12 חודשי מאסר בפועל.

שני המאסרים ירוצו במצטבר כך שהנאשם ירצה סה"כ 22 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו 29.5.08.

3.
10 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת אלימות מכל סוג.

הסכין תושמד.

ניתן היום י"ח בשבט, תשס"ט (12 בפברואר 2009) במעמד הצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום.
______________
ק.רג'יניאנו, שופטת







פ בית משפט שלום 1649/08 מדינת ישראל נ' בסאם בן מחמוד מסארווה (פורסם ב-ֽ 12/02/2009)